פרשנות | מתווה הסיבים - סוף. בזק ניצחה
בזק יצאה ממתווה הסיבים עם כ-93 אחוזי פריסה, מונופול תשתיות סיבים דה-פקטו | ההסכם עם פרטנר עזר לבזק להחליש את המתחרה העיקרית שלה - IBC
תמונה: משרד התקשורת
מתווה הסיבים שהשיק משרד התקשורת לפני כשנתיים, ביוני 2021, הגיע לסיומו בימים האחרונים עם החלטת משרד התקשורת לתקנן הוראת שעה חדשה. ההוראה מגדירה את סופו של המתווה. במסגרת ההוראה, בזק תוכל להגיע ל92-93 אחוזים פריסה של מדינת ישראל ולהשאר מונופול, דה-פקטו, של תשתיות סיבים בישראל. בנוסף, המשרד פוטר את בזק מתשלומים לקופת התמרוץ למשך שנה. בשנה הבאה כבר לא יהיה צורך בקופת תמרוץ.
במהלך קודם של המשרד גם הוא תחת ההנהלה הנוכחית, מלפני מספר חודשים, נתנו לבזק ולפרטנר להגיע להסכם שותפות בתשתיות סיבים. כלומר, פרטנר רוכבת על תשתיות בזק במודל שוק סיטונאי. בכך המשרד גדה באיבו מו״מ בין פרטנר ל-IBC. אם היה יוצא לפועל, היה מקטין את כוחה של בזק ביחסים מול IBC. אבל המשרד כמנהגו נוהג - העיקר לטפח את בזק. מדובר לכל הפחות ב-200,000 מנויי סיבים.
בכך פרטנר יצאה מפריסת תשתיות סיבים והשאירה את הזירה לשתי חברות - IBC ובזק. עם יתרון עצום לבזק. אזכיר כי בזק כבר פרסה כ-60 אחוזים מהמדינה בסיבים, שנים לפני מתווה הסיבים. בזק פשוט לא חיברה את המייל האחרון לבית המנוי כי רצתה למצות את הרווחים מהנחושת. כאשר המשרד, בהנהלה קודמת, לחץ את בזק להחליט כמה אחוזי פריסה היא רוצה במתווה, בבזק בחרו ב-82.5 אחוזים. עם אופציה לעוד 10 אחוזים, שכעת מומשה הודות למשרד בהנהלה הנוכחית.
המשרד כמובן לא מוכן להודות שהוא מקדם מונופול תקשורת לאחר שנים בהם המדינה ניסתה להלחם בתופעה. לכן, התירוץ הנוכחי להוראת השעה הוא כשלון המתווה בקצוות הארץ. איפה שלא כדאי כלכלית לפרוס. לפי המשרד, למכרזים במסגרת המתווה לאותם אזורים לא היו הצעות, אז המשרד החליט לתת את האזורים האלו לבזק. ולוותר לה על התשלום לקופת התמרוץ. הרי אי אפשר לבקש מבזק לפרוס סיבים איפה שאין הצעות במכרז וגם לצפות שהיא תשלם סבסוד למתחרים שלה.
מדובר בטענה אבסורדית של המשרד. מדוע? מכיוון שכל הרעיון של המתווה, עם קופת תמרוץ, היא שבזק תסבסד פריסת סיבים של המתחרים שלה איפה שהיא לא פורסת. במילים אחרות, קופת התמרוץ נועדה בדיוק למצב שבגינו המשרד נתן לבזק לפרוס סיבים. ביישובים לא כלכליים, הספק פורס ומקבל השלמה לעלויות שלו מקופת התמרוץ. כך הוא לא מפסיד כלום.
זה ההבדל בין תיאוריה למעשי. המשרד פרסם מכרזים, ספקים הגישו הצעות, נבחרו ההצעות הכי זולות, הספקים ״נתקעו״ בפריסה בגלל הפסדים כספיים ולא השלימו את המכסה עליה התחייבו במכרז. המשרד, במקום לקנוס את הספקים שלא עמדו בהתחייבות ולצאת למכרז חדש, עם מחירים גבוהים יותר לבית אב (הרי יש כסף בקופת התמרוץ) - בחר לתת את אותם אזורים לבזק. נוחות תמיד מנצחת.
מדובר בכ-13 אלף משקי בית בלבד לפי הפרסום של הוראת השעה. אלו ״הגרעין הקשה״ שאף אחד לא היה מוכן לפרוס אליהם סיבים. לפי אותו פרסום, נשארו בקופת התמרוץ יתרות מזומנים של 14 מליוני ש״ח. אלו מיועדים לשמש למכרז בכפר עקב (5000 מנויים), היות ובזק לא רוצה לפרוס שם (מזרח ירושלים).
אפשר לסכם. למתווה הסיבים היו שתי מטרות - פריסה מהירה של סיבים במדינת ישראל ושיפור התחרותיות בשוק תשתיות הסיבים. המטרה של פריסת סיבים מהירה - הושגה. תוך כשנתיים, חלה חובת פרישה ומתן שירות גישה לאינטרנט על גבי רשת סיבים בכ-99.5% ממשקי הבית. עד שנת 2026, בזק מחוייבת לפרוס סיבים לכל האזורים שהמשרד אישר לה. קרי, כ-93 אחוזי מדינה. את האזורים האחרים יפרסו הזוכים בשני מכרזי התמרוץ.
לגבי קידום התחרות בתחום תשתיות הסיבים, המטרה הושגה חלקית. המתווה אכן הגדיל את נתח השוק והיכולות של חברת IBC - אך לא מספיק. בזק יצאה מהמתווה שידה על העליונה עם שימור מעמדה כמונופול תשתיות סיבים ישראלי דה-פקטו. המהלך של המשרד לאשר את הסכם בזק-פרטנר, כמו גם את בקשתה של בזק למימוש אופציית פריסה ל-93 אחוזי מדינה, עשו זאת.
לדיון יש להוסיף גם את ההחלטה של המשרד בהנהלה הקודמת להפסיק את ההפרדה בין ספק אינטרנט לספק תשתית. החלטה שנתנה לבזק יתרון שיווקי מהותי בשוק, כאשר נציגי החברה מוכרים חבילה שלמה ומקטינים את האינטרס של הלקוח לחפש גם חלופת תשתית אצל ספק האינטרנט. מתווה השוק הסיטונאי גם הוא תרם לכך. בזק אולי מוכרת בפחות רווח כל קו, אך מרוויחה נתח שוק. מכירה סיטונאית היא כמות גדולה תמורת מחיר זול.
גם החלטת משרד הביטחון לתת לבזק את פריסת הסיבים לבסיסי צה״ל בספק יחיד, תורמת להגדלת כוחה של בזק בשוק תשתיות הסיבים.
אין ספק כי במצב הנוכחי, בתום מתווה הסיבים, בזק ניצחה את המשרד בכל הפרמטרים. בזק שימרה את כוחה מול המתחרים, מול המשרד ומול הצרכן הישראלי. המשרד נשאר תלוי באינטרסים הכלכליים של בזק לקידום ההחלטות שלו. כאשר המשרד ירצה בעתיד לקדם תשתית עתידית או כל גחמה אחרת של השר, הוא יהיה תלוי ברצון של בזק.
לטובת המשרד, אומר, כי יש כאלו הטוענים שאין מקום בישראל ליותר משתי חברות תשתית. ״המדינה קטנה מידי״, טוענים אותם קולות. גם אם נניח כי הטענה נכונה, ראוי היה שהמשרד ישתמש במתווה ליצירת דואופול בין בזק ל-IBC. זה כאמור לא קרה.
בזק יצאה ממתווה הסיבים עם כ-93 אחוזי פריסה, מונופול תשתיות סיבים דה-פקטו | ההסכם עם פרטנר עזר לבזק להחליש את המתחרה העיקרית שלה - IBC
תמונה: משרד התקשורת
מתווה הסיבים שהשיק משרד התקשורת לפני כשנתיים, ביוני 2021, הגיע לסיומו בימים האחרונים עם החלטת משרד התקשורת לתקנן הוראת שעה חדשה. ההוראה מגדירה את סופו של המתווה. במסגרת ההוראה, בזק תוכל להגיע ל92-93 אחוזים פריסה של מדינת ישראל ולהשאר מונופול, דה-פקטו, של תשתיות סיבים בישראל. בנוסף, המשרד פוטר את בזק מתשלומים לקופת התמרוץ למשך שנה. בשנה הבאה כבר לא יהיה צורך בקופת תמרוץ.
במהלך קודם של המשרד גם הוא תחת ההנהלה הנוכחית, מלפני מספר חודשים, נתנו לבזק ולפרטנר להגיע להסכם שותפות בתשתיות סיבים. כלומר, פרטנר רוכבת על תשתיות בזק במודל שוק סיטונאי. בכך המשרד גדה באיבו מו״מ בין פרטנר ל-IBC. אם היה יוצא לפועל, היה מקטין את כוחה של בזק ביחסים מול IBC. אבל המשרד כמנהגו נוהג - העיקר לטפח את בזק. מדובר לכל הפחות ב-200,000 מנויי סיבים.
בכך פרטנר יצאה מפריסת תשתיות סיבים והשאירה את הזירה לשתי חברות - IBC ובזק. עם יתרון עצום לבזק. אזכיר כי בזק כבר פרסה כ-60 אחוזים מהמדינה בסיבים, שנים לפני מתווה הסיבים. בזק פשוט לא חיברה את המייל האחרון לבית המנוי כי רצתה למצות את הרווחים מהנחושת. כאשר המשרד, בהנהלה קודמת, לחץ את בזק להחליט כמה אחוזי פריסה היא רוצה במתווה, בבזק בחרו ב-82.5 אחוזים. עם אופציה לעוד 10 אחוזים, שכעת מומשה הודות למשרד בהנהלה הנוכחית.
המשרד כמובן לא מוכן להודות שהוא מקדם מונופול תקשורת לאחר שנים בהם המדינה ניסתה להלחם בתופעה. לכן, התירוץ הנוכחי להוראת השעה הוא כשלון המתווה בקצוות הארץ. איפה שלא כדאי כלכלית לפרוס. לפי המשרד, למכרזים במסגרת המתווה לאותם אזורים לא היו הצעות, אז המשרד החליט לתת את האזורים האלו לבזק. ולוותר לה על התשלום לקופת התמרוץ. הרי אי אפשר לבקש מבזק לפרוס סיבים איפה שאין הצעות במכרז וגם לצפות שהיא תשלם סבסוד למתחרים שלה.
מדובר בטענה אבסורדית של המשרד. מדוע? מכיוון שכל הרעיון של המתווה, עם קופת תמרוץ, היא שבזק תסבסד פריסת סיבים של המתחרים שלה איפה שהיא לא פורסת. במילים אחרות, קופת התמרוץ נועדה בדיוק למצב שבגינו המשרד נתן לבזק לפרוס סיבים. ביישובים לא כלכליים, הספק פורס ומקבל השלמה לעלויות שלו מקופת התמרוץ. כך הוא לא מפסיד כלום.
זה ההבדל בין תיאוריה למעשי. המשרד פרסם מכרזים, ספקים הגישו הצעות, נבחרו ההצעות הכי זולות, הספקים ״נתקעו״ בפריסה בגלל הפסדים כספיים ולא השלימו את המכסה עליה התחייבו במכרז. המשרד, במקום לקנוס את הספקים שלא עמדו בהתחייבות ולצאת למכרז חדש, עם מחירים גבוהים יותר לבית אב (הרי יש כסף בקופת התמרוץ) - בחר לתת את אותם אזורים לבזק. נוחות תמיד מנצחת.
מדובר בכ-13 אלף משקי בית בלבד לפי הפרסום של הוראת השעה. אלו ״הגרעין הקשה״ שאף אחד לא היה מוכן לפרוס אליהם סיבים. לפי אותו פרסום, נשארו בקופת התמרוץ יתרות מזומנים של 14 מליוני ש״ח. אלו מיועדים לשמש למכרז בכפר עקב (5000 מנויים), היות ובזק לא רוצה לפרוס שם (מזרח ירושלים).
אפשר לסכם. למתווה הסיבים היו שתי מטרות - פריסה מהירה של סיבים במדינת ישראל ושיפור התחרותיות בשוק תשתיות הסיבים. המטרה של פריסת סיבים מהירה - הושגה. תוך כשנתיים, חלה חובת פרישה ומתן שירות גישה לאינטרנט על גבי רשת סיבים בכ-99.5% ממשקי הבית. עד שנת 2026, בזק מחוייבת לפרוס סיבים לכל האזורים שהמשרד אישר לה. קרי, כ-93 אחוזי מדינה. את האזורים האחרים יפרסו הזוכים בשני מכרזי התמרוץ.
לגבי קידום התחרות בתחום תשתיות הסיבים, המטרה הושגה חלקית. המתווה אכן הגדיל את נתח השוק והיכולות של חברת IBC - אך לא מספיק. בזק יצאה מהמתווה שידה על העליונה עם שימור מעמדה כמונופול תשתיות סיבים ישראלי דה-פקטו. המהלך של המשרד לאשר את הסכם בזק-פרטנר, כמו גם את בקשתה של בזק למימוש אופציית פריסה ל-93 אחוזי מדינה, עשו זאת.
לדיון יש להוסיף גם את ההחלטה של המשרד בהנהלה הקודמת להפסיק את ההפרדה בין ספק אינטרנט לספק תשתית. החלטה שנתנה לבזק יתרון שיווקי מהותי בשוק, כאשר נציגי החברה מוכרים חבילה שלמה ומקטינים את האינטרס של הלקוח לחפש גם חלופת תשתית אצל ספק האינטרנט. מתווה השוק הסיטונאי גם הוא תרם לכך. בזק אולי מוכרת בפחות רווח כל קו, אך מרוויחה נתח שוק. מכירה סיטונאית היא כמות גדולה תמורת מחיר זול.
גם החלטת משרד הביטחון לתת לבזק את פריסת הסיבים לבסיסי צה״ל בספק יחיד, תורמת להגדלת כוחה של בזק בשוק תשתיות הסיבים.
אין ספק כי במצב הנוכחי, בתום מתווה הסיבים, בזק ניצחה את המשרד בכל הפרמטרים. בזק שימרה את כוחה מול המתחרים, מול המשרד ומול הצרכן הישראלי. המשרד נשאר תלוי באינטרסים הכלכליים של בזק לקידום ההחלטות שלו. כאשר המשרד ירצה בעתיד לקדם תשתית עתידית או כל גחמה אחרת של השר, הוא יהיה תלוי ברצון של בזק.
לטובת המשרד, אומר, כי יש כאלו הטוענים שאין מקום בישראל ליותר משתי חברות תשתית. ״המדינה קטנה מידי״, טוענים אותם קולות. גם אם נניח כי הטענה נכונה, ראוי היה שהמשרד ישתמש במתווה ליצירת דואופול בין בזק ל-IBC. זה כאמור לא קרה.
