גישה חדשנית לגילוי חומרי נפץ תת-ימיים
חדשנות מתחת לפני הים: מחקר פורץ דרך מציע גישה חדשה לזיהוי וניטור של נפלי תחמושת במעמקי הים, במטרה להפחית את הסיכונים הפיזיים והסביבתיים
By Camera Operator: PH1 Toon, USN - ID:DN-SC-87-05360 / Service Depicted: Navy, Public Domain, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=20041154
המרכז לייצוב והתאוששות בינלאומיים (Center for International Stabilization & Recovery - CISR) באוניברסיטת James Madison פועל לתמיכה בחוסן ובהתאוששות של קהילות גלובליות המושפעות ממלחמה וסכסוך.
המרכז פרסם (28 באוגוסט 2024) מחקר, המתבצע באוניברסיטת Northeastern, אודות זיהוי נפלי תחמושת בקרקעית הים ברחבי העולם.
שתי מלחמות העולם, שהתרחשו במהלך המאה ה-20, הותירו מורשת של טראומה והרס שהדהדה לאורך השנים. אבל האיום של כלי הנשק הישנים ממשיך להתקיים בצורה של נפלי תחמושת שמזהמים רבים מהאוקיינוסים בעולם.
בים הצפוני ובים הבלטי, הגרמנים פרסו בקרקעית הים זחלים ורובוטים המופעלים בשלט רחוק כדי לטפל בכלי נשק ישנים.
בשבועות האחרונים, החלו גורמים רשמיים בשווייץ לבקש מחוקרים רעיונות שיעזרו להם לפנות תחמושת באגמים עמוקים, והציעו פרס כספי של 58 אלף דולר לשלושת המקומות הראשונים בתחרות.
לורטה פרננדז היא פרופסור להנדסה אזרחית וסביבתית ומדעי הים והסביבה באוניברסיטת Northeastern. פרננדז ועמיתיה למחקר מייצרים דוגמים פסיביים, שיאפשרו לחוקרים לאתר תחמושת ישנה על ידי איתור תרכובות מפורקות במים.
התחמושת הזו מהווה גורם סיכון. יש את סיכון הפיצוץ במקרה שפריט תחמושת עולה ברשת דיג של דייג, כי חלק מהם חמושים. ויש גם את האיומים הפחות ברורים, כמו הנשורת הסביבתית כתוצאה מהפירוק הכימי של פריטי תחמושת במשך עשרות שנים, המשחררים כימיקלים רעילים למי הים.
TNT היא תרכובת נפיצה שיוצרה ושימשה בשימוש נרחב במהלך מלחמת העולם הראשונה, והוכחה כרעילה לבני אדם. כאשר חומרי נפץ מבוססי TNT מתפרקים, הם משחררים תוצרי לוואי כימיים שעלולים לפגוע במערכות אקולוגיות ימיות ולזהם את הקרקע. תרכובות נפיצות אחרות, כגון RDX ו-HMX נחקרו פחות, אך עלולות להיות מסוכנות באותה מידה.
במחקר נבדק כיצד תרכובות תחמושת אלה (ואחרות) מתפרקות. לא ברור למה הן הופכות ועד כמה רעילים תוצרי הלוואי של ההתפרקות.
אורגניזמים שונים, רעילות שונה
ההשלכות הכימיות הרעילות האלה משפיעות על אורגניזמים שונים בדרכים שונות. זהו תחום מחקר הולך וגדל שיכול לסייע למדענים ולרשויות לקבוע עד כמה דחופה באמת משימת סילוק התחמושת בגופי המים בעולם.
שווייץ, למשל, מנתחת את המים והמשקעים באגמיה כבר יותר מעשור כדי לוודא ששאריות התחמושת אינן פוגעות במערכות האקולוגיות השבריריות שלהן.
כשהחל הפירוק הכימי של פריטי התחמושת והשתחררו כימיקלים, נערכו מחקרים שבדקו את הרעילות כשהם מתחילים לזלוג למים. שאלות שעלו במחקרים הללו: למי הרכיבים האלה רעילים? למשך כמה זמן? באיזו מהירות הם מתפרקים במים?
בהתבסס על ההבנה הנוכחית של רעילות התרכובות הנפוצות ביותר (TNT ו-RDX), הסיכון לבני אדם כיום הוא נמוך למדי. הסיבה לכך היא שהתרכובות האלה מתפרקות מהר יחסית.
באגמים שוויצריים כמו אגם Lucerne, אגם Thun, אגם Brienz ואחרים, שבהם תחמושת עשויה להיות, ריכוז הכימיקלים המזיקים לא צפוי להגיע לנקודה שבה הוא יהווה איום בריאותי לשחיינים או לתושבים.
ממשלת שוויץ ציינה כי בנוסף לראייה לקויה ולסיכוני פיצוץ, עומק המים, הזרם והממדים, כמו גם מצב התחמושת השקועה, מהווים אתגר נוסף.
ומה לגבי איום התפוצצות?
לא כל נפלי התחמושת חמושים או מהווים איום נפיץ. אבל רבים מהם כן.
אנשים השליכו את נפלי התחמושת האלה, ואין אפשרות לדעת אם הם חמושים, אלא אם כן קיים תיעוד של זה. דרך אחת לטפל בנפלים אלו היא להשמיד אותם בפיצוץ במקום המצאם.
עם זאת, פיצוץ תחמושת הנמצאת במים עלול לגרום הרס לחיים מתחת למים. אם אתה דג, זה הולך להיות רע. הולך להיווצר גל הלם ענק, וכל מה שנמצא בסביבה ימות. אז זו לא תמיד אופציה נהדרת.
בארצות הברית, ישנם ריכוזי נפלי תחמושת בחופי האוקיינוסים, במיוחד במים סביב Hawaii ו-Guam. Vieques, אי ב-Puerto Rico שהיה בסיס ימי מתקופת מלחמת העולם השנייה, הוא ביתם של ריכוז מדאיג של נפלי תחמושת שנמצאו ביבשה ובים. גורמים צבאיים שם פינו מאות אלפי פריטי תחמושת ביבשה, אך טרם החלו לטפל בקרקעית הים בחיפוש אחר שאריות נשק.
אסטרטגיות חדשות למציאת פצצות ישנות
במהלך מלחמת העולם השנייה, כ-10,000 נפלי תחמושת הוטלו על Guam, ומשרד ההגנה עדיין פועל לפנותם יותר מחצי מאה לאחר מכן. חלקם הושלכו בכוונה, וניתן לראות כשמסתכלים על תמונות של קרקעית הים - יש שובל. אפשר לראות את הכיוון שהסירה שטה בזמן שדחפו מהירכתיים שלה את התחמושת לים.
היקף הבעיה מובן היטב: כלי נשק צבאיים מהעולם הישן עדיין נמצאים בכל מקום. ככל שהם מזדקנים ומתפרקים, יהיה צורך בשיטות חדשות לניטור ולחילוץ של אותה תחמושת שקשה להגיע אליה.
אנשים שונים נוקטים אסטרטגיות שונות. פרופ' לורטה פרננדז אומרת שהיא ועמיתיה נוקטים בגישה של "לרחרח את מי הים".
מספר מאמרים קודמים שלי כאן כבר עסקו בתחום: גרמניה: פרויקט לפינוי תחמושת מקרקעית הים הבלטי, גילויים היסטוריים: פגזים ופצצות ממלחמת העולם השנייה ביפן, גרמניה ובריטניה, איתור והשמדת פסולת נפיצים במימי הוואי: אתגר סביבתי וביטחוני והמצב בישראל 2024, ניהול תחמושת שהושלכה בים.
המידע מסתמך על פרסומים שהופיעו בקבוצות ה-LinkedIn שאני מנהל Explosives / Blasting (Energetic Materials) OSH, ו-Fireworks and Pyrotechnics OSH.
חדשנות מתחת לפני הים: מחקר פורץ דרך מציע גישה חדשה לזיהוי וניטור של נפלי תחמושת במעמקי הים, במטרה להפחית את הסיכונים הפיזיים והסביבתיים
By Camera Operator: PH1 Toon, USN - ID:DN-SC-87-05360 / Service Depicted: Navy, Public Domain, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=20041154
המרכז לייצוב והתאוששות בינלאומיים (Center for International Stabilization & Recovery - CISR) באוניברסיטת James Madison פועל לתמיכה בחוסן ובהתאוששות של קהילות גלובליות המושפעות ממלחמה וסכסוך.
המרכז פרסם (28 באוגוסט 2024) מחקר, המתבצע באוניברסיטת Northeastern, אודות זיהוי נפלי תחמושת בקרקעית הים ברחבי העולם.
שתי מלחמות העולם, שהתרחשו במהלך המאה ה-20, הותירו מורשת של טראומה והרס שהדהדה לאורך השנים. אבל האיום של כלי הנשק הישנים ממשיך להתקיים בצורה של נפלי תחמושת שמזהמים רבים מהאוקיינוסים בעולם.
בים הצפוני ובים הבלטי, הגרמנים פרסו בקרקעית הים זחלים ורובוטים המופעלים בשלט רחוק כדי לטפל בכלי נשק ישנים.
בשבועות האחרונים, החלו גורמים רשמיים בשווייץ לבקש מחוקרים רעיונות שיעזרו להם לפנות תחמושת באגמים עמוקים, והציעו פרס כספי של 58 אלף דולר לשלושת המקומות הראשונים בתחרות.
לורטה פרננדז היא פרופסור להנדסה אזרחית וסביבתית ומדעי הים והסביבה באוניברסיטת Northeastern. פרננדז ועמיתיה למחקר מייצרים דוגמים פסיביים, שיאפשרו לחוקרים לאתר תחמושת ישנה על ידי איתור תרכובות מפורקות במים.
התחמושת הזו מהווה גורם סיכון. יש את סיכון הפיצוץ במקרה שפריט תחמושת עולה ברשת דיג של דייג, כי חלק מהם חמושים. ויש גם את האיומים הפחות ברורים, כמו הנשורת הסביבתית כתוצאה מהפירוק הכימי של פריטי תחמושת במשך עשרות שנים, המשחררים כימיקלים רעילים למי הים.
TNT היא תרכובת נפיצה שיוצרה ושימשה בשימוש נרחב במהלך מלחמת העולם הראשונה, והוכחה כרעילה לבני אדם. כאשר חומרי נפץ מבוססי TNT מתפרקים, הם משחררים תוצרי לוואי כימיים שעלולים לפגוע במערכות אקולוגיות ימיות ולזהם את הקרקע. תרכובות נפיצות אחרות, כגון RDX ו-HMX נחקרו פחות, אך עלולות להיות מסוכנות באותה מידה.
במחקר נבדק כיצד תרכובות תחמושת אלה (ואחרות) מתפרקות. לא ברור למה הן הופכות ועד כמה רעילים תוצרי הלוואי של ההתפרקות.
אורגניזמים שונים, רעילות שונה
ההשלכות הכימיות הרעילות האלה משפיעות על אורגניזמים שונים בדרכים שונות. זהו תחום מחקר הולך וגדל שיכול לסייע למדענים ולרשויות לקבוע עד כמה דחופה באמת משימת סילוק התחמושת בגופי המים בעולם.
שווייץ, למשל, מנתחת את המים והמשקעים באגמיה כבר יותר מעשור כדי לוודא ששאריות התחמושת אינן פוגעות במערכות האקולוגיות השבריריות שלהן.
כשהחל הפירוק הכימי של פריטי התחמושת והשתחררו כימיקלים, נערכו מחקרים שבדקו את הרעילות כשהם מתחילים לזלוג למים. שאלות שעלו במחקרים הללו: למי הרכיבים האלה רעילים? למשך כמה זמן? באיזו מהירות הם מתפרקים במים?
בהתבסס על ההבנה הנוכחית של רעילות התרכובות הנפוצות ביותר (TNT ו-RDX), הסיכון לבני אדם כיום הוא נמוך למדי. הסיבה לכך היא שהתרכובות האלה מתפרקות מהר יחסית.
באגמים שוויצריים כמו אגם Lucerne, אגם Thun, אגם Brienz ואחרים, שבהם תחמושת עשויה להיות, ריכוז הכימיקלים המזיקים לא צפוי להגיע לנקודה שבה הוא יהווה איום בריאותי לשחיינים או לתושבים.
ממשלת שוויץ ציינה כי בנוסף לראייה לקויה ולסיכוני פיצוץ, עומק המים, הזרם והממדים, כמו גם מצב התחמושת השקועה, מהווים אתגר נוסף.
ומה לגבי איום התפוצצות?
לא כל נפלי התחמושת חמושים או מהווים איום נפיץ. אבל רבים מהם כן.
אנשים השליכו את נפלי התחמושת האלה, ואין אפשרות לדעת אם הם חמושים, אלא אם כן קיים תיעוד של זה. דרך אחת לטפל בנפלים אלו היא להשמיד אותם בפיצוץ במקום המצאם.
עם זאת, פיצוץ תחמושת הנמצאת במים עלול לגרום הרס לחיים מתחת למים. אם אתה דג, זה הולך להיות רע. הולך להיווצר גל הלם ענק, וכל מה שנמצא בסביבה ימות. אז זו לא תמיד אופציה נהדרת.
בארצות הברית, ישנם ריכוזי נפלי תחמושת בחופי האוקיינוסים, במיוחד במים סביב Hawaii ו-Guam. Vieques, אי ב-Puerto Rico שהיה בסיס ימי מתקופת מלחמת העולם השנייה, הוא ביתם של ריכוז מדאיג של נפלי תחמושת שנמצאו ביבשה ובים. גורמים צבאיים שם פינו מאות אלפי פריטי תחמושת ביבשה, אך טרם החלו לטפל בקרקעית הים בחיפוש אחר שאריות נשק.
אסטרטגיות חדשות למציאת פצצות ישנות
במהלך מלחמת העולם השנייה, כ-10,000 נפלי תחמושת הוטלו על Guam, ומשרד ההגנה עדיין פועל לפנותם יותר מחצי מאה לאחר מכן. חלקם הושלכו בכוונה, וניתן לראות כשמסתכלים על תמונות של קרקעית הים - יש שובל. אפשר לראות את הכיוון שהסירה שטה בזמן שדחפו מהירכתיים שלה את התחמושת לים.
היקף הבעיה מובן היטב: כלי נשק צבאיים מהעולם הישן עדיין נמצאים בכל מקום. ככל שהם מזדקנים ומתפרקים, יהיה צורך בשיטות חדשות לניטור ולחילוץ של אותה תחמושת שקשה להגיע אליה.
אנשים שונים נוקטים אסטרטגיות שונות. פרופ' לורטה פרננדז אומרת שהיא ועמיתיה נוקטים בגישה של "לרחרח את מי הים".
מספר מאמרים קודמים שלי כאן כבר עסקו בתחום: גרמניה: פרויקט לפינוי תחמושת מקרקעית הים הבלטי, גילויים היסטוריים: פגזים ופצצות ממלחמת העולם השנייה ביפן, גרמניה ובריטניה, איתור והשמדת פסולת נפיצים במימי הוואי: אתגר סביבתי וביטחוני והמצב בישראל 2024, ניהול תחמושת שהושלכה בים.
המידע מסתמך על פרסומים שהופיעו בקבוצות ה-LinkedIn שאני מנהל Explosives / Blasting (Energetic Materials) OSH, ו-Fireworks and Pyrotechnics OSH.
