פרשנות | הרצי הלוי – בין ערכים לאשמה

המילה ‘אחריות’ בעברית היא דו-משמעית: גם במובן השלילי – נטילת אחריות למחדל, וגם במובן החיובי – אחריות כבדה ומוחלטת של הנושא בה.

זו הדואליות בדמותו של רמטכ”ל צה”ל, רב-אלוף הרצי הלוי – איש שמעורר כבוד והערכה, איש שנושא באחריות למחדל ענק. איש של ערכים ואיש של אשמה.

לא היה כדבר הזה בתולדות רמטכ”לי צה”ל. הדמיון היחיד הוא לרב-אלוף דוד (דדו) אלעזר בימים שאחרי מלחמת יום הכיפורים. בהבדל טרגי אחד להרצי הלוי: הציבור דרש את התפטרותם של דוד אלעזר ושל הדרג המדיני שמעליו. ואמנם, אחרי בחירות של ניצחון, התפטרה גולדה מאיר מראשות הממשלה.

אלא שדוד אלעזר לא ניצב אז, לפני כ-50 שנה, בפני מכונת רעל כמו זו ששמה לה למטרה להטיל את כל כובד אשמת 7 באוקטובר על הצבא, על הרצי הלוי, בתוספת כינויי “בוגד” והכרזת כוונות חמורות יותר. בשנת 1974 לא ידענו לאיזו תחתית יכולה להגיע מכונת רעל. ב-2025 מכונת הרשתות החברתיות משוכללת וקטלנית.

הרצי הלוי הוא איש של ערכים ואשמה. על תפקודו מאז 8 באוקטובר עשוי היה לזכות בתהילת עולם. להוציא את הצבא מעמקי אסון דוגמת 7 באוקטובר ולהביאו כעבור יותר משנה להישגים – להשמדת יכולת צבאית של שני ארגוני חבלה גדולים, להפיכה בסוריה שעדיין איננו בטוחים מה טיבה, לפגיעה בתדמית התוקפנות הכל-יכולה של מעצמה המתקרבת לגרעין, ולשבירת ציר רשע שהוביל במשך שנים כלי חבלה, נשק ורקטות מטהרן ועד שכונות דרום ביירות.

הרצי הלוי אחראי להישגים אלו כי הוא היה המפקד, מספר אחד. הרצי הלוי אחראי גם למה שקרה ב-7 באוקטובר, כי הוא היה המפקד, מספר אחד.

חובה לשאול: היכן הוא היה בערב שמחת תורה בשעה 4 בבוקר? מדוע לא צלצל בכל הפעמונים והזעיק את כל צה”ל אל יישובי עוטף עזה? היכן היה המודיעין שלו? מדוע לא נמצא איש אחד, אחד ויחיד, מקרב כל מיליוני תושבי עזה ששימש סוכן, שיעביר מידע, שיתריע, שיספר מה עומד לקרות?

היכן היו שב”כ ו-504? היכן היו כל האמצעים האלקטרוניים, הגדר המתוחכמת ששישה מטרים עומקה באדמה, בלוני התצפית, מטוסי הסיור והצילום, הכטמ”מים? איש לא העיר את האלקטרוניקה בבוקר 7 באוקטובר.

האם הרצי הלוי נפל ברשת הדרג המדיני שהצהיר כי “חמאס מורתע” ושלח מזוודות כסף? האם אל שולחנו של הרצי הלוי בלשכת הרמטכ”ל לא הגיעו דיווחים של תצפיתניות, של אימונים ייעודיים של חמאס, של מה שקרה ונראה היטב וצולם מעבר לגדר העוטף בשבועות שלפני? האם באמת הגיעו ההתרעות האלון אל שולחנו? ואם לא הגיעו – המצב חמור עוד יותר.

הרצי הלוי, מפקד הצבא, נושא באחריות, והוא נטל אותה במלואה – שלא כדרג המדיני. הוא הכריז על כך ימים ספורים אחרי תחילת המלחמה ועד לדברי הפרידה שלו השבוע, שהיו מסמך שריגש את כל שומעיו.

מי שתקבע את מידת אחריותו של הרמטכ”ל ומה קרה שם, ולמה, ואיך קרה, ומי אשם יותר ומי אשם פחות – יהיו רק חברי ועדת חקירה ממלכתית, שבינתיים אין סימנים שתקום, אם כי מותר להעריך שבסופו של דבר היא תקום עקב לחץ ציבורי שאסור לו להרפות בעניין זה.

מעבר לכל הדברים האלה, הרצי הלוי – שאיננו מכירים אותו – הוא קצין וג’נטלמן. הרצי לא צולם אף לא פעם אחת בכורסתו בלשכת הרמטכ”ל, אלא בכל חודשי המלחמה תמיד עם נשק, עם משקפת בחזית האפוד, עם קסדה על הראש. תמיד עם הלוחמים – ליד מטוסי קרב בדת”ק בטייסת ובעומק מנהרת חמאס.

לא קשה היה להבחין שלוחמים ומפקדים מלאי הערכה למפקדם העליון, מקשיבים לדברים שאמר להם בעת קרב ואחריו ולפניו. תמיד היו אלו דברי טעם – דיבר ישירות לעניין, ללא הצטעצעות וללא הכרזות ניצחון מוחלטות, אלא במילים של ערכים, של ערכי היסוד של צה”ל, שהם טובים מראשיתם ועד היום.

אי לכך, רב-אלוף הרצי הלוי הוא דמות טראגית. הוא הגיע לשיא הנהגת צבא מדינת ישראל אחרי קריירה ארוכה של לחימה ופיקוד ביחידות המיוחדות ביותר ובתפקידים הבכירים. הגיע לפסגה, אך בסיום הקריירה הזאת עליו לשלם מחיר כבד. איש וקצין של ערכים ואשמה.

אולי נחמה קטנה לרב-אלוף הרצי הלוי: יש מבצעי יבשה, אוויר וים של צה”ל במלחמת חרבות ברזל שהם דוגמה ומופת, שעדיין לא הגיע הזמן לספרם. חלק מהם קשורים לנושא החטופים, וחלקם למבצעים במרחקים עצומים עם הרבה סיכונים.

אלו מבצעים שיילמדו בבתי ספר צבאיים ובאקדמיות לקצינים כקרבות מופת. מי שהיה שותף לתכנון, להתלבטויות, ובסופו של דבר נתן את האישור – היה הרמטכ”ל הזה, הרצי הלוי, כי הוא היה שם, מספר אחד.

הוא גם רשאי ליטול עמו אחרי הפרישה הישג גדול וחסר תקדים בהיקפו של פיקוד על התאוששות רבת-עוצמה של צבא. אחרי נפילה והלם של 7 באוקטובר, הוביל הרמטכ”ל שלבי התעשתות והתאוששות שהחזירו לכוחות המילואים והסדיר ולמפקדים את יכולות הלחימה האמיתיות של הצבא.

גם על המעבר הזה – מהלם תבוסה וכישלון לשליטה בצבא ולהישגים טקטיים ואסטרטגיים – פיקד הרמטכ”ל הרצי הלוי. איש של ערכים ואשמה.