פרשנות | אם נתניהו רוצה לכפות על ארה״ב מלחמה במזרח התיכון - הוא צריך לתקוף ראשון ולקוות לטוב
ארה"ב ואירופה לא רוצות להקיז דם. נאומו בקונגרס זכה למחיאות כפיים, אך בפועל, אם נתניהו רוצה לגרור את ארה"ב למלחמה כוללת במזרח התיכון, זה לא יקרה בנעימות דרך הקונגרס
סטילס: עמוס בן גרשום /לע"מ
אין ספק שנתניהו יודע אנגלית, אך נאומו אמש (ד'), שנועד אולי להדהד את נאומיו של צ'רצ'יל בשעתו לשכנע את ארה"ב להיכנס למלחמת העולם השנייה, לא השיג את מטרתו. הסיבה העיקרית לכך היא שנתניהו אינו צ'רצ'יל, ומקבלי ההחלטות בארה"ב לא רואים באיראן או חמאס נאצים שכובשים את אירופה או את העולם.
מקבלי ההחלטות בארה"ב עסוקים כעת בבחירות הקרובות שצפויות להתקיים בנובמבר, והבחירות לא יוכרעו על נושאי מדיניות חוץ. הרפובליקנים מתמקדים בעיקר בנושאי פנים: הגירה, מיסים, יוקר מחיה, והפקת נפט – נושאים שאינם קשורים לישראל, למזרח התיכון או למדיניות חוץ באופן כללי. גם כשמדובר במדיניות חוץ, עוסקים בעיקר בשני איומים אסטרטגיים: סין ורוסיה. השוק האמריקאי מייצא בעיקר לאירופה, ולכן חשוב להם להגן עליה מפני רוסיה. סין מהווה איום אסטרטגי נוסף, כאשר לאחרונה ספינות ומטוסי הפצצה סיניים חדרו לאלסקה, בחצר האחורית של ארה"ב. בנוסף, סין בונה צבא כולל צי, שמציב את ארה"ב במצב אסטרטגי קשה.
אלו הנושאים שמעסיקים את מקבלי ההחלטות בארה"ב היום וגם בארבע השנים הקרובות. הסיכוי שטראמפ ייצא למלחמה באיראן, בסגנון עיראק או אפגניסטן, הוא קלוש, אלא אם כן איראן תעשה טעות בדמות פרל הארבור ותתקוף את ארה"ב ישירות. האסטרטגים באיראן חכמים מספיק לא לעשות זאת וגם אין להם סיבה. איראן מחזקת את כוחה תחת הציר סין-רוסיה, ומשפרת עמדות במרכז אסיה ובמזרח התיכון. אין לה צורך להתעמת ישירות עם ארה"ב.
בעניין הגרעין, גם זו בעיה ישראלית. אירופה וארה"ב לא רואות בגרעין האיראני איום קיומי. למרות שנתניהו מנסה לשכנע בכך כבר עשור וחצי, אף אחד לא קונה זאת בבריסל או וושינגטון. בשני המקומות האלו גם לא הייתה בעיה עם פצצת גרעין צפון קוריאנית. גם כאשר היה ברור בארה"ב שצפון קוריאה משקרת בנושא, אף אחד לא יצא למלחמה נגדה. גורל איראן צפוי להיות דומה. גם אם תחליט לערוך ניסוי גרעיני, הסיכוי שארה"ב או אירופה ישלחו חיילים לטהראן - נמוך מאוד.
לאחר ההפסדים בעיראק ובאפגניסטן, מבינים בוושינגטון שמלחמות נלחמים רק על הבית, ולא על הבית של מישהו אחר. זו גם הסיבה שארה"ב ואירופה שולחות כסף ואמל"ח לקייב כבר שלוש שנים, אבל לא חיילים. ברור לכל בר דעת שהצטרפות ארה"ב ואירופה למלחמה הייתה מביאה להכרעה מהירה של רוסיה, כולל נסיגה של פוטין מהשטחים שכבש באוקראינה. ההפחדות ממלחמה גרעינית הן תירוץ. פוטין יעדיף לשמור על שלטונו ועל גבולות רוסיה המקוריים, על פני חלופה שתביא להשמדתו. אבל נוח לכולם למכור את הרעיון שבגלל הגרעין ארה"ב ואירופה משאירות את קייב לדמם לבד.
נתניהו מבין את המשוואה. ארה"ב ואירופה לא רוצות להקיז דם. נאומו בקונגרס זכה למחיאות כפיים, אך בפועל, אם נתניהו רוצה לגרור את ארה"ב למלחמה כוללת במזרח התיכון, זה לא יקרה בנעימות דרך הקונגרס. במציאות, אם נתניהו רוצה זאת, הוא יצטרך לכפות על ארה"ב התערבות בכך שייתן את ההוראה לתקוף ראשון, ויקווה שארה"ב תבוא להציל את ישראל. זה הימור עם סיכויים קטנים.
ארה"ב ואירופה לא רוצות להקיז דם. נאומו בקונגרס זכה למחיאות כפיים, אך בפועל, אם נתניהו רוצה לגרור את ארה"ב למלחמה כוללת במזרח התיכון, זה לא יקרה בנעימות דרך הקונגרס
סטילס: עמוס בן גרשום /לע"מ
אין ספק שנתניהו יודע אנגלית, אך נאומו אמש (ד'), שנועד אולי להדהד את נאומיו של צ'רצ'יל בשעתו לשכנע את ארה"ב להיכנס למלחמת העולם השנייה, לא השיג את מטרתו. הסיבה העיקרית לכך היא שנתניהו אינו צ'רצ'יל, ומקבלי ההחלטות בארה"ב לא רואים באיראן או חמאס נאצים שכובשים את אירופה או את העולם.
מקבלי ההחלטות בארה"ב עסוקים כעת בבחירות הקרובות שצפויות להתקיים בנובמבר, והבחירות לא יוכרעו על נושאי מדיניות חוץ. הרפובליקנים מתמקדים בעיקר בנושאי פנים: הגירה, מיסים, יוקר מחיה, והפקת נפט – נושאים שאינם קשורים לישראל, למזרח התיכון או למדיניות חוץ באופן כללי. גם כשמדובר במדיניות חוץ, עוסקים בעיקר בשני איומים אסטרטגיים: סין ורוסיה. השוק האמריקאי מייצא בעיקר לאירופה, ולכן חשוב להם להגן עליה מפני רוסיה. סין מהווה איום אסטרטגי נוסף, כאשר לאחרונה ספינות ומטוסי הפצצה סיניים חדרו לאלסקה, בחצר האחורית של ארה"ב. בנוסף, סין בונה צבא כולל צי, שמציב את ארה"ב במצב אסטרטגי קשה.
אלו הנושאים שמעסיקים את מקבלי ההחלטות בארה"ב היום וגם בארבע השנים הקרובות. הסיכוי שטראמפ ייצא למלחמה באיראן, בסגנון עיראק או אפגניסטן, הוא קלוש, אלא אם כן איראן תעשה טעות בדמות פרל הארבור ותתקוף את ארה"ב ישירות. האסטרטגים באיראן חכמים מספיק לא לעשות זאת וגם אין להם סיבה. איראן מחזקת את כוחה תחת הציר סין-רוסיה, ומשפרת עמדות במרכז אסיה ובמזרח התיכון. אין לה צורך להתעמת ישירות עם ארה"ב.
בעניין הגרעין, גם זו בעיה ישראלית. אירופה וארה"ב לא רואות בגרעין האיראני איום קיומי. למרות שנתניהו מנסה לשכנע בכך כבר עשור וחצי, אף אחד לא קונה זאת בבריסל או וושינגטון. בשני המקומות האלו גם לא הייתה בעיה עם פצצת גרעין צפון קוריאנית. גם כאשר היה ברור בארה"ב שצפון קוריאה משקרת בנושא, אף אחד לא יצא למלחמה נגדה. גורל איראן צפוי להיות דומה. גם אם תחליט לערוך ניסוי גרעיני, הסיכוי שארה"ב או אירופה ישלחו חיילים לטהראן - נמוך מאוד.
לאחר ההפסדים בעיראק ובאפגניסטן, מבינים בוושינגטון שמלחמות נלחמים רק על הבית, ולא על הבית של מישהו אחר. זו גם הסיבה שארה"ב ואירופה שולחות כסף ואמל"ח לקייב כבר שלוש שנים, אבל לא חיילים. ברור לכל בר דעת שהצטרפות ארה"ב ואירופה למלחמה הייתה מביאה להכרעה מהירה של רוסיה, כולל נסיגה של פוטין מהשטחים שכבש באוקראינה. ההפחדות ממלחמה גרעינית הן תירוץ. פוטין יעדיף לשמור על שלטונו ועל גבולות רוסיה המקוריים, על פני חלופה שתביא להשמדתו. אבל נוח לכולם למכור את הרעיון שבגלל הגרעין ארה"ב ואירופה משאירות את קייב לדמם לבד.
נתניהו מבין את המשוואה. ארה"ב ואירופה לא רוצות להקיז דם. נאומו בקונגרס זכה למחיאות כפיים, אך בפועל, אם נתניהו רוצה לגרור את ארה"ב למלחמה כוללת במזרח התיכון, זה לא יקרה בנעימות דרך הקונגרס. במציאות, אם נתניהו רוצה זאת, הוא יצטרך לכפות על ארה"ב התערבות בכך שייתן את ההוראה לתקוף ראשון, ויקווה שארה"ב תבוא להציל את ישראל. זה הימור עם סיכויים קטנים.
