פרשנות | חיזבאללה בלבנון: התעצמות בלתי נמנעת או טעות אסטרטגית?
ניתוח האסטרטגיות הישראליות בעשור האחרון והשלכותיהן על המצב הנוכחי בגבול הצפון
מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 נחשבה בסיומה לכישלון עבור ישראל, אך עם הזמן, תוצאות המלחמה קיבלו תפנית חיובית בעיני רבים. השקט היחסי ששרר מאז 2006 ועד אוקטובר 2023 נחשב להישג משמעותי, אם כי זמני. במהלך השנים הללו כמעט ולא נרשמו תקריות משמעותיות בגבול הצפון, מלבד מקרים נדירים כגון הפיגוע ב-28 בינואר 2015, שבו נהרגו שני חיילי צה”ל מפגיעת טיל חיזבאללה. השקט היחסי הזה נתפס כהצלחה של מדיניות ההרתעה וההכלה הישראלית, אך התברר כחרב פיפיות: חיזבאללה התעצם באופן בלתי מבוקר.
בעזרת סיוע מסיבי מאיראן, חיזבאללה בנה ארסנל עצום של טילים, רקטות וכטב”מים, בתהליך שנמשך מאז 2006. במהלך התקופה הזו, ישראל הייתה יכולה לבחור לפעול כדי לבלום את ההתעצמות של חיזבאללה במספר דרכים. אחת האפשרויות הייתה למנוע מאיראן לשלוח נשק לחיזבאללה באמצעות איומים או מהלך צבאי נגד איראן עצמה, מה שישראל נמנעה מלעשות, מתוך רצון להימנע מהסלמה רחבה. במקביל, ישראל שמה דגש על עיכוב תוכנית הגרעין האיראנית, אך ההצלחה הייתה חלקית בלבד.
באשר לסוריה, ששימשה כמעבר נשק מרכזי עבור חיזבאללה, ישראל נמנעה מתקיפות בשטחה עד פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה בשנת 2012, שהחלישה את הצבא הסורי. מאז, ישראל תקפה בסוריה, אך אף על פי כן, ההתעצמות של חיזבאללה נמשכה.
בלבנון עצמה, ישראל הייתה יכולה לנסות ללחוץ על הממשלה הלבנונית לרסן את חיזבאללה, אך בפועל הממשלה הייתה חסרת אונים מול הארגון, שהפך לחלק ממנה. האפשרות לפעול צבאית בלבנון נדחתה עקב החשש מהסתבכות דומה למלחמת לבנון הראשונה, והמדיניות הישראלית נותרה זהירה וממוקדת בהרתעה.
המציאות הנוכחית, לאחר תחילת מלחמת ההתשה עם חיזבאללה באוקטובר 2023, מציבה את ישראל בפני דילמה קשה. כל מהלך צבאי בלבנון עשוי להסלים במהירות למלחמה רחבה, עם מחיר כבד לשני הצדדים. לצד זאת, הממשל האמריקאי מסתייג ממתקפה ישראלית רחבה, מחשש להסלמה אזורית, דבר שמוסיף מורכבות להחלטות האסטרטגיות הישראליות.
הפתרון האפשרי, אם כי לא אידיאלי, עשוי להיות חידוש השקט היחסי בצפון, במקביל לניסיון לסיים את הלחימה ברצועת עזה, מה שיאפשר לישראל לשוב למצב ששרר עד אוקטובר 2023, לפחות זמנית. האלטרנטיבה, הכוללת מלחמה נרחבת בצפון, כרוכה במחיר כבד, והיא עשויה שלא להיות כדאית לישראל בשלב זה.
ניתוח האסטרטגיות הישראליות בעשור האחרון והשלכותיהן על המצב הנוכחי בגבול הצפון
מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006 נחשבה בסיומה לכישלון עבור ישראל, אך עם הזמן, תוצאות המלחמה קיבלו תפנית חיובית בעיני רבים. השקט היחסי ששרר מאז 2006 ועד אוקטובר 2023 נחשב להישג משמעותי, אם כי זמני. במהלך השנים הללו כמעט ולא נרשמו תקריות משמעותיות בגבול הצפון, מלבד מקרים נדירים כגון הפיגוע ב-28 בינואר 2015, שבו נהרגו שני חיילי צה”ל מפגיעת טיל חיזבאללה. השקט היחסי הזה נתפס כהצלחה של מדיניות ההרתעה וההכלה הישראלית, אך התברר כחרב פיפיות: חיזבאללה התעצם באופן בלתי מבוקר.
בעזרת סיוע מסיבי מאיראן, חיזבאללה בנה ארסנל עצום של טילים, רקטות וכטב”מים, בתהליך שנמשך מאז 2006. במהלך התקופה הזו, ישראל הייתה יכולה לבחור לפעול כדי לבלום את ההתעצמות של חיזבאללה במספר דרכים. אחת האפשרויות הייתה למנוע מאיראן לשלוח נשק לחיזבאללה באמצעות איומים או מהלך צבאי נגד איראן עצמה, מה שישראל נמנעה מלעשות, מתוך רצון להימנע מהסלמה רחבה. במקביל, ישראל שמה דגש על עיכוב תוכנית הגרעין האיראנית, אך ההצלחה הייתה חלקית בלבד.
באשר לסוריה, ששימשה כמעבר נשק מרכזי עבור חיזבאללה, ישראל נמנעה מתקיפות בשטחה עד פרוץ מלחמת האזרחים בסוריה בשנת 2012, שהחלישה את הצבא הסורי. מאז, ישראל תקפה בסוריה, אך אף על פי כן, ההתעצמות של חיזבאללה נמשכה.
בלבנון עצמה, ישראל הייתה יכולה לנסות ללחוץ על הממשלה הלבנונית לרסן את חיזבאללה, אך בפועל הממשלה הייתה חסרת אונים מול הארגון, שהפך לחלק ממנה. האפשרות לפעול צבאית בלבנון נדחתה עקב החשש מהסתבכות דומה למלחמת לבנון הראשונה, והמדיניות הישראלית נותרה זהירה וממוקדת בהרתעה.
המציאות הנוכחית, לאחר תחילת מלחמת ההתשה עם חיזבאללה באוקטובר 2023, מציבה את ישראל בפני דילמה קשה. כל מהלך צבאי בלבנון עשוי להסלים במהירות למלחמה רחבה, עם מחיר כבד לשני הצדדים. לצד זאת, הממשל האמריקאי מסתייג ממתקפה ישראלית רחבה, מחשש להסלמה אזורית, דבר שמוסיף מורכבות להחלטות האסטרטגיות הישראליות.
הפתרון האפשרי, אם כי לא אידיאלי, עשוי להיות חידוש השקט היחסי בצפון, במקביל לניסיון לסיים את הלחימה ברצועת עזה, מה שיאפשר לישראל לשוב למצב ששרר עד אוקטובר 2023, לפחות זמנית. האלטרנטיבה, הכוללת מלחמה נרחבת בצפון, כרוכה במחיר כבד, והיא עשויה שלא להיות כדאית לישראל בשלב זה.