טור של עמיר רפפורט: תמרון, לא פיקניק, בזמן שכל העיניים נשואות לטהרן

שנת תשפ"ה היא הראשונה מזה שנים רבות שמתחילה במצב טוב יותר מאשר קודמתה. לפחות בסוגיית ההרתעה שלנו. רק לפני שנה הייתה בעינה ההתרעה הכללית של אגף המודיעין, לפיה אויבינו רואים במשבר הפוליטי והחברתי בישראל הזדמנות לתקוף אותנו. האוהל הנטוע של חיזבאללה בתוך שטחנו היה רק ההמחשה לשפל שבו היינו. 

את מה שקרה בשמחת תורה נזכור במשך דורות רבים, אבל לפחות כעת השתפר מצב: רצף ההצלחות הבלתי נתפס של צה"ל ושירותי המודיעין מול חיזבאללה עוד ייכנס לספרי ההיסטוריה הצבאית בעולם. סיימנו את השבוע האחרון ללא מנהיג הארגון חסן נסראללה, ועדיין קשה לנו להעריך את מלוא המשמעויות של החיסול. המתקפה האיראנית שכוונה לצאת לדרך על ישראל אתמול לכאורה מראה שההרתעה כשלה, אולם גם היא תוצאה של חוסר היכולת של איראן לפגוע בישראל באמצעים אחרים.

תמרון, לא פיקניק  
בשבוע האחרון של תשפ"ד יצא לדרך התמרון המוגבל של צה"ל בדרום לבנון, המשך ישיר למתקפת הביפרים ומכשירי הקשר, שמיוחסת לישראל, ולרצף החיסולים בצמרת הארגון הלבנוני, ולא רק בו. כעת, התמרון נתפס כמעט מובן מאליו, אבל אחרי מתקפת 7 באוקטובר, כאשר הדרג המדיני איבד במידה רבה את האמון ביכולות הצבא, וגם צה"ל עצמו לא הפגין ביטחון עצמי מזהיר - עלתה השאלה האם צבא היבשה בכלל מסוגל לבצע תמרון בתוך שטח האויב. אפשר בהקשר הזה להיזכר באזהרותיו של האלוף במיל' בריק, שנפלו במידה רבה על אוזניו הקשובות של ראש הממשלה נתניהו.  

אסון 7 באוקטובר אירע בגלל התפיסה ש"החמאס מורתע", אבל מצד שני הצלחת התמרון ברצועת עזה והחיסול הכמעט מוחלט של יכולות החמאס הצבאיות קשורים לקריסת הקונספציה של יחיא סינוואר עצמו, שלפיה ישראל לעולם לא תעז להילחם בתוך הרצועה, בטח כשהוא מחזיק בידיו מאות חטופים.  

כעת מתרסקת בצורה מהדהדת גם הקונספציה של חסן נסראללה, לפיה החברה הישראלית חלשה כקורי עכביש, והחיזבאללה יכול לתקוף אותנו בשיטת "משוואות" כל עוד אנחנו ברצועת עזה. נסראללה עצמו כבר לא יהיה זמין כדי להסביר לוועדת חקירה פנימית את הטעות הגורלית שלו, אבל עוד קונספציה שעומדת להתנפץ היא של איראן ו"טבעת האש" בה הקיפה אותנו. איראן נמצאת כעת בצומת שכל הדרכים ממנה מובילות לאפשרויות רעות מאוד מבחינתה. עוד נגיע לזה.

חזרה ללבנון 

זה לא הזמן להיכנס לאופוריה, למרות הישגי החודש האחרון. כמו החמאס בעזה, שעדיין לא הוכרע ומחזיק ב-101 מאנשינו, גם חיזבאללה טרם אמר את המילה האחרונה.  

מה שעבר הארגון הלבנוני בשבועות שבין מתקפת הביפרים ועד חיסול נסראללה יחד עם ראש חזית הדרום, עלי כרכי, ובכירים רבים נוספים, זה אפקט שמכונה בשפה צבאית "הלם ואימה". הוא משתק את האויב ואת יכולת קבלת ההחלטות שלו. אבל הארגון שכבר מינה מחליף לנסראללה עוד יתאושש במידה כזאת או אחרת. 

לקראת ראש השנה, מעגל הירי שלו לעבר מרכז הארץ כבר החל להתרחב, אם כי יכולות הארגון עדיין רחוקות מהתרחישים החמורים שנלקחו בחשבון והיו מתממשים אלמלא צה"ל גרע כל כך הרבה מיכולותיו בטרם עברנו למלחמה מוחלטת (כמעט: צה"ל עדיין תוקף רק מטרות נקודתיות בדאחיה, ונמנע מלתקוף יעדים של ממשלת לבנון וצבאה. 

על השאלה האם נכון או לא נכון להשאיר את מדינת לבנון "מחוץ למשחק" מתחולל ויכוח נוקב במערכת הביטחון ובדרג המדיני, וייתכן כי המדיניות בעניין הזה עוד תשתנה, בתיאום עם ארה"ב, שממש אינה מעוניינת בהרחבת מעגל האש, בינתיים).  

לטובת המשך המלחמה בלבנון כבר העלה צה"ל צפונה לא מעט כוחות, כולל אוגדה 98 ובה חטיבת הצנחנים, שלחמה בשנה האחרונה בעיקר ברצועת עזה. במלחמת לבנון השנייה ב-2006 ספג צה"ל אבדות כבר בפעולה הקרקעית הראשונה מעבר לגבול, שהתנהלה בתוך שטח לחימה תת קרקעי שבנה חיזבאללה ומכונה "שמורת טבע". 

הפעם, התמרון החל בפעולות של יחידות מיוחדות לאחר הכנות קפדניות. המטרה הראשונה היא לתפוס שטחים שולטים מעל יישובים ישראלים באצבע הגליל, ולטפל בבסיסים שכוח רדוואן הכין כעמדות יציאה ל"תוכנית כיבוש הגליל" (אפשר להצטמרר רק מהמחשבה מה היה קורה אילו חיזבאללה פלש מצפון במקביל למתקפת החמאס ב-7 באוקטובר, אבל סינוואר כנראה העריך שהמודיעין הישראלי יושב "חזק" על חיזבאללה, ולכן לא שיתף את הארגון או את איראן בתוכניות הפלישה).  

למעשה, הפעולות הקרקעיות בתוך שטח לבנון לא התחילו השבוע. רק אתמול התיר צה"ל לפרסום כי בחודשים האחרונים כוחות צה"ל ביצעו כ-70 פעילויות מבצעיות ממוקדות בדרום לבנון, להשמדה ונטרול של יכולות ותשתיות טרור בכפרים ובשטחים הסמוכים לגבול, המאיימים על יישובי הצפון.

הלוחמים פשטו על הכפרים והשטחים הסבוכים, פרצו פתחים תת-קרקעיים ביעדים לאורך הגבול, חשפו מצבורי נשק, מתחמי הערכות למחבלים ועוד.  

"במהלך 200 לילות, מאות ימים ועשרות מבצעים בשטח האויב, הכוחות חשפו, נטרלו והשמידו מתחמים תת-קרקעיים, תקפו אלפי מטרות צבאיות, מחסנים של אמצעי לחימה, עשרות טונות של נפץ, נכסי שהייה לפעילים, מפקדות ועוד. חלק מאמצעי הלחימה נלקחו לשטח ישראל", אמרו בצבא.  

אבל גם אם חיזבאללה חטף מכה אחרי מכה, אסור לשכוח שגם הוא התכונן במשך שנים למלחמה כוללת מולנו. שר הביטחון לשעבר, אביגדור ליברמן, הזהיר השבוע, בצדק, כי "חייבים להבין שכל הכפרים בקו המגע כמו כפר כילא או כפר עדייסה - ממולכדים עם מוקשים ומנהרות. חייבים קודם ליישר ולשטח את הכפרים האלו מלמעלה באמצעות חיל האוויר ורק לאחר מכן חיילינו ייכנסו. לא נשארו שם אזרחים בלתי מעורבים, כל מי שנשאר במקומות האלו כולם פעילי חיזבאללה".  

וגם זה: ההישגים האדירים בלבנון קשורים ליכולות אדירות שבנה צה"ל להפעלת אש. היכולות האלה שוכללו מאוד תוך כדי הלחימה בשנה האחרונה. מעבר למכת האש האדירה שנחתה על לבנון, כל חוליית חיזבאללה שמבצעת ירי יודעת כי סיכוייה להישאר בחיים אינם גבוהים. זה יכול להסביר את מיעוט האש המשוגרת לישראל באופן יחסי. גם איום הכטב"מים וטילי הנ"ט אינו דומיננטי במערכה שעלתה כמה מדרגות, כיוון שאנשי חיזבאללה נרדפים ללא הפסקה.

שם המשחק: מצוינות

בעיניים איראניות, מה שמתרחש בחודש האחרון הוא לא פחות מסיוט. אילו האייתוללה הישיש, עלי חמינאי, היה יכול, הוא לבטח היה מחזיר את הגלגל לאחור ל-6 באוקטובר. אבל עכשיו הוא צריך לבחור בין הבלגה על רצף האסונות שפקדו את איראן ואת כוחות “טבעת האש” שבנתה ובין תגובה שתעלה לו ביוקר.

לאיראן יש שתי נקודות תורפה גדולות מאוד - חולשת מערכות ההגנה שלה וצבאה, וחוסר היציבות של השלטון, ששנוא על רוב העם האיראני. זו הסיבה שראש הממשלה נתניהו פנה השבוע באופן ישיר לעם האיראני, והבטיח כי ישוחרר מעולו של המשטר “בקרוב”. למרות נקודות התורפה הברורות, ההערכה המעודכנת היא שאיראן לא תמשיך להבליג על השפלותיה - מחיסול איסמאעיל הניה בלב טהרן ועד כל מה שקורה בלבנון, בסוריה ובתימן. זהו השורש לטילים שהיא משגרת לעברנו.

לצד הטילים, סביר להניח כי הנקמה מתוכננת כתקיפה של אישים בכירים בישראל או יעדים ישראליים ויהודיים בחו”ל, כמו אחרי החיסול של עבאס מוסאווי, קודמו של נסראללה, ב-1992. אז פיגועי התופת היו בארגנטינה. אגב, טלאל חמיה, ראש יחידה 910 לפיגועי חוץ בחיזבאללה, הוא אחד הבודדים מבכירי הארגון שעדיין נותר בחיים. נקווה שלא לאורך זמן.

והנה נקודה לטיפול דחוף בתשפ”ה שקשורה בהחלט לאיראן - הסרת המצור הימי מעל ישראל, שבמסגרתו השביתו הח’ותים, בפועל, את נמל אילת. הגיע הזמן להשבית גם את התעבורה הימית האיראנית, אם בני חסותם הח’ותים לא יפסיקו את התקפותיהם.

אחת הבעיות של צה"ל, בעיקר בחילות היבשה, היא בינוניות מקצועית מדבקת, במקרה הטוב. בתוך ים הבינוניות מתבלטים לטובה היחידות המובחרות של צה"ל לצד חיל האוויר וגופי המודיעין, שמבוססים ברובם על כוח אדם סדיר ומקצועי מאוד. בגופים אלה שם המשחק הוא מצוינות.  

אפשר רק לדמיין עד כמה מורכב הוא מבצע שבו משתתפים עשרות מטוסים, הנעים במהירות אדירה ומטילים עשרות פצצות בזו אחר זו, כך שכל פצצה תפלס עוד מעט מהדרך לכיוון בונקר תת קרקעי עמוק במיוחד, כמו זה של מפקדת החיזבאללה בדאחיה. וזו רק דוגמה אחת מיני רבות. מצוינות מעוררת השתאות יש גם במוסד ובשב"כ. אחרי ההישגים האדירים של סוף תשפ"ד – צריך לטפח ולהרחיב אותה.

מפתחות לתשפ"ה  
לפני סיום, שלושה מפתחות לקראת תשפ"ה לטובת המשך היפוך המגמה במצבנו האסטרטגי. לכידות – מיותר לציין כי חוסנה של החברה ולכידותה חשובים לא פחות מעוצמתנו הצבאית, אבל ראש הממשלה עדיין עושה מעט מידי כדי לאחד את העם.  

עצמאות חימושית – תלותנו הרבה בארצות הברית ובבנות ברית מערביות אחרות הייתה אחת מנקודות התורפה הבולטות של שנת תשפ"ד (לצד הערכה רבה על התמיכה שקיבלנו מהמעצמה הגדולה בעולם). מערכת הביטחון כבר התחילה בתוכנית לייצור עצמי של חימושים מכל הסוגים (וגם להקמה של חיל טילים). היא תעלה ממון רב, אבל נדרשת.  

להארות והתייחסות אנא היו איתי בקשר אישי גם בטוויטר ובלינקאדין. עמיר רפפורט