פרשנות | הצורך במבצע צבאי-דיפלומטי לשיקום הצפון והחזרת החטופים

זה הזמן למבצע ישראלי מסוג חדש: תנועת מלקחיים צבאית-מדינית, מבצע משולב משותף לישראל, ממשלת לבנון, מעצמות המערב ומדינות ערביות מתונות להשגת הסדר, מתווה חדש לסיום המלחמה בלבנון ובעזה, מתווה שהסעיף הראשון בו יהיה החזרת כל החטופים והמפונים.

זו השעה, כאשר חיזבאללה, האויב הגדול מצפון, על הקרשים. כשהדברים נכתבים, עדיין לא ידוע גורלו של נסראללה, אך ברור שלארגון הטרור הזה אין פיקוד, אין מטכ"ל, אין מפקדים בכירים, ואולי אין מנהיג. ואם אמנם נסראללה איננו בין החיים, מי שיבוא במקומו יחסר את הכריזמה שלו.

בשבת, הפליא חיל האוויר את מכותיו ברחבי ביירות ולבנון. ניצול מצב נכון של מה שאירע באותו מתחם הפיקוד התת-קרקעי בלב הדחייה, לא רחוק מנמל התעופה הבינלאומי של ביירות, שם כנראה חוסלה שארית צמרת חיזבאללה. רוב הפרטים עדיין אינם ידועים, אך הפרק הזה של מבצע 'חיצי הצפון' יירשם כהישג אדיר של המודיעין ושל חיל האוויר. המידע, המודיעין והביצוע של טייסות המטוסים, כולם ברמה הגבוהה ביותר. דיוק בפרטי המודיעין העכשווי, של מה שקורה במטרות ברגעים אלו, עם שילוב בדיוק הפגיעה במטרה, בחירת החימוש הכבד והמדויק והביצוע המופתי.

חייזר יורד ממרום שבתו בחלל החיצון אל כדור הארץ, ובגובה שיוט של רחפן צופה אל צפון ישראל ודרום לבנון. מה הוא רואה? מצב חדש בדרום לבנון. תושבי הדחייה, אותו רובע גדול שהיווה במשך שנים את מרחב המחייה של חיזבאללה, הולך ומתרוקן מתושביו. עוד גל של פליטים לבנוניים.

כדאי לשים לב שצה"ל לא תקף בסוף השבוע 'נכסים' של לבנון. לא החזיר את לבנון לעידן הקרח. לא תשתיות, לא חשמל, מים ואנרגיה. המטרות המותקפות שייכות כולן לחיזבאללה. עד תקיפת צה"ל בדחייה, נסראללה לא הורה להפעיל את מצבור הקנים הגדול שלו נגד מטרות במרכז ישראל. זה פתח לסיכוי להפיק הסדר מתוך המצב הנוכחי. מהעבר השני של הגבול יש יישובים ועיירות סמוכות לגבול, מטעי פירות ולולי מטילות הגובלים בגבול. אבל כמעט אין שם אנשים. הם מפונים. זה הזמן להחזיר את תושבי הצפון בשלום לבתיהם, למשקיהם ולעסקיהם.

יתכן שניתן להשיג הסדר בלי שהדברים יידרדרו למלחמה כוללת בהשתתפות איראן, שללא ספק מבינה היטב מה קרה בעזה ומה מתרחש בשעות אלו ברובע דחייה אצל הקליינט שלה. יתכן שעכשיו, כאשר הקליינט הזה במצב הגרוע ביותר מאז בא לעולם, זה הזמן למבצע צבאי שמטרתו תהיה מניעת כל אפשרות שחיזבאללה ימשיך לאיים על צפון מדינת ישראל, אך לא כניסה ארוכת שנים ללבנון, כמו פעם.

חיזבאללה הוא ארגון טרור צבאי בתוך מדינת לבנון, מעורב בפוליטיקה עם נציגים בממשלה ובפרלמנט בביירות, קשור בעבותות קטלניות עם איראן. משם הוא יונק כמויות אדירות של טילים, כטמ"מים וחימושים למיניהם. יש מומחי צבא הממליצים לנקוט בפעולה צבאית שתשאיר שליטה ישראלית על שטחים שולטים שמהם שיגר חיזבאללה חימושים לעבר יישובי הצפון במשך עשרות שנים.

עד סוף השבוע הזה היה ברור ששני הצדדים, ישראל וחיזבאללה, לא רצו מלחמה אזורית כוללת. כאשר נסראללה מנוטרל או ז"ל, לא ידועות עדיין כוונות מי שיירש את מקומו. אבל זה הזמן לבנות מצב שבו אוגדות צה"ל לא יזדקקו לכניסה קרקעית מקיפה לתוך לבנון, ובמקביל למנוע ירי של רבבות הקנים של חיזבאללה שמכוונים נגד מטרות בעומק ישראל ובמרכז המדינה.

כאשר שני צדדים אינם מעוניינים במלחמה אזורית כוללת, יש חובה למנוע אותה, כנראה לא לפני סיבוב של תקיפות ותמרון מוגבל. אחרי מלחמה קטלנית אזורית כוללת יגיעו הצדדים להסכם כלשהו. האם לא מוטב להגיע לאותו הסכם לפני המלחמה הכוללת? דברים אלו לא ישביעו את רצונם של תאבי המלחמה משני צידי הגבול, אבל המחירים עלולים להיות גבוהים מדי.

הסכם, הסדרה, מתווה, לא יושגו בכוחות עצמם. הסכם דיפלומטי ישיר הוא למעלה מכוחותיהם. חיזבאללה הוא ארגון טרור בעל רקע דתי-מוסלמי-שיעי עמוק וקנאי. ארגון שמכריז על תמיכתו בפלשתין וב'כיבוש', אך בעצם שואף שהמדינה הציונית שמדרום לו תחדל להתקיים.

להשגת הסכם בין ישראל ללבנון נדרשים כיום השירותים הטובים של מעצמות ומדינות ערביות מתונות שאינן רואות בישראל מצורעת. לישראל יש דוד טוב בוושינגטון, נשיא ארה"ב. כחודשיים לפני סיום כהונתו, חוזר ביידן ומבקש הסדר בלבנון כדי להחזיר את המפונים והחטופים לבתיהם. לנשיא יש שליח, עמוס הוכשטיין, יהודי בעל רצון טוב שנוסע על הקו וושינגטון-ביירות-ירושלים ללא הרף, אך עד כה ללא תוצאות מעודדות. המצב דורש עתה יהודי אחר, הנרי קיסינג'ר, יועץ לביטחון לאומי ומזכיר מדינה שתרם רבות בתיווך להסדרים במזה"ת.

גם ללבנון יש דוד טוב בפריז, נשיא צרפת שהוא וממשלתו רואים עצמם ספונסרים של לבנון וחולמים להחזיר את ביירות לימי 'פריז של המזה"ת'. ימים רחוקים, והצלחות צרפת בכיוון עדיין שואפות לאפס. למשימה הזאת, מניעת מלחמה בלבנון והתקדמות להסדר, בהנחה שזו משימה אפשרית, חייבים להתגייס למאמץ גדול ראש ממשלת ישראל, נשיאי ארה"ב, מצרים וצרפת, האיחוד האירופי, איחוד האמירויות, סעודיה, ובראש קטאר, כנראה המתווכת החשובה בעלת קשרים עם ארגוני הטרור.  

זה דורש פגישות אישיות, מאמצים דיפלומטיים, ישיבות ממושכות ודיונים מייגעים בבירות האזור ואירופה עד שתימצא נוסחה להסדר. אין אשליות: שלום בין ישראל ללבנון/חיזבאללה לא ייצא מזה. אך יותר מ-60 אלף ישראלים תושבי הצפון יוכלו לנשום אוויר פסגות צפוני בבתיהם לתקופה ארוכה, ומתושבי ביירות ודרום לבנון ייחסכו הרס ואובדן חיים.

פסימיסטים יאמרו "אין סיכוי". אופטימיסטים ישיבו "חובה לנסות" כדי לחסוך בחיי אדם. יתכן שעכשיו, כאשר דמותו ומנהיגותו של נסראללה לא שולטים עוד מעמקי המסתור התת-קרקעי שלו, נפתח פתח להסדר שיבטיח שקט לאורך הקו הכחול לתקופה ארוכה, עם השלכות על הסדר עם חמאס להחזרת החטופים כולם. גם שם, בדרום הרצועה, עדיין איננו יודעים בדיוק מה גורלו של יחיא סינוואר.

התגייסות אזורית ולא מלחמה אזורית כוללת היא עכשיו הציווי העליון של החזרת כל החטופים והמפונים. יש לזכור היטב ולשנן את אמרתו של אברהם לינקולן: "אין דרך מכובדת להרוג. אין דרך מעודנת להרוס. אין שום טוב במלחמה מלבד סיומה".