רשות הכבאות מודה שאין לה יכולת לכבות סוללות ליתיום-יון

בזמנו טענתי שהרשות הארצית לכבאות והצלה (להלן: כב"ה) הסתירה את נוהל כיבוי כלי רכב חשמליים ולא פעלה כנדרש בסעיף 4 בחוק הרשות הארצית לכבאות והצלה, המחייב אותה לבצע גם פעולות הסברה והדרכה בתחום הבטיחות באש. בעקבות פסק דין של בית המשפט, כב"ה נאלצה לפרסם את הנוהל לגבי תקריות שבהן כלי רכב חשמליים מעורבים. חבל שהיה צריך מאבק ציבורי ומשפטי על מנת שכב"ה תבצע את המוטל עליה בחוק, אך טוב מאוחר מאשר לעולם לא.

לאחרונה כב"ה גם החלה למסור מידע נוסף לציבור בנושא סוללות ליתיום-יון, תוך שמירה על שקיפות ומבלי להסתיר מידע, בניגוד לעבר. במסגרת ראיון שערכה מנחת הטלוויזיה דנה רון עם סגן טפסר רועי צוקרמן (רע"ן חומ"ס בכב"ה) וסגן טפסר טל וולבוביץ (רע"ן הסברה והדרכת אוכלוסייה בכב"ה), קציני כב"ה הודו למעשה, באופן רשמי, שלכב"ה אין יכולת מעשית לכיבוי סוללות ליתיום-יון, וביניהן סוללות של כלי רכב חשמליים. קציני כב"ה חזרו והדגישו, שלא ניתן לכבות סוללות ליתיום-יון.

קציני כב"ה מסרו שכל שנה 230-250 דירות נשרפות רק בגלל סוללות ליתיום-יון. קציני כב"ה גם הנחו בראיון שבמקרה של שריפה של סוללות ליתיום-יון בבניין, יש להימלט מיד מהבניין, ולא לשכוח לסגור את הדלת כאשר יוצאים (על מנת למנוע, עד כמה שניתן, את התפשטות הענן של הגזים הרעילים, ועל מנת לעכב את התפשטות האש). קציני כב"ה הודו שלמערך הכבאות אין אמצעים המאפשרים לכבות סוללה של כלי רכב חשמליים, שאין להם פתרונות למקרה של שריפת כלי רכב חשמליים בחניון תת-קרקעי, והם עדיין מנסים להבין איך להתמודד עם הבעיה הזו.

ברצוני לשבח את כב"ה על השינוי במדיניות, על כך שהתחילה לפעול באומץ ותוך הפגנת יושרה ושקיפות, ועל כך שהפסיקה להסתיר מהציבור מידע חיוני לגבי התגובות לשריפת סוללות ליתיום-יון. יש לציין כי עד לאחרונה, ההסברה של כב"ה בנושא סוללות ליתיום-יון התייחסה רק לכך שאין להטעין סוללות ליתיום-יון ללא השגחה, והתרכזה באופניים חשמליים, קורקינטים חשמליים, מחשבים ניידים וכדומה. 

למרבה הצער, כב"ה לא הסבירה, במסגרת המידע שפרסמה (גם באתר האינטרנט של כב"ה), כיצד יש לפעול במקרה שסוללת ליתיום-יון מתחילה לבעור. כב"ה לא הפיצה מידע לגבי סכנת העשן הרעיל שנפלט במקרה של שריפת ליתיום-יון. כב"ה נמנעה מלציין שלא ניתן לכבות סוללות ליתיום-יון, ויש לנקוט בטקטיקות הגנתיות של מילוט אנשים ממבנה שבו פרצה שריפה כזו. האמצעי הישים היחיד הוא התזת מים על מנת לקרר את הסביבה, כדי למנוע הצתת עצמים סמוכים ב"אפקט דומינו".

סוללת ליתיום-יון, שעוברת תהליך הנקרא "בריחה תרמית", כוללת את כל המרכיבים הנדרשים לבעירה: חומר דלק, חומר מחמצן ומקור חום. לכן לא ניתן לכבות אותה על ידי השנקת האש (חציצה בין חומר הדלק לבין אוויר המכיל חמצן). מעבר לכך, השימוש באבקות כיבוי אש אינו יעיל, כי סוללת ליתיום-יון שבוערת פולטת זרם גזים, וגזים אלו מפזרים את אבקת כיבוי האש לכל עבר. קציני הכבאות ציינו כי האש בסוללת ליתיום-יון של כלי רכב עלולה לבעור במשך יום-יומיים, והיא עלולה להתחדש גם תוך שבוע (!) לאחר שנדמה היה שהסוללה נשרפה עד כלות. רצוי להחנות כלי רכב חשמליים מחוץ לבניין, או רחוק מדרכי מילוט ורחוק מעמודים וקורות התומכות בקונסטרוקציה של המבנה, כי אם שלד בניין ייפגע בגלל שריפה, תיווצר בעיה קשה.

חשוב לא להסתיר את האמת מהציבור על מנת ליצור מודעות לגורמי הסיכון ולמשמעויות שלהם. סוחרים ממולחים מנצלים את חוסר הידע של הציבור ומציעים למכירה "פתרונות קסם" שאינם יכולים לכבות כלי רכב חשמליים. חוסר ההסברה בעבר לגבי חוסר היכולת לכבות סוללות ליתיום-יון של כלי רכב חשמליים מנוצל על ידי סוחרים ממולחים המציעים למכירה "פתרונות קסם" המכילים "אבקות סודיות" או "שיקויי פלא".

אותם סוחרים ממולחים מתיימרים לטעון שאותם "פתרונות קסם" מתאימים לכיבוי שריפות סוללות ליתיום-יון. נמסר לי שבמקרים מסוימים, אותם סוחרים ממולחים עורכים מצגי שווא ומוכרים בלופים, שבמקרה הטוב אולי יצליחו למנוע התפשטות אש מסוללה של טלפון נייד, ואולם אותם "פתרונות קסם" לא יצליחו לכבות סוללה של כלי רכב חשמלי. כנראה שאפשר למנוע את התפשטות האש מסוללת ליתיום-יון קטנה (כמו סוללה המשמשת בטלפון נייד) על ידי טבילתה בכלי קיבול גדול המכיל מים (רצוי עם מעט מלח) על מנת לקרר את הסוללה באופן ממושך. אך קציני כב"ה לא המליצו לציבור לעשות זאת אלא להזעיק את מכבי האש.

מעבר להונאה צרכנית, אותם "פתרונות קסם" מסכנים את החיים של המשתמשים בהם! אדם שסבור בטעות שיש לו מטף המסוגל לכבות סוללת ליתיום-יון עלול לרוץ איתו לרכב חשמלי בוער על מנת לנסות לכבות את כלי הרכב. ואולם, כפי שצוין, סוללות ליתיום-יון בוערות פולטות גזים רעילים ביותר, ואדם שיכנס לענן גזים כזה ללא ציוד מגן אישי, עלול להיפגע באופן חמור ביותר! הגזים שסוללות ליתיום-יון בוערות פולטות הם גם דליקים, וקרו מקרים שבהם כבאים שפתחו דלת לחדר שבו סוללת ליתיום-יון בערה, הכניסו אוויר (המכיל חמצן) לתוך אותו חלל. 

הדבר גרם לפיצוץ נפחי, ואותם כבאים נפגעו באופן קשה מאוד מהפיצוץ. לכן, תחושת ביטחון כוזבת שאדם יכול לכבות שריפת רכב חשמלי באמצעות מטף קסמים עלולה לגרום לכך שבמקום שאותו אדם יברח ויסייע בפינוי אנשים מהבניין, הוא ינסה לכבות את הדליקה באמצעי לא מתאים וייפגע בעצמו. במקום לפתור את הבעיה, אותו אדם יחריף את המצב ויהפוך לחלק מהבעיה.

לפני מאות שנים, כאשר טכנולוגיית התותחים לא הייתה מפותחת , היו מחייבים את יצרן התותח לעמוד ליד התותח ביריית הפגז הראשונה על מנת להבטיח שהוא בטוח באיכות התותח שלו. אולי צריך לדרוש ממשווקי "פתרונות הפלא" לכיבוי סוללות ליתיום-יון להוכיח בעצמם את יעילות הפתרון שהם מציעים, כאשר הם נמצאים, ללא ציוד מגן אישי, ליד סוללת ליתיום-יון גדולה שבוערת.

כב"ה חייבת להוציא הנחיות ברורות לגבי שריפות סוללות ליתיום-יון

חשוב שכב"ה תוציא לציבור הנחיות ברורות ומפורטות מה יש לעשות במקרה של שריפת סוללות ליתיום-יון לסוגיהן (במחשבים ניידים, בקורקינטים חשמליים, בכלי רכב חשמליים וכדומה), ותפרסם את הנחיות אלו באתר האינטרנט של כב"ה. על מנת לשפר את המודעות, אני סבור שעל כב"ה לערוך גם מסע הסברה לגבי מניעה ולגבי התגובות המומלצות במקרה של שריפות ליתיום-יון. 

אני סבור שעל לוחמי האש של כב"ה לערוך הרצאות הסברה בנושא בבתי ספר, בתי אבות, מתנ"סים, מפעלים וכדומה, ולהזמין את הציבור להרצאות בתחנות הכיבוי, על מנת שהמידע יגיע לקהלים רחבים. אני מקווה שהפעם נציבות כב"ה תהיה קשובה להצעה זו, שיכולה למנוע מקרי מוות, פציעות, פגיעה בבריאות, נזקי עתק לרכוש ופגיעה בסביבה. טוב תעשה כב"ה אם תודיע באומץ וביושר, במסגרת אותו מסע הסברה, שעד כה היא לא מצאה, בארץ ובעולם, מערכות כיבוי אש המסוגלות לכבות סוללות ליתיום-יון בוערות, שהוכיחו יעילות בניסויים.

בימים אלו, ימי מלחמת חרבות ברזל, כאשר מדינת ישראל ניצבת בפני מערכה רב-זירתית, וקיימת הסתברות גבוהה לנפילת רקטות שיציתו כלי רכב חשמליים, גם בחניונים שיש בהם כלי רכב רבים, עיני אנשי מקצוע רבים מופנות לכב"ה על מנת לקבל מידע אמין, הדרכה ברורה והנחיות שניתן ליישם. אני יודע בוודאות שיש בכב"ה אנשי מקצוע מהשורה הראשונה, המסוגלים לבצע את כל האמור לעיל באופן מעולה, אם נציב כבאות והצלה רק יתווה את המדיניות בנושא.

כב"ה חייבת להזהיר מפני פתרונות כזב המתיימרים לכבות שריפות סוללות ליתיום-יון

הגיע הזמן להודות באמת, ולהסביר לציבור, שלאף גורם, לא בארץ ולא בעולם, אין עדיין פתרון טוב וישים לכיבוי סוללות ליתיום-יון גדולות, וכל הפתרונות שניסו אינם יעילים מספיק. סעיף 4 בחוק הרשות הארצית לכבאות והצלה מחייב את כב"ה לבצע גם פעולות הסברה והדרכה בתחום הבטיחות באש. אני סבור שכב"ה אינה יכולה להזניח את החובה הזו שהוטלה עליה בחוק, ולכן עליה להסביר את הסכנות בהסתמכות על פתרונות פלא כוזבים לכיבוי סוללות ליתיום-יון, כפי שמשרד הבריאות פועל כנגד אנשים שמתחזים לרופאים וכנגד עסקים שמוכרים תרופות אליל חסרות ערך רפואי, וטוענים שמדובר בתרופות שיביאו מזור לכל מחלה.

מעבר לכך, כב"ה עורכת ביקורות לגבי מערכות כיבוי אש במבנים ועסקים שונים, ונותנת אישורים לגבי התאמת מערכות כיבוי אש לנדרש לצורך קבלת רישיון עסק, טופס גמר בנייה וכדומה. מקבלי הרישיון עשויים לטעות ולחשוב כי מערכת כיבוי האש שאושרה על ידי כב"ה מספקת להם הגנה סבירה גם כנגד שריפת כלי רכב חשמליים. אני סבור שעל כב"ה להוסיף בכל דו"ח כזה הבהרה כי "מובהר בזאת שמערכת כיבוי האש שבבניין/בעסק אינה מסוגלת לכבות סוללת ליתיום-יון של כלי רכב חשמליים, ובמקרה של שריפת סוללה כזאת צפויים להיפלט גזים רעילים מאוד". הדבר ימנע מצג שווא ותחושת ביטחון כוזבת. הדבר יסייע גם בהגנה המשפטית על כב"ה, אם כב"ה תשורבב לתביעות נזיקין.

תגובות

דר' ורד קויפמן, מומחית לחומרים מסוכנים, ממונה בטיחות וממונה בטיחות אש:
בשונה מסוחרים שונים בתחום ציוד וחומרים לכיבוי אש, רשות הכבאות מודה באומץ ובמקצועיות שאין לה, ואין לאחרים בעולם, יכולת לכבות שריפות של סוללות ליתיום-יון. בביקורים שביצעתי לאחרונה בעסקים שונים, הוצגו בפני התקנות של מערכות המיועדות, לדברי הספקים, לכבות שריפות של סוללות ליתיום-יון במקרה שהן עולות באש בגלל בריחה תרמית, וגם מטפים שאמורים לעשות פעולה זו. המערכות שהוצגו הן מערכות שעלות הקמתן גבוהה מאוד (עשרות עד מאות אלפי שקלים, תלוי בגודל אזור האחסון, אזור הטעינה, מגרשי החניה וכדומה), כאשר אין שום יכולת למערכות אלו להבטיח ששריפה שתפרוץ בנקודה אחת לא תתפשט במהירות לאזורים נוספים, כתוצאה מהבריחה התרמית, עלייה מהירה בטמפרטורה ושחרור של גזים רעילים ודליקים. 

מתוך כאב לב על כסף שנזרק ותחושת ביטחון ושאננות של המנהלים, הפניתי את תשומת לב מנהלי הארגונים שהמערכות שהושקע בהם כסף רב יוצרות מצג שווא של "כאילו מענה" במקרה של אירוע. דבר זה מסוכן מאוד, מאחר ואז הארגונים לא נערכים לדוגמא לתהליך התרעה מהירה לכל העובדים והנוכחים במקום, כאשר ידוע שקיים חשש גבוה שפינוי מאוחר עלול לעלות בחיי אדם ובנזק גדול יותר לרכוש ולסביבה.

שמעון סודאי, יו"ר איגוד קציני בטיחות מקצועיים בתעבורה:
הביקוש לכלי רכב חשמליים עם טווח נסיעה גדול מצריך סוללות גדולות, ואף מייקר את כלי הרכב ומגביר את הסכנה בעת שריפת כלי הרכב. על מנת לטעון את כלי הרכב החשמליים, אנו עדים להקמת עמדות טעינה בחניונים מקורים. לעיתים, בעת בקשה להתקנת עמדת טעינה, הדייר המבקש נדרש להמציא כיסוי ביטוחי נפרד על שמו לוועד הבניין (בממוצע גבולות האחריות לצד ג' הנדרשת הינן בסך 2 מיליון ש"ח). ככל הנראה חברות הביטוח ידעו דבר או שניים על הסכנות הטמונות בכיבוי סוללות ליתיום-יון עוד לפני שהמידע התפרסם במאמר. 

חשוב להזכיר ולציין שאין מענה לכניסת רכבי כיבוי אש לחניון שהגובה המקסימלי שלו הינו 2.20 מטר. יש להזכיר שיש תרחישים שבגלל שריפה תגרם הפסקת חשמל, שעלולה לשבש את פעולת המפוחים לפינוי עשן או את משאבות המים בבניין, ויש לתת גם על כך את הדעת. האתגר של כיבוי מספר מכוניות חשמליות, של אוטובוס חשמלי או של חניון אוטובוסים חשמליים הוא גדול מאוד, ודליקות כאלו עלולות לגרום נזקים כבדים, ובכלל כך גם פגיעה בתשתיות הנמצאות בבניין, כגון תשתיות חשמל ותקשורת. 

יש לציין שטיפול בנושא זה אמור להיות בעיקר מול ממוני הבטיחות בעבודה, שהנושא הוא בתחום עיסוקם. רק ביחד ובכוחות משותפים נוכל לייצר את המודעות הנדרשת בחברות. חשוב להדגיש שמעולם הרשות הארצית לכבאות והצלה לא מסרה לאיגוד קציני הבטיחות בתעבורה שלא ניתן לכבות סוללות של כלי רכב חשמליים. זו שערורייה שמידע כה חשוב הוסתר מקציני הבטיחות בתעבורה.

עו"ד רוני שדה, ראש לשכת ממוני הבטיחות:
מומלץ שצוותי חירום של מפעלים, שבהם קיימות סוללות ליתיום-יון, יעברו הכשרה במסגרת הכבאות או במוסד שהכבאות הסמיכה אותו, לגבי הסיכונים והאמצעים שיש לנקוט בהם בעת התרחשות שריפה בסוללות ליתיום-יון.

כב"ה ופרקליטות המדינה טרם מסרו תגובה למאמר. 

המחבר הוא מהנדס יועץ בנושאי בטיחות וחומרים מסוכנים, ומכין חומרי הדרכה וחוות דעת מומחה עבור בתי משפט.

גילוי נאות:
לאחר שכב"ה לא נענתה לפניות שונות של מחבר המאמר, הוא ניהל בבתי משפט מספר הליכים משפטיים נגד כב"ה. פרקליטות המדינה ייצגה את כב"ה בהליכים האמורים. בעקבות פסק דין של כבוד השופט ד"ר שמואל בורנשטין, בעתירה מנהלית מספר 26351-07-23, כב"ה נאלצה לפרסם נהלי בטיחות ונהלי חירום חיוניים לציבור, על פי הנדרש בסעיף 6 בחוק חופש המידע. כל ההליכים המשפטיים שהתנהלו בין הצדדים הסתיימו בפשרות, שבמסגרתן מחבר המאמר קיבל את מבוקשו, ובכלל כך גם פיצויים כספיים גבוהים מאוד והחזר עבור הוצאות משפט.