חרבות ברזל, לבבות שבורים

בעקבות מאות הספרים שכבר הניבה המלחמה הארורה "חרבות ברזל" מנסה כל מחבר לתת לספרו מאפיין מיוחד, שלא לדבר חידוש. ובכל זאת ניתן לראות בספרו של בר זהר מסר ייחודי של היסטוריון פורה ומנוסה - העימות בין ישראל לחמאס אינו אלא המערכה הראשונה במלחמת העולם השלישית של העולם המודרני והחופשי מול הקנאים הברברים של האסלאם הפנטי.

הוא התחיל לכתוב את הספר ב-8 באוקטובר 2023 מתוך דחף להציג את הסיפור האמיתי של המלחמה ואסף בקפידה פריטי מידע מגוונים מהתקשורת הישראלית ובחלקה גם מתקשורת בעולם וציטט אותם תוך אזכור הסימוכין. כך הופך הספר למקור תיעוד למי שנדרש לתולדות המלחמה המורכבת, אשר עדיין לא הסתיימה.

הספר כתוב בצורה תיאורית עם ניסיון לשקף את האווירה ביישובים בנגב המערבי שנכבשו ליום אחד, במחנות צה"ל שנשטפו, במנהרות החשוכות עם החטופים (הפרק בספר נקרא "העולם התחתון"), ביישובים שפונו מתושביהם בצפון ובדרום ובמקביל אזכור מרפרף על שבע חזיתות הלחימה של צה"ל, על חזית הלחימה הרכה של האויב (תקשורת חברתית, שמועות בית הדין הבינלאומי. 

הסופר-ההיסטוריון לא מתעלם מהקונצפציה שעוצבה בידי הדרג המדיני והייתה נחלת כלל הארגונים השותפים – "החמאס מורתע" וגם מייחס חשיבות רבה למציאות הפוליטית של הרפורמה המשפטית שהחלישה את ישראל כמדינה וכחברה בשנה שלפני המלחמה. המציאות הפוליטית הזו התנהלה על ידי שרים אשר נתגלו חסרי כל ניסיון ויכולת, כאשר עם ישראל לא היה בידיים טובות (עמ' 107).

משקל רב מייחד בר זהר, כפי שמתבקש, לכישלון המודיעיני. מפורטות בספר עשרות עדויות על ידיעות שלכאורה היו חד משמעיות על מתקפה חמורה צפויה מחמאס לעבר יישובים ומחנות בנגב עד אשקלון והשתלטות על כלא המחבלים "שקמה" בעיר זו. 

הוא מזהה את חולשת המודיעין האנושי, היומינט, הפעלת הסוכנים באמ"ן ושב"כ בזירת חמאס. על רקע הספרים הרבים שכתב על המודיעין הישראלי, ובמיוחד על המוסד, מצביע בר זהר בספר על ניסיון של המוסד להיכנס להפעלת סוכנים ברצועה, מעשה שנבלם ע"י שב"כ. בין השורות חשים שהוא תלה תקווה בניסיון זה שאולי היה מביא את ההתרעה.

הספר כתוב בסגנון ספרותי יותר מאשר כמחקר היסטורי ומבקש לשתף בכאב, בנחישות, במאבק הפנימי וחשבון הנפש של הישראלים ברגעים הקשים ביותר שידעה ישראל ב-75 שנותיה.