לחיים ולא למוות: סיפורי הגבורה והכאוס של לוחמי מג”ב בשבעה באוקטובר

הספר מביא את סיפורו של החייל ממשמר הגבול, המשתייך למשטרת ישראל בקרבות ה-7 באוקטובר 2023 בפרוץ מלחמת חרבות ברזל.

ספר זה מצטרף לשורת ספרים, מעל 170 לפי ספירת הספרייה הלאומית, העוסקים במלחמה הנוכחית. טוב עשו מחברי הספר שהתמקדו ביום אחד בלחימה, יום פריצתה. היעדר פרספקטיבה לא מאפשר להוציא ספר היסטורי בעל ערך, ומאידך, במבול הספרים שיוצאים בחודשים האחרונים יש גם יתרון תיעודי-היסטורי בגביית עדויות מהאנשים שהיו בלחימה עצמה או מהאזרחים שחוו אותה. המלחמה הזו שונה ממלחמות העבר, ועצם גביית העדויות יש לה ערך היסטורי.

המתעדים הרשמיים יגיעו מן הסתם לחלק מהלוחמים, אך לאחר שיעברו עוד קרבות רבים, ומי יודע מה יישאר בזיכרונם בצורה מדויקת. יהיו גם לוחמים שלצערנו ממשיכים להילחם ללא הפסקה, וחלקם לא יהיו זמינים לתיעודים מסוג זה.

הספר, כאמור, מתמקד בלחימת משמר הגבול ביום הראשון, ובעיקר בולטת מקריאת הספר תופעת הכאוס שעובר על הלוחמים. לעיתים קשה להבין מהספר עצמו מי נלחם והיכן, היות שהאירועים מתערבבים בזירות שונות. בהקשר זה הייתי ממליץ להוסיף מפות בתחילת הסיפורים, כי הדפדוף לתחילת הספר, בו יש מפה כללית, קצת מייגע.

תופעה נוספת בולטת היא היעדר צבא ביום הראשון במרבית המקומות, ואת מרבית הפעילות ביצעו שוטרים מהמניין שמקום עבודתם הקבוע הוא באזור, ובשלב מאוחר יותר הגיעו לוחמי משמר הגבול, בין שהיו מוצבים במקום ובין שהוקפצו אליו.

תרומה רבה ללחימה הייתה בהכרזת מפקד מחוז הדרום במשטרה כבר בבוקר על “פרש פלשת”, שאיפסה את כל כוחות המשטרה ומג”ב על המלחמה שפרצה.

אין בכוונתי להיכנס לפרקים השונים, אך אני חייב לציין את הפרק שלפני האחרון, בו מספרת אסנת דדון, קצינת הרווחה של מג”ב, במילותיה היא, את שעברה ביום הזה. זהו מסמך אנושי מרגש וחשוב, וטוב שהוכנס לספר ככתבו וללא תיווך.

נקודה אחרונה, אם זהו ספר היסטורי של קצינים במג”ב, התודות למפקד מג”ב נראות מעט לא במקומן; הן מתאימות יותר לספר יחידה.