״דרושה לישראל תפיסת ביטחון חדשה״

בזירה ביטחונית דינמית ומורכבת, ישראל ניצבת בפני אתגרים חדשים הדורשים חשיבה מעמיקה ועדכנית. פרופסור אביתר מתניה, מומחה בעל שם בתחום, מביה"ס למדע המדינה ממשל ויחב"ל באוניברסיטת תל אביב ומכהן כראש מרכז אלרום לחקר מדיניות ואסטרטגיית אוויר וחלל, כראש התוכנית לתואר שני בלימודי ביטחון וכראש התוכנית לתואר שני בלימודי פוליטיקה, סייבר וממשל, ולשעבר המקים וראש מערך הסייבר הלאומי, מציע תפיסת ביטחון חדשה למדינה. 

כזו המבוססת על ניתוח מעמיק של המציאות המשתנה. בראיון זה, נצלול אל תוך עיקרי התפיסה, נבחן את ההנחות שעליהן היא נשענת, ונבין כיצד ניתן ליישם אותה הלכה למעשה. המאמר פורסם במסגרת מכון משגב.

מה בעצם הוביל אותך לנסח תפיסה כל כך שונה מהתפיסה ההיסטורית של "שלוש הרגליים"?

פרופ' מתניה: התפיסה המסורתית של "שלוש הרגליים" התבססה על הנחות יסוד שהיו רלוונטיות לתקופה מסוימת, אך העולם השתנה. אנו מתמודדים היום עם איומים מורכבים ורב-ממדיים, טכנולוגיות מתקדמות, וסביבה אזורית וגלובלית משתנה, וכל אלו דורשים חשיבה חדשה, ובמיוחד נכון לבחון את הדברים בראי 7 באוקטובר והמלחמה בעקבותיו. 

התפיסה הנוכחית מציעה מעבר לתפיסה סמי-מעצמתית, שבה ישראל אינה רק מגיבה על תוקפנות ישירה כנגדה,  אלא גם משפיעה ויוזמת, מתוך הבנה שהביטחון הלאומי שלנו תלוי גם ביכולתנו להיות חלק מהגורמים המעצבים את הסביבה האזורית ושהעוצמה שבנתה ישראל עם השנים, ובמיוחד עוצמתה הכלכלית מוטת הטכנולוגיה, מאפשרת חשיבה יוזמת שכזו.

דיברת על התפיסה הסמי-מעצמתית. מהם עקרונות היסוד הרעיוניים שמנחים את הגישה הזו?

פרופ' מתניה: ישנם חמישה עקרונות מרכזיים. ראשית, מניעת בניין כוח עוין – עלינו לפעול באופן אקטיבי כדי למנוע מאויבים פוטנציאליים להתחזק ולצבור כוח שיש בו יכולת היזק גבוהה לישראל. נשק גרעיני כדוגמה אך לא רק. שנית, במקום מיקוד בהרתעה בלבד, מעבר לניהול כפייה שהיא מעבר מתמיד בין הרתעה ואכיפה, שהיא בעצם שיקום ההרתעה, וזאת באופן לא פרופורציוני וגם עצבני, כלומר לא להכיל פגיעות קלות אלא להגיב עליהן כדי ליצור הרתעה הולכת וגדלה.  

שלישית, ניהול שיתופי פעולה אזוריים וחיכוך, תמיכה בשלוחים והפעלת עוצמות שאינן רק כוח ישיר כמו תקיפה אווירית.  אנחנו צריכים להיות הכוח המוביל בשיתופי הפעולה, ולא רק שותף מובל. דוגמה היא תמיכה בתימן נגד החות׳ים, או בידודם שלא רק באמצעות הפצצות אלא גם בעזרת כלים כלכליים ומשפטיים וחבירה עם כוחות אחרים שיש להם אינטרס דומה לשלנו מולם. 

לאחר מכן, אם כל אלו נכשלו, עלינו לשאוף לעוצמה צבאית להכרעה מהירה תוך כדי יכולת להמשיך ולנהל מלחמה ארוכה גם אחרי ההכרעה העיקרית – עלינו להיות מוכנים הן לסיבובים קצרים והן למערכות ארוכות, ולהבטיח את יתרוננו הצבאי בכל תרחיש. 

עקרון חמישי וחשוב ביותר הוא הישענות על ארה״ב כמעצמה עולמית שמבוססת על אותו סט ערכים כמו שלנו. לא ניתן בעולם של היום להיות ״מדינה לבדד תשכון״, אך זאת תוך הבנה ברורה שיש לנהל את היחסים האלה בחוכמה ולצמצם את נקודות החיכוך. לסיכום: בניית חזון אסטרטגי ארוך טווח – עלינו לפעול מתוך תוכנית מגובשת, שאינה תלויה רק בתגובה לאיומים.

איך התפיסה הזו מתורגמת לבניין הכוח האסטרטגי של ישראל?

פרופ' מתניה: בניין הכוח האסטרטגי מבוסס על חמישה עקרונות נוספים, שמהווים תשתית מעשית ליישום החזון. הראשון הוא התאמת מודל השירות בצה"ל, כולל שירות מילואים איכותי ומדויק יותר המתאים לאתגרי התקופה אך גם לחברה ולכלכלה המתקדמות. השני הוא עצמאות חימושית, שמטרתה להקטין את התלות שלנו בגורמים חיצוניים, ולאפשר לנו שליטה על המשאבים הביטחוניים שלנו.

השלישי הוא עליונות טכנולוגית, שהיא מפתח מרכזי ליתרון שלנו ולאפשרות לגשר על הפער הכמותי מול זירות מרובות. דוגמאות כמו טנקים ממוגנים בעזה שהצליחו לתמרן עם פגיעה מינימלית, ״מבצע הביפרים״ בלבנון והתקיפה באיראן שנועדה לפגוע במערכות הגנ״א - כל אלו הן פעולות שבבסיסן עליונות טכנולוגית.  

עקרון רביעי הוא יתירות תשתיתית – בניית תשתיות גיבוי שיבטיחו את המשך הפעילות גם במצבי חירום. החמישי והאחרון הוא שרידות תשתיות קריטיות. מרכיב מהותי במדינה קטנה בעולם שבו הטכנולוגיה מאפשרת פגיעה מדויקת מרחוק.

ציינת קודם לכן שהמאמר מנתח את ההנחות ההיסטוריות של תפיסת הביטחון. אילו ממצאים עלו מניתוח זה?

פרופ' מתניה: הניתוח הראה שהנחות רבות שהנחו את ישראל בעבר כבר אינן תקפות. העולם השתנה ובתוך כך סדרי הכוחות האזוריים עם יצירתם של מדינות כושלות ושל מעצמות אזוריות, הטכנולוגיה הגלובלית התקדמה ומאפשרת היזק שלא היה אפשרי פעם, ישראל השתנתה והתעצמה מאוד כלכלית וטכנולוגית. 

למשל, ההנחה שאיום צבאי הוא האיום היחידי, כבר אינה מדויקת. אנו עדים להתעצמות של איומים היברידיים, טרור, מתקפות סייבר, ודה-לגיטימציה בזירה הבינלאומית. כמו כן, הבנו שההתמקדות בהרתעה מצטברת מבוססת הכרעה מקומית, כלומר תגובתיות בלבד, כבר אינה מספקת, ושיש לעבור לתפיסה דינמית שמתמקדת, כמו שהזכרתי, במניעה וביצירת השפעה אזורית וגלובלית.

בהקשר הזה, מהן לדעתך השינויים הטכנולוגיים שמשפיעים ביותר על תפיסת הביטחון?

פרופ' מתניה: השינויים הטכנולוגיים הם דרמטיים. היכולת לפתח נשק מדויק לטווחים ארוכים, התקדמות הסייבר והלוחמה האלקטרונית, הבינה המלאכותית והאוטומציה, כל אלו משנים את כללי המשחק. אנו צריכים למנוע מאויבינו להשיג יכולות טכנולוגיות שיאיימו עלינו, ולהבטיח את העליונות שלנו בתחומים האלה. חשוב לציין גם את ההשפעה של הטכנולוגיה על דעת הקהל והלגיטימציה, תחום שגם בו עלינו להוביל.

אם נתמקד באיומים, אילו איומים עיקריים אתה מזהה לישראל?

פרופ' מתניה: זיהינו מספר איומים עיקריים. טרור פנימי משולב במקומי (כמו חמאס), שעלול לערער את הביטחון מבפנים ועל הגבולות. מדינות כושלות באזור, שהן קרקע פורייה לפעילות של ארגונים סמי מדינתיים, ארגוני טרור וארגוני פשע, כמו חיזבאללה בלבנון, שבשל ההתקדמות בטכנולוגיה העולמית יכולים להוות איום משמעותי על ישראל. והאיום האיראני, שהוא האיום האסטרטגי המשמעותי ביותר כיום עקב חתירתה לגרעין. 

לצד אלו, צומח האיום הטורקי - הן איראן והן טורקיה רואות את עצמן כמעצמות אזוריות ושואפות להגמוניה אזורית, כל אחת בדרכה. חשוב גם לציין את הדה-לגיטימציה הגוברת של ישראל בזירה הבינלאומית, שמשפיעה על המעמד הבינלאומי שלנו.

לכל זה יש השפעה על הכלכלה, נכון?

פרופ' מתניה: בהחלט. הכלכלה הגלובלית והטכנולוגית היא חלק בלתי נפרד מהביטחון הלאומי. עלינו להגן על התשתיות הקריטיות שלנו, כמו תשתיות האנרגיה, התקשורת, והתחבורה, שעלולות להיות יעד למתקפות סייבר וטרור. כמו כן, עלינו לפתח ולטפח את התעשייה הביטחונית, ולמנף את היתרונות הכלכליים שלנו לטובת הביטחון.

איך אתה רואה את מקומה של ישראל בסביבה האזורית המשתנה?

פרופ' מתניה: ישראל היא כיום מדינה סמי-מעצמתית, שמשפיעה ומושפעת מהסביבה האזורית. אנו מנהלים תחרות אזורית עם גורמים שונים, אך גם מפתחים שיתופי פעולה כלכליים וטכנולוגיים. עלינו למנף את העוצמות שלנו כדי להשפיע על האירועים באזור, ולבסס את מעמדה של ישראל כמובילה טכנולוגית וכלכלית.

ולסיום, מהו החזון האסטרטגי שאותו אתה מציג במאמר?

פרופ' מתניה: החזון האסטרטגי הוא למנף את העוצמות הקיימות של ישראל ובמיוחד הכלכלה מבוססת הטכנולוגיה, לכדי הקרנת עוצמה אזורית באמצעות שיתופי פעולה אזוריים ותמיכה באויבי אויבינו וביצוע פעולות מרתיעות ומחלישות. עלינו גם להתמיד בקשר עם ארה״ב המבוסס על ערכים ואינטרסים משותפים – כדי לבסס ישראל ככוח מוביל, מרתיע ומשפיע. תפיסת הביטחון החדשה שואפת להבטיח את עתידה של ישראל, לא רק באמצעות הגנה, אלא גם באמצעות יצירת השפעה משמעותית בזירה האזורית והגלובלית.

איך לדעתך צריך להתחיל ליישם תפיסת ביטחון כזו?

פרופ' מתניה: באופן אידיאלי, הייתי מצפה שראש הממשלה יטיל על המל"ל או על ועדה חיצונית ייעודית להכין נייר מדיניות מבוסס על התפיסה המוצגת, שהממשלה תאשרר אותו. ככל שיותר מקבלי החלטות יפעלו על פיו, וככל שהצבא והמל"ל יתייחסו אליו ויבנו את בניין הכוח והאסטרטגיות על פיו, כך נוכל להשריש תפיסה ביטחונית מותאמת לעידן הנוכחי.

לחץ כאן לקריאת המאמר שפורסם במסגרת מכון משגב בנושא תפיסת ביטחון חדשה לישראל