פרשנות | אסטרטגיית היציאה מלבנון: חיזוק הגבול במקום הסתבכות בצפון

ההסכם על הפסקת האש בין ישראל לחיזבאללה הוא הרע במיעוטו, סוג של אסטרטגיית יציאה שנועדה למנוע הסתבכות של ישראל בלבנון. ישראל הייתה עשויה, כמו במלחמת לבנון השנייה ב-2006, להרחיב את מהלכיה בלבנון. 

מתקפה כזו הייתה עשויה להיות מוצלחת יותר מ-2006, אך להסתיים שוב בהישג מוגבל, מעורפל וחלקי. לפחות אז ישראל לא נשארה בלבנון. אם ישראל הייתה רוצה לפרוס את צה”ל בדרום לבנון, תהיה זו חזרה לשנות ה-80 וה-90, במהדורה תובענית יותר. על צה”ל היה להקים שם שורה של מוצבים מבוצרים שיותקפו, יחד עם הצירים המובילים אליהם. 

חיזבאללה, עם כל המכות שיספוג, עדיין יהיה מיומן וחזק יותר מאשר בשנות ה-90, ובהתאם לכך יעלה מספר הנפגעים בצה”ל. במקביל, חיזבאללה יהלום באש ואולי אף בפשיטות בתוך ישראל, כולל נגד יישובים. המחיר הכולל, ולא רק בחיי אדם, עשוי להיות גבוה ולא משתלם, היות שמטרת הפריסה בלבנון תהיה להגן על ישראל בכלל ועל היישובים בצפון בפרט. כמו כן, ייתכן שיופעל על ישראל לחץ בינלאומי חזק, כולל מארצות הברית, לסגת.

בלי נוכחות של צה”ל בלבנון, יישאר שם יוניפי”ל, שספק אם יחתור לרסן את חיזבאללה. צבא לבנון הוא חלש, במצוקה כלכלית חמורה, וזקוק לזמן ומשאבים רבים כדי להתחזק – וספק אם זה יקרה. בנוסף, רבים מאנשי צבא לבנון הם שיעים המקורבים לחיזבאללה, שלא יפעלו נגדו, וחלקם אף יסייעו לו.

חיזבאללה יחזור בהדרגה לגבול, ולו בפריסה שונה מזו שהייתה לפני המלחמה הנוכחית. ייתכן שחיזבאללה ישלים עם סיום זמני של הלחימה, כפי שעשה ב-2000 וב-2006, לאחר שצה”ל עזב את דרום לבנון. חיזבאללה יהיה זקוק לזמן להתאושש, וישנו גם החשש שלו ובעיקר של הפטרון שלו, איראן, ממלחמה כוללת. המתיחות והחיכוך יימשכו, ואף ייתכנו תקריות שיגבו מחיר, אך בהיקף נמוך בהרבה לעומת פריסת צה”ל בלבנון. עם כל התסכול והסיכונים הכרוכים במצב רגיש ובעייתי זה, הוא עדיין עדיף על המשך מלחמה ופריסה בלבנון, שתגבה מישראל מחיר גבוה במישורים רבים.

ב-2006 המלחמה הסתיימה בהחלטה 1701, שהייתה אמורה למנוע את התעצמות חיזבאללה ופריסתו בסמוך לגבול עם ישראל – מה שלא קרה. עם זאת, חשוב לזכור כי מ-2006 ועד 2023 היה שקט יחסי בגבול לבנון. לאחר המלחמה הנוכחית, חיזבאללה ישוב להתעצם ולהתפרס ליד הגבול. 

אולם במשך עשרות שנים, ישראל השלימה עם התעצמות מסוכנת יותר של הצבא הסורי ברמת הגולן, שהייתה עלולה להביא למלחמה עם אלפי הרוגים בצד הישראלי. ישראל נמנעה ממתקפות מנע והסתמכה על הרתעה, התרעה ומוכנות צבאית. אסטרטגיה זו הוכיחה את עצמה. ניתן לאמץ מודל דומה גם כעת, עם כל סיכוניו, כי זו האלטרנטיבה הפחות גרועה מבין האפשרויות.

צה”ל יוכל להלום באש מדויקת, מהקרקע ומהאוויר, בתוך לבנון אם יידרש, למרות האתגרים בזיהוי מטרות בשל תחבולות חיזבאללה ותוואי השטח המורכב. על ישראל להשקיע כבר עכשיו בחיזוק ההיערכות ההגנתית בגבול הצפון – כולל תוספת מכשולים, שדות מוקשים ואש מטווחת מראש – כדי לשבש מעבר רכבים וליצור עומק הגנתי מירבי.

לסיכום, צה”ל חייב להיות חזק על הגבול, מבלי להתפרס בדרום לבנון. זו אינה אופציה אידיאלית, אך היא עדיפה על החלופות האחרות.