פרשנות | מהפך אסטרטגי: ישראל מול איראן - פנים אל פנים

הסכם ההסדרה עם לבנון, אם יבוצע כרוחו וכלשונו, ייצור מצב חדש במזרח התיכון: ישראל מול איראן. ישירות, ללא הפרוקסי הראשי ארגון חיזבאללה, חזית מול חזית, כשרק המרחק הגיאוגרפי מבדיל ומפריד בינינו לבין איראן. נטו ישראל מול איראן.

נניח ש-1701/2024 בלבושו החדש מתקיים לרצון כל הצדדים. צה"ל ייצא מלבנון עם מכתב אמריקני בכיס המאפשר התערבות. חיזבאללה/רדואן נסוגים מעבר לליטני, ויש גבול כחול חדש בין ישראל ללבנון. חיזבאללה מפסיק אש ולא משגר. שקט בצפון, ותושבים מתחילים לחזור לבתיהם, לבנות מחדש את מטולה וקריית שמונה ולשקם את המטעים והלולים. אוגדות צה"ל יכולות לשוב לבסיסיהן, להחליף כוח, להתאמן, להצטייד. שקט בגבול הצפון.

היכן זה מעמיד את ישראל מול איראן, האויב הרחוק-קרוב. אם לא יחול שינוי במשטר בטהרן, הסדרה בלבנון וביטול חיזבאללה ככוח לוחם נגד ישראל בשליחות איראן, ישראל תמצא עצמה כשבינה לבין טהרן עלול לפרוץ עימות ישיר ללא מתווכים. מצב חדש כזה עשוי לקרות בקרוב וצריך להתכונן. חבל שישראל אינה מצטיינת בראייה רחוקה ובתכנון ארוך-טווח.

ללא חיזבאללה ופעילותו בלבנון, בסוריה ובעירק, איראן תהיה סוג של STANDOFF, מערכת נשק-מנגד, מרחוק. נשק קונבנציונלי פלוס סכנה של נשק גרעיני. זה תרחיש שדורש חשיבה חדשה בישראל בדרגים המדיניים, תכניות חדשות בצה"ל, כמעט מדיניות ביטחון חדשה: אין למדינת ישראל אויב קרוב בגבולה הצפוני, אבל יש לה אויב ואיום מרחוק, כולל איום לא קונבנציונלי.

פוזיציה חדשה כזו לא תוכל להותיר את ישראל לבדה אלא תדרוש היערכות בינלאומית, בעיקר ישראלית-אמריקנית, בגלל סכנת הגרעין האיראני. עימות ישיר בין היכולות הצבאיות של ישראל ושל איראן כבר התרחש פעמיים והסתיים בתבוסה איראנית שלא השכילה לחדור את מערך ההגנה האווירית של ישראל. ההישג הזה בוצע בשיתוף פעולה מבצעי הדוק עם ארה"ב ועם מדינות אירופיות.

זה תרחיש אפשרי למרות השקט בגבול הצפון. אנחנו מול איראן המתקרבת לנשק גרעיני, וחובת ישראל לגייס שיתוף פעולה בינלאומי לסיכול המזימה הזאת, המסכנת לא רק את ישראל אלא את המזרח התיכון כולו.

בשיקולים הללו ייכללו אלמנטים גלובליים, כמו ממשל חדש בוושינגטון ומינואר טראמפ בבית הלבן, נשיא שהתחייב להפסיק את המלחמות ולהשכין שלום בעולם. ועוד: הידוק הקשרים בין איראן לרוסיה. איראן משתתפת למעשה במלחמה באוקראינה כאשר טילי שאהד שלה מיוצרים ברוסיה ומשוגרים לערי אוקראינה. כלומר: איראן משתתפת במלחמה בלב יבשת אירופה.

הפלת המשטר באיראן

יש המפנטזים על תרחיש של הפלת המשטר באיראן. ספק אם אופציה כזאת אפשרית. משטר האייתולות אינו בודד בעולמו. בציר הזה חברות כאמור כיום גם רוסיה ויש תוספת חדשה: צפון קוריאה. שתיהן מדינות גרעין. איראן תשמח להצטרף אליהן.

האם ישראל יכולה לחסל את הסכנה הגרעינית האיראנית לבדה, בכוחות עצמה? תלוי את מי שואלים. יש השוללים אפשרות כזאת: רחוק מדי, אתרי הגרעין מפוזרים בעשרות אתרים תת-קרקעיים עמוקים ברכסי הרים ברחבי המדינה הענקית. חיל האוויר יזדקק לחימושים מיוחדים, שאת חלקם בלם ממשל ביידן כדי למנוע שימוש בהם בעזה ובביירות. אחרים סבורים שיש למדינת ישראל יכולות קונבנציונליות לפגוע קשה, להנחית מכה 'עצמתית' על פרויקט הגרעין האיראני.

לוחשים באוזניך שבנק מטרות מרכזי שלטון ואתרי גרעין באיראן כבר מוכן במגירה, שבעתיד יקבל חיל האוויר מטוסי קרב ותדלוק חדישים שיאריכו את הזרוע האווירית האסטרטגית. ומי אמר שניתן לתקוף רק מהאוויר. יש גם ים ויבשה.

הגישה המעשית היא לראות בביטול תכנית הגרעין של איראן פרויקט בינלאומי שיש לשתף בו כמה שיותר מדינות באירופה ובארה"ב תוך הדגשה שגם להן נשקפת סכנה מגרעין איראני. שיתוף הפעולה שהצליח פעמיים להגנת ישראל ממתקפת טילים וכטב"מים איראנית ישירה מעודד גישה בינלאומית לנושא הגרעין.

מתחילת כהונתו של טראמפ בבית הלבן חייבת ישראל להבין בדיוק מה השקפותיהם וכוונותיהם של טראמפ וצוות השרים והיועצים שלו בנושא הגרעין האיראני. איך יתייחס טראמפ בעוד כחודשיים להסכם הגרעין שהוא נטש בשנת 2018. בינתיים אנו יודעים שהנשיא הנבחר מבטיח לפתור את כל הסכסוכים הבינלאומיים ולהביא לקץ המלחמות ולשלום עולמי, ובתוקף אישיותו הוא תמיד יעדיף עסקה.

הנשק הגרעיני

נושא הנשק הגרעיני שוב זוכה לייחוס ועולה לכותרות. שיתוף הפעולה בין רוסיה לאיראן אינו מבשר טובות. פוטין חוזר ומאיים בהפעלת נשק גרעיני טקטי, ובינתיים משגר לאוקראינה נשק היפר-סוני. כשמפתחים מטוס קרב חדש או צוללת, היצרנים ו/או המשתמשים טורחים להסביר שלמטוס יש יכולת לשאת נשק גרעיני. מדברים על נשק גרעיני 'קטן קוטר', טקטי, כזה שלא ישמיד מדינה שלמה אלא 'רק' עיר.

רשימת המדינות שהן בעלות מאגרי נשק גרעיני בעולם ידועה ומוכרת. איראן עדיין לא ברשימה אך היא אינה מסתירה הכנות לייצור מטען גרעיני, ויש לה במזרח התיכון אויב מוצהר שהיא במפורש קוראת ומאיימת להשמדתו. כדי להתמודד עם איום כזה אין די בסוכנות לאנרגיה אטומית בווינה ופקחיה. מי שיכול להתייצב מול מדינה שהולכת לקראת גרעין הן ארה"ב ושותפותיה. העולם המערבי, אירופה.

ישראל אמורה לרתום את ארה"ב לנושא הגרעין האיראני מתוך הכרה שמדובר באיום גם על אירופה ואמריקה. אם יצליח טראמפ להתקדם בתחום הזה בדרכים דיפלומטיות, יהיה זה הישג גדול. אבל חובה להתכונן לאפשרות ש'בהשקט ובבטחה' איראן תתקדם בשיעורי העשרת אורניום ובפיתוח נשק לנשיאת פצצה גרעינית ותתקרב לניסוי ולייצור מטען.

סיוע אמריקני אקטיבי לישראל בהתמודדות עם הסכנה הגרעינית האיראנית הוא מבחן מרכזי במימוש המחויבות האמריקנית המסורתית לעמוד לימין ישראל ולהגן עליה. זו המשמעות של שיתוף פעולה אסטרטגי. יש לקוות שביום מן הימים יוכלו נשיא ארה"ב וישראל להכריז "איראן מורתעת גרעינית".