פרשנות | ישראל מוקפת חלונות אש, לא טבעת אש
תיאור המדינה כ”מצויה בטבעת אש” אינו מדויק – ישראל נהנית מגבולות שקטים בים התיכון, ירדן ומצרים, בעוד האיומים מצפון ומדרום מוגבלים ומצומצמים
מאז הקמתה של ישראל, היא התמודדה עם איום פלישה מתמשך מצד מדינות ערב, כפי שקרה במלחמות 1948 ו-1967. אז, ישראל חשה כאילו היא מוקפת בטבעת חנק, אם כי בעיקר מהיבשה, שכן הים התיכון היה פתוח בפניה. הציים הערביים לא היוו איום ממשי על מסלולי השיט של ישראל, אך תחושת המצור עדיין ריחפה מעל המדינה הצעירה. בעשורים האחרונים, מדינות ערב הוחלפו באיום האיראני ובארגונים כגון חיזבאללה וחמאס, המשגרים טילים, רקטות וכטב”מים לכיוון ישראל. מכאן נולד הביטוי “חגורת אש” או “טבעת אש”, אך יש בכך הגזמה וחוסר דיוק.
מעצם הגדרתה, טבעת או חגורה אמורה לייצג מעגל סגור – דבר שאינו נכון ביחס לישראל. במקרה הזה, מדובר בחגורה מחוררת למדי. ישראל, מדינה צרה וארוכה, נהנית מגבול מערבי רחב עם הים התיכון, ממנו אין כל איום של ירי ימי עוין. הציים הערביים אינם מסוגלים להטיל מצור על ישראל, וגם חיסול חלק ממאגרי טילי חוף-ים של חיזבאללה הפחית את האיום על אסדות הגז והנמלים של ישראל.
בגבול המזרחי הארוך ביותר שלה, המשותף עם ירדן (כ-300 ק”מ), לא קיימת כרגע סכנה ממשית. ממלכת ירדן עצמה מתמודדת עם קשיים כלכליים ופוליטיים הנגרמים בין היתר כתוצאה מחתרנות חיצונית, אך למרות זאת, ירדן אינה בסיס אש עוין נגד ישראל. גם הגבול עם מצרים, שאורכו כ-200 ק”מ, נותר שקט, ואין ירי מצרי לעבר ישראל. למרות הצלחות חמאס בעבר, כמות הרקטות שנותרו ברצועת עזה דלה, והיכולת לייצרן פוחתת בעקבות המהלומות שספג הארגון.
לעומת זאת, האיום העיקרי מגיע מצפון, מלבנון. גבול זה, שאורכו כ-80 ק”מ, מאוכלס בחיזבאללה. הארגון איבד חלק ניכר מהארסנל שלו בעקבות המלחמה, אך נותר איום משמעותי. גם בסוריה, עם כל האחיזה האיראנית בה, הירי על ישראל היה מוגבל. התקיפות הישראליות נועדו בעיקר למנוע העברת נשק לחיזבאללה ולא לדכא מקורות אש בגולן.
אם כן, ברור שלא מדובר בטבעת אש מלאה, אלא בחלונות אש – בעיקר מצפון ומדרום. במקום לחזק תחושת מצור בקרב הציבור בישראל, עלינו לדייק יותר בתיאור המציאות הביטחונית. יצירת תחושה מוגזמת של טבעת אש, כזו שמקיפה את ישראל מכל עבר, עלולה להעצים חרדה בקרב הציבור ולשדר לעולם – ובעיקר לאיראן – כאילו ישראל מוקפת ומצויה בסכנת קריסה. מציאות כזו תקרין באופן שלילי על תדמיתה של ישראל ותפגע בהשקעות, בתיירות, ואף במעמדה הבינלאומי.
חשוב לזכור כי למרות המתקפה של חמאס ב-7 באוקטובר 2023 והחשש מפלישה מצפון על ידי חיזבאללה, ישראל עדיין אינה מוקפת בטבעת פלישה או אש. המתקפות במסגרת מלחמת “חרבות ברזל” צמצמו את הסיכוי לפלישה נוספת, והאיומים המרכזיים נותרו בגבולות הקצרים יחסית עם עזה ולבנון, בעוד בגבולותיה הארוכים יותר עם ירדן, מצרים והים התיכון, השקט נשמר.
המונח “חגורת אש” אינו משקף את המציאות כפי שהיא באמת. עדיף להשתמש במונח כמו “חלונות אש”, שמתאר טוב יותר את האיומים המוגבלים והמצומצמים בהם מתמודדת ישראל כיום.