אוסטרליה: התעשייה במדינת ניו סאות' ויילס נגד תוכנית להחמיר את הרגולציה על אחסון אמוניום חנקתי

בחודש שעבר התפרסם מאמר שלי תחת הכותרת: בעקבות האסון בביירות: אוסטרליה משנה תקנות אחסנת אמוניום חנקתי. במאמר סקרתי מסמך דיון, שממשלת ניו סאות' ויילס שבאוסטרליה פירסמה להערות הציבור בנושא אמצעי בטיחות נוספים, שיחזקו את הרגולציה הקיימת על מתקני אחסון אמוניום חנקתי מוצק.

בשבוע שעבר פורסמו בכלי תקשורת אוסטרליים כתבות, ובהן עמדת התעשייה בנושא. בכתבה, שפירסם Newcastle Herald, הובאה עמדת התעשייה, לפיה תוכנית הממשלה להקשיח את הרגולציה בנושא אמוניום חנקתי עלולה להביא לסגירתו של המפעל באי Orica Kooragang.

וזאת לדעת: Orica היא אחת מספקיות פתרונות הכרייה/החציבה והתשתיות המובילות בעולם, ובין היתר מייצרת ומספקת חומרי נפץ, מערכות פיצוץ וכימיקלים לכרייה/חציבה. המפעל באי Kooragang החל בשנת 1969 לייצר אמוניום חנקתי לשימוש כדשן בתעשיית החקלאות.

הפעילות המקורית במקום כללה מפעל אמוניה, מפעל חומצה חנקתית ומפעל אמוניום חנקתי. כשהאתר החל לפעול הוא ייצר 150,000 טון בשנה של אמוניום חנקתי לשימוש כדשן. מפעל שני של חומצה חנקתית ומפעל אמוניום חנקתי נבנו בשנת 1989 והגדילו את ייצור האמוניום החנקתי ל-300,000 טון בשנה.

אוריקה קיבלה בעלות על אתר האי Kooragang בשנת 2003. בשנה שלאחר מכן, נוסף לאתר מפעל חומצה חנקתית שלישי שהגדיל את ייצור האמוניום החנקתי לרמתו הנוכחית של כ-400,000 טון בשנה. באי Kooragang חדלו לייצר אמוניום חנקתי לשימוש כדשן, ומאז מייצרים רק אמוניום חנקתי המתאים לייצור חומר נפץ (המשמש בעיקר עבור תעשיית הכרייה והחציבה).

גם ORICA וגם תעשיית הפחם טוענות, שאם תוכנית הממשלה תצא אל הפועל, הייצור המקומי ייפסק לחלוטין וסיכונים חדשים לציבור יווצרו בגלל הצורך בהגדלה דרמטית של יבוא החומר באמצעות שינוע ימי דרך נמל Newcastle.

בכתבה נוספת, שפירסם Newcastle Herald, הובאה עמדת התעשייה, לפיה אין מחלוקת שאמוניום חנקתי הינו נפיץ בנסיבות מסוימות; ברם ההיסטוריה של השימוש באמוניום חנקתי באוסטרליה מראה, שהרגולציה הקיימת מספיקה, ושקבלת ההצעה של הממשלה עלולה רק לדרדר את המצב.

ORICA גם התייחסה למצב מאגר האחסנה של אמוניום חנקתי כפי שתועד בנמל ביירות טרום הפיצוץ האדיר, ואמרה שאחסון ברמה ירודה שכזו לעולם לא יתכן באוסטרליה.

תחקיר שרפת הענק במפעל הדשנים Winston Weaver

מאמר נוסף שלי התפרסם בחודש שעבר תחת הכותרת: לפני שנה, ארה״ב: שריפה במפעל דשנים עם אמוניום חנקתי דרשה פינוי 6500 איש. מאמר זה תיאר שריפת ענק במפעל הדשנים Winston Weaver במדינת צפון קרולינה שבארה"ב.

במפעל היה די אמוניום חנקתי, כדי שזה יהיה אחד הפיצוצים החמורים בהיסטוריה של ארה"ב: במפעל אוחסנה כמות של כ-500 טונות, כ-100 טון אוחסנו בקרון רכבת סמוך, ובמפעל אוחסנו גם-5,000 טון דשן מוגמר. החברה נקנסה בגין שתי הפרות, שיכולות היו לתרום לשריפה:

מבנים לאחסון אמוניום חנקתי לא נשמרו יבשים ואטומים מחדירת מים דרך הגג, הקירות והרצפות ומיכלי עץ, שהחברה השתמשה בהם לא יוצרו כך שתמנע אפשרות חלחול של האמוניום החנקתי.

השריפה ב-2022 החלה בצד הדרומי של המפעל במבנה ששימש לאחסון משטחי דשן. במבנה היה מדחס, שהיה צריך לתקן אותו לעיתים תכופות. עובדי המפעל מאמינים, שהשריפה התרחשה עקב כשל חשמלי שטיבו לא ידוע בתוך המדחס. משם התפשטה האש צפונה למפעל התערובת.

בשבוע שעבר פירסם אתר האינטרנט The Pulse תחקיר בנושא השריפה, שהסתמך על תמונות ומסמכים שמשרד העבודה סיפק לבקשת Policy Watch בהתאם לחוק הרשומות הציבוריות של המדינה. על פי התחקיר שילוב של שלושה גורמי סיכון תרם ככל הנראה לשרפת הענק:

מים: מי גשמים חלחלו, באו במגע עם ערימת האמוניום החנקתי, גרמו להתגבשותו שכתוצאה ממנה החומר נדחס לגוש מוצק והגדיל את הסבירות להתפוצצות במקרה של חשיפה לגורם מייזם: אש, חום או הֶלֶם.

עובדים סיפרו לגורמי החקירה, שבחלקים מגג המבנה היו פעורים חורים שאפשרו למי גשמים לחלחל לתוך המפעל. בעלי תפקידים בחברה סיפרו לחוקרים וסיפקו הוכחות, שמראות שלפני השריפה היא שילמה עבור תיקון הגג וחלקים אחרים של הבניין. אחד העובדים סיפר לחוקרים, שמים דלפו מהגג לרבות במקום האחסון של האמוניום החנקתי, ושמעולם הוא לא תוקן עד למועד השריפה.

חשמל: למפעל הייתה היסטוריה של בעיות חשמל. קופסאות חשמל לא אטומות, חוטי חשמל-חי חשופים, הצטברות אבק, עובד שהתחשמל ונפצע באופן אנוש, תקלה חשמלית שגרמה למכונות להפסיק לפעול, לחומר חם ליפול לתוך הערימה, להפיק עשן (שכונות במרחק של כמעט שני קילומטרים משם היו אפופות עשן) ולהינתך.

תלונה אנונימית, שהוגשה למשרד העבודה, הביעה חשש שהשריפה יכולה להיות כתוצאה מסיבות של בטיחות ו/או תקלות חשמל, אבל לחוקרים לא היתה אפשרות לבדוק זאת.

אמוניום חנקתי: מיכלים במפעל התערובת, שהכילו אמוניום חנקתי, לא טופלו כדי למנוע זיהום החומר וחדירת חומרים אחרים. מרביתם של המיכלים היה עשוי עץ. החברה סיפרה לחוקרים, שהיא לא טיפלה בעץ מאז שקנתה את המפעל מהבעלים הקודמים שש שנים קודם לכן.

להערכת החוקרים גם הבעלים הקודמים לא טיפלו בעץ, ובכל מקרה שש שנים הן זמן רב מדי בין טיפול אחד למשנהו. היעדר הטיפול בעץ עלול היה לגרום לזליגת אמוניום חנקתי בדפנות העץ הנקבובי, מה שעלול היה ללבות את הבעירה במקרה של שריפה, ובכך להגביר את סכנת הפיצוץ.

בנוסף, המחיצות בין אחסון האמוניום החנקתי לבין חומרים אחרים, שעלולים היו לזהם אותו (בנוסף לאמוניום חנקתי המפעל אחסן בשיגרה עד 1,600 טון כימיקלים אחרים) לא היו אטומות דיין.