פרשנות | מעגל הדמים בצפון: האם הסדר בלבנון הוא המפתח לשבירתו?

טירוף מוחלט. מדינה שלמה, מיליוני תושבים, ממתינים להיווכח מה תהיה תגובת חיזבאללה לניסיון החיסול של הבכיר מספר 2 בחיזבאללה, האחראי לפרויקט דיוק הטילים ולטבח הילדים הדרוזים במגרש הכדורגל. האם התקיפה האווירית על הבניין הגדול ברובע דאחיה בדרום ביירות זו הייתה התגובה הישראלית לטבח ילדי מג'דל שמס? 

ועוד ממתינים לתגובת חמאס ו/או איראן להתנקשות בחייו של מנהיג חמאס איסמעיל הנייה בדירה בטהרן. בישראל מי שמחליטים על תגובות צבאיות וחיסולים ממוקדים הם ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון גלנט.

כך אנו מתנהלים מאז פעולות התגמול של יחידה 101 והצנחנים לתקיפות הרצחניות של הפדאיון בשנות ה-50. תקיפה ותגובה. תגובה ותקיפה. חוזר חלילה. לא המצאנו שום דבר חדש. הסכמי שלום עם מצרים וירדן ביטלו מעגל תקיפות ותגובות. 

אין שום ספק בלגיטימיות של תגובה ישראלית נחושה לטבח הנורא במג'דל שמס. כבר שמענו שלוש אופציות: תקיפה ישראלית בינונית, תקיפה חזקה ותקיפה רבת-עוצמה. תקיפה חלשה איננה אופציה אחרי טבח ילדות וילדים ששיחקו כדורגל.

ניסיון החיסול בדרום ביירות היה תגובה לרצח ילדי מג'דל שמס. מה הלאה? חיזבאללה יגיב. איך והיכן יגיב? ואז ישראל תגיב. היכן יתקפו מטוסי חיל האוויר? בביירות, או עמוק בבקעה? האם יותקפו נמל ביירות, אולי נמל התעופה הבינלאומי? ואולי תשתיות חשמל, מים ואנרגיה של לבנון? 

על כל פנים, תגובה תהיה. ומה יבוא אחריה? תקיפה נוספת של כטב"מים או טילים. היכן? בחיפה, בגליל, אולי במרכז הארץ, באסדת גז בים, בבסיס של חיל האוויר, של חיל הים. לחיזבאללה יש צילומים מצוינים של בסיס נמל חיפה ושל בסיס רמת דוד.  

כלומר: שוב המשך ליותר מ-70 שנות המעגל הארור של תקיפה ותגובה, תגובה ותקיפה וחוזר חלילה. אין שום חידוש בזירה.

ובכל זאת יש הבדלים. צה"ל לחם בהצלחה נגד צבאות מצרים וירדן, לחם וממשיך ללחום נגד ארגוני טרור בערי איו"ש ומזה קרוב לעשרה חודשים מנהל מלחמה נגד ארגון טרור, חמאס, ברצועה. מלחמה בחזית הצפון שונה, היא תכוון נגד מדינת לבנון ונגד ארגון הטרור שהוא חלק ממנה, חיזבאללה. 

בצדק גורסת ישראל מזה שנים שממשלת לבנון אחראית לנעשה בשטחה הריבוני, כלומר אצל חיזבאללה שהוא חלק מהפוליטיקה הלבנונית, מהפרלמנט, מהשלטון. ארגון טרור חזק, לוחמני שמקבל סיוע אדיר ממדים מאיראן, שולט למעשה בכלכלת המדינה ופועל בתוך מדינה עם ממשלה ושלטון חלשים וכלכלה רעועה. 
אין זה סוד שתכניות התקיפה של צה"ל כוללות מטרות במדינת לבנון. מזכירים תשתיות אנרגיה, חשמל ומים, אך רשימת המטרות בלבנון ארוכה הרבה יותר, וצה"ל ידע במשך השנים להכין בנק מטרות נכבד בלבנון. בבנק הזה יש מטרות שאינן חיזבאללה בנוסף למטרות ארגון הטרור. התוצאה תהיה שכולם ייפגעו קשה, אזרחים וטרוריסטים.

כעוצמת התגובה הישראלית לטבח במג'דל שמס כך תהיה עוצמת התגובה של חיזבאללה, ושוב אנו נתונים במעגל האינסופי של תקיפות ותגובות. אלא שהפעם יש רגליים להנחה ששני הצדדים אינם מעוניינים במלחמה גדולה, כוללת, מקיפה. מדינאי בכיר בפרלמנט הלבנוני פונה לתושבי ישראל ואומר שאין כל צורך במלחמה שעלולה להביא להתלקחות אזורית. מיד אחרי התקיפה ברובע דאחיה אמר שר החוץ של לבנון כי הוא מקווה שתגובת חיזבאללה תהיה מידתית. אפילו אחרי אירועי ביירות וטהרן אמר שר הביטחון יואב גלנט שאין פני ישראל למלחמה.

מספרים לציבור שצה"ל מסוגל להילחם בשתי חזיתות, אבל צה"ל עדיין נתון בלחימה ברצועת עזה, יש צורך לרענן לוחמים, יחידות וציוד וחסרים לוחמים וחימושים. ומעל לכל מאיימת הדחיפות להשיג מתווה לשחרור החטופים בעזה. הם היחידים שאין להם זמן, שסבלם רב ועצום, שחייהם בסכנה כל יום וכל שעה, וחובה לעשות הכל כדי לשחררם מיד.

למרות ששני הצדדים אינם מעוניינים במלחמה, חיזבאללה מנהל מאז 7 באוקטובר מלחמת התשה קשה נגד ישראל. קשה, אך מדודה. הצפון הישראלי כמעט ריק מיושבים, במטולה בקריית שמונה ובשלומי יש מאות בתים הרוסים. תושביהם נפוצים בכל הארץ ושובם הביתה נראה רחוק, ועוד מעט נפתחת שנת הלימודים. לאיזו "מסגרת" יישלחו ילדי הצפון? 

שוב חוזרת תמונת מעגל התקיפה והתגובה: הם שולחים כטב"מים, רחפני נפץ, מצלמים, פוגעים ופוצעים. אנחנו תוקפים מטרות מהבנק. מלחמת התשה מוגבלת, מפעם לפעם חריגה לכיוון חומרה קטלנית, אבל אוגדות צה"ל לא עברו את הגבול ללבנון. 

אם שני הצדדים אינם מעוניינים במלחמה כוללת האם אין זה הגיוני שהדרך היחידה היא פתרון של הסדר? מומחי ביטחון מציירים תמונה עגומה של פגיעות קשות ברחבי ישראל הצפויות מרבבות קני הטילים למיניהם, מדויקים ו/או סטטיסטיים, שבידי חיזבאללה. בביירות ובשאר לבנון ההרס יהיה רב.

יש תחושה שהפעם ניתן למנוע. נדרשת התערבות ומעורבות נחושה והחלטית של מדינות זרות. ישראל וחיזבאללה לא יוכלו לפתור את הבעיה בכוחות עצמם. העוינות רבה מדי, וחיזבאללה נתון בידי טהרן. פרוקסי אינו עצמאי בהחלטותיו. עמוס הוכשטיין, שליחו של הנשיא ביידן, ממתין בוושינגטון, כך מדווחים, לפתרון כלשהו בעזה, כדי לחדש את מאמציו למצוא הסדר בגבול הצפוני של ישראל והדרומי של לבנון/חיזבאללה. הוא יודע שיש קשר בין שתי החזיתות בדרומה ובצפונה של ישראל.

זו משימה לממשל האמריקני. אמנם אלו ימי טרום-בחירות, אך לנשיא ביידן עדיין יש שישה חודשי נשיאות בבית הלבן עם מורא בחירות מופחת. הממשל הזה יכול להפעיל לחץ על ממשלת לבנון, יכול להפעיל אמצעי לחץ על חיזבאללה. האמריקנים יודעים לשלוח לחוף נושאות מטוסים. הצי ה-5 נוהג כך מול חופי תימן נגד החות'ים. למה לא מול חופי לבנון כדי לשגר מסרים חזקים לנסראללה? 

יש חולמים על הסדר אזורי מול חמאס ברצועת עזה בשיתוף מצרים, ירדן, איחוד האמירויות, סעודיה. מדוע לא אותו הרכב להשגת מתווה הסדרה בלבנון? האלמנטים ידועים ומוכרים לכל: הרחקת חיזבאללה וכוח רדואן עד 10-15 ק"מ מהגבול, צפונית לליטני, חזרת תושבי כפרים בדרום לבנון לבתיהם מול שובם הביתה של תושבי הצפון והחזרת החיים למסלולם הנורמלי בצפון הארץ. 

החלטת או"ם 1701 משופרת, משודרגת. החלטה שעיקרה: אנחנו פה והם שם. אין התנחלויות בדרום לבנון, זו איננה ארץ ישראל המקראית או ההיסטורית ואין תכניות להתיישב שם. ניסינו את זה בעבר ונכווינו. לממשלת ישראל יש מחויבות עמוקה לתושבי הצפון, החזירו אותם לבתיהם בשלום.