משרד התחבורה עוצר יבוא מכוניות חדשות בשל הסיכון בנמלי חיפה ואשדוד

בעקבות החרפת המצב בזירת המלחמה בלבנון, רשות הספנות והנמלים (רספ”ן) הורתה על הפחתה משמעותית במספר המכוניות המאוחסנות בנמלי הים, בהתאם לסמכותה במסגרת תקנות לשעת חירום עקב ההכרזה על “מצב מיוחד בעורף”. בנמלי חיפה ואשדוד אוחסנו עשרות אלפי מכוניות, חלקן הגדול לאחרונה הן מכוניות חשמליות והיברידיות.

חברת נמלי ישראל דרשה מיבואני הרכב לפנות את המכוניות המאוחסנות בשטחי הנמלים, בטענה שהדבר נדרש לפינוי מקום למטענים חיוניים.
בעקבות כך, אונייה שהובילה אלפי מכוניות לישראל נאלצה לשנות את מסלולה ולפרוק את המטען בנמל הרקליון שבכרתים.

אוניות גלנוע (אוניות שכלי רכב יכולים לנסוע בהן ישירות בין רציף הנמל למחסנים בתוך האונייה) מובילות גם מטענים חיוניים שאינם מכוניות, כגון רכבי חירום, קטרים, קרונות רכבת, ציוד תעשייתי כבד וכדומה. לכן, הפסקת הגעת אוניות גלנוע לנמלי ישראל יוצרת בעיות מורכבות.

גורם יודעי דבר העריך כי אחת הסיבות לכך שרשות הספנות והנמלים, הכפופה למשרד התחבורה, עוצרת את יבוא המכוניות החדשות היא הצורך להפחית את הסיכון לפגיעה בנמלי חיפה ואשדוד עקב שריפות ענק שעלולות לפרוץ בחניוני המכוניות המיובאות, כתוצאה מנפילת רקטות.

ידוע שהחיזבאללה מתכנן לתקוף את הנמלים. נפילת רקטה בחניוני המכוניות בנמלים תגרום להצתתן, ובשל הצפיפות הגבוהה שבהן חונות המכוניות, האש תתפשט למכוניות סמוכות ב”אפקט דומינו”. לאחרונה הרשות הארצית לכבאות והצלה הודתה שאין ביכולתה לכבות שריפות שבהן מעורבות סוללות ליתיום-יון, הנמצאות ברכבים חשמליים והיברידיים.

שריפות של רכבים חשמליים עלולות להתפרץ, לפלוט גזים רעילים ודליקים, ולא ניתן יהיה לכבותן במשך ימים רבים. דבר זה עלול לפגוע קשות בפעילות הנמלים, שהם משאב אסטרטגי חיוני. אין כיום ציוד המאפשר כיבוי סוללות ליתיום-יון של רכבים חשמליים, והדרך היחידה לעצור את הדליקה היא באמצעות הטבעת הרכבים הבוערים במים (רצוי מי מלח שיפרקו את המטען החשמלי שבסוללות).

אמנם קיימת בנמל בריכה ענקית של מי מלח, ובמקרה תאורטי של פריצת דליקה בחניון המכוניות החשמליות ניתן יהיה לדחוף את הרכבים לבריכה בעזרת דחפורים גדולים, כדי לכבות את האש ולמנוע את התפשטותה. עם זאת, פעולה כזו תגרום להשבתת רציפי הנמל הסמוכים למערום המכוניות התת-מיימי שייוצר.

נמל הוא תשתית אסטרטגית חיונית לייבוא סחורות חיוניות, ולכן לא ניתן לוותר עליו למשך פרקי זמן ארוכים של שבועות או חודשים, שבהם יהיה צורך לפנות את המכוניות שהושלכו לבריכה במבצע מורכב ויקר מאוד, שייצור שרטון מלאכותי תת-מיימי שימנע עגינת אוניות.

בגלל ההתקפות של החות’ים מתימן, יותר מכוניות מגיעות לנמלי אשדוד וחיפה

בעיית הכמות הגדולה של כלי הרכב המאוחסנים בנמלי חיפה ואשדוד הוחרפה לאחרונה בעקבות התקפות החות’ים על אוניות בים סוף. התקפות אלה שיתקו למעשה את תנועת האוניות לנמל אילת. בעבר, נמל אילת היה יעד עיקרי לפריקת אוניות שהובילו מכוניות מהמזרח הרחוק (סין, יפן וקוריאה הדרומית), כולל מכוניות חשמליות רבות.

מכוניות אלו אוחסנו בנמל אילת ובשטח גדול מצפון לאילת, אך בעקבות חסימת נתיב השייט לנמל אילת, המכוניות נפרקות כיום בנמלי חיפה ואשדוד, והדבר החריף את בעיית אחסון הרכבים החשמליים בנמלים, מה שמחייב מציאת פתרונות לבעיה.

סיכום במבט לעתיד

לאור ההודעה של הרשות הארצית לכבאות והצלה כי אין ביכולתה לכבות רכבים חשמליים שהסוללות שלהם בוערות, גברה ההבנה במשרד התחבורה שרמת הסיכון בנמלים כתוצאה מאחסון ארוך טווח של רכבים חשמליים אינה ברמה קבילה. הצתת רכבים חשמליים בנמל עקב תקלות או נפילת רקטות עלולה לגרום לשריפות ענק, שלא ניתן יהיה לכבותן. שריפות אלה ישתוללו במשך ימים או שבועות, תוך פליטת גזים רעילים ודליקים, וישתקו חלקים מהנמלים, שהם מתקנים אסטרטגיים חיוניים.

בנמלי הים ישנם מצבורים של חומרים מסוכנים המסכנים גם את סביבתם, ולכן יש להפחית את אחסון גורמי הסיכון שאינם נדרשים לתפעול שוטף, ובכלל זה רכבים חשמליים. נמלים צריכים לשמש כתחנת מעבר לפריקת והעמסת אוניות במהירות ויעילות, ולא לשמש כמחסנים לאחסון ארוך טווח או כחניונים לכלי רכב המאחסנים מכוניות במשך חודשים רבים.

כדי לפתור את הבעיה יש להקים מחסני ערובה (שבהם אין צורך לשלם מכס עד לשחרור המכוניות מתוכם) הרחק מהנמלים. ניתן אף להקים חניונים מקורים בלוחות סולאריים לייצור חשמל, ובכך לנצל את הקרקע בצורה יעילה ואקולוגית. יש לקוות שמדיניות משרד התחבורה, להפחית או למנוע חנייה ארוכת טווח של רכבים חשמליים בנמלים, תביא לכך שהנמלים יחדלו להיות חניוני המכוניות הגדולים במדינה, תוך הפחתת הסיכונים לנמלים עצמם, לעיר חיפה, ולשאר ערי מפרץ חיפה ואשדוד.

מהבחינה הזו, מלחמת “חרבות ברזל” הייתה “קריאת השכמה” שכנראה תגרום למשרד התחבורה להפיק לקחים ולבצע הערכת סיכונים טובה יותר בעתיד, כדי לפעול להפחתת הסיכונים בנמלי הים לרמה קבילה (גם בעת שגרה ולא רק במצב חירום), תוך פיתוח תשתיות אחסון בטוחות מחוץ לנמלי הים.

מחבר המאמר הוא מהנדס יועץ בנושאי בטיחות וחומרים מסוכנים, ומכין חומרי הדרכה, וחוות דעת מומחה בנושאי בטיחות וחומרים מסוכנים.