פרשנות | היכן החטופים? תשעה חודשים אחרי - צה”ל ושב”כ במירוץ נגד הזמן

מתחילה להישאל השאלה: היכן יחיא סינוואר? היכן החטופים? הייתה הנחה שמנהיג חמאס מסתתר בעמקי מנהרה אי-שם כשהוא עטוף בחגורת הגנה של חטופים. צה"ל מאשר שאמנם לא הושלמה המלאכה, אך ציר פילדלפי בידינו וכך רוב שכונות הרצועה, כולל היעד הכמעט אחרון, רפיח.

אם כך, היכן סינוואר והיכן החטופים? מאז 7 באוקטובר הציבור סובל מהיקף עצום של אי-ודאויות וחוסר ביטחון, עד שמותר לשאול שאלות קשות, והבוערת ביותר כרגע היא – היכן החטופים? תעלומה כואבת.

מיטב המומחים בצה"ל ובשב"כ עמלים קשה כדי למצוא תשובה לשאלה היכן הם. מיטב מוחות המודיעין, טכנולוגיות מתקדמות ועלומות, אלקטרוניקה ואופטיקה ותצפיות ויחידות מיוחדות ורפאים ורחפנים וחקירות שבויי חמאס. זו מלאכה שנעשית בכל הדרגים, בשטח, במעבדות ובמפקדות, בעזרת המוחות והציוד הייעודי הטוב ביותר, ובצדק היא נעשית בחשאי. 

החיפוש אחרי החטופים מתבצע בשיתוף פעולה בין אותן יחידות מודיעין מיוחדות לבין לוחמי האוגדות שלוחמות בשכונות הרצועה. צה"ל כבר שחרר חטופים בעסקה ובפעולת קומנדו מזהירה. הציבור בישראל מתפלל שזה יקרה שוב, שנתעורר בבוקר ויודיעו לנו ששוחררו חטופים-חטופות.

במקביל לחיפושים בפירי מנהרות התחדש השבוע מאמץ שחרור החטופים בעסקה חדשה. בוושינגטון, בירושלים, בקהיר ובדוחה מתנהל מו"מ לעסקה. יש תחילת מאמץ מקביל להשגת הסדר בצפון. האש שם נמשכת, חיזבאללה מגביר אש, ירי יומיומי, נ"ט על שרידי בתים, ותושבים מפונים שאינם יודעים מה יילד יום. אבל יש ניסיונות להביא להסדר בצפון.

שני המאמצים הללו להגיע להסדרים בצפון ובדרום מצויים בנתיבים זרועי מוקשים. דיונים על סעיפי סעיפים. התנצחויות שמאיטות את התהליך, מרחיקות את יום שחרור החטופים. האתגר שבפניו ניצבים הקבינט והממשלה הוא כפול ומכופל: גורל החטופים, להפסיק לחימה או להמשיך, הפסקת אש קצרה או ארוכה, מי יערוב לכיבוד הסכם כלשהו בצפון. מי יהיה הנשיא הבא בארה"ב. אחרי השבת החטופים, האתגר החשוב הבא הוא השבת מפוני הדרום והצפון הביתה.

גיבורים בישובי הצפון נשארו בישוביהם מאז תחילת המלחמה כדי לשמור על הבית, על המטעים ועל הלולים. רובם עדיין מצטופפים במלונות ובדירות שכורות ברחבי המדינה ללא מידע היכן ילמדו הילדים ב-1 בספטמבר. יש שמודיעים במפורש שלא ישובו, שהם פותחים בחיים חדשים במקום אחר. אחרים מבטיחים לשוב הביתה בתנאי שיובטח להם ביטחון אישי.

זו מהות הסדר בצפון. מדינת ישראל חייבת להחזיר לעצמה את מלוא השטח שנעזב, לחזור לקו הגבול הצפוני, להסיג את חיזבאללה צפונה כדי שלא יהווה עוד איום. בדרום לא ישובו תושבי העוטף לישוביהם כדי לבנות מחדש בתים שרופים ללא ביטחון מוחלט שלא יהיה עוד ירי אל בתיהם. האם זה ניתן לביצוע בשתי החזיתות? שאלה קשה.

אם אמנם יתגשם חלום ויתממש המתווה הנוכחי שעל הפרק לשחרור חטופים והם ישובו הביתה ויהיה הסדר מתקבל על הדעת בצפון ותימנע מלחמה בלבנון, נראה שזה יהיה המועד הנכון לפרישתם של אותם קצינים בכירים שיראו עצמם אחראים למחדלי 7 באוקטובר, בלי להמתין לתוצאות ועדת חקירה.

מוטב שהתהליך הכואב הזה יתבצע ללא זעזוע במטה הכללי. לכל בעל תפקיד יש סגן וקצינים אחרים שיוכלו למלא את התפקיד. לא אלמן צה"ל. המלחמה הנוכחית חשפה למקבלי ההחלטות ולציבור שורה של מפקדים, מאו"גים ומח"טים ומג"דים, שמצטיינים בניהול הקרבות במרחבי הרצועה.

הבעיה איננה רק חילופי גברי בצמרת. המטה הכללי והפיקוד העליון החדשים יצטרכו להקים צה"ל חדש. אפילו אם ישרור שקט בצפון ובדרום, צה"ל יבנה את עצמו מחדש. 7 באוקטובר מוחק תפיסות ישנות, הנחות עבודה, דפוסי הגנה על הגבולות ועל הישובים.

ראש אמ"ן חדש חייב יהיה לחזור למודיעין הישן והטוב – לגלות מה עושה האויב, איזה נשק יש לו, כיצד הוא מתאמן ולקראת מה, מהם יעדי האויב. אלו הדגשים החשובים יותר מאשר לנסות לנחש כוונות ומה מתבשל בראשו של מנהיג האויב. כמעט בלתי אפשרי לגלות כוונות, יותר קל וחשוב לעקוב בשטח אחר מהות כוחות האויב, הציוד שברשותו, האימונים שלו, ומזה להסיק מה הוא זומם, ולזה להתכונן. מי שלא מבין שיצפה שוב בסרטוני הנוכבה ואימוניו בחודשים שלפני 7 באוקטובר. מה למדנו מהם? כלום.

יידרש מבט חדש לישובי הגבול. גדרות חכמות, "רואה יורה", בלונים מרחיקי-ראות ואמצעי תצפית אחרים הם חשובים, אבל חיוניים באותה מידה חיילים על הגבול. פשוטו כמשמעו. כמו פעם, כיתות כוננות חמושות ומאומנות היטב שמפטרלות וצופות בעין אל הגבול ומחלקות ופלוגות פרוסות לאורך הגבול 365 ימים בשנה, ובכוננות.

כוננות. מעטים הגורמים שב-7 באוקטובר בבוקר היו בכוננות מלאה, מאלופים ועד חיילים, טייסות מסק"רים ויחידות חי"ר ושריון שגם לא היו מוצבים במקומות הנכונים וגם איחרו להגיע כדי להציל את תושבי העוטף. זו הייתה כוננות קלוקלת, חוסר תיאום, וכמובן אי ידיעה מוחלטת ומזעזעת בדבר כוונות האויב. כמה נושאים שיעסיקו את הצבא ה'חדש':

חימושים. בכל העולם, בעיקר מאז מלחמת אוקראינה, יש חוסר בתחמושת, בעיקר לארטילריה 155 מ"מ. המלחמה שם נמשכת כבר שנתיים, האם לא ראו פה אצלנו שיש מחסור? התלות בחימושים ששולח ביידן היום עלולה להיות מסוכנת מחר. שאלה - האם אי אפשר להקים במדינת ישראל תעשיית תחמושות?

הצטיידות. אמנם במלחמה זו לא נזקק צה"ל למטוסי תדלוק, אך מאוד נזקק למסק"רים שהוכיחו עצמם כחיוניים ומרכזיים בלחימה נגד חמאס בעזה. יש יותר מדי עיכובים ובירוקרטיה וסחבת בהליכי ההצטיידות בארה"ב במטוסי תדלוק, במסוקי קרב חדשים ובמטוסי הקרב העתידיים F-15IA. כלל הברזל אצל יצרניות המטוסים הענקיות באמריקה הוא: 'מי שמתמהמה ומאחר להזמין, יחכה בתור, והתור ארוך'.

זו ראייה למרחוק, אבל ברור שאחרי שלבי הפרישה של קצינים בכירים ומסקנות ועדת חקירה, ואולי הסדר בצפון, נראה צה"ל חדש. על מפקדיו החדשים-ותיקים תוטל אחראיות כפולה ומכופלת: לשקם את הצבא, לרענן את המודיעין שמופקד על הכרת תכנוני האויב, להחדיר ללב החיילים בכל דרגיהם מהי כוננות, להגן בתבונה על כל גבולות המדינה וכך לסייע לגורמים האזרחיים לשחרר את תושבי המדינה הזאת מהסיוט של 7 באוקטובר. זו המשימה.