פרשנות | האם הדלפות ופייק ניוז מקשים על המשא ומתן לשחרור החטופים?

ניהול משא ומתן עם ארגון טרור כמו חמאס, על החזרת חטופים, הוא תהליך מורכב ורגיש במיוחד. כפי שציין תא”ל (במיל’) גל הירש בנאומו בכנס הבין-לאומי ללוחמה בטרור באוניברסיטת רייכמן, קיימת בעיה עמוקה של ניהול משא ומתן בתנאים של חשיפה תקשורתית גבוהה, הדלפות, ונראטיבים שקריים. התופעות האלו מכניסות מרכיבים מבלבלים למשוואה ומסכנות את האסטרטגיה של ישראל.

הירש מדגיש בנאומו את החשיבות של שימור הלכידות בחברה הישראלית, ומזהיר כי חמאס חותר לפגוע באחדות הזאת באמצעות החטופים. זוהי לא רק הערכה אלא עובדה, והוא מתריע מפני השימוש בפייק ניוז ולוחמה פסיכולוגית שמופעלים כדי להחליש את החברה הישראלית ולפצל אותה. חמאס מבין שהאחדות היא נשק קריטי לישראל, ולכן הוא מנסה להפעיל לחץ דרך השימוש בחטופים כמנוף להשגת יתרון אסטרטגי.

ניהול משא ומתן בתנאים כאלו מזכיר תהליך שבו הקלפים החשובים ביותר נחשפים לשולחן עוד לפני שהשחקנים הספיקו להפעיל את הכלים האסטרטגיים שלהם. תורת המשחקים מלמדת אותנו שבכל משא ומתן יש ערך להסתרת חלק מהמידע, ולשמירה על קלפים מסוימים כדי להשתמש בהם ברגעי מפתח. כאשר כל המידע החשוב – כולל תנועות המשא ומתן, עמדות הצדדים ושיקולים פוליטיים – נחשף לציבור הרחב, האפקטיביות של התהליך נפגעת משמעותית. חמאס משתמש בהדלפות, בנראטיבים שקריים ובפייק ניוז כדי לשבש את היכולת הישראלית לשמור על קלפי המיקוח שלה.

הניסיון לנהל משא ומתן עם קלפים פתוחים לא רק פוגע באסטרטגיה של הממשלה, אלא גם מכניס מרכיבים לא ענייניים לתהליך קבלת ההחלטות. דעת הקהל הופכת לשחקן נוסף בזירה, ולעיתים השיקולים שהכי רלוונטיים למשפחות החטופים נבלעים בתוך שיח ציבורי שכולל לחצים פוליטיים ואינטרסים תקשורתיים. ההדלפות הרבות מקשות לנהל משא ומתן מאחורי הקלעים באופן אפקטיבי, והן יוצרות רחשי רקע שמסיחים את דעת הקהל והמשפחות מהתהליך האמיתי שמתנהל.

הירש גם מדבר על נראטיבים שקריים שמפוזרים במסגרת הלוחמה הפסיכולוגית שמנהל חמאס. תורת המשחקים מזהה בעיה נוספת כאן – כשקיימת אי-וודאות גדולה, כל צד עלול לפעול באופן שגוי מתוך הנחות שגויות לגבי כוונות היריב. במצב כזה, קשה לבנות אמון בין הצדדים, וכל צעד של הצד השני מתפרש כמניפולציה. זה מונע יצירת דינמיקה של משא ומתן אמיתי ומקשה על השגת פתרון יציב.

הנחת היסוד בתורת המשחקים היא שלשחקנים רציונליים יש אינטרס לחשוף את הקלפים הנכונים רק ברגע המתאים. ההדלפות והפייק ניוז לא רק מקדימים את חשיפת הקלפים, אלא גם מעוותים אותם. כאשר המשא ומתן מתנהל בצל לחצים חיצוניים, קשה להבטיח שהשחקנים יוכלו לפעול לפי השיקולים האסטרטגיים הטובים ביותר עבורם.

בהקשר של ניהול משא ומתן על חטופים, דבריו של הירש מדגישים את הצורך בשמירה על איפוק תקשורתי ובניהול מאבק פסיכולוגי יעיל מול חמאס. הירש מזהיר כי למרות הלהט הציבורי סביב נושא החטופים, ניהול הלחצים צריך להיעשות בזהירות רבה, מתוך מודעות לאופן שבו חמאס מנסה לשבור את הלכידות הישראלית ולהפעיל לחצים פסיכולוגיים על הציבור.

תירוצים או מציאות? 

כאן עולה השאלה האם הירש, כמי שאחראי על הצלחת המשא ומתן, משתמש בתירוצים על מנת לכפות על חוסר ההצלחה שלו. דבריו אינם מצביעים בהכרח על ניסיון לכפות על כישלון באמצעות תירוצים, אלא על תיאור מורכב של המציאות שבה הוא פועל. הירש מדגיש את הקשיים האובייקטיביים והאמיתיים שעמם מתמודדים במאמצי המשא-ומתן להחזרת החטופים, כמו ההדלפות, הלוחמה הפסיכולוגית מצד חמאס, הנראטיבים השקריים והשפעותיהם על דעת הקהל ועל יכולת המערכת הביטחונית לפעול ביעילות.

הירש מודה במפורש שלא הצליחו עדיין להשיב את החטופים, והוא אף פותח את דבריו בהתנצלות בפני המשפחות על כך. אך במקביל, הוא מסביר את האתגרים הרבים והמורכבים שמלווים את התהליך. כשמדובר על ניהול משא ומתן מול ארגון טרור כמו חמאס, ישנם הרבה מאוד משתנים בלתי נשלטים שמעכבים את ההתקדמות. הירש גם מתאר את תחושת הדחיפות ואת ההתמודדות מול “שעון החטופים”, דבר שמחזק את ההבנה שהוא מודע היטב לגודל האחריות עליו.

השאלה האם מדובר בתירוצים תלויה בפרשנות של הדברים ובהקשר שבו הם נאמרים. ייתכן שחלק מהקשיים שהוא מציין אכן מציבים מגבלות אמיתיות שמחוץ לשליטתו המיידית, כמו ההדלפות והשימוש של חמאס בלוחמה פסיכולוגית. לעומת זאת, יש שיטענו שהצגת הקשיים והבעיות יכולה להתפרש כניסיון למזער את הביקורת על חוסר ההצלחה.

בסיכומו של דבר, ניהול משא ומתן עם קלפים פתוחים הוא תרחיש מסוכן במיוחד, במיוחד כשמדובר בנושא כה רגיש כמו חטופים. תהליך המשא ומתן דורש דינמיקה רגישה, ניהול זהיר של מידע, ושמירה על איפוק כדי למנוע מהשחקנים לעשות צעדים שגויים תחת לחץ חיצוני. במקרה זה, כפי שהירש מציין, השעון של החטופים ממשיך לתקתק, ואין זמן להתרופפות האחדות או לשיקולים שאינם ענייניים.