טור של עמיר רפפורט: גלנט ניסה לצלצל בפעמונים לגבי הפצצה האיראנית, אבל ארה"ב נכנסת עמוק לתוך מערכת הבחירות
הכנות מתגברות למלחמה בלבנון ובעזה: צה"ל השלים את הפרימטר ועבר מעשית לשלב ג' במלחמה
במשך שנים ארוכות ישראל הזהירה מתסריט שבו איראן תחזיק כמות מספקת של אורניום מועשר לצרכי פצצת גרעין ותפרוץ לפצצה הראשונה שלה תוך שהיא מנצלת סיטואציה בינלאומית מיוחדת. השנים חלפו. איראן כבר מזמן נחשבת ל"מדינת סף" גרעינית, וכעת, שילוב הנסיבות שבו ישראל שקועה עד צוואר במלחמה בחזיתות רבות בעוד שארצות הברית נכנסת לישורת האחרונה של מערכת בחירות נשיאותית - יכול להיות הזדמנות כזאת.
החשש מפריצה של איראן מ"מדינת סף" לפצצת גרעין היה אחד הנושאים בשיחות שערך שר הביטחון יואב גלנט, השבוע בוושינגטון. המטרה היא לתקף את ההתחייבות ההיסטורית של ארה"ב ש"איראן לעולם לא תגיע לפצצת גרעין", אבל מה שמעניין באמריקה זה בעיקר העימות בין ג'ו ביידן לדונלד טראמפ, שנערך בחמישי בלילה.
התקדמות תכנית הגרעין האיראנית
בכל מקרה, גם אם איראן קיבלה החלטה להתחיל לייצר את פצצת הגרעין הראשונה שלה היא לא תוכל לעשות זאת כל כך מהר, בטח לא עד לבחירות בנובמבר. כדי להעריך את הסכנה חשוב להבין שאיראן למדה את הלקחים של עיראק, לוב ובהמשך גם סוריה – ומפעילה את תכנית הגרעין שלה במספר ערוצים מקבילים. בערוץ אחד, הקימה כור ליצור חומר בקיע על בסיס פלוטוניום בבושהאר, שעל הפעלתו ויתרה די בקלות במסגרת ההסכם עם המעצמות שנחתם ב-2015, ובוטל ב-2018 על ידי הנשיא טראמפ (בעידוד ראש הממשלה נתניהו).
האירנים ממילא מתמקדים במסלול לייצור פצצה באמצעות העשרת אורניום בשני מתקני צנטריפוגות (סרכזות) תת קרקעיים – בנתנז ובפורדו. המתקנים עברו שורה ארוכה של פעולות שיבוש, בין השאר באמצעות מתקפת הסייבר "סטקסנט", אבל כיום איראן מחזיקה בכמות אורניום מועשר ברמה של לא פחות מ-60 אחוזים, שמספיקה לחמש פצצות גרעין, לפחות.
ההערכות להמשך ולחימה בצל האיום האיראני
פעולות ההעשרה של איראן התחדשו בקצב הולך ומתגבר ב-2019, כשנה לאחר קריסת ההסכם, וכיום זו שאלה של החלטה איראנית בלבד: מתי להביא את האורניום לרמת ההעשרה הנדרשת לפצצה – 90 אחוז. הם יכולים להשלים את ההעשרה בתוך שבועות ספורים. ומעולם בהיסטוריה לא הייתה מדינה שהגיעה להעשרת אורניום של 60 אחוז, מבלי שתגיע לפצצה עצמה.
אבל, וזה אבל גדול, כדי לייצר את הפצצה הראשונה, זקוקה איראן גם לראש קרב ולנפץ, ועל כך אחראים מדענים שפועלים במקביל למתקני ההעשרה, ומכונים "קבוצת הנשק". ראש הקבוצה הזאת, מוחסן פחריזאדה, חוסל בנובמבר 2020, בפעולה שמיוחסת על ידי התקשורת העולמית למוסד הישראלי, אבל הידע שלו נשמר ואף מתפתח.
הקשר בין האיום האיראני למתיחות בלבנון
הסוגיה האיראנית קשורה קשר הדוק גם למתיחות הגואה בלבנון, שהייתה אף היא במוקד השיחות של שר הביטחון בוושינגטון. מצד אחד, כל הסימנים מובילים למלחמה רבתי רחבה בין ישראל לחיזבאללה בקרוב. תחילת הקיץ זו בדיוק התקופה בשנה שבה פרצו גם מלחמת לבנון הראשונה ו"לבנון השנייה". כעת, הצדדים עושים הכנות ניכרות לעימות נרחב, כולל גיוס מילואים ליחידות הצפון בצד הישראלי.
ארה"ב כבר הוציאה אזהרת מסע חריגה לאזרחיה שמתכננים לבקר בלבנון, אבל לכל הצדדים יש גם הרבה מה להפסיד מהרס הדדי בשתי המדינות. ככלל, אף צד אינו מעוניין במלחמה, אבל היא יכולה לפרוץ בקרוב בשל הערכת מצב שגויה של אחד הצדדים, שיחשוש מ"מכת פתיחה" של הצד השני, ובשל חוסר היכולת של ישראל לייצב בדרכים אחרות את המצב בצפון, כל עוד הלחימה ברצועת עזה נמשכת.
התפתחויות בדרום: סיום השלב השני בלחימה בעזה
בינתיים, צה"ל משלים את ההיערכות שלו למלחמה אפשרית בלבנון גם בכך שהוא מסיים, למעשה, את השלב השני במלחמת עזה. עיקר תשומת הלב עוברת צפונה. בדרום, לא נערכו טקסים, כמובן, אבל סיום ההשתלטות על ציר פילדלפי – מכרם שלום עד לים – וביסוס "מסדרון נצרים", בין נחל עוז לים, מהווים למעשה את תמונת הסיום של השלב הזה.
כך גם השלמת החישוף, באופן מלא כמעט לגמרי, של רצועה ברוחב קילומטר, המכונה "הפרימטר" לאורך כל גבול רצועת עזה עם ישראל, 60 קילומטר. פרויקט ה"פרימטר" בוצע על ידי אוגדה 143, האחראית על ההגנה מסביב לרצועה, בזמן שאוגדות 162 ו-99 התבססו להיערכות ממושכת בשני הצירים בתוך הרצועה.
תחזיות להמשך הלחימה
בשלב הבא, ייערכו רק פשיטות נקודתיות מפתיעות מעבר להחזקת הצירים, כמו הפעולות בסג'עיה ובזייתון שהתחילו ביום רביעי השבוע. בשלב הזה, צה"ל לא הקים בתוכו מוצבים, והוא שולט בו על ידי כוחות ניידים, מארבים, ואש מתוך שטח ישראל. השליטה של ישראל בפרימטר, כמו גם בציר פילדלפי, תימשך, כנראה זמן רב.
קשה לראות את ישראל מוותרת על השטחים האלה, אפילו אם יהיה הסכם לסיום המלחמה ולהחזרת החטופים. כמות התקריות בתוך הפרימטר היא אפסית. הפלשתינים לא מעיזים להיכנס אליו. לכן, עיקר הלחימה היא לאורך הצירים "נצרים" ו"פילדלפי", ובתוך חדר הלחימה של פיקוד הדרום עדיין מתקבלים דיווחים על קרבות מדי פעם.
המצב המורכב בחזית הדרום
למרות שבאופן גורף החמאס קיבל החלטה שלא להילחם "ראש בראש" מול צה"ל, גם הוא עבר לשלב הבא בלחימה שלו – גרילה. החמאס מפעיל חוליות של 2-3 אנשים לכל היותר, כדי לתקוף כוחות של צה"ל. למרבה הצער, לחמאס יש עדיין יכולות של פיקוד ושליטה כדי להפעיל את החוליות האלה.
ברוב הקרבות הישירים, ידם של החמאסניקים על התחתונה. למשל, בסוף השבוע שעבר צה"ל חיסל לא פחות מ-47 אנשי חמאס ביום אחד, אלא שבאותו יום גם פגע פגז מרגמה אחד בקבוצה של חיילי מילואים, הרג את הלוחמים עומר סמדג'ה וסעדיה דרעי, ופצע נוספים. ההצלחה הזאת של החמאס מיוחסת גם לחוסר מזל משווע: הלוחמים נכנסו לעמדה רק כמה שעות לפני מתקפת הפצמ"רים, כך שהחמאס לא היה יכול להיערך זמן רב להתקפה הזאת.
התחושות וההישגים של צה"ל
בתמונה הרחבה, האירוע הקשה לא משנה את התחושה של המפקדים הבכירים בפיקוד הדרום. ש"ניצחנו". לפי הלך הרוח הזה, החמאס ניגף בכל עימות ממשי שבו היה מול כוח צה"ל. רוח חיילי הסדיר והמילואים נותרה בדרך כלל איתנה, גם אחרי חודשים ארוכים של לחימה. כמות סיפורי הגבורה היא עצומה.
בפיקוד הדרום ערכו באחרונה מחקר זריז שהשווה בין הישגי צה"ל בלחימה ברצועת עזה מול הישגי כוחות ארצות הברית וצבאות נוספים מול דאעש בעיר מוסול שבצפון עיראק. ובכן, בהשוואה הזאת, ההישגים של צה"ל במונחים של הרג האויב לעומת היקף הפגיעה בכוחותינו, הם חסרי תקדים בקנה מידה עולמי. וזאת, במיוחד אם לוקחים בחשבון את הזמן הארוך שהיה לחמאס כדי להיערך למלחמה הזאת ואת הכמות האדירה של מנהרות תת קרקעיות.
מבחינת צה”ל זה הזמן להכריז: “ניצחנו”. באופן לא רשמי, מפקדים בצה”ל כבר משתפים את התחושה הזאת.
חלק מהמידע בטור זה נאסף במפגש “שישי מודיעין” של עמותת מורשת המודיעין, בשיתוף ישראל דיפנס, בגלילות.
להארות והתייחסות אנא היו איתי בקשר אישי גם בטוויטר ובלינקאדין. עמיר רפפורט