פרשנות | אייל זמיר: לשקם את הצבא, להציל את רוחו - ולענות על השאלה "איש לא בא?"
הרמטכ"ל החדש ניצב בפני אתגרים עצומים: משיקום הכוח הצבאי ועד תיקון תרבות של יהירות ושאננות
מלוא הטנא איחולי הצלחה לרמטכ"ל החדש, אייל זמיר, שאין לקנא בו. מחודש מארס תוטל עליו משימה שנראית קשה אף מזו של רמטכ"ל אחרי מלחמת יום הכיפורים. אייל זמיר מחויב לשקם צבא שלא רק נכשל צבאית להגן על המדינה, אלא גרם אסון לרבבות אזרחים: תינוקות, קשישים, חטופים וחטופות, מפונים ומפונות. רבבות תושבי ערים, מושבים וקיבוצים שחוו מרחבים מוגנים ואזעקות בעת תקיפות מלבנון, מעזה, מאיראן ומתימן.
סבב התפקידים שמילא זמיר בדרכו לצמרת דומה לזה של כל אחד מהקצינים שהגיעו לתפקיד רמטכ"ל צה"ל, ממ"כ ועד סגן הרמטכ"ל, בהבדל אחד של צבע: בלשכת הרמטכ"ל בקריה בתל אביב יישב לראשונה מזה שנים רמטכ"ל חובש כומתה שחורה ונועל נעליים שחורות. הלשכה ידעה שנים רבות רמטכ"לים אדומי כומתה ונעליים.
האם יש לכך משמעות? במה שונה קצין שריון מקצין צנחנים? האם יש הבדל בין קצין שגידולו בסיירת מטכ"ל לבין קצין שבית גידולו בחטיבה 7, חטיבת הטנקים הוותיקה? האם הם חושבים אחרת, מתנהגים ומפקדים בצורה שונה?
לוחם בשריון אמון מיומו הראשון במסלול ההכשרה על שמירת משמעת קפדנית, כי הוא חלק ממכונה אנושית – צוות הטנק – וממכונת ברזל כבדה, גדולה, טכנית ומורכבת. צוות לוחמים של טנק מרכבה 4 חייב לפעול כאיש אחד.
למרבה הצער, משמעת היא לא הצד החזק של עם ישראל. אנו ציבור של אינדיבידואליסטים. איננו ממושמעים בתור ובכביש. איש כאייל זמיר ספג מתחילת דרכו כשריונאי את חיוניות המשמעת הצבאית, כנהוג במסורת הטנקיסטים מאז ימי גדוד 82 של גורודיש.
שיקום הצבא בידי הרמטכ"ל החדש כולל לימוד ויישום לקחי המלחמה, בניין הכוח, לימוד ויישום תחקירי אסון 7 באוקטובר, קליטת לוחמים, גיוס לוחמים חדשים במספרים גדולים וקליטת מערכות לחימה ביבשה, באוויר ובים.
כל אלו ואחרות הן משימות ברורות ומובנות מאליהן. הטענה היא שמשימה ראשונה במעלה של אייל זמיר היא לא רק לשקם את הצבא ולבנותו מחדש, אלא לשקם את רוח הצבא, את התרבות הצבאית של צה"ל. אלו משימות חינוכיות וערכיות לא פחות מצבאיות.
לצה"ל יש תכונה משותפת לציבור הישראלי כמעט כולו: הצטיינות ומצוינות במבצעים מיוחדים, בפעולות קומנדו, בפשיטות נועזות בעומק אויב קרוב ורחוק, בהברקות והבזקים רעיוניים שביצועיהם מעוררים התפעלות ותהילה בארץ ובעולם – מאנטבה ועד מבצעים במלחמה בעזה שעדיין מסווגים.
אנו הרבה פחות טובים בניהול שגרה, בשמירה על כוננות ובהתנהלות סבלנית של שעות או ימים כאשר לא קורה בהם מאומה, אבל חובה להיות על המשמר. ללוחם ממוצע בצה"ל יותר קשה לבצע תורנות שמירה מ-02:00 בלילה עד 06:00 בבוקר מאשר להסתער על יעד.
באותה מידה, קשה מאוד ללוחם/ת לאייש עמדה באיו"ש במשך שעות רבות ולשמור על ערנות. הישראלי הממוצע הוא חסר סבלנות, לכן המפקדים בצה"ל חייבים ללמד את החיילים לדעת למלא משימות אפורות שאין בהן תהילה וכיבוש, אלא שגרה משעממת אך הכרחית. לא תמיד אפשר לצפות ל-ACTION.
רמטכ"ל חדש חייב להידרש לעוד תכונות שלמרבה הצער דבקו בקציני צבא: ביטויי יהירות, יוהרה, 'אני ואפסי עוד', התפארות בנוצות שלא שלך, שביעות רצון עצמית וזלזול בפקודים, בנמוכים ממך בדרגה. כל אלו הן חלק ממרכיבי קונספציה שגויה וקטלנית. ראו אוקטובר 1973 ו-2023. לאחוז בדעה ולא להקשיב למי שיש לו דעה שונה, להיות משוכנע שאתה יודע הכל.
ניסוחים כמו 'צה"ל הוא הצבא הטוב בעולם', 'הרובה החדש הוא הכי טוב בעולם', "יחידה X היא הטובה בעולם", הם מיותרים. למדינת ישראל ולצבאה יש הישגים אדירים, אבל קצת צניעות לא הזיקה מעולם.
ההפך ממידות היוהרה וה'שוויץ', הן צניעות וענווה. הרמטכ"ל החדש, בבואו בחודשים הקרובים לסייר ביחידות צה"ל עם כניסתו לתפקיד, יוכל להקדיש דברים בשבח התרחקות מיהירות, שלעיתים אין לה הצדקה. לערכי צניעות, ענווה ושמירה על פרופורציות יש תמיד הצדקה.
אם תקום ועדת חקירה ממלכתית, אייל זמיר יהיה האיש הממונה על יישום והטמעת לקחיה. אין להגזים בחשיבות העליונה של ועדת חקירה ממלכתית לחקר אירועי 7 באוקטובר, רק היא ולא אחרת. כאשר תקום ועדה כזו, הסעיף הראשון במנדט שלה חייב להיות: מדוע ואיך קרה שלא הוקמה ועדת חקירה ממלכתית לפחות עד כתיבת הדברים האלו.
הממשלה תנסח כתב מנדט לוועדה וחבריה יעמלו חודשים ויוציאו תחת ידם מסמך בן מאות עמודים חשובים מאין כמותם. לוחמי צה"ל, משפחות הנופלים והחטופים, הצבא ומפקדיו ועם ישראל כולו ראויים לקבל דוח מקצועי, חסר פנים ומלא שינסה להשיב לשאלה הנוראה מה ולמה קרה לנו באותו יום 'שמחת' תורה.
המשוררת טל ניצן סיכמה את כל הדוחות והסיכומים ומיליוני המילים שנכתבו וייכתבו על 7 באוקטובר בשלוש מילים שאומרות הכל: היא חיברה שיר ושמו "השעות" על גורלם המר של תושבים בעוטף עזה שמסתתרים ממחבלי חמאס. המשוררת תיארה את הזוועה, ובסיומו של כל בית בשיר כתבה וחזרה על שלוש המילים "איש לא בא".
זה המנדט של ועדת חקירה ממלכתית ויישומה על ידי הרמטכ"ל החדש אייל זמיר: לבדוק, לברר עד תום ולזעוק: מדוע ולמה ואיך "איש לא בא" להציל את תושבי עוטף עזה.