דעה | צה"ל זקוק ליציבות השלטון
במדינה קטנה, בסביבה שחלקה עוינת, רוויית איומים מבית ומחוץ יש מגוון עצום של אתגרים קשים לצבא ולפוליטיקאים. במציאות כזו, ישנה חשיבות אדירה להרמוניה בין האזרחים שעיסוקם פוליטיקה לבין לובשי המדים
דן ארקין
| 16/06/2022
תמונה: דובר צה״ל
שלושה אלופי צה"ל, שאחד מהם יהיה רמטכ"ל, נתבקשו על ידי רב אלוף כוכבי להציג בפניו בקרוב את חזונם על דמות צה"ל. אין שום ספק ששלושה האלופים, בוודאי זה שיהיה רמטכ"ל, וכך גם הרמטכ"ל הנוכחי, מבקשים ומשוועים לדבר אחד – יציבות פוליטית. ממשלה יציבה. יציבות שלטונית.
יחסי ממשלה-צה"ל
עד כה, והלוואי ולא ישתנה לעולם, יחסי ממשלה-צה"ל מתנהלים כפי שמקובל במדינה דמוקרטית אמיתית: ראש הממשלה ושרי ממשלתו הם הקובעים ומנחים את מדיניות הצבא, ולא חלילה להיפך. לובשי המדים כפופים ללובשי החליפות המעונבות. שר הביטחון הוא המכתיב לצבא את הפרשנות והמשמעות של החלטות הממשלה, לביצוע.
עוד מקובל בישראל מאז ומתמיד שראש הממשלה ושרי הביטחון והבט"פ מתווים את המדיניות של הארגונים האמונים על אכיפת החוק במדינה, כלומר צה"ל, המוסד, שב"כ, משטרת ישראל, שרות בתי הסוהר ואחרים. ראש הממשלה הוא המחליט והמאשר הסופי מבצעים מיוחדים ומובחרים של צה"ל והמוסד בחו"ל, ויש ישיבות מיוחדות המוקדשות לאישור מבצעים, גיחות ותגובות.
למען הביטחון ותקינות העבודה צריך שהדרג הצבאי ייהנה מיציבות שלטונית אזרחית ולא חילופי שלטון כל כמה חודשים כאשר ממלאי התפקידים הבכירים מתחלפים בזה אחר זה לעיתים תכופות. קשים חייו של רמטכ"ל שבמשמרת שלו היו ארבע מערכות בחירות, ואולי תהיה חמישית, ממשלה תלויה על בלימה וחוסר ודאות מוחלט לגבי העתיד הקרוב והרחוק.
לכאורה מה לצבא ולשינויים הפוליטיים ולחילופי השלטון. ההקשר אינו במפלגות הפוליטיות אלא בממלאי התפקידים שמולם פועל הרמטכ"ל. ה"ממונה" הישיר על הרמטכ"ל הוא שר הביטחון ומעליו ראש הממשלה.
אבל הנה יש לרמטכ"ל שתי כתובות: אחד ראש ממשלה ואחד ראש ממשלה חלופי (לא היה כדבר הזה בתולדות הרפובליקות הדמוקרטיות), ושר הביטחון במציאות הפוליטית של היום אף הוא אינו יודע לבטח מה תהיה אחריתו האישית-פוליטית מחרתיים.
'שקט, כאן חושבים'
לא נעסוק כאן בהרכב הפוליטי-מפלגתי של ממשלה זו או אחרת, ימין, שמאל או מרכז. אבל בימים טרופים אלו בפוליטיקה הישראלית מותר להעלות על הדעת סצנה שבה שר הביטחון או הרמטכ"ל מבקשים פגישה דחופה עם ראש הממשלה עקב אירוע ביטחוני חשוב.
אבל, כמו שאומרים הצרפתים HELAS! נפתלי בנט עסוק בפגישה עם ניר אורבך. ב-02.00 בלילה מטלפן לבנט ראש לשכת רמס"ד כדי לדווח, אבל בנט עסוק בשיחה עם עידית סילמן.
ברור שראש הממשלה ימצא זמן לפגישות עם שר הביטחון, עם הרמטכ"ל ולשיחה ליילית עם רל"ש רמס"ד. ענייני הביטחון של המדינה לא הוזנחו בתקופת השנה של ממשלת בנט. ראש הממשלה ושר הביטחון קיבלו החלטות מבצעיות, נעשו דברים בצה"ל, בוצעו פעולות מעבר לגבולות, מקרוב ומרחוק, יצא לפועל התרגיל הגדול ביותר בתולדות הצבא, מרכבות האש.
אבל המצב איננו בריא. מערכת ביטחון, צבא, רמטכ"ל והמטה הכללי שלו על כל זרועותיו זקוקים ל'שקט, כאן עובדים', ויותר חשוב: 'שקט, כאן חושבים'.
ועם ישראל, כמעט כל ערב בערוצי הטלוויזיה רואה במה עוסקים נבחריו, ומכל המפלגות, הנבחרים שבידיהם החלטות על תקציב המדינה, תקציב צה"ל ותקציבי רכש במיליארדים רבים. מופעים של השמצות, גסות רוח, האשמות-שווא, ביזוי הממשלה וראשיה, קריאות ביניים ש'שקרן' ו'נוכל' הן העדינות ביותר. צריחות שאינן מאפשרות לנואמים להשמיע בחופשיות שני פסוקים רצופים מנאומיהם. רמה נמוכה ביותר של פרלמנטריזם.
להתכונן למלחמה
היעדר היציבות הפוליטית והקיטוב החמור בתקופה זו בציבור בין ימין לשמאל, בין קיצוניים מכל המחנות, בין חילונים לדתיים נותנים את אותותיהם. אני רוצים לקוות שהצבא מוכן למלחמה. אך תופעות שליליות חודרות לשורות הצבא ומעוותות את ערכי השוויון של כל לובשי המדים.
שירת בנות, קצינה שנפסלה מקיום טקס מול הכותל המערבי, איומי חרדים שלא להתגייס ליחידה שמשרתות בה בנות, התנהגויות של חיילי צה"ל במחסומי איו"ש, העברת מידע מסווג לגורמי חוץ, חיילים מעורבים במכירת נשק או בגניבתו. לא תמיד באו תגובות מהירות וענייניות של צה"ל לתופעות חריגות, במטרה שהאחראים ייענשו ומעשים פסולים לא יישנו.
המשימה העיקרית של צה"ל היא להתכונן למלחמה, להילחם ולנצח במלחמה. לא בכדי חוזר ומדגיש רב אלוף כוכבי עקרונות כמו שאיפה לניצחון, קטלניות, חתירה למגע, שילוביות, קישוריות, רב-זרועיות. מונחים שנהפכו לנחלת כל דרגי הצבא כחלק מ'רוח צה"ל', ומדברים על זה בצבא לא רק בקרב הקצונה אלא עד הלוחם הטוראי בחטיבה.
לא הכל מושלם בצה"ל. רחוק מזה. יש טעויות קטנות ויש משגים חמורים, ויש בכירים לשעבר שחוזרים וטוענים שצה"ל אינו מצויד כהלכה, שיש חוסרי ציוד, שהצבא אינו מוכן למלחמה. כדאי לשמוע ולבדוק את כל הטענות הללו ולתקן את הטעון תיקון.
דוגמה: יש סעיפי רכש בעלי חשיבות רבה לצבא, בעיקר לחיל האוויר, שהטיפול בהם איטי ומסורבל גם בצה"ל, גם במשרדי ממשלה, ולפעמים גם אצל הספקים בחו"ל. בבסיסי חיל האוויר יש מי שממתינים בקוצר רוח לפריטי הציוד האלו הנחוצים לביצוע משימות מבצעיות.
צה״ל: כמו נושאת מטוסים ענקית
ובכל זאת, מותר לנקוט הכללה ולומר שהמערכת הצה"לית יותר מאורגנת ויותר מסודרת מזו האזרחית. המבנה ההירארכי של הצבא והשיטה של העברת פקודות מלמעלה למטה ובקרה על ביצוע, אם אלו מתנהלים על פי החוקים, הפקודות, ההוראות וההנחיות, הרי הצבא, שהוא גוף ענק מורכב ומסובך, הוא ארגון מסודר.
אפילו לפעמים נראה לאזרחים שהדברים מבוצעים בצבא באיטיות ובסרבול, הרי הוא כמו אותה נושאת מטוסים ענקית בים מקבלת פקודה להסתובב 180 מעלות. זה לוקח חצי יום, אבל בסוף היא מפליגה בכיוון הנכון.
המצב האידאלי הוא שמול המערכת הצבאי תפעל מערכת אזרחית בעלת ערכים וסדרים דומים. הצבא והרמטכ"ל בראשו זקוקים למערכת פוליטית יציבה, לראש ממשלה ושרים שיכהנו ארבע שנים, כמקובל ברוב המדינות הדמוקרטיות.
לא בחירות כל כמה חודשים, לא חילופי גברי בצמרת הביטחונית כל כמה חודשים, אלא שלטון יציב, מקובל על רוב הציבור ומבוסס פרלמנטרית וציבורית.
זה הכרח המציאות במדינה קטנה, בסביבה שחלקה עוינת, רוויית איומים מבית ומחוץ ולכן יש מגוון עצום של אתגרים קשים לצבא ולפוליטיקאים. יש חשיבות אדירה להרמוניה בין האזרחים שעיסוקם פוליטיקה לבין לובשי המדים.
במדינה קטנה, בסביבה שחלקה עוינת, רוויית איומים מבית ומחוץ יש מגוון עצום של אתגרים קשים לצבא ולפוליטיקאים. במציאות כזו, ישנה חשיבות אדירה להרמוניה בין האזרחים שעיסוקם פוליטיקה לבין לובשי המדים
תמונה: דובר צה״ל
שלושה אלופי צה"ל, שאחד מהם יהיה רמטכ"ל, נתבקשו על ידי רב אלוף כוכבי להציג בפניו בקרוב את חזונם על דמות צה"ל. אין שום ספק ששלושה האלופים, בוודאי זה שיהיה רמטכ"ל, וכך גם הרמטכ"ל הנוכחי, מבקשים ומשוועים לדבר אחד – יציבות פוליטית. ממשלה יציבה. יציבות שלטונית.
יחסי ממשלה-צה"ל
עד כה, והלוואי ולא ישתנה לעולם, יחסי ממשלה-צה"ל מתנהלים כפי שמקובל במדינה דמוקרטית אמיתית: ראש הממשלה ושרי ממשלתו הם הקובעים ומנחים את מדיניות הצבא, ולא חלילה להיפך. לובשי המדים כפופים ללובשי החליפות המעונבות. שר הביטחון הוא המכתיב לצבא את הפרשנות והמשמעות של החלטות הממשלה, לביצוע.
עוד מקובל בישראל מאז ומתמיד שראש הממשלה ושרי הביטחון והבט"פ מתווים את המדיניות של הארגונים האמונים על אכיפת החוק במדינה, כלומר צה"ל, המוסד, שב"כ, משטרת ישראל, שרות בתי הסוהר ואחרים. ראש הממשלה הוא המחליט והמאשר הסופי מבצעים מיוחדים ומובחרים של צה"ל והמוסד בחו"ל, ויש ישיבות מיוחדות המוקדשות לאישור מבצעים, גיחות ותגובות.
למען הביטחון ותקינות העבודה צריך שהדרג הצבאי ייהנה מיציבות שלטונית אזרחית ולא חילופי שלטון כל כמה חודשים כאשר ממלאי התפקידים הבכירים מתחלפים בזה אחר זה לעיתים תכופות. קשים חייו של רמטכ"ל שבמשמרת שלו היו ארבע מערכות בחירות, ואולי תהיה חמישית, ממשלה תלויה על בלימה וחוסר ודאות מוחלט לגבי העתיד הקרוב והרחוק.
לכאורה מה לצבא ולשינויים הפוליטיים ולחילופי השלטון. ההקשר אינו במפלגות הפוליטיות אלא בממלאי התפקידים שמולם פועל הרמטכ"ל. ה"ממונה" הישיר על הרמטכ"ל הוא שר הביטחון ומעליו ראש הממשלה.
אבל הנה יש לרמטכ"ל שתי כתובות: אחד ראש ממשלה ואחד ראש ממשלה חלופי (לא היה כדבר הזה בתולדות הרפובליקות הדמוקרטיות), ושר הביטחון במציאות הפוליטית של היום אף הוא אינו יודע לבטח מה תהיה אחריתו האישית-פוליטית מחרתיים.
'שקט, כאן חושבים'
לא נעסוק כאן בהרכב הפוליטי-מפלגתי של ממשלה זו או אחרת, ימין, שמאל או מרכז. אבל בימים טרופים אלו בפוליטיקה הישראלית מותר להעלות על הדעת סצנה שבה שר הביטחון או הרמטכ"ל מבקשים פגישה דחופה עם ראש הממשלה עקב אירוע ביטחוני חשוב.
אבל, כמו שאומרים הצרפתים HELAS! נפתלי בנט עסוק בפגישה עם ניר אורבך. ב-02.00 בלילה מטלפן לבנט ראש לשכת רמס"ד כדי לדווח, אבל בנט עסוק בשיחה עם עידית סילמן.
ברור שראש הממשלה ימצא זמן לפגישות עם שר הביטחון, עם הרמטכ"ל ולשיחה ליילית עם רל"ש רמס"ד. ענייני הביטחון של המדינה לא הוזנחו בתקופת השנה של ממשלת בנט. ראש הממשלה ושר הביטחון קיבלו החלטות מבצעיות, נעשו דברים בצה"ל, בוצעו פעולות מעבר לגבולות, מקרוב ומרחוק, יצא לפועל התרגיל הגדול ביותר בתולדות הצבא, מרכבות האש.
אבל המצב איננו בריא. מערכת ביטחון, צבא, רמטכ"ל והמטה הכללי שלו על כל זרועותיו זקוקים ל'שקט, כאן עובדים', ויותר חשוב: 'שקט, כאן חושבים'.
ועם ישראל, כמעט כל ערב בערוצי הטלוויזיה רואה במה עוסקים נבחריו, ומכל המפלגות, הנבחרים שבידיהם החלטות על תקציב המדינה, תקציב צה"ל ותקציבי רכש במיליארדים רבים. מופעים של השמצות, גסות רוח, האשמות-שווא, ביזוי הממשלה וראשיה, קריאות ביניים ש'שקרן' ו'נוכל' הן העדינות ביותר. צריחות שאינן מאפשרות לנואמים להשמיע בחופשיות שני פסוקים רצופים מנאומיהם. רמה נמוכה ביותר של פרלמנטריזם.
להתכונן למלחמה
היעדר היציבות הפוליטית והקיטוב החמור בתקופה זו בציבור בין ימין לשמאל, בין קיצוניים מכל המחנות, בין חילונים לדתיים נותנים את אותותיהם. אני רוצים לקוות שהצבא מוכן למלחמה. אך תופעות שליליות חודרות לשורות הצבא ומעוותות את ערכי השוויון של כל לובשי המדים.
שירת בנות, קצינה שנפסלה מקיום טקס מול הכותל המערבי, איומי חרדים שלא להתגייס ליחידה שמשרתות בה בנות, התנהגויות של חיילי צה"ל במחסומי איו"ש, העברת מידע מסווג לגורמי חוץ, חיילים מעורבים במכירת נשק או בגניבתו. לא תמיד באו תגובות מהירות וענייניות של צה"ל לתופעות חריגות, במטרה שהאחראים ייענשו ומעשים פסולים לא יישנו.
המשימה העיקרית של צה"ל היא להתכונן למלחמה, להילחם ולנצח במלחמה. לא בכדי חוזר ומדגיש רב אלוף כוכבי עקרונות כמו שאיפה לניצחון, קטלניות, חתירה למגע, שילוביות, קישוריות, רב-זרועיות. מונחים שנהפכו לנחלת כל דרגי הצבא כחלק מ'רוח צה"ל', ומדברים על זה בצבא לא רק בקרב הקצונה אלא עד הלוחם הטוראי בחטיבה.
לא הכל מושלם בצה"ל. רחוק מזה. יש טעויות קטנות ויש משגים חמורים, ויש בכירים לשעבר שחוזרים וטוענים שצה"ל אינו מצויד כהלכה, שיש חוסרי ציוד, שהצבא אינו מוכן למלחמה. כדאי לשמוע ולבדוק את כל הטענות הללו ולתקן את הטעון תיקון.
דוגמה: יש סעיפי רכש בעלי חשיבות רבה לצבא, בעיקר לחיל האוויר, שהטיפול בהם איטי ומסורבל גם בצה"ל, גם במשרדי ממשלה, ולפעמים גם אצל הספקים בחו"ל. בבסיסי חיל האוויר יש מי שממתינים בקוצר רוח לפריטי הציוד האלו הנחוצים לביצוע משימות מבצעיות.
צה״ל: כמו נושאת מטוסים ענקית
ובכל זאת, מותר לנקוט הכללה ולומר שהמערכת הצה"לית יותר מאורגנת ויותר מסודרת מזו האזרחית. המבנה ההירארכי של הצבא והשיטה של העברת פקודות מלמעלה למטה ובקרה על ביצוע, אם אלו מתנהלים על פי החוקים, הפקודות, ההוראות וההנחיות, הרי הצבא, שהוא גוף ענק מורכב ומסובך, הוא ארגון מסודר.
אפילו לפעמים נראה לאזרחים שהדברים מבוצעים בצבא באיטיות ובסרבול, הרי הוא כמו אותה נושאת מטוסים ענקית בים מקבלת פקודה להסתובב 180 מעלות. זה לוקח חצי יום, אבל בסוף היא מפליגה בכיוון הנכון.
המצב האידאלי הוא שמול המערכת הצבאי תפעל מערכת אזרחית בעלת ערכים וסדרים דומים. הצבא והרמטכ"ל בראשו זקוקים למערכת פוליטית יציבה, לראש ממשלה ושרים שיכהנו ארבע שנים, כמקובל ברוב המדינות הדמוקרטיות.
לא בחירות כל כמה חודשים, לא חילופי גברי בצמרת הביטחונית כל כמה חודשים, אלא שלטון יציב, מקובל על רוב הציבור ומבוסס פרלמנטרית וציבורית.
זה הכרח המציאות במדינה קטנה, בסביבה שחלקה עוינת, רוויית איומים מבית ומחוץ ולכן יש מגוון עצום של אתגרים קשים לצבא ולפוליטיקאים. יש חשיבות אדירה להרמוניה בין האזרחים שעיסוקם פוליטיקה לבין לובשי המדים.
