דעה | העולם לא יתערב במהומות באיראן

באיראן נעל המשטר את שערי האינטרנט, הרג מפגינים ברחובות ועצר אלפים | מחוץ לגבולות איראן מתפרסמים דברי מחאה קשים של גולים מתנגדי המשטר | עם זאת, ארה״ב ואירופה מחפשות הסכם עם טהרן בכל מחיר 

דעה | העולם לא יתערב במהומות באיראן

Credit: Polyvios Anemoyannis / Hans Lucas via Reuters Connect

שתי הדיקטטורות הגדולות בעולם סופגות זעזועים. הפגנות, דיכוי אלים של מחאות, מאסר אלפים. משותף ראשון מסוגו למה שמתרחש באיראן וברוסיה במקביל – נשים. אלפי נשים יוצאות לרחובות בעשרות ערים ברוסיה ובאיראן, כאן מסירות בפומבי את החיג'אב ושם מפגינות נגד גיוס הגברים לצבא כדי להילחם באוקראינה.

המשטרה עוצרת אלפים
במקביל שתי הדיקטטורות האלו מחזיקות אצבע על ההדק, וכאן הסכנה גדולה יותר. מעצמת-על עולמית מאיימת פעם אחר פעם בשימוש בנשק גרעיני, ואילו באיראן הסרקזות ממשיכות להסתובב. אז לרוסיה יש גרעין, ואיראן בדרך. 

יש מי במערב ובמזרח התיכון שמחפשים כל סימן ואות לאפשרות של נפילת, או הפלת, שני המשטרים. אך מיטב המומחים והאנליסטים מרגיעים: עוד לא. פוטין וחמינאי עוד לא הולכים הביתה. 

משטרים דיקטטוריים כאלו הם חזקים. באיראן יש משמרות מהפכה, וברוסיה המשטרה עוצרת אלפים ללא רחמים. באיראן נעל המשטר את שערי האינטרנט כך שחלק מהאירועים נעלמים מהציבור. 

ברוסיה חשופים מיליונים בפריפריות העצומות והמרוחקות לתקשורת הממשלתית-ממלכתית בלבד, ושטיפת המוח ההמונית יוצרת אפילו גילויי תמיכה בפריפריה במסע המלחמה של פוטין. בערים הגדולות יש לתושבים יותר מקורות אינפורמציה, ויש סימנים לאי שביעות רצון. אך המשטרה עוצרת אלפים. 

איראן היא מדינה מוסלמית שמרנית, כ-86 מיליון תושבים, חוקים נוקשים, בריחת מוחות, אינפלציה של כ-50 אחוזים. מה בולט בהפגנות נגד המשטר? העילה היתה מותה בתחנת משטרה של הצעירה הכורדית מסחא אמיני. מותה בידי המשטרה מסמל התמרדות של דור צעיר שלם, מחאה של בני גילה של אמיני. 

גולים מתנגדי המשטר

מחוץ לגבולות איראן מתפרסמים דברי מחאה קשים של גולים מתנגדי המשטר, וידוע שהדברים חודרים ומגיעים לידיעת צעירים באיראן. בפרסום INDEPENDENT PERSIAN כתבה השבוע קמליה אנטחפיבאר: "ממשלת עוולה לקחה את האיראנים כבני ערובה במשך יותר מ-40 שנה. 

המשטר בנה את בסיסו על דמו של העם האיראני. משמרות המהפכה והצבא הם חלק ממסעי הדיכוי. העם מצפה להתערבות בינלאומית נגד ממשלת הדיכוי. האו"ם חייב לפעול, מועצת הביטחון חייבת לדון במצב באיראן".
רוהאם אלוונדי, מרצה בבית הספר לכלכלה LSE בלונדון כתב: "ההפגנות חושפות את אי חוקיותו המוחלטת של המשטר". 

אולם חוקרי איראן במערב סבורים שכרגע לא נראה סיכוי להפלת המשטר בטהרן בגלל ההיקף הגדול של כוחות הביטחון, עוצמת משמרות המהפכה, באסיג' – כרבע מיליון. סגירת האינטרנט, גם אם איננה מושלמת בכל רחבי המדינה הגדולה, עלולה להצביע על החמרה באמצעי הדיכוי והטיפול האלים במפגינים/ות כאשר דיווחים נבלמים ברשתות החברתיות.

סיכוי קלוש להתערבות בינלאומית 
מדינות המערב, וארה"ב בראשן, כמעט מתחננות לטהרן לשוב לשיחות וינה או לכל פורום שיבטיח סוף סוף חזרה להסכם גרעין. וגם בכך משחקת טהרן משחק אינסופי עם המדינות חותמות ההסכם הקודם. 

משחק של דחיות, עיכובים, אין מתן תשובות לשאלות. פקחי או"ם IN ופקחים OUT, הכל לפי רצון טהרן. משחק חתול ועכבר, שבו שחקן אחד נוהג על פי כללים הנהוגים ומקובלים בעולם המערבי, והשחקן שמנגד נוהג על פי כללי בזאר איראני. 

ככל שהמערב יותר לחוץ ודחוף, כך מתאזרים האיראנים בסבלנות ואינם מממהרים לשום מקום. מאידך יש דעות במערב שההפגנות הגדולות ובעיות הכלכלה והמטבע עשויות להביא את ראשי המשטר לידי הערכת סכנה לשלטון, ואז יעשו ויתורים. 

גם ברחבי רוסיה, כ-80 ערים, רוב המפגינים והמוחים הן נשים. מותה של אמיני שלהב את הרוחות והיציאה לרחובות מסמלת גם התנגדות למלחמה באוקראינה, ובעיקר לכך שהמלחמה רחוקה מלהתנהל כפי שפוטין תכנן, והתנגדות לגיוס. 

חשש שהגיוס הנוכחי עלול להתפתח לגיוס כללי. מכאן רבבות אזרחי רוסיה שכבר יצאו מהמדינה ותורי הענק מול תחנות היציאה לחו"ל. מפגינים בערי רוסיה נשאו שלטים בנוסח NET VOIJNE "לא למלחמה".

FOREIGN AFFAIRS כתב השבוע שהגיוס שינה את פני המלחמה. הקרמלין תכנן מלחמה קצרה. לפני הגיוס נערכו משאלי דעת קהל שהראו יותר מ-70 אחוז תמיכה במלחמה. מאז הגיוס התמונה השתנתה לחלוטין. יש סבורים שפוטין יזם את הגיוס מכיוון שנגמרו לו האופציות באוקראינה והוא הבין שאין לו סיכוי לנצח במלחמה זו. היום רוסיה איננה יכולה לנצח במלחמה. 

דפוס התנהגות סטליניסטי
הגיוס ההמוני מזכיר דפוס התנהגות סטליניסטי מתקופת מלחמת העולם השנייה: במלחמת החורף נגד פינלנד, כשהבין סטלין שהצבא הפיני הקטן אך האמיץ פוגע קשות בטורי הטנקים הרוסיים מיהר לשגר צבא גדול כדי להכניע את הפינים סופית בסיוע מאסות של חיילים. 

כך נהג כאשר נשקפה סכנה למוסקווה מהצבא הגרמני המתקדם – מיליוני חיילים רעננים הגיחו מהרי אורל וממזרח המדינה. פוטין עלול לנקוט בשיטה דומה באוקראינה. 

האם יש בכוח ההפגנות ההמוניות, המחאות בערים הגדולות, הגיוס ובריחת ההמונים מרוסיה להביא לנפילת שלטונו של פוטין? בעל טור ב-FOREIGN AFFAIRS סבור שהשילוב של התנגדות עממית לגיוס, הישגים נוספים לצבא אוקראינה, התמוטטות האסטרטגיה הכללית של פוטין ואנשיו במלחמה והביקורת מבית – אלו עשויים למוטט את שלטונו.

דעה אחרת אומרת שאין לצפות ברוסיה למהפכה או למהפכת חצר בקרמלין. לעומת זה יש לצפות להתארכות המלחמה באוקראינה. פוטין זקוק לחורף, מחסור באנרגיה עלול להקפיא את אירופה, כבר היום שואלים מי היה מעוניין לחבל וליצור דליפות בצינורות הגז. לכן פוטין עלול להכניס מספרים גדולים של חיילים למערכה, ואפילו ליזום מתקפת-מגד בקנה מידה גדול. 

התנגדות למלחמה
כדי לדכא עד עפר את ההתנגדות למלחמה מבית ואת ההתנגדות הצבאית של צבא אוקראינה – פוטין יהיה RUTHLESS, חסר מעצורים. נשק גרעיני אולי לא יעז להפעיל, אבל יש חשש אמיתי מנשק כימי. יש ניסיון מחריד במלחמה בסוריה.

האם יתכן ואפשרי ניסיון התנקשות בחייו של פוטין כשיתברר לכל כשלונו הגדול במלחמה. בעניין זה מומלץ לפוטין להקשיב לדברים שאמר יצחק שמיר, מי שהיה ראש ממשלת ישראל, ובעברו מראשי המוסד ומנהיג לח"י: מנהיג של מדינה דיקטטורית מוטב לו שיישמר וייזהר מהקרובים ביותר אליו. הכי מסוכנים לו הם אלו שהכי קרובים ומקורבים שלו. 

סביב פוטין יש מעטפת ביטחון ושמירה עבה ומקצועית. אבל סביבו יש כיום גם גנרלים שיאשימו אותם בכשלי המלחמה בעוד הם תולים את האשם באסטרטגיה הבלתי מוצלחת של המנהיג הבלעדי הכל-יכול. ויש טייקונים ואנשי עסקים שסר חינם והם שואפי נקם. ויש מי ששואפים לרשת את פוטין ולהתיישב בלשכת הנשיא בקרמלין, כאלו בצמרת שאומרים לעצמם: אם הסגן אלוף הזה מה-KGB יכול, אז גם אני יכול". 

אולי יעניין אותך גם