פרשנות | איראן מסבכת את ישראל במעמד “השוטר האזורי” – ומובילה אותה למסלול שחיקה כלכלית וחברתית
בעוד ישראל חוגגת הישגים צבאיים נקודתיים, איראן מעצבת כאוס אזורי שמחייב את ירושלים להוציא משאבים כבדים על שיטור מתמשך – ולשלם במחיר חוסנה החברתי והכלכלי
איראן הפכה בשנים האחרונות לשחקן מרכזי באסטרטגיה של “פירוק המרחב” במזרח התיכון. בעוד ישראל מתמקדת בצד הצבאי של המאבק, טהראן הבינה שהמערכה האמיתית אינה מתנהלת רק בשדה הקרב, אלא בעיקר בעומק הכלכלי-חברתי.
צעדים שנראים כמעין “ניצחון נקודתי” לישראל מול איראן, מתגלים כחרב פיפיות, כאשר אובדן השליטה המרכזית במדינות השכנות מכריח את ישראל לקחת על עצמה משימות “שיטור” מתמשכות. בכך, ישראל מוצאת את עצמה הופכת בהדרגה לשוטר האזורי – תפקיד המעיב על חוסנה הכלכלי ומאיים לשחוק את כוחה החברתי לאורך זמן.
ישויות חלשות ותלויות בחסות חיצונית
האביב הערבי, שהחל לפני למעלה מעשור וחצי, טלטל את הסדר האזורי. לוב ועיראק, שהיו בעבר מדינות ריכוזיות חזקות, התפרקו לכדי ישויות מדיניות שבירות. סוריה שקעה במלחמת אזרחים ממושכת, אשר הסתיימה באחרונה עם נפילת משטר אסד, אך הותירה אחריה מדינה הרוסה, מפוצלת וחסרת שלטון מרכזי יציב. גם לבנון, הנמצאת באי-ודאות פוליטית מתמדת ואינה מצליחה להקים ממשלה במשך שנים, שרויה בחולשה עמוקה. חיזבאללה, על אף הפגיעה שספג במערכה האחרונה מול ישראל, עדיין נותר הכוח המשמעותי ביותר במדינה ההרוסה.
במקביל, ישראל השתלטה על עזה לאחר מבצע קרקעי שנבע מטבח 7.10, והיא עדיין שולטת ביהודה ושומרון. כל אלו מעצבים מציאות ביטחונית מורכבת, שבה ישראל מוצאת עצמה מעורבת באינספור חזיתות וכמעט ללא גורמי שלטון יציבים מצידו השני של הגבול.
ההישגים הצבאיים של ישראל בשנה האחרונה, לרבות השמדת שאריות צבא אסד והחלשת אויבים כמו חיזבאללה, אינם מביאים בהכרח לשיפור במאזן הכוחות הכולל מולה מול איראן. איראן לא נבחנת רק ביכולתה להציב איום ישיר, אלא גם ביכולתה לפורר את מדינות האזור לכדי ישויות חלשות ותלויות בחסות חיצונית.
“חגורת האש” שטהראן בונה – מעיראק, עבור בתימן, לבנון וסוריה, ועד איום מרומז על ירדן וסעודיה – אינה רק מערך צבאי. זהו תהליך עקבי ומתוחכם הנועד ליצור אזור כאוטי, ללא מוקדי שליטה יציבים, כך שישראל תידרש למשאבים עצומים כדי לשמר שקט יחסי. במובן זה, ישראל הופכת לשוטר של המזרח התיכון, ומעמסה זו היא בדיוק מה שאיראן מכוונת אליו.
הפגיעה המצטברת ברמת החיים
ההשלכה הכלכלית של המציאות החדשה הזו היא המשמעותית ביותר. הפעלת צבא מודרני דורשת משאבים אדירים. ככל ששיעור ההוצאות הביטחוניות עולה, כך נגרעים תקציבים המיועדים לפיתוח תשתיות, חינוך, רווחה וחדשנות. במילים אחרות, ישראל מפנה יותר ויותר מכספי המיסים שלה לריסון איומים ביטחוניים מתמשכים, במקום לבניית תשתית אזרחית איתנה שתאפשר צמיחה כלכלית ארוכת טווח. זו בדיוק הנקודה הרגישה של כל מדינה מערבית – תלותה ברמת חיים גבוהה וביציבות כלכלית, כבסיס לחוסן לאומי.
כאשר החברה הישראלית נדרשת להקריב את רווחתה לטובת הוצאות ביטחוניות, נוצרת שחיקה פנימית. הפער בין עשירים לעניים עלול להתרחב, ומעמד הביניים – משענת מרכזית ליציבות חברתית וכלכלית – עלול להצטמצם. בטווח הארוך, צמצום ההשקעה בחינוך, במחקר ובפיתוח, בתשתיות תחבורה או באנרגיה נקייה, יבוא לידי ביטוי בירידה בפוטנציאל הצמיחה של ישראל.
הפגיעה המצטברת ברמת החיים תעצב מחדש את החברה, תגביר מתחים פנימיים ותערער את הלכידות הלאומית. איראן יודעת היטב שחברה חלשה ומפולגת, הסובלת מקיטוב כלכלי ומחוסר יציבות חברתית, היא חברה הנמצאת בפוזיציה נחותה לא פחות ממדינה שנחלשה צבאית.
כאוס מתמשך
גם בתחום המדיני, ישראל עלולה לסבול מתדמית “שומר הסף” של אזור שאינו מצליח להתייצב. הקהילה הבינלאומית, לעיתים בעל כורחה, תיאלץ להישען על ישראל כשחקן אזורי המסוגל להשיג מעט סדר. אולם תפקיד זה יקרוס על ישראל עצמה – הוא יעלה לה כסף, חיי אדם, פגיעה במוניטין הדמוקרטי והערכי שלה, ויגביל את יכולתה לקדם שלום או הסכמי סחר פורצי דרך. במקום להיבנות על בסיס כלכלי חזק ומערכת יחסים אזורית יציבה, ישראל תשקע במשוואת עלות-תועלת בלתי אפשרית.
במובן הרחב, איראן מניעה את האזור לכדי כאוס מתמשך, שבו ישראל נאלצת לקחת אחריות על “ביטחון זמני” המתגלגל לשנים ארוכות. כך, אף שהניצחונות הצבאיים של ישראל נראים מוחשיים, הטווח הארוך מעיד על שחיקה מתמשכת.
יש כאן לקח אסטרטגי: היכולת הצבאית לבדה לא תביא לשיפור מצב הביטחון אם אינה מלווה ביציבות כלכלית, חברתית ומדינית. איראן זיהתה את הנקודה החלשה הזו ומתמרנת את המזרח התיכון למצב שבו ישראל נדונה להשקיע משאבים אדירים בטיפול בבעיות ביטחוניות בלתי נגמרות, תוך כדי פגיעה במרקם החברתי-כלכלי שלה. כך, בעוד בישראל חוגגים הישגים צבאיים, איראן – בפעולה עקיפה, ערמומית ומתמשכת – מקרבת את ישראל אל עבר תהום כלכלית-חברתית מסוכנת.