דעה | אין קשר בין קריירה צבאית לבין תפקוד בפוליטיקה
לא הדרגה אלא התפקוד עושים את האדם. לגנרל יש תנאי פתיחה טובים לפתוח קריירה פוליטית. אך יש הבדל בין פיקוד צבאי לניהול אנשים בפוליטיקה ובעסקים. הגלוריפיקציה של הצבא חוטאת לעיתים בהערכת פוליטיקאים
דן ארקין
| 18/08/2022
תמונה: קובי גדעון - לע״מ
לחזור מאה פעמים על הקביעה המזלזלת והפוגענית שראש הממשלה יאיר לפיד היה בעברו "רק כתב 'במחנה'" ורק רב"ט, זו התבטאות המעידה על בורות ורשעות. כי הנה הרב"ט עמד בראש ממשלה במבצע צבאי שכולם משבחים.
לצידו היו שר ביטחון ורמטכ"ל, שניהם גנרלים, אבל בכל מבצע צבאי שמעבר לגבולות המדינה יש החלטות שרק ראש הממשלה מקבל ומאשר. והרב"ט קיבל החלטות.
קצין ופוליטיקאי
ייאמר בתחילת הדברים: אין שום קשר בין כשרונו, כישוריו וביצועיו של גנרל בעת שירותו הצבאי לבין ביצועיו כפוליטיקאי, כח"כ, כשר או כראש ממשלה. הצבא והפוליטיקה, ההירארכיה הצבאית והזירה המדינית, פוליטית, מפלגתית ופרלמנטרית שונים ושונות אלו מאלו. כללי התפקוד, וגם כללי השרידות, בשני העולמות הללו שונים בתכלית.
מסקנה: מידת ההצלחה של גנרל בדימוס בפוליטיקה קשורה לא בעברו הצבאי אלא באישיותו, בכישוריו ובכישרונותיו, ביכולות הביצוע והשליטה שלו. הדוגמאות בארץ, וגם בעולם, רבות.
הן מעידות על כך שהיו גנרלים מצויינים בצבא שנכשלו בפוליטיקה כשלון חרוץ, והיו חיילים או קצינים זוטרים שעשו חיל כמדינאים. היו קציני מיל. שעשו חיל בניהול מדינה, והיו פוליטיקאים ומדינאים מפורסמים ומעולים שלא שרתו יום אחד בצבא.
רק להזכיר: דוד בן גוריון לא שירת בצבא. שמעון פרס לא שירת בצבא. מנחם בגין היה חייל בצבא הפולני. הארי ס. טרומן היה מפקד סוללת תותחים במלחמת העולם הראשונה, וכנשיא ארה"ב קיבל את אחת ההחלטות הגורליות בהיסטוריה – הטלת פצצת אטום על יפן.
גלוריפיקציה של הצבא
ביטוי הזלזול בלפיד בגלל דרגת רב"ט נובע מהתופעה הישראלית של גלוריפיקציה של כל מה שקשור לצבא, לדרגות, למדים, לשרות הקרבי. אנו עם שהולך למילואים ושולח את בניו ובנותיו לשנות שירות חובה לפי החוק.
אידאלים של בני נוער רבים הם לשרת ביחידה קרבית או היום ב-8200, אבל העיקר 'לתרום', ושיהיה 'שרות משמעותי'. אפילו השפה העברית שאנו מדברים בה רווייה בביטויים צה"ליים. עברית-צה"לית. 'מתחת לאלונקה', פז"ם ו'לשכב על הגדר'.
תולדותינו מוכיחים שאין בהכרח קורלציה בין הדרגה והתפקיד הצבאי של האיש לבין הקריירה הפוליטית שלו באזרחות. אהוד ברק היה לוחם מעוטר, מפקד סיירת מטכ"ל, רמטכ"ל, שקיבל כראש ממשלה החלטה גורלית אדירה להוציא את צה"ל מלבנון מיד, אך ממשלתו לא החזיקה מעמד.
לאריק שרון היתה קריירה צבאית מזהירה וכראש ממשלה קיבל החלטה גורלית – ההתנתקות. כלומר, האיש ידע להתגבר על התנגדויות קשות, להחליט אפילו בניגוד להשקפת עולמו ולבצע עד הסוף את נמה שנראה לו כחיוני. האיש ידע פוליטיקה.
בממשלות ישראל לפני זמן לא רב שירתו שרים בעלי דרגות אלוף ותא"ל אך כשרים לא הרשימו בביצועים ובהישגים. בשמאל - יאיר גולן היה לוחם, מפקד וכמעט-רמטכ"ל וכיום נלחם על מקומו בצמרת מפלגה קטנה מרצ.
בימין - מתן כהנא היה אל"מ, קצין בסיירת מטכ"ל ואחרי כן טייס קרב ומפקד טייסת. היום הוא עדיין מחפש את מקומו מבין רסיסי מפלגות ימין. שני אלו, חרף עולמם הפוליטי ההפוך בתכלית, נראים כמועמדים מבטיחים לצמרת ניהול מדינה.
בנימין נתניהו ונפתלי בנט הגיעו לצמרת: היו לוחמים ומפקדים למופת ביחידות הקרביות ביותר, הגיעו לראשות הממשלה, אך בצבא היו "רק" סרנים, ולא גנרלים.
פיקד. לא ניהל
כלומר לא הדרגה אלא התפקוד עושים את האדם. לגנרל יש תנאי פתיחה טובים לפתוח קריירה פוליטית שכן פיקד על מאות אלפי בני אדם, קיבל החלטות של חיים ומוות והיה אחראי לביטחונה של מדינה שלמה ותושביה. אך יש הבדל בין 'פיקד' לבין 'ניהל'.
מאמר פה אחד של רמטכ"ל גנרל וצבא שלם סר לפקודתו. פוליטיקאי יכול לדבר, לבקש, לפעמים להתחנן שיקשיבו לו, שיבצעו את רעיונותיו. או שכן או שלו. פוליטיקאי עלול למצוא עצמו תלוי במעמדו באחרון חברי הכנסת יושבי הספסלים האחוריים שיצביעו-לא-יצביעו עבורו. הוא יתקל בקנוניות ברשתות החברתיות, בהכפשות ובשקרים. אולי יש נחשים במטכ"ל, אבל בפוליטיקה הם יותר ארסיים.
כמה מהגנרלים והקצינים הבכירים בדימוס עומדים עתה בפני בחירות מספר 5 תוך פחות משלוש שנים. הרושם, נכון לשבוע זה, הוא שהפוליטיקאים שלנו מכל המפלגות מוליכים את העם הזה לבחירות מספר 6.
לנצח בבחירות
בסיכום הזירה המפלגתית, רסיסי המפלגות והח"כים המתמודדים לבחירות בנובמבר יש לפנינו שני גושים גדולים - ימין ומרכז-שמאל. כל אחד משני הגושים מורכב ממפלגות גדולות, בינוניות וקטנות. אין הבדלי השקפות עולם ענקיים בתוך הגושים.
מנהיגי הגושים הללו רוצים לנצח בבחירות, להרכיב ממשלה. הם לא יצליחו אם לא יעשו מאמץ כביר בימים אלו להתאחד, לבוא לציבור עם שני גושים, אחד ימין ואחד מרכז-שמאל. נשמע דמיוני במציאות הישראלית הפלגנית הנוכחית, אך כך יעלה בידי אחד הגושים להרכיב ממשלה. איזה גוש ינצח? יחליט הבוחר.
אם המשימה הקדושה של כל אחד משני הגושים היא להגיע לשלטון, חובה עליהם לאחד את כל הפרודות המרכיבות את הגושים כדי להביס את הגוש שכנגד. האם בשביל להפיל את גוש הימין לא יוכלו העבודה ומרץ להתאחד ולהציע לציבור מפלגת מרכז-שמאל אחת גדולה? האם בשביל להפיל את המרכז-שמאל לא יוכלו סמוטריץ ובן גביר להופיע כמפלגה אחת?.
נכון להיום אנו עדים למריבות פנים-מפלגתיות וסיעתיות, פנים-גושיות, חילוקי דעות על מה שנראה כזוטות, משחקי חשבונאות קטנוניים: מי במקום 3 או 5, מי תשוריין במקום 7, למה אני רק במקום השלישי ולמה ההוא מסנן אותי. משחקים כאלו מקרבים את הגוש שמנגד אל הרכבת ממשלה.
יש עוד זמן להשקיע את כל המאמצים והמשאבים באיחוד המפלגות בגושים ולהתייצב בפני הציבור מאוחדים. אם הדבר יצליח, והספק רב, אולי תהיה זו הקדמה למימוש עתידי של חזון שינוי משטר בישראל, כדי שביום מן הימים נהיה כדמוקרטיות הגדולות ארה"ב, בריטניה ואחרות: שתים-שלוש-ארבע מפלגות גדולות, ולא יותר.
זה בימים אלו מבחן חכמת הפוליטיקאים: לדחוס לתוך גושים גדולים את מגוון השקפות העולם, הדעות, הרצונות והחלומות. זה צו השעה, אחרת אנו קרבים לבחירות מספר 6.
לא הדרגה אלא התפקוד עושים את האדם. לגנרל יש תנאי פתיחה טובים לפתוח קריירה פוליטית. אך יש הבדל בין פיקוד צבאי לניהול אנשים בפוליטיקה ובעסקים. הגלוריפיקציה של הצבא חוטאת לעיתים בהערכת פוליטיקאים
תמונה: קובי גדעון - לע״מ
לחזור מאה פעמים על הקביעה המזלזלת והפוגענית שראש הממשלה יאיר לפיד היה בעברו "רק כתב 'במחנה'" ורק רב"ט, זו התבטאות המעידה על בורות ורשעות. כי הנה הרב"ט עמד בראש ממשלה במבצע צבאי שכולם משבחים.
לצידו היו שר ביטחון ורמטכ"ל, שניהם גנרלים, אבל בכל מבצע צבאי שמעבר לגבולות המדינה יש החלטות שרק ראש הממשלה מקבל ומאשר. והרב"ט קיבל החלטות.
קצין ופוליטיקאי
ייאמר בתחילת הדברים: אין שום קשר בין כשרונו, כישוריו וביצועיו של גנרל בעת שירותו הצבאי לבין ביצועיו כפוליטיקאי, כח"כ, כשר או כראש ממשלה. הצבא והפוליטיקה, ההירארכיה הצבאית והזירה המדינית, פוליטית, מפלגתית ופרלמנטרית שונים ושונות אלו מאלו. כללי התפקוד, וגם כללי השרידות, בשני העולמות הללו שונים בתכלית.
מסקנה: מידת ההצלחה של גנרל בדימוס בפוליטיקה קשורה לא בעברו הצבאי אלא באישיותו, בכישוריו ובכישרונותיו, ביכולות הביצוע והשליטה שלו. הדוגמאות בארץ, וגם בעולם, רבות.
הן מעידות על כך שהיו גנרלים מצויינים בצבא שנכשלו בפוליטיקה כשלון חרוץ, והיו חיילים או קצינים זוטרים שעשו חיל כמדינאים. היו קציני מיל. שעשו חיל בניהול מדינה, והיו פוליטיקאים ומדינאים מפורסמים ומעולים שלא שרתו יום אחד בצבא.
רק להזכיר: דוד בן גוריון לא שירת בצבא. שמעון פרס לא שירת בצבא. מנחם בגין היה חייל בצבא הפולני. הארי ס. טרומן היה מפקד סוללת תותחים במלחמת העולם הראשונה, וכנשיא ארה"ב קיבל את אחת ההחלטות הגורליות בהיסטוריה – הטלת פצצת אטום על יפן.
גלוריפיקציה של הצבא
ביטוי הזלזול בלפיד בגלל דרגת רב"ט נובע מהתופעה הישראלית של גלוריפיקציה של כל מה שקשור לצבא, לדרגות, למדים, לשרות הקרבי. אנו עם שהולך למילואים ושולח את בניו ובנותיו לשנות שירות חובה לפי החוק.
אידאלים של בני נוער רבים הם לשרת ביחידה קרבית או היום ב-8200, אבל העיקר 'לתרום', ושיהיה 'שרות משמעותי'. אפילו השפה העברית שאנו מדברים בה רווייה בביטויים צה"ליים. עברית-צה"לית. 'מתחת לאלונקה', פז"ם ו'לשכב על הגדר'.
תולדותינו מוכיחים שאין בהכרח קורלציה בין הדרגה והתפקיד הצבאי של האיש לבין הקריירה הפוליטית שלו באזרחות. אהוד ברק היה לוחם מעוטר, מפקד סיירת מטכ"ל, רמטכ"ל, שקיבל כראש ממשלה החלטה גורלית אדירה להוציא את צה"ל מלבנון מיד, אך ממשלתו לא החזיקה מעמד.
לאריק שרון היתה קריירה צבאית מזהירה וכראש ממשלה קיבל החלטה גורלית – ההתנתקות. כלומר, האיש ידע להתגבר על התנגדויות קשות, להחליט אפילו בניגוד להשקפת עולמו ולבצע עד הסוף את נמה שנראה לו כחיוני. האיש ידע פוליטיקה.
בממשלות ישראל לפני זמן לא רב שירתו שרים בעלי דרגות אלוף ותא"ל אך כשרים לא הרשימו בביצועים ובהישגים. בשמאל - יאיר גולן היה לוחם, מפקד וכמעט-רמטכ"ל וכיום נלחם על מקומו בצמרת מפלגה קטנה מרצ.
בימין - מתן כהנא היה אל"מ, קצין בסיירת מטכ"ל ואחרי כן טייס קרב ומפקד טייסת. היום הוא עדיין מחפש את מקומו מבין רסיסי מפלגות ימין. שני אלו, חרף עולמם הפוליטי ההפוך בתכלית, נראים כמועמדים מבטיחים לצמרת ניהול מדינה.
בנימין נתניהו ונפתלי בנט הגיעו לצמרת: היו לוחמים ומפקדים למופת ביחידות הקרביות ביותר, הגיעו לראשות הממשלה, אך בצבא היו "רק" סרנים, ולא גנרלים.
פיקד. לא ניהל
כלומר לא הדרגה אלא התפקוד עושים את האדם. לגנרל יש תנאי פתיחה טובים לפתוח קריירה פוליטית שכן פיקד על מאות אלפי בני אדם, קיבל החלטות של חיים ומוות והיה אחראי לביטחונה של מדינה שלמה ותושביה. אך יש הבדל בין 'פיקד' לבין 'ניהל'.
מאמר פה אחד של רמטכ"ל גנרל וצבא שלם סר לפקודתו. פוליטיקאי יכול לדבר, לבקש, לפעמים להתחנן שיקשיבו לו, שיבצעו את רעיונותיו. או שכן או שלו. פוליטיקאי עלול למצוא עצמו תלוי במעמדו באחרון חברי הכנסת יושבי הספסלים האחוריים שיצביעו-לא-יצביעו עבורו. הוא יתקל בקנוניות ברשתות החברתיות, בהכפשות ובשקרים. אולי יש נחשים במטכ"ל, אבל בפוליטיקה הם יותר ארסיים.
כמה מהגנרלים והקצינים הבכירים בדימוס עומדים עתה בפני בחירות מספר 5 תוך פחות משלוש שנים. הרושם, נכון לשבוע זה, הוא שהפוליטיקאים שלנו מכל המפלגות מוליכים את העם הזה לבחירות מספר 6.
לנצח בבחירות
בסיכום הזירה המפלגתית, רסיסי המפלגות והח"כים המתמודדים לבחירות בנובמבר יש לפנינו שני גושים גדולים - ימין ומרכז-שמאל. כל אחד משני הגושים מורכב ממפלגות גדולות, בינוניות וקטנות. אין הבדלי השקפות עולם ענקיים בתוך הגושים.
מנהיגי הגושים הללו רוצים לנצח בבחירות, להרכיב ממשלה. הם לא יצליחו אם לא יעשו מאמץ כביר בימים אלו להתאחד, לבוא לציבור עם שני גושים, אחד ימין ואחד מרכז-שמאל. נשמע דמיוני במציאות הישראלית הפלגנית הנוכחית, אך כך יעלה בידי אחד הגושים להרכיב ממשלה. איזה גוש ינצח? יחליט הבוחר.
אם המשימה הקדושה של כל אחד משני הגושים היא להגיע לשלטון, חובה עליהם לאחד את כל הפרודות המרכיבות את הגושים כדי להביס את הגוש שכנגד. האם בשביל להפיל את גוש הימין לא יוכלו העבודה ומרץ להתאחד ולהציע לציבור מפלגת מרכז-שמאל אחת גדולה? האם בשביל להפיל את המרכז-שמאל לא יוכלו סמוטריץ ובן גביר להופיע כמפלגה אחת?.
נכון להיום אנו עדים למריבות פנים-מפלגתיות וסיעתיות, פנים-גושיות, חילוקי דעות על מה שנראה כזוטות, משחקי חשבונאות קטנוניים: מי במקום 3 או 5, מי תשוריין במקום 7, למה אני רק במקום השלישי ולמה ההוא מסנן אותי. משחקים כאלו מקרבים את הגוש שמנגד אל הרכבת ממשלה.
יש עוד זמן להשקיע את כל המאמצים והמשאבים באיחוד המפלגות בגושים ולהתייצב בפני הציבור מאוחדים. אם הדבר יצליח, והספק רב, אולי תהיה זו הקדמה למימוש עתידי של חזון שינוי משטר בישראל, כדי שביום מן הימים נהיה כדמוקרטיות הגדולות ארה"ב, בריטניה ואחרות: שתים-שלוש-ארבע מפלגות גדולות, ולא יותר.
זה בימים אלו מבחן חכמת הפוליטיקאים: לדחוס לתוך גושים גדולים את מגוון השקפות העולם, הדעות, הרצונות והחלומות. זה צו השעה, אחרת אנו קרבים לבחירות מספר 6.
