טור של עמיר רפפורט: יחיא סינוואר הבא בתור?

בסופו של דבר, גם יחיא סינוואר יעשה את הטעות שתעלה לו בחייו. זה ייקח עוד זמן – ימים, שבועות, חודשים ואולי אפילו שנים - אבל גם הוא יחוסל. סביר להניח כי בניסיון לעזור לסינוואר לבצע את הטעות המיוחלת, מבצעים צה"ל והשב"כ גם בימים אלה מגוון רחב של פעולות, אך מספר האנשים שיודעים היכן באמת מסתתר מנהיג החמאס הוא זעום. כנראה הוא הצטמצם עוד יותר עם החיסול הכמעט ודאי של מוחמד דף בשבת שעברה.

כך או כך, הפגיעה בדף היא אחת ההתפתחויות המשמעותיות ביותר במלחמה שהחלה ב-7 באוקטובר. אמנם אין עדיין אישור חד משמעי לכך ש"שר הביטחון" של חמאס כבר איננו איתנו, אבל המידע המודיעיני מצביע על כך שהוא אכן היה באתר שהותקף בפאתי אזור המואסי. ואם כמה משומרי ראשו ומפקד חטיבת רפיח, רפעא סלאמה, לא שרדו את התקיפה (וזה כבר בטוח), סביר מאוד להניח שגם היעד מספר 2 בחמאס, שני רק לסינוואר עצמו, אינו בין החיים.

מעבר לכך שישראל סגרה חשבון עם דף והסירה מהרשימה בבת אחת שניים מחמשת המבוקשים הבכירים ביותר (גם סלאמה לא היה טרוריסט זוטר) – מה שחשוב באירוע סוף השבוע שעבר זה גם מה שניתן ללמוד מהם. ראשית, החיסול מעיד על חדירה מודיעינית עמוקה ביותר לשורות החמאס, שכנראה לא הייתה מתאפשרת גם ללא סוכנים בשר ודם, מודיעין המכונה "יומינט" בשפה המקצועית. זוהי תמונת ראי לכישלון הבלתי נתפס של צה"ל ואגף המודיעין בבוקר 7 באוקטובר, אז ההסתמכות על מודיעין "טכנולוגי" בלבד - כלומר אותות תקשורת וסייבר - הייתה מוחלטת.

כך, בעוד שבבוקר שמחת תורה לא ידענו על אלפי מחבלים שעטו על גופם חגורים ועמדו לפשוט עלינו, הרי שבשבת שעברה דף וסלאמה אותרו בתוך בית שהיה אמור להיות מסתור, באזור שבו מסתופפים אלפי פליטים פלשתינים שנעים ונדים בהתאם לפעולות צה"ל מאז תחילת המלחמה. יכול מאוד להיות שצה"ל והשב"כ היו עם העין על מח"ט חאן יונס כבר לפני החיסול, אבל חיכו לשעת הכושר המושלמת, שבה גם מוחמד דף יהיה אתו, כדי לתקוף.

מעבר להישג המודיעיני הכביר, העובדה שדף וסלאמה ויתרו על המסתור מתחת לפני הקרקע יכולה גם ללמד כי הפגיעה המצטברת במערכת המנהרות היא קריטית. אמנם פגיעה בכל מנהרה בפני עצמה אינה יכולה לשתק את העיר התת-קרקעית מתחת לפני רצועת עזה, אבל אחרי יותר מ-9 חודשים של טיפול שיטתי במנהרות, כבר כמעט בלתי אפשרי לתפקד מהן (על שיטות הפעולה של צה"ל מתחת לפני הקרקע, בהובלת יחידות כמו שלדג, עוד יסופר רבות אחרי המלחמה, כאשר יהיו פחות מגבלות של ביטחון מידע).

גם זה: ייתכן שמוחמד דף לקה ב"תסמונת 6 באוקטובר", כלומר הוא לא הבין את ההבדל בין המצב התודעתי של ישראל אחרי זוועות שמחת תורה ובין מה שהיה עד אז, והאמין כי עצם הימצאותו בלב אוכלוסייה עזתית תקנה לו הגנה.

ייתכן, כי מה שהיה צרוב בראשו זה הבוקר הבלתי נשכח מ-6 בספטמבר 2003. אז יצא חיל האוויר, בהובלת השב"כ, לפעולת תקיפה בעקבות מידע מודיעיני שהצביע על כך ש-12 המבוקשים הבכירים של חמאס באותם ימים, כולל ראש הזרוע הצבאית, מוחמד דף, ומנהיג הארגון, אחמד יאסין, עומדים להתכנס בביתו של ד"ר מרוואן אבו ראס בשכונת רימאל היוקרתית של עזה. 

חיסול של כולם ביחד, אילו היה מצליח, יכול היה לשנות את מהלך ההיסטוריה, אך מבצע בשם "קטיף כלניות" יצא לדרך בזמן הכנה מינימאלי. חיל האוויר העלה לאוויר מטוסים חמושים בפצצות MK-84 במשקל טון כל אחת, אך בסוף הוטלו על היעד רק פצצות במשקל 250 ק"ג בלבד, כדי להימנע מנפגעים בלתי מעורבים רבים, כמו בחיסול של סלאח שחאדה בעזה כשנה קודם לכן.

התוצאה הייתה שהנהגת חמאס לא חוסלה. מרבית המבוקשים ניערו את האבק מהבגדים והמשיכו הלאה. אגב, מבין ה-12 ששרדו את "קטיף כלניות" חוסלו רבים במבצעים שונים לאורך השנים, כולל אחמד יאסין. עם החיסול של ענדאן אל רול בתחילת "חרבות ברזל", בביירות, ומוחמד דף כעת, יורד מספר השורדים לשניים בלבד – איסמאעיל הניה ומחמוד א זאהר.

עסקת חטופים

יכול להיות שבדיעבד יתברר כי העיתוי שבו החמאס נמצא בשפל, אך עדיין עם הנהגה מתפקדת, הוא הנכון ביותר כדי להגיע לעסקה שבה יחזרו חלק גדול מהחטופים כשהם עדיין בחיים. זו הסיבה שהדיבורים על עסקה אפשרית כעת הם רציניים, אם כי נראה שאין סיכוי כי היא תושלם לפני הנסיעה המתוכננת של בנימין נתניהו לארצות הברית בשבוע הבא.

זה הרקע לדברים שאמר השבוע גם ראש ה-CIA, ויליאם ברנס, שהעריך כי על החמאס מופעל לחץ כבד להגיע לעסקה, וכי הוא במצוקה אמיתית.

בלחימה בשטחי עזה עצמה פועל צה"ל, למעשה, כבר במתכונת של שלב ג', מבלי להצהיר על כך – כלומר, פשיטות שעוד יהיו מתוך שני הצירים בהם מחזיק צה"ל בעומק הרצועה – ציר פילדלפי המפריד בין רצועת עזה למצרים, המוחזק על ידי אוגדה 162, וציר "נצרים" מנחל עוז לים, שמבתר את הרצועה לשני חלקים. השבוע הועברה האחריות על הציר הזה מאוגדה 99 לאוגדת המילואים 252.

כמות התקריות בלב עזה הייתה השבוע קטנה: למשל ביום רביעי נפצע לוחם גבעתי באורח בינוני מטיל RPG בעת אבטחה של משאיות סיוע שנכנסו ללב הרצועה. בעקבות הירי, הופסק הסיוע לכמה שעות, אך חודש לאחר מכן.

כמעט שאין יום בלי תקרית. כמות הנפגעים בצד שלנו תלויה גם במזל. לעומת זאת, החמאס והג'יהאד האיסלאמי סופגים בשבועות האחרונים אבדות רבות – עשרות הרוגים ביום בממוצע - גם כתוצאה מכך שהם נאלצים לצאת יותר ויותר מן המנהרות לתוך מתקני אונר"א (שצה"ל תוקף גם בהם), ובזכות השיפור המתמיד במודיעין, שמגיע גם מהאמצעים הטכנולוגיים וגם מחקירות של עצורים.

אגב, טכנולוגיה: הרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי נעזר גם ב"בינה מלאכותית" כדי לנסות לפצח את קוד ההתנהלות של חמאס, באמצעות צוות מיוחד לעיסוק בנושא, שהקים ב"בור" בקריה. הדפוסים של פעילות החמאס מראים כי יש לו עדיין יכולות פיקוד ושליטה, לפחות עד לה"היעלמות" של מוחמד דף.

ביזיון באילת

בינתיים, הרחק מרצועת עזה, נמצא נמל אילת השומם, שעצם שממונו מצביע על אחד הכישלונות הגדולים ביותר של ישראל מאז אוקטובר: השבתת נתיבי הסחר בים סוף, כחלק מהאסטרטגיה האיראנית להקיף את ישראל ב"טבעת אש". מההתקפות של הח'ותים סובלים גם המצרים, שכן התנועה בתעלת סואץ ירדה בעשרות אחוזים, דבר המהווה פגיעה חמורה בכלכלת המדינה, אך הנמל הישראלי בים סוף מושבת לחלוטין.

תזכורת, לשם השוואה: ביוני 1967 יצאה ישראל עם צבא קטן בהרבה מצה"ל כיום למלחמת ששת הימים מול שלושה צבאות – בגלל סגירת מיצרי טיראן על ידי מצרים. כעת היא משאירה את ה"עבודה" לטפל בח'ותים לידי האמריקאים שתוקפים בתימן בכל יום, אך ללא שינוי אסטרטגי במצב.

דו"ח מסווג שהוצג לישראלים בפורום אמריקאי סגור לאחרונה, מעלה כי איראן מציידת את הח'ותים בכמות נשק ששקולה לאחד מ-30 הצבאות הגדולים בעולם, למרות שמדובר בארגון לא "מדינתי". 

יתרה מכך: בידי הארגון, שהוא לכאורה קיקיוני, יש טילי שיוט שיכולים לפגוע במטרה בגודל אוניה בלב ים, וכן מל"טים מתאבדים למרחק 1600 קילומטרים וכמובן גם טילים בליסטיים, שמגיעים עד לשטחנו. זוהי איכות של נשק שאין לרוב מדינות העולם. ישראל אינה "מתעסקת" עם הסוגיה הח'ותית ישירות, למרות הנזק שנגרם לנו, אבל גם ברית של צבאות מערביים וערביים, בהובלת ארה"ב, אינה מסירה את הבעיה מסדר היום.

פרידה משבתאי

ולפני סיום, משהו קצר על רב ניצב קובי שבתאי, שסיים השבוע את תפקידו כמפכ"ל המשטרה, באחת התקופות הקשות בתולדותיה, אם לא הקשה מכולן. בתקופתו של שבתאי הצטיינה המשטרה בנושאים מבצעיים, עד כדי תרומה עצומה בבלימת מתקפת החמאס ב-7 באוקטובר, ומעל לכל בפעילות בלתי פוסקת מול הטרור בשטחים ואפילו בלב עזה, שם הובילה הימ"מ את "מבצע ארנון" לחילוץ חטופים. 

הישגי המשטרה המבצעיים נובעים מכך ששבתאי הוא קודם כל איש שטח בנשמה, מהימים שבהם היה מפקד אמיץ ביחידת המסתערבים הגבול בעזה, ועד שפיקד על משמר הגבול והקים בו יחידות טקטיות. לעומת זאת, התפקוד של המשטרה בתחומי החקירות ושאר המטלות המסורתיות בימי שבתאי הסוערים, הוא כבר סוגיה אחרת לגמרי.

להארות והתייחסות אנא היו איתי בקשר אישי גם בטוויטר ובלינקאדין. עמיר רפפורט