פרויקט פינוי הים הבלטי והים הצפוני מתחמושת

אתר HakaiMagazine פרסם (05/09/2024) כתבה תחת הכותרת "The Big Baltic Bomb Cleanup", בנושא פרויקט פינוי הים הבלטי מתחמושת ממלחמות העולם הראשונה והשנייה.

מפאת מגבלות אורך המאמר הנוכחי יחולק לשניים: חלק ראשון, שבו רקע כללי אודות הנושא כפי שמתואר בכתבה; וחלק שני, שבו נצלול – תרתי משמע – לפרטי פרויקט הפיילוט לפינוי התחמושת הרעילה ממפרץ Lübeck.

Alkor היא ספינה אוקיאנוגרפית באורך 55 מטר, העוגנת בים הבלטי כמה קילומטרים מעיר הנמל הגרמנית Kiel. מהספינה מופעל בשלט רחוק רובוט בגודל של עגלת גולף דו-מושבית, הנע לאורך קרקעית הים על פסי זחל מגומי בעומק של 12 מטרים, והמצלמה שלו מעבירה וידאו בשידור חי ובאיכות גבוהה לספינה.

הרובוט הצהוב-בהיר הוא ה-Norppa 300, שייצרה חברת סילוק חומרי הנפץ SeaTerra, הפועלת מצפון גרמניה, אחת משלוש חברות המשתתפות במשימה הראשונה אי פעם לפינוי שיטתי של תחמושת מקרקעית הים.

התהליך המפרך והקפדני של סילוק והשמדת יותר מ-1.5 מיליון טונות של תחמושת מאגני הים הבלטי והים הצפוני נהיה דחוף יותר מיום ליום: כלי הנשק, שהרגו אנשים שבאו איתם במגע מקרי בעבר, הם עכשיו חלודים. התרמילים שלהם מתפרקים ומשחררים חומרים מסרטנים לים. תחמושת שהושלכה לים נמצאת ברחבי העולם, אך היא נפוצה במיוחד במימי גרמניה.

לאחר מלחמת העולם השנייה, כל הצדדים לסכסוך, כולל בריטניה, רוסיה, יפן וארצות הברית, נאלצו לוותר על חימושם. הם לא רצו את התחמושת ביבשה, והמתקנים להשמדתה היו מעטים מדי. השלכה לים, פרקטיקה שהתקיימה מאז מלחמת העולם הראשונה, הייתה הבחירה המתבקשת.

בגרמניה הכבושה הקימו הכוחות הבריטיים אזורי סילוק תת-ימיים – אחד מהם נמצא ליד מפרץ Kiel. בדרכם למתחם ההטלה המיועד נראים בצילומי וידאו בשחור-לבן מלחים בריטים עסוקים בהפעלת מסועים מרובים כדי להטיל ארגז אחר ארגז של שאריות לים.

ספינות שלמות וצוללות עמוסות תחמושת חיה הוטבעו בבהילות כדי לפרק את הגרמנים מנשקם. לאחר מלחמת העולם השנייה, האוקיינוס הפך לאתר השלכה כאשר צבאות מיהרו להיפטר מנשק.

מומחים מעריכים, ש-1.6 מיליון טונות של תחמושת קונבנציונלית ועוד 5,000 טונות של נשק כימי מתפרקים מול גרמניה לבדה בים הצפוני ובים הבלטי, רובם ממלחמת העולם השנייה (בגלל נמליו העמוסים, הים הצפוני קיבל פי ארבעה מהים הבלטי). אם כל התחמושת הזו הייתה מסודרת בטור, הוא היה משתרע מפריז ועד מוסקבה, בערך 2,500 קילומטרים!

בעשורים שלאחר המלחמה, אספני גרוטאות מתכת עצמאיים הובילו חומרי נפץ ופסולת מלחמתית יקרת-ערך אחרת לחוף לשיווק בשוק המתכות. ספינות דייגים, שלכדו נפלי תחמושת ברשתותיהן, נדרשו להסגיר אותם לרשויות ולא להשליך אותם בחזרה לים. יחידות של הצי הגרמני ניסו לטפל בחלק מהנפלים, בדרך כלל באמצעות ייזום פיצוצים תת-ימיים, אך חסרו את הציוד המתאים כדי להתמודד עם הבעיה באופן שיטתי.

רק כאשר המגזר הפרטי החל לפעול, נוצרה חבילה חדשה לגמרי של טכנולוגיה ומערכי מיומנויות. מאז סוף שנות ה-2000, אנסמבל הביולוגים הימיים, המומחים ההידראוליים, הסדימנטולוגים (סֶדִימֶנְטוֹלוֹגְיָה היא המדע העוסק בהתהוותם של סלעי משקע), הצוללנים, המהנדסים, הגיאו-פיזיקאים, המודדים הימיים, הפירו-טכנאים והארכיאולוגים – המונים כיום כ-160 איש – ממפים את התחמושת השקועה בזמן שהם פועלים לפינוי חלקים בטוחים של קרקעית הים עבור פרויקטים של חוות רוח, כבלים וצינורות.

על מנת להתחיל לשפר באופן שיטתי את קרקעית הים למען המערכות האקולוגיות הימיות ולמען בני האדם התלויים בהן, ממשלת גרמניה הקצתה 100 מיליון יורו לפרויקט פיילוט לפינוי התחמושת הרעילה ממפרץ Lübeck, מול עיר הנמל הבלטית Lübeck, דרומית-מזרחית ל-Kiel.

הפרויקט יצא לדרך, אך הוא יטפל רק בתחמושת השקועה בים הבלטי בהיקף של 50 עד 80 טון, אם כי המטרה העיקרית של הפיילוט היא ש-SeaTerra ושתי החברות האחרות יבחנו את הטכנולוגיה שלהן וימחישו למממנים, שהעבודה אפשרית.

המהירות חשובה, משום שהמוקשים היבשתיים והימיים הרבים, טורפדו הצוללות, מטעני העומק, פגזי הארטילריה, הנשק הכימי, הפצצות האוויריות ומתקני התבערה התבלו במהלך כמעט 80 שנה. הגרמנים, כמו מדינות אחרות, הניחו שכאשר התרמילים יתבלו, האוקיינוס העצום פשוט ימיס מזהמים לחלקים בלתי מזיקים.

לפני כ-25 שנה גילו מדענים, שבמקום זאת, חומרי הנפץ נשארו פעילים והחלו לזלוג למערכת האקולוגית ובמעלה שרשרת המזון. תחמושת שקועה המכילה TNT, התרכובת הרעילה ביותר המשמשת בחומרי נפץ, גרמה לזיהום רעיל גובר, הנפוץ במיוחד ברכיכות, בדגים שטוחים שוכני קרקעית ובבעלי חיים אחרים הקרובים למצבורי התחמושת.

בעלי חיים אלה מזוהמים בחומרים מסרטנים מ-TNT או בארסן או במתכות כבדות כמו עופרת וכספית. מדענים מצאו גם ריכוזים רעילים של TNT בקיפודי ים סגולים אטלנטיים, סרטנים מיסידים ומולים כחולים. ברגע שהמזהמים זולגים למים, המסלול הוא חד-סיטרי, ולכן העבודה היא מרוץ נגד הזמן.

מומחי בריאות גרמנים ממליצים לצרכנים להגביל את צריכת הדגים המקומיים ללא יותר משתי ארוחות בשבוע כדי להפחית את החשיפה למתכות כבדות, ל-Dioxins ול-Polychlorinated Biphenyls.

המקור לרוב המזהמים הללו הוא תהליכים תעשייתיים ושריפת דלקים מאובנים; TNT לא כלול בהנחיות, אך הסיכון של TNT ושל מזהמים אחרים מתחמושת מספיק כדי להמליץ להימנע מצריכת צדפות מהים הבלטי.

הסיכון לאובדן מיידי של חיים קיים תמיד. רוב כלי הנשק השקועים נותרו בעלי פוטנציאל קטלני כמו ביום השלכתם. כעת, כשהם חלודים, הם גם לא יציבים ומהווים מכשול מסוכן לסירות דיג המשוטטות בקרקעית הים, כמו גם למפתחי חוות רוח ימיות, שפארקי הטורבינות הנרחבים שלהם הם חלק בלתי נפרד מהמעבר של אירופה למערכות אנרגיה נקייה.

בשני הימים הגרמניים, יותר מ-400 בני אדם - תיירים, מלחים, דייגים, צוערים ימיים ומומחי חימוש - איבדו את חייהם בפיצוצים מכלי נשק שקועים.

פצצות אוויריות גרמניות שהוחזרו מקרקעית הים הבלטי מוערמות ומאובטחות לפני שצוות SeaTerra מעביר אותן לחוף לסילוק. לגרמניה יש כיום רק מתקן סילוק גדול אחד של נפלי תחמושת.

אבל האיום לא נשאר רק בים. ככל שהתחמושת מתדרדרת, גושי זרחן בצבע ענבר שמקורם בפצצות תבערה, רסיסי TNT או תרמילים חלודים נשטפים לעיתים קרובות לחוף. חובבי חופים שנוגעים בזרחן לבן מוצק טועים לעיתים לחשוב שמדובר בענבר בלטי, אבן חן מבוקשת, ועלולים לסבול מכוויות מדרגה שלישית או גרוע מכך. היסוד הכימי נדבק לעור האדם ויכול להתלקח באופן ספונטני כאשר הוא נחשף לאוויר בטמפרטורות מעל 30 מעלות צלזיוס.

המידע מסתמך על פרסומים שהופיעו בקבוצות ה-LinkedIn שאני מנהל Explosives / Blasting (Energetic Materials) OSH, ו-Fireworks and Pyrotechnics OSH.