פרשנות | שבוע של ספקות: המתווה, הלחימה והחטופים

לאן מוביל הדרג המדיני הממונה? האם להגיע או לא להגיע למרכז רפיח? למשוך את החטיבות עד חוף הים התיכון או לעצור? יהיה הסכם? איזה הסכם? 

פרשנות | שבוע של ספקות: המתווה, הלחימה והחטופים

תמונה: דובר צה״ל

שבוע חלף מאז נשא הנשיא ביידן את נאומו על המתווה החדש, ומעט מאוד קרה מאז. חמור מכך – שום דבר לא ברור עד כתיבת שורות אלו, מלבד העובדה שמספר החטופים החיים הולך וקטן, וסבל משפחותיהם הולך ומחמיר.

לקראת סוף השבוע נראה שמתקרבת הסלמת עימות עם חיזבאללה-לבנון. האם מדובר במלחמה כוללת, כולל כניסת צה"ל ללבנון, או בהמשך תקיפת מטרות חיזבאללה? או אולי, כך לוחשים יודעי דבר, משהו באמצע - תקיפה גדולה וכואבת לחיזבאללה, אך לא מלחמה כוללת? שוב שולטת אי הוודאות.

ברצועת עזה ממשיכים כוחות צה"ל בלחימה אמיצה. ציר פילדלפי "בידינו", מרכז רפיח וחוף הים קרובים, לוחמי צה"ל ממשיכים להילחם מבית לבית, לסכן את חייהם באיתור פירי מנהרות ממולכדות, ולהיחשף לירי צלפי חמאס המסתתרים בגגות ומאחורי קירות הרוסים. חיל האוויר מתרגל את יכולותיו במרדף אחרי רחפנים וכטמ"מים בחזית הצפון, לא תמיד בהצלחה, ומשגר טיל 'חץ' לעבר מטרה שהחות'ים משגרים מתימן לעבר אילת. שלוש מחמש החזיתות שבפניהן ניצבת מדינת ישראל.

המצב בנוגע למתווה הנשיא מגדיל את מרחב אי הוודאות עבור האזרחים. לפני כעשרה ימים אישר הקבינט מתווה לשחרור חטופים והסתיר את המידע משרים. כתבים טענו שידעו, אך הצנזורה פסלה את המידע. ביום שישי הופיע נשיא ארה"ב ופרש לעולם את כל המידע. לא לכל העולם, כי בן גביר וסמוטריץ', למשל, שומרי שבת, לא רואים טלוויזיה ושומעים מה מתרחש רק במוצ"ש, אחרי הבדלה, ואולי קצת קודם.

אזרחי ישראל, שגם כך אחוזי טראומה מאז 7 באוקטובר, שוב נחשפים לבלתי ברור ובלתי ידוע, חוסר מידע, והתפתחויות לא ברורות ולא מוסברות. במקרה שאין אינפורמציה מוסמכת, מותר לתהות ולשאול: האם הוסתר המידע כדי למנוע הדלפות? הצעה שאישר ראש הממשלה לפני כעשרה ימים, ובמשך השבוע היו דיווחים שהוא מתנגד לה.

האם הוסכם בין ירושלים לוושינגטון שביידן יציג את המתווה כדי להראות הישג מדיני חשוב לנשיא לקראת הבחירות בנובמבר? האם מנסחי המתווה לקחו בחשבון שפרקי זמן של 20 או 40 יום בין שלב לשלב משמעם סכנת מוות לעוד חטופים? אין במתווה הזה משפט שקובע בצורה נחרצת כי שחרור כל החטופים, כולם, היא המטרה הראשונה במעלה של המתווה. בראיון לשבועון "טיים" אמר השבוע ביידן כי ייתכן שראש הממשלה מעכב את סיום המלחמה מסיבות פוליטיות. מדאיג.

שר בממשלה הביע בארה"ב התנגדות ואף זלזול ולגלוג במתווה. גורמים בקרב החרדים וש"ס תומכים. שרי הביטחון הלאומי והאוצר מתנגדים נחרצות, בעוד סרטוני ראש הממשלה דבקים ב"ניצחון המוחלט".

שואל בצדק האזרח שעוקב אחר הנעשה: מה חושבים לעצמם צה"ל והרמטכ"ל נוכח אי הבהירות ואי הוודאות? הרמטכ"ל, קציני המטה הכללי והמפקדים בשטח מנהלים מלחמה. לאן מוביל הדרג המדיני הממונה? האם להגיע או לא להגיע למרכז רפיח? למשוך את החטיבות עד חוף הים התיכון או לעצור? להרוס את כל המנהרות שמתגלות בין גבול הרצועה לבין מצרים, או לחוס על כבודם של המצרים ולא להרוס את המנהרות? או להרוס ולא להודיע בפומבי?

כל האופציות הללו מסכנות משעה לשעה את 124 החטופים שעדיין נמצאים בידי חמאס. הלחץ הציבורי הולך וגובר. מתוכננות מחאות המוניות. אנשי צבא ופוליטיקאים בעבר ומועמדים לעתיד מדברים על "אי ציות אזרחי", מונח אפוף אי בהירות: מהו בדיוק אי ציות אזרחי? למה צריך האזרח לצפות? מה עליו לעשות בעת אי ציות אזרחי?

הדיווחים מחזית הצפון מייאשים: הרמטכ"ל הרצי הלו אמר שישראל קרובה להחלטה. בעבר שרף חמאס שדות בעוטף עזה, כיום חיזבאללה מעלה אש בשדות הצפון. אש ותמרות עשן סביב יישובים ריקים, בתים הרוסים, משקי חקלאות נהרסים ותושבים שרובם נעדרים ומיעוטם תושבים אמיצים, בדרך כלל ותיקים מבוגרים, שמסכנים חיים מול חיזבאללה שמשגר רקטות, טילי נ"ט ורחפנים שמשתקים את התנועה בכבישי הצפון.

כוחות צה"ל, יחידות כיבוי והצלה וטייסי כיבוי נלחמים נגד מוקדי אש. ראשי מועצות תולים את האשם בממשלה ובשריה שמגלים עניין מינימלי בנעשה בצפון. תושבים מדברים על הרס קהילות, הרהורים לא לשוב לערים וליישובים. ויש שמאיימים לנתק קשר עם הממשלה ועם המדינה. עד כדי כך עמוק היאוש.

לדעת הרמטכ"ל הגיע הזמן להחלטות בדרג המדיני. ממשלת ישראל חייבת להחליט אם פניה למלחמה כוללת בצפון, לתקיפה קשה וקטלנית של תשתיות בביירות, או אולי רק פעולה צבאית להדיפת חיזבאללה 10 או 15 ק"מ מגבול הצפון. או אולי ניסיון לפתרון מדיני, ורבים סבורים כי בניגוד לחמאס בעזה, עם לבנון ניתן להגיע להסדר מדיני. לשם כך יש להעיר מתרדמתו את השליח האמריקני המיוחד עמוס הוכשטיין כדי שיחדש את מסעותיו בין וושינגטון, ירושלים וביירות וייקח אתו את שליחיו של נשיא צרפת מקרון. לארה"ב ולצרפת יש מה לומר בבירה הלבנונית.

על פניו נראה שנסראללה מבין היטב מה צפוי לו וללבנון במקרה של מלחמה כוללת, ובישראל מודעים היטב לפגיעות הקשות הצפויות בעורף האזרחי ממאגר הטילים שמעבר לגבול הצפון. לשני הצדדים יש יכולות קטלניות. לכן אולי הגיע הזמן לברר אם נכונה הדעה, ואולי זו קונספציה, שנסראללה "אינו מעוניין" במלחמה כוללת, וכי למעשה "שני הצדדים", כלומר גם ישראל, אינם מעוניינים במלחמה. האם כך הם פני הדברים, או ששוב ניפול בשבי קונספציה מטעה שעלולה להיות הרסנית.

מול כל הדברים האלו ניצב האזרח הישראלי בחוסר ידיעה ובאי ודאות. שטוף פרשנים, אלופי מילואים, כתבים מדיניים, חברי כנסת ו'לשעברים' מומחים שמדברים בערוצי הטלוויזיה והרדיו ובתקשורת הכתובה. בתוך ים אי הידיעה ופיסות המידע המוסמכות, הבלתי מוסמכות והמבלבלות, יש אמת אחת ברורה ובהירה: להחזיר הביתה את החטופים, כולם, מיד ובכל מחיר. כל היתר ימתין.

img
פרשנות | כוח צבאי משמעותי של נאט״ו יכול להקטין הסתברות למלחמה גרעינית באירופה
דעה | אופציה צבאית ישראלית תוכל לרסן את איראן 
קבוצת SQLink רוכשת את ZIGIT הישראלית
קבוצת SQLink רוכשת את ZIGIT הישראלית