פרשנות | בחירתו של נתניהו: ציר פילדלפי או החזרת החטופים?

ציר פילדלפי הוא ציר באורך 14 ק"מ הנמתח מכרם שלום ועד לחוף הים של רפיח. שמו נגזר ממפת הקוד הצה"לית, כאשר נקבעו הגבולות הסופיים בין ישראל ומצרים בעקבות הסכם השלום ביניהן במארס 1979. הגבול החדש חצה את רפיח לשניים, רפיח הישראלית ורפיח המצרית. על הגבול החדש נמתחה גדר והוקם "מעבר רפיח", שהיווה שער לאנשים וסחורות משני עברי הגבול.

בתחילה, הגדר לא ממש הפריעה לתושבים להעביר סחורות ודברים נוספים. אולם, כאשר פרצה האינתיפאדה הראשונה בסוף 1987 והפלסטינים החלו בחפירת מנהרות מתחת לגדר, המצב החמיר. הסכמי אוסלו של שנת 1993 נטעו תקווה להרגעת המצב, אך התקוות התנפצו עם פרוץ האינתיפאדה השנייה באוקטובר 2000.

האינתיפאדה השנייה הייתה הרבה יותר אלימה וקטלנית, וציר פילדלפי הפך לשדה קטל רציני. ישראל התקשתה להגן עליו ועל תושבי ההתנחלויות בקרבתו וספגה אבדות כבדות. שנת 2004 הייתה במיוחד קשה, עם אירועים טראגיים כמו פיצוץ שני נגמ"שים צה"ליים שגרם למותם של 13 חיילים, ופיצוץ מוצב שגרם למותם של 5 חיילים נוספים.

באוקטובר 2004, ממשלת אריאל שרון קיבלה החלטה על נסיגה מרצועת עזה, פינוי כל ההתנחלויות ומסירת השטח לרשות הפלסטינית, כולל העברת האחריות על ציר פילדלפי לידי המצרים. למרות התנגדויות, התוכנית בוצעה בקיץ 2005. ישראל ומצרים הגיעו להסדר שבמסגרתו הוצבו 750 חיילי משמר הגבול המצרי לאורך הציר.

הנסיגה לא הביאה את השקט המיוחל. הפלסטינים ניצלו את ההזדמנות להתחמש, וציר פילדלפי ומעבר רפיח הפכו לערוצים מרכזיים להברחת אמצעי לחימה. עליית החמאס לשלטון ב-2006 וההפיכה שביצעו ב-2007 הובילו לסגר ישראלי על עזה, מה שהפך את ציר פילדלפי לעורק החיים היחיד של הרצועה.

מאז חטיפת גלעד שליט ב-2006 ועד פשיטת חמאס ב-7 באוקטובר 2023, התנהלו אין ספור קרבות ומבצעים בין ישראל לחמאס. בעקבות מתקפת חמאס ב-7 באוקטובר, ישראל הכריזה על מלחמת "חרבות ברזל" ונכנסה בעוצמה רבה לרצועת עזה, כולל השתלטות על ציר פילדלפי ומעבר רפיח.

כעת, בהיעדר היכולת להכריע צבאית את החמאס, למוטט את שלטונו לחלוטין, ולהשיב את החטופים, נדרשת עסקת תיווך. אולם, נושא השליטה על ציר פילדלפי הפך לאבן נגף רצינית בניסיון להגיע לעסקת חטופים.

מצרים מתנגדת לכניסת ולשליטת צה"ל על ציר פילדלפי. למצרים נוח יותר להיות שותפה עם שלטון עזתי על הציר ואין לה עניין בשותפה שלישית, ישראל. מצרים חוששת שישראל תקשה עליה בדרישותיה הביטחוניות את הניהול של מעבר רפיח. המצרים עשו מאמצים למנוע הברחות, כולל הקמת קיר פלדה תת-קרקעי וחפירת תעלה מלאה במי ים, אך התופעה לא פסקה.

הסכם השלום המצרי-ישראלי לא זכה ממש לעדנה, והציבור המצרי מזדהה עם תושבי הרצועה. המצרים חוששים מקרבה יתרה בין חיילים ישראלים ומצרים משני עברי הציר, ואף הזהירו שהמשך שליטה ישראלית בציר עשוי לפגוע בהסכם השלום.

לאורך השנים, מצרים די העלימה עין מנושא ההברחות. יש בסיפור ציר פילדלפי אינטרסים כלכליים המשרתים את הצד המצרי והפלסטיני. המצב הכלכלי הקשה של מצרים משפיע על חייליה ושוטריה, והפיתוי לקבלת שוחד - עצום. בנוסף, התושבים של רפיח המצרית והעזתית שייכים לאותן משפחות ושבטים, וקשר ההברחות הוא בלתי ניתן לניתוק. למרות זאת, בתקופת סיסי כנשיא נרשם שיא בשיתוף הפעולה הביטחוני בין ישראל למצרים.

לסיכום, שאלת השליטה על ציר פילדלפי ומעבר רפיח הפכה לנושא מרכזי בחודשים האחרונים. ישראל רואה בשליטה על הציר אמצעי להשגת מטרותיה במלחמה ולמניעת הברחות אמצעי לחימה. המצרים מתעקשים שישראל תיסוג, כיוון שהם לא מעוניינים בישראל כשותפה לשליטה על הציר. הפלסטינים דורשים את נסיגת ישראל מהציר כתנאי לעסקת שחרור החטופים.

ישראל הוכיחה שהיא מסוגלת לפעול מול רצועת עזה ולשלוט בשטח לפי רצונה. כרגע, אין הישג משמעותי שממשלת ישראל יכולה להציג, ולכן עסקת החטופים הכרחית, גם במחיר נסיגה מציר פילדלפי. החובה המוסרית, הזכות לחיים של החטופים, והאחדות הפנימית שתחוש החברה הישראלית - שוות את המהלך.

ההיסטוריה הוכיחה שהציר הזה גרם לישראל בעיות רבות מאז 1982 ועד היום, והשאלה נותרת - מי יודע לקרוא את לקחי ההיסטוריה ולפעול בהתאם?