פרשת הניסויים הפיקטיביים להשמדת פסולת נפיצים

המשרד להגנת הסביבה מתנה מתן אישורים לסילוק פסולת נפיצים בכך שהיא תסולק באופן אקולוגי. 

במידע שזלג לאחרונה נטען שהיו מקרים שבהם הופרו הנחיות המשרד להגנת הסביבה, ולכאורה בוצעה השמדת פסולת נפיצים באופן מפוקפק במסווה של "ניסויים" פיקטיביים.  הפרשה נחקרת על ידי גורמי האכיפה.

אחת הבעיות הקשות ביותר שמפעלי חומרי נפץ ותחמושת (להלן: "נפיצים") צריכים להתמודד איתה היא סילוק פסולת נפיצים. פסולת נפיצים מוגדרת כפסולת מסוכנת, בתקנות רישוי עסקים (סילוק פסולת מסוכנת), תשנ"א- 1990.

לפי התקנות, יש לסלק פסולת מסוכנת בתוך חצי שנה ממועד היווצרותה, לאתר הפסולת הרעילה ברמת חובב או לאתר אחר באישור המשרד להגנת הסביבה.

מתן אישורי המשרד להגנת הסביבה מבוסס על הדירקטיבה האירופאית לפסולות. בנוסף, לעניין טיפול בפסולת נפיצים מתבסס המשרד להגנת הסביבה על פרק 10.10 של האמנה של האו"ם לטיפול בנפיצים (IATG). 

ישנם מקורות רבים לפסולת נפיצים במפעלים כגון עודפי ייצור, עודפים הנותרים לאחר שימוש, חומרים ופריטים פגומים או פגי תוקף, ציוד וביגוד המזוהמים בשאריות נפיצים וכדומה.

בסעיף 2 (א) בתקנות רישוי עסקים (סילוק פסולת חומרים מסוכנים), תשנ"א-1990 נקבע: "בעל מפעל יסלק כל פסולת שמקורה במפעל או המצויה בו, בהקדם האפשרי ולא יאוחר מתום ששה חדשים ממועד היווצרותה, למפעל לנטרול וטיפול בפסולות תעשייתיות ופסולות חומרים מסוכנים שברמת חובב (להלן - אתר הפסולת הרעילה), כשהיא ארוזה ומשונעת בהתאם להוראות כל דין ובכפוף להנחיות המנהל".

אולם אתר הפסולת הרעילה בנאות חובב, אינו ערוך לקליטה וטיפול של פסולות חומרי נפץ. יחד עם זאת, במקרים שבהם מדובר בציוד מזוהם המכיל ריכוזים קטנים מאוד של פסולת חומרי נפץ, ניתן להעביר פסולת זו לטיפול בנאות חובב. 

בתקנה 159 בתקנות חומרי נפץ  (מסחר, העברה, ייצור, החסנה ושימוש), תשנ"ד-1994, המתייחסת לשיטות מיושנות (בטרם חקיקת חוק אוויר נקי ובטרם חקיקת תקנות בנושאים אחרים של מניעת זיהום סביבתי) של השמדת חומרי נפץ, נקבע: "חומרי נפץ, פתילים ונפצים יושמדו באחת השיטות המפורטות להלן: (1)  פיצוץ; (2)  שריפה; (3)  המסה במים; (4)  הטבעה".

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר במענה לשאלה בנושא השיטות המיושנות הכלולות עדיין בתקנות חומרי הנפץ כאמור, כי "ביחס לסילוק פסולת נפיצים, המשרד להגנת הסביבה לא אישר שימוש באף אחת מהשיטות המפורטות, למעט המסה כימית אשר אושרה באופן חד פעמי.

"ככל שיועברו בקשות להשמדת פסולת נפיצים באחת השיטות האמורות, הן ייבחנו לפי העניין ובהתאם לדירקטיבה האירופית וה-IATG. יצוין בהקשר זה כי סילוק פסולת נפיצים באמצעות שריפה ופיצוץ פתוחים עלולה לגרום לזיהום אוויר חזק ובלתי סביר, כך שקרוב לוודאי שלא תאושר. בנוסף, סילוק פסולת נפיצים באמצעות הטבעה אסורה בהתאם לאמנות בין-לאומיות".

מדיניות השמדת הנפיצים בישראל
לשאלתי מהי מדיניות השמדת הנפיצים בישראל, המשרד להגנת הסביבה השיב: "מה שמנחה את המשרד בנושא זה הוא טיפול אשר יאפשר טיפול בפסולת הנפיצים ללא סיכון של חיי אדם או פגיעה  בסביבה. 

"סילוק פסולת נפיצים מתאפשר באישורי מנהל, בהתאם לדירקטיבה האירופית ול- IATG (הנחיות האו"ם לבטיחות נפיצים) ומתעדכן בהתאם אליהן".

השיטה המועדפת להשמדת פסולת בכלל, ופסולת של חומרים מסוכנים בפרט, היא מיחזור. קיימים פתרונות טכנולוגיים לכך כגון "תהליך אוֹלין", שפותח בזמנו על ידי דר' פרד אולסן, שבו מעבדים חומר נפץ הודף של תותחים שפג תוקפו, ומייצרים ממנו חומר הודף חדש לכדורי נשק קל.  למיטב ידיעתי תהליך אולין לא מיושם בישראל.

פתרון מקובל אחר הוא שימוש בפסולת נפיצים בתוך קדחים, שמשמשים לפיצוץ במחצבות.  במסגרת זאת מוסיפים לקדחי פיצוץ במחצבות פסולת נפיצים, בנוסף לחומר נפץ אזרחי המשמש במחצבות.  פסולת הנפיצים משמשת, למעשה, כתוסף אנרגטי, המגביר את עוצמת הפיצוץ.

ואכן המשרד להגנת הסביבה אישר סילוק פסולת נפיצים באמצעות שימוש בה בקדחי מחצבות (מיחזור פסולת הנפיצים לשימוש אחר).

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר: "במסגרת אישורי המנהל, המשרד בוחן בקשות לסילוק פסולת נפיצים. עד כה, ניתנו אישורים למיחזור פסולת הנפיצים במחצבות, בכפוף לעמידה בתנאים ובהנחיות שנקבעים באישור ולעיתים גם בהיתרי רעלים של העוסקים".

אני סבור שיש לשבח את המדיניות של המשרד להגנת הסביבה, שבחר בשיטה זו כשיטה מועדפת לסילוק פסולת נפיצים.

ה"ישראבלוף" של השמדת פסולת נפיצים באמצעות "ניסויים" פיקטיביים
בעבר נחתמה אמנה בינלאומית למניעת צייד לוויתנים. למרות זאת מספר מדינות המשיכו בצייד בטענה שהצייד שלהן מיועד לצרכי "מחקר מדעי".

המחקר היה חסר כל חשיבות (לדוגמה שקלו איברים שונים של הלוויתן האומלל שניצוד), ולמעשה המחקר היה פיקטיבי לחלוטין, והוא שימש ככסות לצייד בלתי חוקי.

במידע שזלג לאחרונה, נטען שהיו מקרים שבהם הופרו הנחיות המשרד להגנת הסביבה, ושלכאורה בוצעו השמדות פסולת נפיצים באופן מפוקפק במסווה של "ניסויים" פיקטיביים.  גורמים יודעי דבר מסרו לי, שהפרשה נחקרת על ידי גורמי האכיפה.

בהקשר זה פניתי למשרד להגנת הסביבה בשאלות הבאות: מהם התנאים שמשרד הגנת הסביבה דורש לגבי השמדת פסולת נפיצים במסגרת ניסויים ? והאם ניתן להכריז על השמדת פסולת נפיצים כ"ניסוי" מבלי שתוכן תוכנית ניסוי, מבלי שימדדו נתונים שניתן יהיה להפיק מהם מידע בעל ערך משמעותי, ומבלי שיצא דו"ח ניסוי, או שניתן להשתמש בניסויים כמסווה להשמדת פסולת נפיצים ?

מהמשרד להגנת הסביבה השיבו: "שימוש בניסויים כפלטפורמה להשמדת פסולת נפיצים אינה מאושרת על ידי המשרד להגנת הסביבה. הממונה רשאי לאשר ביצוע ניסוי המבוקש על ידי המפעל בכמות קטנה ומדודה, כדי לבחון פתרון טיפול מסוים שהמפעל מציע עבור אותה הפסולת. במקרה כזה יידרש המפעל להגיש למשרד תוכנית ניסוי אשר כוללת את כמות החומר בה יעשה שימוש בניסוי, מיקום הניסוי, הפרמטרים שיבחנו במהלך הניסוי ועוד. בתום הניסוי יידרש המפעל להגיש למשרד דו"ח ניסוי מפורט הכולל את ממצאי ומסקנות הניסוי".  

המשרד להגנת הסביבה גם פירט בתשובתו את עיקרי המדיניות שלו להשמדת פסולת נפיצים: "המשרד להגנת הסביבה נתן אישורי מנהל לסילוק פסולת נפיצים במחצבות (המהווה מיחזור), וזאת במסגרת היתרי הרעלים של המפעלים הרלוונטיים.

"באופן כללי, מהות התנאים לטיפול בפסולת נפיצים כוללים איסור לביצוע השמדה וכן איסור לביצוע ניסויים, אלא אם ניתן אישור חריג מהממונה".

לאור התשובה כאמור אני סבור שמדיניות השמדת הנפיצים של המשרד להגנת הסביבה הינה מדיניות טובה, כמקובל במדינות המתקדמות בעולם.

העונשים בחוק
בחוק החומרים המסוכנים, תשנ"ג-1993, נקבעו העונשים על מי שחורג מתנאי "היתר רעלים", שניתן לו על ידי המשרד להגנת הסביבה, והעיקריים שבהם הינם: המשרד להגנת הסביבה רשאי לבטל, בכל עת, היתר רעלים, אם בעלי ההיתר חרגו מהתנאים שנקבעו בהיתר הרעלים.

במקרה של ביטול היתר הרעלים הדבר עלול לגרום להפסקת הפעילות בתחום החומרים המסוכנים של מי שהפר את תנאי היתר הרעלים, ופינוי החומרים המסוכנים מהאתר בו הם נמצאו.

המשרד להגנת הסביבה רשאי גם להטיל עיצום כספי על מפר תנאי היתר רעלים, בסכומים של בין 62,350 שקלים ל- 997,600 שקלים.

הפרת תנאי היתר רעלים מהווה גם עבירה פלילית, וחוק החומרים המסוכנים, המתבסס על חוק העונשין, קובע לגביה מאסר של שלוש שנים או קנס של 678,000 שקל, או 1,356,000 שקל אם העבירה נעברה על ידי תאגיד.

מעבר לכך יש עוד דברי חקיקה העשויים להיות רלוונטיים לנושא כמו חוק אוויר נקי, האוסר על יצירת זיהום אוויר חזק או בלתי סביר.

אם כן, המחוקק העמיד לרשות המשרד להגנת הסביבה כלים טובים למניעת הפרת תנאי היתר רעלים, ואפשרויות ענישה הולמות על הפרת תנאי היתר רעלים, אם המשרד להגנת הסביבה יבחר למצות את הדין עם עבריינים.

כעת נותר לחקור את החשדות לגבי השמדת פסולת נפיצים בניגוד לנדרש בהיתרים, ואם חלילה יתברר שהופרו תנאי היתר רעלים, אני סבור שיש מקום לפעול להענשת העבריינים תוך מיצוי חומרת הדין, על מנת להגן על האינטרס הציבורי ועל מנת להרתיע בעתיד מהפרות חוק.

מעבר לכך, יש להבטיח שבכל נושא הקשור לתחום הנפיצים יעסקו רק אנשים ישרים ושומרי חוק. למען הסר ספק, במקרה הזה, ישנם מספר ספקים ישראליים, בעלי יושרה ובעלי כל ההסמכות המקצועיות הנדרשות, המסוגלים למלא מיידית כל דרישה וצורך, אם חלילה תוגבל פעילותו של גורם שסרח (לכאורה) בפרשת הניסויים הפיקטיביים, מבלי שתיווצר פגיעה כלשהי במילוי הצרכים הנדרשים למערכת הביטחון ולתעשיות הביטחוניות.

נמשיך לעקוב אחר פרשיה זו, הקשורה להשמדת פסולת נפיצים במסגרת "ניסויים" פיקטיביים (לכאורה), שבשלב זה מוטל עליה איפול, ופרטיה הינם חסויים ומוסתרים מהציבור.

מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה: ״המשרד להגנת הסביבה מנוע מלהגיב לחקירות אשר עדיין מתנהלות. המשרד להגנת הסביבה ימשיך לעקוב ולפקח אחר מפעלים המחזיקים בהיתרי רעלים, כפי שמבוצע עד היום. הפיקוח והאסדרה בתחום חומרי הנפץ ופסולת הנפיצים, מבוצע בהתאם לדירקטיבה האירופית ועקרונות המפורטים במדריך IATG.״

המחבר הוא מהנדס יועץ בתחום החומרים המסוכנים, ומכין חומרי הדרכה וחוות דעת מומחה בנושאי בטיחות וחומרים מסוכנים.