שתיקת הסלילים: תעשיית קני הרובים בישראל והבחירות של צה"ל
ייצור קני רובים אינו עניין של מה בכך. מדובר בתהליך קריטי המשפיע באופן ישיר על דיוק הנשק, על אורך חייו ועל ביצועיו בשדה הקרב
מאחורי כל ירייה, מאחורי כל כדור שנורה, מסתתר תהליך מורכב ומדויק של ייצור. בעוד שרובנו מתמקדים בתוצאה הסופית של הירי, ראוי להתעכב על לב ליבו של כלי הנשק – קנה הרובה. תהליך ייצור הקנה, ובמיוחד קני רובי הסער הצבאיים, הוא לא פחות מאשר אמנות הנדסית הדורשת שילוב של חומרים איכותיים, טכנולוגיה מתקדמת ומומחיות רבה. במאמר זה, נבחן את מורכבות תהליך ייצור הקנים, תוך התמקדות בשיטות השונות, ביתרונות ובחסרונות של כל שיטה, ובסוף גם נשאל שאלות קשות על הבחירות של צה"ל בתחום זה.
ייצור קני רובים אינו עניין של מה בכך. מדובר בתהליך קריטי המשפיע באופן ישיר על דיוק הנשק, על אורך חייו ועל ביצועיו בשדה הקרב. הלב של הקנה, אותו צינור פלדה שבתוכו נע הכדור, הוא המקום שבו מתרחש הריקוד המורכב של חומרי נפץ ופיזיקה. אבל בכדי להבין כיצד נוצרת היכולת להוביל כדור במדויק, חייבים להבין את המושג "סלילים". הסלילים, או החריצים הספירליים שבתוך הקנה, הם אלו המעניקים לכדור את הסיבוב הנדרש לייצובו במהלך המעוף.
ישנן שתי שיטות עיקריות לייצור סלילים: חריצה ("Buttning") והכאה ("Rotary Forging"). שיטת החריצה היא הנפוצה יותר בשל פשטותה היחסית. היא מתחילה בקידוח עמוד, ולאחר מכן מגיע תהליך ה"קידוד", של עיצוב גס של הקנה. בשלב האחרון, "כפתור" שעליו מוטבעים הסלילים נמשך בתוך הקנה וחורץ את מבנה הסליל. זוהי שיטה פשוטה וזולה יותר לייצור, אך היא מוגבלת מבחינת דיוק ואיכות פני השטח. לכן, קנים המיוצרים בשיטה זו לרוב לא יצופו בכרום, אלא בציפוי מלונייט, בשל הקושי להשיג את טיב השטח הנדרש לציפוי כרום. חשוב לציין כי שיטה זו נפוצה יותר בייצור קני אקדחים, בהם נדרשת פחות הקפדה על דיוק.
לעומתה, שיטת ההכאה היא תהליך מורכב ויקר יותר, אך גם איכותי ועמיד יותר. בשיטה זו, מוט פלדה מוכנס למכונה מיוחדת, ובאמצעות פטישי הכאה רבים, הוא מעוצב לכדי קנה עם סלילים מדויקים. תהליך זה יוצר קנה בעל מבנה גרעיני דחוס וסיבים רציפים, מה שמקנה לו חוזק ועמידות גבוהים במיוחד בפני לחצים וחום. גם הדיוק הגבוה שמושג בתהליך זה מאפשר שליטה מדויקת על מידות הקנה והגיאומטריה הפנימית. בנוסף, טיב השטח המעולה של קנים המיוצרים בשיטת ההכאה, מאפשר ציפוי כרום פנימי, ציפוי קריטי לשמירה על דיוק הקנה ועמידותו לאורך זמן.
ציפוי הכרום הוא חלק מהותי בתהליך ייצור קנים צבאיים. הוא מעניק לקנה עמידות גבוהה לשחיקה, מאריך את חייו, ומאפשר לשמור על דיוק גם לאחר ירי של אלפי כדורים, לרוב מעל 20,000. חשוב לציין כי תהליך זה מתבצע ברמת דיוק של מיקרונים.
למרות היתרונות הברורים של שיטת ההכאה, ייצורה כרוך באתגרים משמעותיים. מדובר בהשקעה כספית גדולה במכונות יקרות ובצוות מיומן, וכן בבקרת איכות קפדנית. גם ייצור המנדרל, כלי העבודה המרכזי במכונה, הוא תהליך מורכב הדורש דיוק רב. ובכל זאת, מדובר בהשקעה משתלמת כשמדובר בקני נשק צבאיים המיועדים לשימוש אינטנסיבי וממושך.
אלא שבנקודה זו, עולות שאלות מטרידות בנוגע למדיניות הרכש של צה"ל. על פי המידע הקיים, רק מספר חברות מצומצם בישראל מייצרות קני רובים. ביניהן, אחת מחזיקה בשתי שיטות הייצור. אחרות משתמשות בשיטת החריצה בלבד. והנה, נחשפת בחירה תמוהה של צה"ל, שבחרה לספקית נשק חברה יחסית אלמונית, שמקור הקנים שהיא מציעה לצה״ל אינו ברור. גם שאלות שהופנו לחברה בנושא זה, חזרו ללא תשובה. שתיקה קיימת גם מצידו של משרד הביטחון.
הבחירה הזו תמוהה במיוחד לאור הצהרות המדינה על מתן עדיפות לייצור כחול לבן, ועל הניסיון להימנע מתלות ביבוא. האם מדובר בהחלטה כלכלית בלבד? האם השיקולים היו לוקאלים או חיצוניים? יותר מכל, הבחירה הזו מעוררת שאלות על השקיפות והאחריות של מקבלי ההחלטות במשרד הביטחון וצה״ל. אלו שהחליטו להשאיר את התעשייה המקומית הקיימת, זו שכבר עשתה את ההשקעות והמאמץ הנדרשים לייצר קנים בישראל - מחוץ למכרז.
תעשיית קני הנשק, על אף היותה "סמויה" מהעין, היא ליבת יכולתו של צבא לשמר עצמאות תעשייתית בתחום הנשק הקל. הגיע הזמן להעלות את הדיון הזה לסדר היום הציבורי, ולדרוש תשובות ברורות על הבחירות של צה"ל ועל העתיד של התעשייה הביטחונית המקומית.