פרשנות | האם זו סופה של תעשיית הסייבר ההתקפי בישראל?
תא״ל (מיל׳) חנן גפן, לשעבר מפקד יחידת 8200, טוען כי ישראל ״חצתה קו אדום מוסכם״ עם האמריקאים. ״כללי המשחק נקבעים בוושינגטון - לא בתל אביב״
חנן גפן
| 29/09/2022
צילום- אלעד מלכה
כשנה חלפה מאז הכליל משרד המסחר האמריקאי חברות סייבר התקפי ישראליות ברשימה השחורה שלו.
מבחן הזמן והניסיונות הכושלים להסירן מהרשימה קובעים כי זהו כרטיס אדום למקבלי ההחלטות בישראל, בדרג המדיני והביטחוני. חגיגת "הסייבר ההתקפי" הישראלי, תת ענף בעולם הסייבר, הסתיימה באחת.
ההתפכחות לאחר תקופת שיכרון החושים - קשה. בתחילה סברו בתעשייה כי מדובר באי הבנה, וכי המצב יחזור לקדמותו אם רק משרד הביטחון יבהיר לאמריקאים כי הכל נעשה באישור ובפיקוח.
הפניות של ממשלת ישראל ומשרד הביטחון נתקלו בחומת סירוב אמריקאית לא מוכרת.
משרד הביטחון נאלץ, תוך גמגום, להסביר לתעשייה המקומית כי קצרה ידו וכי אינו יכול להמשיך ולאשר רישיונות יצוא ביד רחבה.
זוהי אי הבנה חסרת תקדים כמעט, בין מדיניות היצוא של משרד הביטחון בעשור האחרון לבין ההבנות והתיאום הקיימים בתחומים אחרים עם בעלת הברית הגדולה.
יש הטוענים כי הסנקציה האמריקאית נועדה לבלום או להשהות את מרוץ הסייבר ההתקפי הישראלי ובכך לתת עדיפות לתעשייה האמריקאית שנותרה מאחור.
ידיעות ממקורות עלומים אכן דיווחו על כוונת חברות אמריקאיות לרכוש חברת סייבר התקפי ישראלית באישור קהילת המודיעין האמריקאית, אך הן הוכחשו מידית על ידי גורמים מוסמכים בממשל האמריקאי.
יתרה מכך, ארה"ב הרשיעה יוצאי קהילת המודיעין שלה בהעברת ידע דומה למדינות אחרות. יש הטוענים כי הסיבות הן כניעה של ממשל ביידן ללחצי ארגוני זכויות אדם.
המהדרין הוסיפו כי מדובר במסע אנטי ישראלי עם מעורבות גורמים עוינים לישראל. ניסיון שקוף וילדותי משהו. אין בכל אלה די להסביר את הקשיחות האמריקאית כלפי מדינה עמיתה.
הסייבר ההתקפי, תוצרת תעשיית הסייבר הישראלית, תפס מקום בולט באיכות ביצועיו מול מוצרים של מתחרים זרים. יוצאי קהילת המודיעין פיתחו מוצרים מודיעיניים ומבצעיים דומים לאלה שהכירו במהלך שירותם הצבאי.
הם עשו זאת ביודעם כי מערכת הביטחון מודעת, מפקחת ומאשרת את היצוא וכי הם משרתים את המדינה, זאת ועוד, המדינה אף השתמשה במוצרי הסייבר ההתקפי לקדם מהלכים מדיניים חשובים.
ומערכת הביטחון? זו מצאה עצמה בשנים האחרונות נצורה בין הדרישות המחמירות של האמריקאים מחד לבין לחץ התעשייה המקומית ורוח הדרג המדיני.
ישראל הפנתה אוזן ערלה לשאלות, תהיות והבהרות מצד משרד ההגנה וקהילת המודיעין האמריקאים. אמנם משרד הביטחון ניסה לעדכן את תקנות הייצוא ולהתאימן לרוח הזמן. מבחן התוצאה - יצוא מוצרי סייבר התקפי לכמאה מדינות - מלמד כי הנסיון כשל.
הנחישות האמריקאית , החומה הבצורה שהציבו בפני מדינת ישראל, מקורה בחשש אמיתי לפגיעה באינטרסים לאומיים אמריקאים, אלו כוללים, בין השאר, מניעת יכולות תקיפה מתקדמות מיריבים, "שריפת" יכולות ומקורות של קהילת המודיעין האמריקאית.
קהילת המודיעין והגנת הסייבר האמריקאית עומדת מאחורי ההחלטה להכליל חברות ישראליות ברשימה השחורה. בכך הצהירה כי מדינת ישראל חצתה קו אדום מוסכם על קהילות המודיעין המתקדמות בעולם, סייעה למסחר כלים מודיעיניים התקפיים, טכנולוגיית קו ראשון, ולהפיצם לכל דורש כמעט.
גם אם הדברים לא יאמרו בפומבי, בממשל ובקהילת המודיעין האמריקאים יש עתה סימן שאלה על האחריות ושיקול הדעת של מדינת ישראל.
באותה נשימה הבהירו הרשויות האמריקאיות למדינת ישראל כי גם בתחום הסייבר ההתקפי, כמו באמנות בינלאומיות אחרות המפקחות על שימוש באמצעי לחימה, כללי המשחק נקבעים בוושינגטון ולא בתל אביב.
תא״ל (מיל׳) חנן גפן, לשעבר מפקד יחידת 8200, טוען כי ישראל ״חצתה קו אדום מוסכם״ עם האמריקאים. ״כללי המשחק נקבעים בוושינגטון - לא בתל אביב״
צילום- אלעד מלכה
כשנה חלפה מאז הכליל משרד המסחר האמריקאי חברות סייבר התקפי ישראליות ברשימה השחורה שלו.
מבחן הזמן והניסיונות הכושלים להסירן מהרשימה קובעים כי זהו כרטיס אדום למקבלי ההחלטות בישראל, בדרג המדיני והביטחוני. חגיגת "הסייבר ההתקפי" הישראלי, תת ענף בעולם הסייבר, הסתיימה באחת.
ההתפכחות לאחר תקופת שיכרון החושים - קשה. בתחילה סברו בתעשייה כי מדובר באי הבנה, וכי המצב יחזור לקדמותו אם רק משרד הביטחון יבהיר לאמריקאים כי הכל נעשה באישור ובפיקוח.
הפניות של ממשלת ישראל ומשרד הביטחון נתקלו בחומת סירוב אמריקאית לא מוכרת.
משרד הביטחון נאלץ, תוך גמגום, להסביר לתעשייה המקומית כי קצרה ידו וכי אינו יכול להמשיך ולאשר רישיונות יצוא ביד רחבה.
זוהי אי הבנה חסרת תקדים כמעט, בין מדיניות היצוא של משרד הביטחון בעשור האחרון לבין ההבנות והתיאום הקיימים בתחומים אחרים עם בעלת הברית הגדולה.
יש הטוענים כי הסנקציה האמריקאית נועדה לבלום או להשהות את מרוץ הסייבר ההתקפי הישראלי ובכך לתת עדיפות לתעשייה האמריקאית שנותרה מאחור.
ידיעות ממקורות עלומים אכן דיווחו על כוונת חברות אמריקאיות לרכוש חברת סייבר התקפי ישראלית באישור קהילת המודיעין האמריקאית, אך הן הוכחשו מידית על ידי גורמים מוסמכים בממשל האמריקאי.
יתרה מכך, ארה"ב הרשיעה יוצאי קהילת המודיעין שלה בהעברת ידע דומה למדינות אחרות. יש הטוענים כי הסיבות הן כניעה של ממשל ביידן ללחצי ארגוני זכויות אדם.
המהדרין הוסיפו כי מדובר במסע אנטי ישראלי עם מעורבות גורמים עוינים לישראל. ניסיון שקוף וילדותי משהו. אין בכל אלה די להסביר את הקשיחות האמריקאית כלפי מדינה עמיתה.
הסייבר ההתקפי, תוצרת תעשיית הסייבר הישראלית, תפס מקום בולט באיכות ביצועיו מול מוצרים של מתחרים זרים. יוצאי קהילת המודיעין פיתחו מוצרים מודיעיניים ומבצעיים דומים לאלה שהכירו במהלך שירותם הצבאי.
הם עשו זאת ביודעם כי מערכת הביטחון מודעת, מפקחת ומאשרת את היצוא וכי הם משרתים את המדינה, זאת ועוד, המדינה אף השתמשה במוצרי הסייבר ההתקפי לקדם מהלכים מדיניים חשובים.
ומערכת הביטחון? זו מצאה עצמה בשנים האחרונות נצורה בין הדרישות המחמירות של האמריקאים מחד לבין לחץ התעשייה המקומית ורוח הדרג המדיני.
ישראל הפנתה אוזן ערלה לשאלות, תהיות והבהרות מצד משרד ההגנה וקהילת המודיעין האמריקאים. אמנם משרד הביטחון ניסה לעדכן את תקנות הייצוא ולהתאימן לרוח הזמן. מבחן התוצאה - יצוא מוצרי סייבר התקפי לכמאה מדינות - מלמד כי הנסיון כשל.
הנחישות האמריקאית , החומה הבצורה שהציבו בפני מדינת ישראל, מקורה בחשש אמיתי לפגיעה באינטרסים לאומיים אמריקאים, אלו כוללים, בין השאר, מניעת יכולות תקיפה מתקדמות מיריבים, "שריפת" יכולות ומקורות של קהילת המודיעין האמריקאית.
קהילת המודיעין והגנת הסייבר האמריקאית עומדת מאחורי ההחלטה להכליל חברות ישראליות ברשימה השחורה. בכך הצהירה כי מדינת ישראל חצתה קו אדום מוסכם על קהילות המודיעין המתקדמות בעולם, סייעה למסחר כלים מודיעיניים התקפיים, טכנולוגיית קו ראשון, ולהפיצם לכל דורש כמעט.
גם אם הדברים לא יאמרו בפומבי, בממשל ובקהילת המודיעין האמריקאים יש עתה סימן שאלה על האחריות ושיקול הדעת של מדינת ישראל.
באותה נשימה הבהירו הרשויות האמריקאיות למדינת ישראל כי גם בתחום הסייבר ההתקפי, כמו באמנות בינלאומיות אחרות המפקחות על שימוש באמצעי לחימה, כללי המשחק נקבעים בוושינגטון ולא בתל אביב.
