דו״ח לקונגרס האמריקאי: האם פרויקט NGAD יקר ולא הכרחי?

דו”ח מיקוד של שירות המחקר של הקונגרס (Congressional Research Service In Focus) מ-17 בינואר 2025, בנושא “המטוס הדומיננטי הבא של חיל האוויר האמריקאי (NGAD), חושף את מידת ההשקעה במטוס הקרב העתידי. אך האם מטוס בעלות ממוצעת של 300 מליוני דולרים ליחידה, באמת יספק את היתרון הטכנולוגי הדרוש לצבא האמריקאי מול סין? 

ה-F-22 Raptor, שנכנס לשירות בשנת 2005, היה בזמנו מטוס הקרב החמקן המתקדם ביותר בעולם. אך כעת, עם שינויים באיומים הגלובליים ודרישות חדשות משדה הקרב, חיל האוויר האמריקאי מחפש לו מחליף במסגרת תוכנית Next-Generation Air Dominance (NGAD).

מגבלות ה-F-22: חסרונות שהובילו לשינוי

אחת הבעיות המרכזיות של ה-F-22 היא מספר היחידות המצומצם. במקור, תוכנן לרכוש 750 מטוסים, אך בשנת 2009, בעקבות קיצוצים תקציביים, הייצור הופסק לאחר 187 יחידות בלבד, מה שמגביל את זמינותו המבצעית.

בעיה נוספת היא טווח הטיסה המוגבל. ה-F-22 יכול לפעול עד 460 מיילים ימיים (כ-850 ק”מ) בלבד, מה שמגביל את יכולתו לפעול בזירות רחבות כמו ים סין הדרומי. כדי להאריך את הטווח, הוא נדרש לתדלוק אווירי ממטוסי KC-46 ו-KC-135, אך מטוסים אלו נחשבים למטרות פגיעות, מה שמגביל את יכולת התמרון וההישרדות של המטוס בשדה הקרב.

כמו כן, יכולת נשיאת החימוש של ה-F-22 נמוכה יחסית, ועומדת על 2,000 פאונד בלבד (כ-900 ק”ג), מה שמציב אותו בעמדת נחיתות מול מטוסי תקיפה מתקדמים יותר. נוסף על כך, מערכות ההגנה האווירית והלוחמה האלקטרונית של סין התקדמו משמעותית מאז כניסת המטוס לשירות, מה שמעלה חששות בנוגע ליכולת ההישרדות שלו בסביבות לחימה עתידיות.

מגבלה נוספת היא קושי בשדרוג מערכותיו. ה-F-22 תוכנן במבנה ייחודי שמקשה על שדרוגים טכנולוגיים משמעותיים, בניגוד למטוסים מודרניים יותר המותאמים לעדכונים דיגיטליים ואמצעים מתקדמים.

תוכנית NGAD: דור חדש של עליונות אווירית

תוכנית NGAD נועדה להחליף את ה-F-22 ולספק עליונות אווירית בסביבות לחימה עתידיות. בשונה ממטוס קרב מסורתי, NGAD אינו רק פלטפורמה אחת, אלא “משפחה של מערכות”, הכוללת גם Collaborative Combat Aircraft (CCA) – כלי טיס בלתי מאוישים למחצה, שישמשו כ”כנפיים נאמנות” לצד מטוסים מאוישים.

ממשל ביידן ביקש תקציב של 2.75 מיליארד דולר לפיתוח NGAD ו-557 מיליון דולר עבור CCA לשנת 2025.

שלב הפיתוח והאתגרים התקציביים

פיתוח NGAD החל רשמית בשנת 2019, תוך שימוש בעקרונות של הנדסה דיגיטלית, ארכיטקטורה מודולרית ופיתוח תוכנה מתקדם. עד 2023, החברות Boeing, Lockheed Martin ו-Northrop Grumman פיתחו דגמי ניסוי, אך Northrop Grumman החליטה לא להשתתף כתעשיין ראשי, אלא רק כספק משנה.

חיל האוויר תכנן להעניק חוזה פיתוח רשמי בשנת 2024, אך התהליך הושהה עקב חששות תקציביים. לצד תוכנית NGAD, חיל האוויר מחויב לפרויקטים יקרים נוספים כמו המפציץ B-21 Raider והטיל הבליסטי LGM-35 Sentinel, מה שמעורר ספקות בנוגע ליכולת המימון של תוכנית ה-NGAD.

הקונגרס מתערב: קיצוצים בתקציב והעברת כספים

בדיון התקציבי, הקונגרס הפחית 30.9 מיליון דולר מהתקציב המבוקש לתוכנית NGAD, ואילו הסנאט המליץ להעביר 557 מיליון דולר מתקציב NGAD לטובת תוכנית ה-CCA, מה שמצביע על התמקדות אפשרית במערכות בלתי מאוישות במקום במטוס מאויש חדש.

נוסף על כך, ישנם חילוקי דעות אסטרטגיים – האם חיל האוויר צריך להמשיך בפיתוח מטוס מאויש מתקדם, או שמא לעבור למערכות בלתי מאוישות חכמות, שיחליפו לחלוטין את המטוסים המאוישים המסורתיים?

לאן מועדות פניו של NGAD?

עתיד התוכנית תלוי כעת בהחלטות ממשל טראמפ החדש, אשר יצטרך לקבוע האם להמשיך להשקיע במטוס קרב דור שישי מאויש או להסתמך יותר על פתרונות בלתי מאוישים ומערכות חכמות. לצד זאת, שאלות כלכליות וטכנולוגיות ממשיכות להטיל צל על הפרויקט – האם הוא באמת שווה את ההשקעה העצומה, או שמא הגיע הזמן לשינוי תפיסתי במבנה חיל האוויר האמריקאי?

כך או כך, ברור שהעולם האווירי הצבאי עומד בפני שינוי דרמטי, כשהמאבק בין טכנולוגיות מאוישות ובלתי מאוישות יהפוך לאחד הנושאים המרכזיים בשדה הקרב העתידי.