פרשנות | מבצע עלות השחר: מצרים היא הבעיה. והפתרון
אם אתם גרים בעוטף עזה, תדעו שכל סבב לחימה מתרחש בגלל מצרים. ללא תמיכת קהיר, לארגוני הטרור ברצועה לא היו חומרי גלם לייצור אלפי רקטות
עמי רוחקס דומבה
| 10/08/2022
ראש המודיעין המצרי, עבאס כמאל עם ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט | צילום: קובי גדעון - לע״מ
אם מסתכלים על עזה, רואים שאין יותר מידי שטחים מהם ניתן להבריח מוצרי גלם לייצור רקטות. יש את הגבול עם ישראל, הים התיכון והגבול עם מצרים. ישראל מצידה עושה מאמצים כבירים, צבאיים, מודיעינים ופיננסיים, לאטום את הגבול בצד שלה. כולל בניית מכשול תת קרקעי באורך של 65 ק״מ בעלות מוערכת של כ-3.5 מיליארדי ש״ח.
בגזרה הימית, צה״ל ושב״כ משקיעים משאבים רבים לחסום ניסיונות הברחה דרך הים של מוצרי גלם לייצור רקטות. המשטרה ורשות המעברים מצידם משקיעים משאבים לגילוי וסיכול עבריינים ישראלים שמבריחים מוצרי גלם לעזה דרך המעברים. והיו כאלו, חלקם אפילו גרים בסמוך לרצועה.
המשמעות היא שהשטח היחיד שאינו מפוקח על ידי ישראל הוא גבול רצועת עזה עם מצרים. ציר פילדלפי לשעבר. מדובר בציר באורך של כ-12 ק״מ ברוחב של כק״מ. בעבר, צה״ל דאג לחסום אותו, כך שלא יעברו חומרי גלם משטח מצרים לעזה. כיום, המצרים אמורים לדאוג לכך.
סבבי הלחימה התכופים האחרונים מול ישראל, מראים כי הצבא המצרי לא ממש עושה זאת. אם חמאס וג׳יאהד מסוגלים לשגר אלפי רקטות בכל סבב, גם אם הוא מתרחש שנה אחרי שנה, המשמעות היא, שחומרי גלם עוברים משטח מצרים לעזה בכמויות גדולות.
בלי רקטות, אין לארגוני הטרור בעזה כמעט שום מנוף צבאי על ישראל. המכשול התת קרקעי סיכל את המנהרות ההתקפיות ואת האפשרות לתקיפה קרקעית עילית כלשהי משטח עזה לכיוון ישראל. המוצר היחיד שנשאר לארגוני הטרור הוא רקטות. והם משקיעים בכך המון משאבים בייצור סדרתי ופיתוח דגמים חדשים ומדוייקים יותר. הם גם משקיעים בפיתוח וייצור כלים בלתי מאוישים. גם אלו צריכים חומרי גלם שמגיעים משטח מצרים.
צביעות מצרית
ומצרים? היא משחקת בשני כובעים. בשפה פחות דיפלומטית קוראים לזה צביעות. מצד אחד, קהיר ״מתנדבת״ כל פעם לתווך בין ישראל לארגוני הטרור בעזה. מצד שני, אותה קהיר, כבר עשרות שנים, מאז ההתנתקות ב-2005, ממשיכה להעלים עין מהברחות דרך שטח סיני לעזה. וזה במקרה הטוב. האם הצבא המצרי מרוויח מהברחות אלו? זו שאלה פתוחה.
כלומר, ביד אחת קהיר מקבלת תשבוחות מהצמרת המדינית בישראל אחרי כל מבצע בשל התיווך בין הצדדים. ביד השנייה, אותה קהיר, בתרחיש הטוב, מעלימה עין מהברחת חומרי גלם המשמשים לייצור רקטות בעזה. כאלו שמוצאות את דרכן לעורף הישראלי בכל סבב בעזה. בתרחיש הרע, אנשי צבא ועסקים מצריים מרוויחים מירי רקטות על ישראל.
ישראל הרשמית , גם אם יודעת ומבינה (וספק אם לא), חסרת אונים בכל הקשור להגבלת קהיר. הסכם השלום עם מצרים הוא נכס אסטרטגי. גם אם את מחיר קיומו צריכים לשלם תושבי עוטף עזה.
לישראל הרשמית גם קל עם העובדה שדעת הקהל בישראל נוטה להפעלת כוח נגד חמאס או ג׳יאהד כפתרון לבעייה בעזה. אם הציבור הישראלי היה דורש לעשות משהו מול מצרים, המאפשרת את מעבר חומרי הגלם לייצור רקטות בעזה, זו הייתה בעיה עבור לשכת ראש הממשלה ומשרד הביטחון. שני גופים שאין להם הרבה מה לעשות מול מצרים בהקשר זה.
כעת, שתם עוד סבב, הפעם בשם ״עלות השחר״, מצרים תמשיך להעלים עין, חומרי גלם ימשיכו לזרום דרך שטח מצרים, מסיני לעזה. חמאס וג׳יאהד ימשיכו לייצר רקטות ובסבב הבא, מצרים תתווך עוד פעם בין ישראל לארגוני טרור. והציבור בישראל ימשיך להסיר אחריות ממצרים לבניין הכוח בעזה.
בירושלים ימשיכו לחייך ולספק מחמאות ציבוריות לשלטון בקהיר, על אף שגם שם יודעים - בניין הכוח של ארגוני הטרור בעזה, קשור בטבורו לשלטון בקהיר.
אם אתם גרים בעוטף עזה, תדעו שכל סבב לחימה מתרחש בגלל מצרים. ללא תמיכת קהיר, לארגוני הטרור ברצועה לא היו חומרי גלם לייצור אלפי רקטות
ראש המודיעין המצרי, עבאס כמאל עם ראש הממשלה לשעבר, נפתלי בנט | צילום: קובי גדעון - לע״מ
אם מסתכלים על עזה, רואים שאין יותר מידי שטחים מהם ניתן להבריח מוצרי גלם לייצור רקטות. יש את הגבול עם ישראל, הים התיכון והגבול עם מצרים. ישראל מצידה עושה מאמצים כבירים, צבאיים, מודיעינים ופיננסיים, לאטום את הגבול בצד שלה. כולל בניית מכשול תת קרקעי באורך של 65 ק״מ בעלות מוערכת של כ-3.5 מיליארדי ש״ח.
בגזרה הימית, צה״ל ושב״כ משקיעים משאבים רבים לחסום ניסיונות הברחה דרך הים של מוצרי גלם לייצור רקטות. המשטרה ורשות המעברים מצידם משקיעים משאבים לגילוי וסיכול עבריינים ישראלים שמבריחים מוצרי גלם לעזה דרך המעברים. והיו כאלו, חלקם אפילו גרים בסמוך לרצועה.
המשמעות היא שהשטח היחיד שאינו מפוקח על ידי ישראל הוא גבול רצועת עזה עם מצרים. ציר פילדלפי לשעבר. מדובר בציר באורך של כ-12 ק״מ ברוחב של כק״מ. בעבר, צה״ל דאג לחסום אותו, כך שלא יעברו חומרי גלם משטח מצרים לעזה. כיום, המצרים אמורים לדאוג לכך.
סבבי הלחימה התכופים האחרונים מול ישראל, מראים כי הצבא המצרי לא ממש עושה זאת. אם חמאס וג׳יאהד מסוגלים לשגר אלפי רקטות בכל סבב, גם אם הוא מתרחש שנה אחרי שנה, המשמעות היא, שחומרי גלם עוברים משטח מצרים לעזה בכמויות גדולות.
בלי רקטות, אין לארגוני הטרור בעזה כמעט שום מנוף צבאי על ישראל. המכשול התת קרקעי סיכל את המנהרות ההתקפיות ואת האפשרות לתקיפה קרקעית עילית כלשהי משטח עזה לכיוון ישראל. המוצר היחיד שנשאר לארגוני הטרור הוא רקטות. והם משקיעים בכך המון משאבים בייצור סדרתי ופיתוח דגמים חדשים ומדוייקים יותר. הם גם משקיעים בפיתוח וייצור כלים בלתי מאוישים. גם אלו צריכים חומרי גלם שמגיעים משטח מצרים.
צביעות מצרית
ומצרים? היא משחקת בשני כובעים. בשפה פחות דיפלומטית קוראים לזה צביעות. מצד אחד, קהיר ״מתנדבת״ כל פעם לתווך בין ישראל לארגוני הטרור בעזה. מצד שני, אותה קהיר, כבר עשרות שנים, מאז ההתנתקות ב-2005, ממשיכה להעלים עין מהברחות דרך שטח סיני לעזה. וזה במקרה הטוב. האם הצבא המצרי מרוויח מהברחות אלו? זו שאלה פתוחה.
כלומר, ביד אחת קהיר מקבלת תשבוחות מהצמרת המדינית בישראל אחרי כל מבצע בשל התיווך בין הצדדים. ביד השנייה, אותה קהיר, בתרחיש הטוב, מעלימה עין מהברחת חומרי גלם המשמשים לייצור רקטות בעזה. כאלו שמוצאות את דרכן לעורף הישראלי בכל סבב בעזה. בתרחיש הרע, אנשי צבא ועסקים מצריים מרוויחים מירי רקטות על ישראל.
ישראל הרשמית , גם אם יודעת ומבינה (וספק אם לא), חסרת אונים בכל הקשור להגבלת קהיר. הסכם השלום עם מצרים הוא נכס אסטרטגי. גם אם את מחיר קיומו צריכים לשלם תושבי עוטף עזה.
לישראל הרשמית גם קל עם העובדה שדעת הקהל בישראל נוטה להפעלת כוח נגד חמאס או ג׳יאהד כפתרון לבעייה בעזה. אם הציבור הישראלי היה דורש לעשות משהו מול מצרים, המאפשרת את מעבר חומרי הגלם לייצור רקטות בעזה, זו הייתה בעיה עבור לשכת ראש הממשלה ומשרד הביטחון. שני גופים שאין להם הרבה מה לעשות מול מצרים בהקשר זה.
כעת, שתם עוד סבב, הפעם בשם ״עלות השחר״, מצרים תמשיך להעלים עין, חומרי גלם ימשיכו לזרום דרך שטח מצרים, מסיני לעזה. חמאס וג׳יאהד ימשיכו לייצר רקטות ובסבב הבא, מצרים תתווך עוד פעם בין ישראל לארגוני טרור. והציבור בישראל ימשיך להסיר אחריות ממצרים לבניין הכוח בעזה.
בירושלים ימשיכו לחייך ולספק מחמאות ציבוריות לשלטון בקהיר, על אף שגם שם יודעים - בניין הכוח של ארגוני הטרור בעזה, קשור בטבורו לשלטון בקהיר.
