אומץ לבקר בימים של מלחמה – זו חזות הכל

ניתוח לב פתוח בצד ניתוח ראש לגוף ששמו צבא היבשה של צה"ל בצע תא"ל במילואים פעילים גיא חזות בספר מקיף שיצא בהוצאת צה"ל ("מערכות" ומשרד  הביטחון) ומודן בימים אלה של מלחמה. חזות הוא קצין קרבי מנוסה, בקי במיוחד בזירת הדרום, ועל כן הספר משמש עדות פומבית נדירה מתוך צה"ל על חוליי הצבא ערב המלחמה. 

כבר משמו של הספר ניתן לזהות את תמצית המחקר והמסר העמוק : יש בצה"ל שני צבאות – צבא ההיי-טק ששלוחותיו המוכרות הן 8200, 81, המ"מ והיכולות הטכנולוגיות של זרועות האוויר והים. ביכולות אלה הושקעו מאות מיליארדי ש"ח ובצידם "צבא פרשים" של חילות השדה, אשר נזנח בעדיפות לבניין הכוח, לאימונים ולאמל"ח אשר יעודם הוא מלחמה, אך עיקר עיסוקם הוא הגנת גבולות וביטחון שוטף בשטחים.  

עיסוק זה הוביל את מפקדי השדה הזוטרים להיות "שחקני ספסל" ועל כן נשארו בקבע הפחות איכותיים, הדרג הצבאי העליון נמנע מלהפעיל אותם מבצעית בשל כשירות מבצעית נמוכה, תרבות ארגונית דלה ורתיעה מנפגעים. הדוגמה של 'צוק איתן' (2014) היא הוכחה ניצחת לתיאור זה עד לעימות של 7.10 – מבצע של 10 צק"חים בגזרה גיאוגרפית קטנה שהניב 53 צל"שים ועיטורים בלי שהושגה התכלית האמיתית שלטובתה יצאנו לקרב. 

חזות בוחן את צבא היבשה מזווית המטה הכללי, חולשת הפיקודים המרחביים, המבנה המסורבל וההפכפך של מפקדת זרוע היבשה לאורך שנים, הכשרת המפקדים, שיבוץ קצינים מסוג  הנסיך, הפוליטיקאי, האפור, הבנדיט. הוא חוזר רבות בספר על חסרונם של "בנדיטים", ואם כבר יש כמו משה צ'יקו תמיר, עופר וינטר, עמאד פארס הם לא מגיעים לתפקידי הפיקוד הבכירים, חוששים מהם.

בספר מנתח חזות את האויב חמאס בפירוט רב עד פרוץ המתקפה ב 7.10 ובמהלכה. חמאס עקב אחר צה"ל ואחר אוגדת עזה במיוחד באמצעות מודיעין גלוי, תצפיות, רשתות חברתיות ותחקור עובדי עזה בשטחנו. הוא הבין בדיוק עד כמה היכולת שלנו חלשה בגזרה וכיוון את התקיפה למועד בו הכוננות המבצעית היתה אפסית. המודיעין של צה"ל לעומת זאת ידע עד לפרטים את תכנית התקיפה של חמאס זמן רב קודם ביצועה, אך המפקדים בכל הדרגים זלזלו באויב ולא האמינו שהוא מסוגל להפעיל תכנית יומרנית זו.

הספר היה מוכן לפרסום עוד לפני המלחמה. חזות מצר מאד כי החמיץ את היכולת להצביע קודם על חולשת צבא היבשה. נקודת אור בספר היא באפילוג שבו מראה איך אותו צבא יבשה על מגבלותיו מגיע בתמרון בעזה להישגים מופלאים. 

למי שהצבא חשוב לו זה ספר שנקרא בכאב. למי שאוהב לבקר מוסדות ושלטון זה דלק בעירה מצוין. נדהמתי איך צה"ל פרסם מחקר זה תוך מלחמה, אך משפורסם העדפתי לקבל מספר זה חיזוקים להתבוננות על הצבא וללמוד עד כמה ביקורת פנימית קונסטרוקטיבית יכולה להועיל לדור המפקדים הבא.