פרשנות | הזמן לחשוב אחרת: האם הגיע הזמן לפתרון מדיני בסכסוך הישראלי-פלסטיני?

חלפו ימי השואה, הזיכרון והעצמאות השנה בעצב כפול ומכופל מהול במעט מאוד שמחה. מדינת ישראל נכנסת לשנתה ה-77. איך היא נראית.היא נראית כפרדוקס אדיר: צה"ל הצבא החזק ביותר באזור. 

צבא שמפקדיו ולוחמיו מגלים בעצם הימים האלו יכולות לחימה, פיקוד, אומץ לב, ותעוזה ונכונות הקרבה של לוחמים, חרף הביזיון הגדול שקדם ללחימה. צבא שיש לו אלפי טנקים ומאות מטוסים, ציוד מודרני, אלקטרוניקה ואופטיקה ואביוניקה, ו-8200 ומודיעין משוכלל לכל סוגיו.

הצבא הזה מנהל כבר שבעה חודשים מלחמה נגד ארגון טרור, ואולי ייאלץ להילחם נגד ארגון טרור חזק יותר, עם צפי לפגיעות קשות בעורף האזרחי. במוצאי יום העצמאות המדינה הזאת, כמעט 10 מיליון תושבים, נתונה במלחמה בחמש חזיתות: חמאס, חיזבאללה, טרור איו"ש, איראן כמעט גרעינית, חות'ים שעוד מעט יהיו חמאס וחיזבאללה המאיימים על אילת. 

אין מדינה בעולם שנלחמת בחמש חזיתות. ערב יום העצמאות חישב מישהו כמה שנים צה"ל נלחם בעזה, כמה לוחמים נפלו ונפצעו בקרבות שם מאז 1956. כמה שנים מכיר הציבור הישראלי בעל פה את העיר עזה ושכונותיה, חן יונס, רפיח, סג'עייה, זייתון. לכאורה מה לנו ולשכונות האלו ותושביהן. היינו שם קרוב, ויצאנו. התנתקנו, או גורשנו, איך שתרצו. אנחנו לא שם.

היו תקוות שהמעצמות יסייעו להביס את ארגוני הטרור במזה"ת. ארה"ב הקימה בשעתו קואליציה להבסת דאעש והצליחה. הפעם, מאז 7 באוקטובר, ארה"ב אתנו, מספקת שפע ציוד, חימושים ותחמושות וכלי רכב. אבל רק סיוע. הצי הששי בים התיכון והצי החמישי וסנטקום במפרץ מחזיקים מאות מטוסי קרב. אך המדיניות האמריקנית בשלה: מיד אחרי שמכים באויב, מתחילים להגיש "סיוע הומניטרי" ולשקם. לא טיפול שורש להשמדת ארגון הטרור שתקף את ישראל באכזריות חסרת תקדים. 

במוצאי יום העצמאות משוכנע רוב הציבור הישראלי שהמשימה מספר 1 כרגע היא השבת החטופים הביתה. צה"ל נמצא בעיבורי רפיח ועד כתיבת הדברים לא נכנס פנימה, בצו וושינגטון. חטיבות נאלצות להילחם פעם שנייה ושלישית בצפון הרצועה ובמרכזה, שם כבר היינו, ושוב צבע אדום בישובי העוטף בשדרות, אפילו בבאר שבע.

גבולות הפתרון הצבאי

אולי הגיע הזמן להחליף דיסקט. להתחיל לחשוב אחרת, לחשוב שניתן להגיע לפתרון לא-צבאי. אם יעלה יפה המו"מ למתווה שחרור חטופים, אולי זה ישמש בסיס להמשך מו"מ לפתרון מסוג חדש. בשיחות מתווה שחרור חטופים טמון גרעין לניסיון הליכה בדרך אחרת, שתתבסס על הקואליציה החדשה - ארה"ב, מצרים, קטאר, ישראל וקצת מרחוק – סעודיה.

סעודיה היא כיום מלת המפתח המדינית במזה"ת. הסכמי אברהם עם איחוד האמירויות פלוס הן בסיס. הסכמי השלום עם מצרים וירדן הם בסיס. הסעודים תרמו תרומה קטנה אך סמלית בליל התקיפה האיראנית נגד ישראל. בריאד שונאים את טהרן יותר מאשר בירושלים. 

נראה שהשליט בסעודיה הנסיך MBS יושב בשקט וממתין למשהו. הוא ממעט בדיבור, חייב לשלם מס שפתיים לפלשתינים ולאל אקצה, אך מעייניו מערבה בוושינגטון. MBS רוצה ברית הגנה כלשהי עם ארה"ב, שואף לקשט את חיל האוויר המלכותי שלו בחמקנים F-35 נוסף לצי הענק של מטוסי F-15. 

מילולית הוא חייב לתקוף את מעשי ישראל בעזה, אך לסעודיה קשרים תת-קרקעיים ותיקים עם ישראל. הנוסחה ארה"ב, ישראל, סעודיה, איחוד האמירויות ומצרים היא הנוסחה הגואלת ואין נוסחה אחרת זולת המשך הלחימה בעזה ובצפון. 

יתכן שזה המפתח לתזוזה כלשהי לקראת פתרון לא צבאי אלא מדיני של הסכסוך הבלתי נלאה ובלתי נגמר בין ישראל לפלשתינים וארגוני הטרור המקיפים אותה מצפון מדרום ומאיו"ש. 

חשיבה כזו נראית היום דמיונית אחרי זוועות 7 באוקטובר. אולם יתכן שדווקא בגלל אותן זוועות יתחילו בציבור הישראלי השפוי, הלא מתלהם, לא משיחי ולא לאומני יתר על המידה, להרהר באפשרות של דיסקט חדש. 

מוטב שההכרה בחיוניות של פתרון מדיני, לא צבאי, תבוא מלמטה, משורות הקהל, מהציבור, מרבבות אנשי המחאה, מהתקשורת השפוייה, מהאקדמיה, ממחנכים וממומחי תורת המדינה. אנו אומרים  'מלמטה', כיוון שההנהגה הנוכחית, זו ש"למעלה", רחוקה כרחוק מזרח ממערב מחשיבה להליכה לכיוון של פתרון מדיני.

מהו הפתרון, מוקדם להיכנס לפרטים. זה יבוא בהמשך הדרך, שתהיה ארוכה ומלאת מהמורות. לפני כן כדאי שהציבור יתחיל לחשוב אחרת. 76 שנות ימי זיכרון לנופלים במערכה. עשרות שנות אבל משפחתי פרטי ולאומי. שמחת תורה שנהפכה ליגון לימדה לקח על אכזריות האויב, הרג ורצח, אונס, השפלה, שבי וחטיפת תינוקות וזקנים.

חששות והתנגדויות

איך יתכן שאחרי כל זה שומעים חששות שמא 7 באוקטובר עלול לחזור על עצמו ולקרות ביישובי הצפון הריקים מאדם, ואולי בישובים הקרובים לג'נין ולטול כרם. צה"ל הגדול לא הצליח עד כה למנוע, והאויב לא מורתע. האיום קיים וכטמ"מים של חיזבאללה ממשיכים לטייל בשמי הצפון למרות מערכת ההגנה האווירית ושכבות ההגנה "הטובות ביותר בעולם".

יתכן שבצפון יש סיכוי טוב יותר להסדר חדש. נסראללה וחיזבאללה, בניגוד לחמאס בעזה, יושבים בתוך מדינה, לבנון. נסראללה יודע היטב שמלחמה עלולה להפוך את ביירות לעזה. הוא מכיר את מחשבות צה"ל וחיל האוויר למקרה של מלחמה. בלבנון יש גם מעורבות אינטימית צרפתית אמריקנית, והשליח עמוס הוכשטיין ממשיך לנדוד בין הבירות. הוא מדבר אמריקנית, צרפתית ועברית. 

אולי יש דרך אחרת מלבד חץ 3, כיפת ברזל, שרביט קסמים ולייזר. לכן, החזרת החטופים, כולם ומיד, תחילה. זה הצו העליון. אחרי כן ניצול מושכל של מציאות חדשה באזורנו: יש דיבור לישראל עם מדינות ערביות רבות, יש הסכמי שלום, ישנה סעודיה שכיום איננה אויב מוצהר והיא מדינת מפתח. יש אמריקה ואירופה שתומכות בפתרון מדיני. חובה לחשוב בכיוון, ולנסות.