פרשנות | הלקחים מהג’ודו למלחמת חרבות ברזל: הצורך בנטילת יוזמה והאחריות שבפסיביות
ביקורת על היעדר יוזמה בקרב צמרת צה”ל לפני מלחמת חרבות ברזל, והשוואה לפסיביות במגרש הג’ודו
דן ארקין
|
תמונה: דובר צה״ל
למדנו מתחרויות הג'ודו במשחקים האולימפיים: בקרב שנמשך לא יותר מדקות ספורות, רשאי השופט להטיל "עונשים" על המתחרים. עונש אחד, שני עונשים, בעונש השלישי אתה בחוץ. כל העולם רואה את התווים הצהובים הקטנים המסמנים עונש. אחד הנימוקים לעונש הוא היעדר יוזמה. בג'ודו אתה חייב לתקוף. לא נטלת יוזמה, לא תקפת, היית פסיבי – קיבלת עונש.
במה שקדם למלחמת חרבות ברזל, ראויה צמרת צה"ל, בעיקר המודיעין ליחידותיו ופיקוד דרום, ל"עונשים" כמו בג'ודו, באשמת אי נטילת יוזמה, אי עשייה ופסיביות. יש בעלי תפקידים, קצינים בכירים, שידעו, שמעו וראו מה התרחש מעבר לגבול רצועת עזה אך העדיפו לשתוק ולא לפעול. הם נאחזו בנימוק הנצחי: 'קיבלתי פקודה' או 'לא קיבלתי פקודה'. אלו בעלי תפקידים פסיביים. הם ידעו, שמעו וראו, אך לא עשו דבר. הסתתרו תחת מטריית הפקודות. האם הבינו מה ראו ושמעו? את זה תקבע ועדת החקירה הממלכתית שתחקור אותם.
חמור יותר הוא מחדלם של בעלי תפקידים ששמעו, ראו וידעו מה מתרחש מעבר לגבול וגדר הרצועה. הם קראו מסמכים, ראו דוחות מודיעין חסויים וחומר גלוי, שמעו את התצפיתניות המתריעות והבינו בדיוק, אך התבצרו בקונספציה. לכן לא הגיבו ולא עשו מה שנדרש מהם. לא נטלו יוזמה. פסיביות מכוונת. הם הבינו, אך היו ביניהם שהעדיפו כנראה לדאוג למשרה, לדרגה, לתפקיד, לקידום, לסבב המינויים הבא. למה לסכן את העתיד?
קבוצה זו כוללת בעלי תפקידים שנהגו בזלזול במי שהתריע, בעיקר בנמוכי-דרגה מהם, על אחת כמה וכמה כשמדובר בבנות. האמירות כגון "אני יודע יותר טוב. אין מה לדאוג. אל תעשי פניקה. תסמכו עלי. יהיה בסדר" משקפות גישה זו.
ויש קבוצת בעלי תפקידים שלא נקטו באמצעים הרבה לפני 7 באוקטובר, שנים לפני. ממתי ידע מישהו בצה"ל על המנהרה המפלצתית שקיומה נחשף השבוע, אם-כל-המנהרות בציר פילדלפי, מנהרת האוטוסטרדה? היא לא נחפרה אתמול. עיר מנהרות באזור ציר פילדלפי היא פרויקט של שנים בביצוע חמאס, ולא יתכן שבוצע בלי ידיעת המצרים.
האם לא ידענו? לא ראינו? האם מחינו נמרצות על התת-קרקע הזה בקהיר, באו"ם, על חפירת מערך תת-קרקע מתחת לאפם של שותפנו לחוזה שלום? לשם מה נחפרו המנהרות אם לא לתקיפת ישראל? למרבה האירוניה, המנהרות האלו נחפרו בעוד צה"ל מסייע לצבא המצרי לחסל את מחבלי דאעש בסיני. אבל ברצועת עזה ובציר פילדלפי לא ראינו ולא הגבנו. אם ידענו ולא הגבנו, זה חמור. אם לא ידענו, זה רע עוד יותר. כל המעורבים בכך ראויים לשלושים ושלושה "עונשים" בדירוג הג'ודו.
גם בכדורגל יש עונשים: השופט ישלוף מכיסו כרטיס צהוב או אדום נגד שחקן שעבר עבירה על המגרש. איש מהדרג המדיני, כולל הבכירים ביותר, חברים בוועדת החוץ והביטחון וועדות המשנה, שם יושבים 'מביני-דבר', לא הוציא לצה"ל כרטיס צהוב או אדום במשך שנים, לא שאל מה אתם עושים נוכח הידיעות על ערי מנהרות הנחפרות מתחת לאפם של תושבי העוטף, נוכח ידיעות על הברחות כמויות אדירות של נשק ותחמושת ממערב לתוך הרצועה דרך המנהרות ובנתיבי יבשה דרך המעברים.
האם כל שרי הממשלה ו-120 חברי הכנסת לא ידעו ולא שמעו ולא ראו הברחות נשק, תרגילי חמאס ליד הגדר, לא קראו איומים והתבטאויות גלויות של ראשי חמאס לקראת תקיפה? אלו ראויים לשלושה ושלושה כרטיסים צהובים ואדומים ולרדת מהמגרש לפני הפגרה בת שלושה החודשים שלקחו לעצמם.
חובה לקרוא את ספרו של תא"ל מיל' גיא חזות "צבא ההייטק וצבא הפרשים, כיצד ויתרה ישראל על קרב היבשה" (הוצאת מערכות, משהב"ט), הסוקר כשלים של צה"ל לפני 7 באוקטובר. תופעות של זלזול, יהירות, 'אני ואפסי עוד', היעדר יוזמה וחשש מהפעלת כוחות כדי לא לספוג אבדות או להיכשל. המחבר כותב כי התפתחו בצה"ל שני צבאות. האחד נוצץ ומוביל את הצבא בתחום המבצעי, והאחר אפור ועסוק בעיקר במשימות ביטחון שוטף שוחקות. "צבא ההייטק וצבא הפרשים" – נושא לוועדת החקירה הממלכתית.
מתחילת מלחמת חרבות ברזל ועד היום, הציבור הישראלי רואה צה"ל אחר. אפשר להתווכח על מהלך צבאי זה או אחר, להתנגד לטקטיקה ולאסטרטגיה. אך יש להעלות על נס את תפקוד צה"ל במלחמה, את עוז רוחם של לוחמי סדיר ומילואים, נטילת יוזמה והקרבה של לוחמים בודדים ומפקדים, ולחימת גבורה.
האוגדות הלוחמות ברצועת עזה מפעילות גם הייטק וגם לחימת חי"ר, שריון והנדסה בהיבטים הבסיסיים ביותר. גם הייטק וגם פרשים. הצבא מנצל את כל מה שיש לו: מטוסי קרב, מסק"רים וכטמ"מים, כלי הנדסה כבדים, טנקים ותומ"תים, 'נמר' ו'נמרה', כלי שיט של זרוע הים ושייטת 13, וחטיבות נח"ל, צנחנים וחי"ר. אלמנטים שעליהם התאמן הצבא בשנים האחרונות – שילוביות, קישוריות, שת"פ בין זרועי, הפעלת יחידות שלמדו היטב את עולם התת-קרקע ומובילים כלבי 'עוקץ' לשמירה על חיי לוחמים – באים לידי ביטוי במלחמה זו.
על הכוחות מפקדים מ"פים, מג"דים, מח"טים ומפקדי אוגדות שהם ירכיבו בעתיד את הצמרת החדשה של צה"ל אחרי שלב לימוד לקחי 7 באוקטובר. יש מהם רמטכ"לים עתידיים של הצבא.
המודיעין של צה"ל ושל השב"כ הגיעו במלחמה זו להישגים חשובים בשילוב של איסוף אלקטרוני ודיגיטלי עם 'עבודת רגליים' של לוחמים בשדה הקרב כדי לגלות ולהציל חטופים, לחשוף פירי מנהרות ולעקוב אחר אויב נחבא, נסתר ומסתתר.
ומותר לציבור לשאול בצדק: היכן היו כל אלו לפני 7 באוקטובר בבוקר? הצבא 'שלפני' ראוי לעונשי ג'ודו. מהצבא שמנהל את חרבות ברזל מצפה הציבור להנחית וואזארי ואיפון להפלת האויב ולניצחון עליו. אבל - לא לפני שהדרג המדיני, צה"ל והשב"כ ישקיעו את כל מרצם ואונם במשימה מספר אחת - השבת החטופים הביתה אתמול.
ביקורת על היעדר יוזמה בקרב צמרת צה”ל לפני מלחמת חרבות ברזל, והשוואה לפסיביות במגרש הג’ודו
תמונה: דובר צה״ל
למדנו מתחרויות הג'ודו במשחקים האולימפיים: בקרב שנמשך לא יותר מדקות ספורות, רשאי השופט להטיל "עונשים" על המתחרים. עונש אחד, שני עונשים, בעונש השלישי אתה בחוץ. כל העולם רואה את התווים הצהובים הקטנים המסמנים עונש. אחד הנימוקים לעונש הוא היעדר יוזמה. בג'ודו אתה חייב לתקוף. לא נטלת יוזמה, לא תקפת, היית פסיבי – קיבלת עונש.
במה שקדם למלחמת חרבות ברזל, ראויה צמרת צה"ל, בעיקר המודיעין ליחידותיו ופיקוד דרום, ל"עונשים" כמו בג'ודו, באשמת אי נטילת יוזמה, אי עשייה ופסיביות. יש בעלי תפקידים, קצינים בכירים, שידעו, שמעו וראו מה התרחש מעבר לגבול רצועת עזה אך העדיפו לשתוק ולא לפעול. הם נאחזו בנימוק הנצחי: 'קיבלתי פקודה' או 'לא קיבלתי פקודה'. אלו בעלי תפקידים פסיביים. הם ידעו, שמעו וראו, אך לא עשו דבר. הסתתרו תחת מטריית הפקודות. האם הבינו מה ראו ושמעו? את זה תקבע ועדת החקירה הממלכתית שתחקור אותם.
חמור יותר הוא מחדלם של בעלי תפקידים ששמעו, ראו וידעו מה מתרחש מעבר לגבול וגדר הרצועה. הם קראו מסמכים, ראו דוחות מודיעין חסויים וחומר גלוי, שמעו את התצפיתניות המתריעות והבינו בדיוק, אך התבצרו בקונספציה. לכן לא הגיבו ולא עשו מה שנדרש מהם. לא נטלו יוזמה. פסיביות מכוונת. הם הבינו, אך היו ביניהם שהעדיפו כנראה לדאוג למשרה, לדרגה, לתפקיד, לקידום, לסבב המינויים הבא. למה לסכן את העתיד?
קבוצה זו כוללת בעלי תפקידים שנהגו בזלזול במי שהתריע, בעיקר בנמוכי-דרגה מהם, על אחת כמה וכמה כשמדובר בבנות. האמירות כגון "אני יודע יותר טוב. אין מה לדאוג. אל תעשי פניקה. תסמכו עלי. יהיה בסדר" משקפות גישה זו.
ויש קבוצת בעלי תפקידים שלא נקטו באמצעים הרבה לפני 7 באוקטובר, שנים לפני. ממתי ידע מישהו בצה"ל על המנהרה המפלצתית שקיומה נחשף השבוע, אם-כל-המנהרות בציר פילדלפי, מנהרת האוטוסטרדה? היא לא נחפרה אתמול. עיר מנהרות באזור ציר פילדלפי היא פרויקט של שנים בביצוע חמאס, ולא יתכן שבוצע בלי ידיעת המצרים.
האם לא ידענו? לא ראינו? האם מחינו נמרצות על התת-קרקע הזה בקהיר, באו"ם, על חפירת מערך תת-קרקע מתחת לאפם של שותפנו לחוזה שלום? לשם מה נחפרו המנהרות אם לא לתקיפת ישראל? למרבה האירוניה, המנהרות האלו נחפרו בעוד צה"ל מסייע לצבא המצרי לחסל את מחבלי דאעש בסיני. אבל ברצועת עזה ובציר פילדלפי לא ראינו ולא הגבנו. אם ידענו ולא הגבנו, זה חמור. אם לא ידענו, זה רע עוד יותר. כל המעורבים בכך ראויים לשלושים ושלושה "עונשים" בדירוג הג'ודו.
גם בכדורגל יש עונשים: השופט ישלוף מכיסו כרטיס צהוב או אדום נגד שחקן שעבר עבירה על המגרש. איש מהדרג המדיני, כולל הבכירים ביותר, חברים בוועדת החוץ והביטחון וועדות המשנה, שם יושבים 'מביני-דבר', לא הוציא לצה"ל כרטיס צהוב או אדום במשך שנים, לא שאל מה אתם עושים נוכח הידיעות על ערי מנהרות הנחפרות מתחת לאפם של תושבי העוטף, נוכח ידיעות על הברחות כמויות אדירות של נשק ותחמושת ממערב לתוך הרצועה דרך המנהרות ובנתיבי יבשה דרך המעברים.
האם כל שרי הממשלה ו-120 חברי הכנסת לא ידעו ולא שמעו ולא ראו הברחות נשק, תרגילי חמאס ליד הגדר, לא קראו איומים והתבטאויות גלויות של ראשי חמאס לקראת תקיפה? אלו ראויים לשלושה ושלושה כרטיסים צהובים ואדומים ולרדת מהמגרש לפני הפגרה בת שלושה החודשים שלקחו לעצמם.
חובה לקרוא את ספרו של תא"ל מיל' גיא חזות "צבא ההייטק וצבא הפרשים, כיצד ויתרה ישראל על קרב היבשה" (הוצאת מערכות, משהב"ט), הסוקר כשלים של צה"ל לפני 7 באוקטובר. תופעות של זלזול, יהירות, 'אני ואפסי עוד', היעדר יוזמה וחשש מהפעלת כוחות כדי לא לספוג אבדות או להיכשל. המחבר כותב כי התפתחו בצה"ל שני צבאות. האחד נוצץ ומוביל את הצבא בתחום המבצעי, והאחר אפור ועסוק בעיקר במשימות ביטחון שוטף שוחקות. "צבא ההייטק וצבא הפרשים" – נושא לוועדת החקירה הממלכתית.
מתחילת מלחמת חרבות ברזל ועד היום, הציבור הישראלי רואה צה"ל אחר. אפשר להתווכח על מהלך צבאי זה או אחר, להתנגד לטקטיקה ולאסטרטגיה. אך יש להעלות על נס את תפקוד צה"ל במלחמה, את עוז רוחם של לוחמי סדיר ומילואים, נטילת יוזמה והקרבה של לוחמים בודדים ומפקדים, ולחימת גבורה.
האוגדות הלוחמות ברצועת עזה מפעילות גם הייטק וגם לחימת חי"ר, שריון והנדסה בהיבטים הבסיסיים ביותר. גם הייטק וגם פרשים. הצבא מנצל את כל מה שיש לו: מטוסי קרב, מסק"רים וכטמ"מים, כלי הנדסה כבדים, טנקים ותומ"תים, 'נמר' ו'נמרה', כלי שיט של זרוע הים ושייטת 13, וחטיבות נח"ל, צנחנים וחי"ר. אלמנטים שעליהם התאמן הצבא בשנים האחרונות – שילוביות, קישוריות, שת"פ בין זרועי, הפעלת יחידות שלמדו היטב את עולם התת-קרקע ומובילים כלבי 'עוקץ' לשמירה על חיי לוחמים – באים לידי ביטוי במלחמה זו.
על הכוחות מפקדים מ"פים, מג"דים, מח"טים ומפקדי אוגדות שהם ירכיבו בעתיד את הצמרת החדשה של צה"ל אחרי שלב לימוד לקחי 7 באוקטובר. יש מהם רמטכ"לים עתידיים של הצבא.
המודיעין של צה"ל ושל השב"כ הגיעו במלחמה זו להישגים חשובים בשילוב של איסוף אלקטרוני ודיגיטלי עם 'עבודת רגליים' של לוחמים בשדה הקרב כדי לגלות ולהציל חטופים, לחשוף פירי מנהרות ולעקוב אחר אויב נחבא, נסתר ומסתתר.
ומותר לציבור לשאול בצדק: היכן היו כל אלו לפני 7 באוקטובר בבוקר? הצבא 'שלפני' ראוי לעונשי ג'ודו. מהצבא שמנהל את חרבות ברזל מצפה הציבור להנחית וואזארי ואיפון להפלת האויב ולניצחון עליו. אבל - לא לפני שהדרג המדיני, צה"ל והשב"כ ישקיעו את כל מרצם ואונם במשימה מספר אחת - השבת החטופים הביתה אתמול.
