רחפנים תת-ימיים וציוד סונאר מתקדם: פינוי תחמושת ממעמקי הים הבלטי

זהו החלק השני מבין שניים של המאמר. בחלק זה נצלול – תרתי משמע – לפרטי פרויקט הפיילוט לפינוי התחמושת הרעילה ממפרץ Lübeck .

בחלק הראשון, הובא רקע כללי אודות הנושא כפי שתואר בכתבה, שפורסמה (05/09/2024) באתר HakaiMagazine תחת הכותרת "The Big Baltic Bomb Cleanup", בנושא פרויקט פינוי הים הבלטי מתחמושת ממלחמות העולם הראשונה והשנייה. 

העובדה, שקרקעית הים הבלטי והים הצפוני הייתה זרועה בתחמושת שהושלכה הייתה ידועה לכולם מאז 1945, אבל אף אחד לא ידע בדיוק כמה ואיפה. SeaTerra וקבוצות מודאגות נוספות הבינו, שלפני שמישהו מתכוון לטפל בנושא, הם צריכים קודם כל לברר בדיוק עם מה הם מתמודדים. 

במהלך עבודתה עבור חברות פרטיות, SeaTerra החלה לפתח טכנולוגיה מעין אב טיפוס של רובוט "זחלן", DeepC, לבדיקת קרקעית הים מטר אחר מטר. 

בים הצפוני העמוק והגועש, עם זרמי הגאות והשפל החזקים שלו, חלק גדול מה-detritus (חומרים או חלקיקים, שנשארים כתוצאה מהתפוררות או פירוק של חומר אחר) נמצא מטרים מתחת לקרקעית הים. 

כדי לחדור את המשקעים, פיתחה SeaTerra רחפנים תת-ימיים וציוד סונאר רב-אלומות מתקדם. עבור אזורי גאות ושפל רדודים, SeaTerra יצרה גם רחפנים מנמיכי טיסה, המצוידים בחיישנים מגנטיים שיכולים לזהות מסות מתכתיות הקבורות עמוק בחול. 

הרובוט ה"זחלן" יכול לפעול בעומקים של עד 300 מטר 24/7 גם במים סוערים. הוא מצויד בסונאר ובהדמיה אקוסטית לגילוי ולזיהוי תחמושת קבורה. זרועותיו כוללות "שואב אבק" למשקעים מחומרי נפץ קבורים וצבת להרמת חתיכות תחמושת. תהליך הסילוק של תחמושת, שניתן לטפל בה, יכלול שלושה שלבים כלליים באמצעות ספינות מיוחדות. 

ראשית, הצוות על הספינה יסרוק את האתר ויסווג את התחמושת. הם גם ייקחו דגימות מים לניתוח Geomar תוך הבחנה בין נשק קונבנציונלי לבין נשק כימי. 

נשק כימי, המכיל פוסגן, ארסן וחרדל גופרית (הידוע גם בשם גז חרדל) קטלני מכדי להתמודד איתו, כנראה אי פעם. אי אפשר לראות את הגזים האלה או להריח אותם, והפיצוץ שלהם יכול להעיף את הספינה באוויר ולהרוג את כל הצוות בתוך דקות ספורות. כלי נשק אלה יישארו ללא פגע. 

גזי העצבים של הנאצים נועדו להשבית את הראייה, העור והריאות של אויבים בשדה הקרב. עשרות שנים מתחת למים לא מדללים את העוצמה שלהם. 

אם המומחים יקבעו, שהחומר בטוח מספיק להובלה, הם יפרסו את הרובוט כדי ללקט פריטים קטנים יותר כמו רימונים, ולאסוף אותם בסלים תת-ימיים של רשת תיל. אבל אם יקבעו, שהתחמושת עדיין מכילה נפצים או מרעומים, צוללנים - ולא רובוט - יישלחו לנתק אותם. עסק מסוכן. 

בשלב הבא, צוות אחר בספינה שנייה – ספינת הפינוי – המצויד ברגלי ספד (יתדות המחזיקות את הספינה במקומה) ישתמש במנוף הידראולי המצויד במצלמות כדי לחלץ תחמושת גדולה יותר, כולל זו עם תרמילים פגומים, ולהעביר אותה לכלי קיבול תת-ימיים. 

בשלב האחרון צוות שלישי יגרור את המטען לסיפון הספינה שלהם – ספינת המיון – כדי למיין, לתייג ולארוז את המרקחות הקטלניות בצינורות פלדה, ואז להעביר אותן לאתר ביניים בים הבלטי. שם החומר יוטבע מחדש בצינורות ויאוחסן מתחת למים עד שניתן יהיה להעבירו לרשות המדינה האחראית, השירות לסילוק חומרי נפץ, להשמדה. 

לעובדים יהיו חודשיים לפנות את המפרץ - ולהוכיח שהרובוט וטכנולוגיות אחרות מסוגלות לכך או לא. 

אבל יש בעיה, שתעכב את השמדת כל כלי הנשק שנמצאו בכשנה. לגרמניה יש רק מתקן אחד גדול לסילוק תחמושת, והוא עסוק בשריפת נפלי תחמושת מכל רחבי העולם, וכן חומרי נפץ מהתקופה הנאצית שעדיין נחשפים באתרי בנייה. 

זו הסיבה, שהתקציב של פרויקט מפרץ Lübeck, כולל הקמת מתקן סילוק חדש. החברה והקונספט טרם גובשו סופית. 

אפשרות אחת היא לבנות פלטפורמת פינוי צפה, שבה רובוטים ינתחו תחמושת וישרפו את התוכן הכימי בתא פיצוץ בטמפרטורות של מעל 1300 מעלות צלזיוס, בדומה לאופן שבו מושמדים כלי נשק במתקן היבשתי. 

במהלך השנים ערמות התחמושת בשטחי ההטלה התת-ימיים נשחקו והתמוטטו זו לתוך זו, ויצרו מסה מסוקסת ודליקה של מתכות וחומרי נפץ, מה שמסבך את סילוקם. האפשרויות היחידות הן להשאיר אותם או לפוצץ אותם במקומם. 

התרחיש הטוב ביותר הוא שכל החימוש הקונבנציונלי המסוכן ביותר של הים הבלטי יהפוך סוף סוף להיסטוריה עד 2050, והעבודה בים הצפוני תהיה בעיצומה. 

המקרה הגרוע ביותר הוא, שהמימון לא יצא אל הפועל ושהררי חומרי הנפץ ימשיכו להתדרדר בהמוניהם ולפלוט רעלים לים.

המידע מסתמך על פרסומים, שהופיעו בקבוצות ה-LinkedIn, שאני מנהל Explosives / Blasting (Energetic Materials) OSH, ו-Fireworks and Pyrotechnics OSH.