פרשנות | הברית ההכרחית מול איראן: למה סגירת “ציר פילדלפי” לבד לא תעצור את הטרור?

השיח סביב עסקת החטופים שעמדה על הפרק מאז חודש מאי מתמקד בשאלה האם נכון להתעקש מצד ישראל על נוכחות כוחות צה"ל בגבול עזה-מצרים, באזור המכונה "ציר פילדלפי". 

במבט הצר של המאבק בין ישראל לחמאס, אין ספק שלציר פילדלפי יש חשיבות רבה בהקשר של מניעת התחמשות חמאס על ידי הברחות בגבול עזה, אך מבחינה מעשית, פילדלפי הוא רק חור נוסף בסכר שיש בו חורים רבים, דבר המצביע על מציאות אזורית מטרידה – וזהו הסיפור הגדול.

ארגוני הטרור הפלסטינים, הן בעזה והן ביהודה ושומרון, ממומנים, מצוידים, מאומנים ונמצאים תחת השפעה איראנית – אין זה סוד. אנו רואים זאת בהיקף ההברחות מירדן ליהודה ושומרון שגדל משמעותית בשנתיים האחרונות, כמו גם בהשפעה האיראנית הכמעט מוחלטת בסוריה, בניסיון לבסס ולהעמיק את אחיזת המיליציות השיעיות בגולן הסורי, וכמובן, בהשפעה הברורה ביותר בלבנון, שם נמצא חיזבאללה, ארגון הטרור החזק ביותר בעולם.

במבט מצומצם יותר, ציר פילדלפי הוא שסתום בו המצרים משתמשים כדי לווסת אנרגיות טרור לתוך עזה, המתורגמות למאבק בישראל – בכך המצרים נזהרים מלהיכנס לעימות נרחב יותר עם תנועת האם של חמאס, האחים המוסלמים. 

חשוב להכיר בעובדה שהאינטרס המצרי הוא בראש ובראשונה יציבותה של מצרים – חסימת ציר פילדלפי עבור המצרים משמעותה שכל אנרגיות הטרור שמופנות לעזה בעשורים האחרונים, יעצרו בתוך סיני ויהפכו לאתגר עבור מצרים עצמה. קשה לומר בוודאות אם המצרים ישתפו פעולה עם תוצאה אפשרית כזו.

עוד חשוב להבין שסגירת ציר פילדלפי להברחות תוביל למציאת נקודת חולשה אחרת, בה אנרגיות הטרור שיצטברו בסיני יופנו לעבר גבולנו הדרומי, 240 קילומטרים מאילת ועד פתחת ניצנה, גבול שסגור בגדר, אך מורכב להגנה בהמצאות כוחות צה"ל. מדובר בגזרה עצומה, וכבר ראינו בעבר שיגורי רקטות מסיני לעבר אילת והערבה.

מצב זה מסובך עוד יותר בערבה, שם אפילו אין מכשול רציני, לרבות המשך הדרך צפונה לכביש הבקעה – הטרור מוצא את דרכו לנתיבי הבקעה והערבה, ומשתמש בפירצה זו כדי "לתדלק" את ההתנגדות הפלסטינית ביהודה ושומרון. חשוב להבין את מכלול האינטרסים של המדינות הגובלות איתנו, המהוות מרחב מעבר לטרור המופנה לישראל מצד איראן – סגירה מוחלטת של גבולות אלו משמעותה שאנרגיות הטרור שיעברו דרכן במצב כזה יופנו כלפי מדינות אלו עצמן ויהפכו לאתגר הבלעדי שלהן – ברור שזה נוגד את האינטרסים שלהן.

המאבק ב"זרועות התמנון" האיראניות מורכב הרבה יותר מסגירת ציר כזה או אחר. ככל שנמנעים מלטפל בבעיה המרכזית – מחולל הטרור האיראני – כך מחפשים את ה"אצבע" הבאה כדי לסתום עוד "חור" בסכר. 

מכאן שהטיפול באיראן הוא בלתי נמנע – זו הצדקה מהותית לצורך בברית אזורית, אך לא פחות מכך, לטיפול רחב ועמוק של הקהילה הבינלאומית בתשתית הטרור שאיראן בנתה בעשרים השנים האחרונות באזורנו.

לכן, במבט הישראלי, ובהקשר של עזה, ברור שציר פילדלפי הוא נקודת חולשה שדורשת מענה מוחלט, וברור לגמרי מדוע נדרשת נוכחות צבאית לנטרל את הבעיה הזו או לפחות לצמצמה למינימום. 

עם זאת, אנחנו צריכים לשאול את עצמנו האם זו השיטה המתאימה להתמודדות עם הסיפור הגדול? קרי, האם נכון לתקוע בכל חור שכזה בסכר נגד הטרור עוד אצבע ועוד אצבע? פיזיקה פשוטה מראה שנתקשה לתת מענה הולם נגד מאמצי הטרור האזוריים באסטרטגיה כזו.

על מעצבי האסטרטגיה הישראלית, כמו גם על החברה הישראלית, להבין את המציאות בפניה אנחנו עומדים ולהפנים שכדי לבנות "סכר" משוכלל יותר נגד המחולל האיראני, נדרש שיתוף פעולה אזורי ובינלאומי. 

ככל שמדובר במחולל הטרור האיראני, אסטרטגיה המבוססת על המחשבה ש"עם לבדד ישכון" היא אסטרטגיה שגויה. אנו נדרשים לחשוב היטב על מה אנחנו מתעקשים מול השותפות הפוטנציאליות שלנו לאינטרס המשותף של כולן – הברית נגד איראן.