ועדת חוץ וביטחון: אין נוהל מסודר לפיקוח ביטחוני על עסקאות G2G
דיון בוועדת חוץ וביטחון מעלה כי חוק הפיקוח על הייצוא אינו חל על עסקאות G2G וטרם הומצא לוועדה נוהל הנדרש על פי החוק לעשות זאת (על פי תקנות מכח סעיף 47 לחוק הפיקוח על הייצוא)
עמי רוחקס דומבה
| 14/06/2022
קרדיט: דוברות הכנסת - נועם מושקוביץ
ועדת החוץ הביטחון, בראשות ח"כ רם בן ברק, קיימה אתמול (ב') דיון מהיר בנושא "מכירת נשק ישראלי לממשלות דיקטטוריות" על פי הצעתו של ח"כ משה טור פז.
יו"ר הוועדה אמר בפתח הדיון: מדינת ישראל התברכה בתעשייה ביטחונית מתקדמת, וטוב שכך. אנו מדינה קטנה וחלק מהיכולת לשמור על ביטחוננו הוא לפתח אמצעים בעצמנו, ואז גם לסחור בהם בכדי להשיג משאבים נוספים. הדיון היום יהיה דיון עקרוני, בכדי שיהיה פומבי, שכן דיון על מקרה או דוגמה כזה ואחר יתקיים רק בפורום סגור.
ח"כ טור פז: בניין הכוח של מדינת ישראל נשען על פיתוח אמצע לוחמה. ישראל גם מפתחת אותם וגם משתמשת בהם ראשונה. עם זאת, יש צורך לעשות הבחנה בסיסית – למי מוכרים ומדוע? כשישראל מוכרת נשק כדי לייצר מערכות יחסים עם מדינות נוספות כחלק מאסטרטגיית - האויב של אויבי, ידידי - זה שיקול בטחוני הכרחי לקיום המדינה.
כאשר המטרה העיקרית היא רווח כלכלי - כאן נכנס גורם נגדי שצריך לגבור והוא השיקול המוסרי. האם הייצוא משמש לדיכוי בני אדם או לפגיעה. כאן המדינה צריכה לומר: המוסר גובר על הכסף. אם השיקול הביטחוני והבינלאומי יוצא מהאירוע - נכנס השיקול המוסרי. נכון יהיה שוועדה זו תפקח על הדברים, מראש ולא בדיעבד.
ח"כ מוסי רז: יש מורכבות בנושא זה, ויכולות להיות מדינות שהתנהלותן הפנימית היא אחת, והחיצונית היא אחרת, ולכן ניתן לשווק להן נשק הגנתי, כגון כיפת ברזל, ולא נשק כמו תוכנות מעקב, שניתן להשתמש בו לדכא דמוקרטיה וזכויות אדם בתוך מדינה.
המדיניות, החקיקה ורמת השקיפות של ישראל בנושא דרושות רביזיה, כי הן מתאימות לעולם של לפני 20-30 שנה.
הרב אבידן פרידמן, מנכ"ל עמותת ינשו"ף (ייצוא נשק: שקיפות ופיקוח): בחמש השנים האחרונות אני קם כל בוקר והולך לישון עם ההבנה הקשה שכאזרח במדינה דמוקרטית אני שותף לפשעים שנעשים עם הנשק שלנו, שמכירתו היא לא נגד החוק אלא להיפך - עם אישור רשמי של כנסת ישראל. אם אני אחראי לזה, אז אתם חברי הכנסת אחראים לזה עוד יותר. ועוד יותר מזה חברי ועדת החוץ והביטחון, וחייבים למצוא לזה תיקון.
פתרון אחד שעלה וכדאי לדון בו זה כיוון החקיקה, אבל עוד כיוון שכדאי ונכון לדבר עליו זה הרעיון של ועדת אתיקה מטעם ועדת החוץ והביטחון, שתהיה אחראית להכניס את השיקול המוסרי בצורה מכריעה, אל מול שיקולים לגיטימיים לעתים של רווח ובוודאי של דיפלומטיה.
למרות טענות ואמירות לאורך השנים, שהשיקול המוסרי נלקח בחשבון, אנחנו אזרחי מדינת ישראל לא זכינו לראות דוגמה לכך. לעומת זאת, ראינו הרבה מקרים, שלא נפרט, שקשה מאוד לדמיין מה היה השיקול שגבר על השיקול המוסרי שלא לתמוך ברצח אלפי חפים מפשע.
ועדת אתיקה כזאת חייבת לכלול שלושה המרכיבים חיוניים: 1. מנגנון של מלכתחילה ולא בדיעבד - בדיוק כמו שאפ"י עושים היום יפה מאוד בתהליך אישור הייצוא. 2. הרכב הוועדה חייב להיות מגוון - לא רק גורמי משרד הביטחון ומשרד החוץ אלא גם גורמי אקדמיה שמומחים באתיקה ובנורמות בינ"ל. 3. שתהיה רמה של שקיפות, כמובן לא על הכל, אבל על הקריטריונים בהחלט אפשר. המצב כיום פוגע ביכולת שלנו לדרוש דברים מוסריים אחרים ממדינות העולם, ופיקוח אפקטיבי בנושא יסייע בכך, סיכם הרב פרידמן.
רחל חן, ראשת אגף הפיקוח על הייצוא הביטחוני (אפ"י) במשרד הביטחון: פעילותנו מפוקחת ע"י בתי המשפט, ואני אישית כבר הייתי כעשר פעמים בדיונים עד לרמת בג"ץ, וכן מפוקחים ע"י הכנסת, שגם מסדירה את עבודתנו כי אנו פועלים על פי חוקים וצווים.
חוק הפיקוח על הייצוא הביטחוני מסדיר את פיקוח המדינה על ציוד, על העברת ידע ועל מתן שירות ביטחוני, מטעמים של ביטחון לאומי, יחסי החוץ של ישראל, התחייבויות בינ"ל שישראל נטלה על עצמה לאורך השנים ושמירה לעל אינטרסים חיוניים של המדינה. בצווים מוגדרות רשימות המוצרים שעליהם אנו מפקחים, וצו ציוד לחימה, שהוא צו ישראלי, נכנסו גם מוצרי סייבר.
האישור הוא דו-שלבי, בשלב הראשון ניתן רישיון שיווק, ולאחר מכן, ככל שיש עסקה, יש גם תהליך של רישיון לייצוא. כל גורם שרוצה רישיון חייב להירשם – הן החברה והן כל העובדים מטעמה המבצעים פעולות של שיווק וייצוא. יש לי סמכויות של עיצומים וקנסות של עד מיליון ש"ח למי שמבצע פעולות ללא רישיון וזה קורה לא מעט שאני מפעילה אותן.
כלל הבקשות נבחרות במסגרת ועדות מייעצות, ולי אסור להיות חברה בהן. נמצאים בהן נציגים מכלל הגופים הרלוונטיים, והוועדה הזו בסופו של דבר מגישה לי המלצה לכל בקשה ובקשה. כל בקשה נבחנת לגופה, כולל המוצר, סיווגו, המדינה המבוקשת, המשתמש והשימוש הסופי הפוטנציאלי שיודעים בשלב השיווק. לפעמים יש דברים שמתגלים רק לקראת שלב הייצוא, והכול נבחן בוועדות המייעצות, בכל אחד משני השלבים.
ח"כ טור פז: נגיד מכרנו 'עוזי' למדינה מסוימת, ואז התחלף בה השלטון, יש מה לעשות עם זה? חן השיבה: בגלל זה האחריות שלנו היא להסתכל לא רק על ה'כאן ועכשיו'. היו מדינות שהיו לנו יחסים מופלאים איתן ונפל בהן דבר. לכן אפשר למשל לא להמשיך לאפשר את מתן השירות למערכת מסוימת שנמכרה למדינה מסוימת, ואז היא הופכת לא רלוונטית עם הזמן.
ח"כ נירה שפק: יש לך פיקוח על עסקאות בין מדינות? Government-to-Government (G2G)?
חן השיבה: מבחינה פורמאלית אני לא רשאית לבחון רישיון לעסקה כזו, אבל היא עוברת תהליך כאילו זו עסקה מסחרית לחלוטין, מבלי הצורך לחתימה על רישיון בסוף.
עו"ד דרור גרנית, מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים: יש תקנות מכח סעיף 47 לחוק הפיקוח על הייצוא, כי עסקאות G2G של 200 מיליון ש״ח ומעלה, חייבת אישור של ועדת משנה של הקבינט. זה לא סכום גבוה בעסקאות כאלה, ולכן יש כאן פיקוח שוטף של הנושא של חברי הדרג הנבחר.
עו"ד הדר בר-שלום, מצוות הייעוץ המשפטי לוועדת החוץ והביטחון: החוק אמנם לא חל על המדינה בעסקת G2G, אבל הוא עדיין חל באופן מלא על החברה המסחרית עצמה, כך שיש פיקוח מסוים.
בנוסף חשוב להדגיש כי על פי סעיף 47 לחוק אמור היה להיקבע בהחלטת ממשלה נוהל בנוגע ליצוא ביטחוני מכוח הסכם בין מדינת ישראל לבין מדינה אחרת ונוהל זה יובא לידיעת ועדת החוץ והביטחון. למיטב ידיעתי, עד היום זה לא קרה.
חה"כ טור פז ושפק אמרו כי יש להמשיך את הדיונים בנושא בוועדה סגורה כדי לבחון מקרים פרטניים.
יו"ר ועדת החוץ והביטחון, ח"כ רם בן ברק, סיכם: אנחנו ככנסת כנראה לא יודעים לבקר טוב מספיק את הנעשה בתחום. ייתכן שהביקורת תעיר הערות, וייתכן שנמחא לכם כפיים, אבל ברור שבנושא כה רגיש יש לפקח בצורה הדוקה יותר.
אשוחח עם ראשת אפ"י, ולאחר מכן אחליט אם להקים ועדת אתיקה מטעם הוועדה, שכל כמה חודשים יובאו לאישורה מספר עסקאות שיש בהן בעייתיות, או אולי כל כמה חודשים נדרוש את אפ"י להציג את העסקאות בוועדת המשנה למודיעין.
דיון בוועדת חוץ וביטחון מעלה כי חוק הפיקוח על הייצוא אינו חל על עסקאות G2G וטרם הומצא לוועדה נוהל הנדרש על פי החוק לעשות זאת (על פי תקנות מכח סעיף 47 לחוק הפיקוח על הייצוא)
קרדיט: דוברות הכנסת - נועם מושקוביץ
ועדת החוץ הביטחון, בראשות ח"כ רם בן ברק, קיימה אתמול (ב') דיון מהיר בנושא "מכירת נשק ישראלי לממשלות דיקטטוריות" על פי הצעתו של ח"כ משה טור פז.
יו"ר הוועדה אמר בפתח הדיון: מדינת ישראל התברכה בתעשייה ביטחונית מתקדמת, וטוב שכך. אנו מדינה קטנה וחלק מהיכולת לשמור על ביטחוננו הוא לפתח אמצעים בעצמנו, ואז גם לסחור בהם בכדי להשיג משאבים נוספים. הדיון היום יהיה דיון עקרוני, בכדי שיהיה פומבי, שכן דיון על מקרה או דוגמה כזה ואחר יתקיים רק בפורום סגור.
ח"כ טור פז: בניין הכוח של מדינת ישראל נשען על פיתוח אמצע לוחמה. ישראל גם מפתחת אותם וגם משתמשת בהם ראשונה. עם זאת, יש צורך לעשות הבחנה בסיסית – למי מוכרים ומדוע? כשישראל מוכרת נשק כדי לייצר מערכות יחסים עם מדינות נוספות כחלק מאסטרטגיית - האויב של אויבי, ידידי - זה שיקול בטחוני הכרחי לקיום המדינה.
כאשר המטרה העיקרית היא רווח כלכלי - כאן נכנס גורם נגדי שצריך לגבור והוא השיקול המוסרי. האם הייצוא משמש לדיכוי בני אדם או לפגיעה. כאן המדינה צריכה לומר: המוסר גובר על הכסף. אם השיקול הביטחוני והבינלאומי יוצא מהאירוע - נכנס השיקול המוסרי. נכון יהיה שוועדה זו תפקח על הדברים, מראש ולא בדיעבד.
ח"כ מוסי רז: יש מורכבות בנושא זה, ויכולות להיות מדינות שהתנהלותן הפנימית היא אחת, והחיצונית היא אחרת, ולכן ניתן לשווק להן נשק הגנתי, כגון כיפת ברזל, ולא נשק כמו תוכנות מעקב, שניתן להשתמש בו לדכא דמוקרטיה וזכויות אדם בתוך מדינה.
המדיניות, החקיקה ורמת השקיפות של ישראל בנושא דרושות רביזיה, כי הן מתאימות לעולם של לפני 20-30 שנה.
הרב אבידן פרידמן, מנכ"ל עמותת ינשו"ף (ייצוא נשק: שקיפות ופיקוח): בחמש השנים האחרונות אני קם כל בוקר והולך לישון עם ההבנה הקשה שכאזרח במדינה דמוקרטית אני שותף לפשעים שנעשים עם הנשק שלנו, שמכירתו היא לא נגד החוק אלא להיפך - עם אישור רשמי של כנסת ישראל. אם אני אחראי לזה, אז אתם חברי הכנסת אחראים לזה עוד יותר. ועוד יותר מזה חברי ועדת החוץ והביטחון, וחייבים למצוא לזה תיקון.
פתרון אחד שעלה וכדאי לדון בו זה כיוון החקיקה, אבל עוד כיוון שכדאי ונכון לדבר עליו זה הרעיון של ועדת אתיקה מטעם ועדת החוץ והביטחון, שתהיה אחראית להכניס את השיקול המוסרי בצורה מכריעה, אל מול שיקולים לגיטימיים לעתים של רווח ובוודאי של דיפלומטיה.
למרות טענות ואמירות לאורך השנים, שהשיקול המוסרי נלקח בחשבון, אנחנו אזרחי מדינת ישראל לא זכינו לראות דוגמה לכך. לעומת זאת, ראינו הרבה מקרים, שלא נפרט, שקשה מאוד לדמיין מה היה השיקול שגבר על השיקול המוסרי שלא לתמוך ברצח אלפי חפים מפשע.
ועדת אתיקה כזאת חייבת לכלול שלושה המרכיבים חיוניים: 1. מנגנון של מלכתחילה ולא בדיעבד - בדיוק כמו שאפ"י עושים היום יפה מאוד בתהליך אישור הייצוא. 2. הרכב הוועדה חייב להיות מגוון - לא רק גורמי משרד הביטחון ומשרד החוץ אלא גם גורמי אקדמיה שמומחים באתיקה ובנורמות בינ"ל. 3. שתהיה רמה של שקיפות, כמובן לא על הכל, אבל על הקריטריונים בהחלט אפשר. המצב כיום פוגע ביכולת שלנו לדרוש דברים מוסריים אחרים ממדינות העולם, ופיקוח אפקטיבי בנושא יסייע בכך, סיכם הרב פרידמן.
רחל חן, ראשת אגף הפיקוח על הייצוא הביטחוני (אפ"י) במשרד הביטחון: פעילותנו מפוקחת ע"י בתי המשפט, ואני אישית כבר הייתי כעשר פעמים בדיונים עד לרמת בג"ץ, וכן מפוקחים ע"י הכנסת, שגם מסדירה את עבודתנו כי אנו פועלים על פי חוקים וצווים.
חוק הפיקוח על הייצוא הביטחוני מסדיר את פיקוח המדינה על ציוד, על העברת ידע ועל מתן שירות ביטחוני, מטעמים של ביטחון לאומי, יחסי החוץ של ישראל, התחייבויות בינ"ל שישראל נטלה על עצמה לאורך השנים ושמירה לעל אינטרסים חיוניים של המדינה. בצווים מוגדרות רשימות המוצרים שעליהם אנו מפקחים, וצו ציוד לחימה, שהוא צו ישראלי, נכנסו גם מוצרי סייבר.
האישור הוא דו-שלבי, בשלב הראשון ניתן רישיון שיווק, ולאחר מכן, ככל שיש עסקה, יש גם תהליך של רישיון לייצוא. כל גורם שרוצה רישיון חייב להירשם – הן החברה והן כל העובדים מטעמה המבצעים פעולות של שיווק וייצוא. יש לי סמכויות של עיצומים וקנסות של עד מיליון ש"ח למי שמבצע פעולות ללא רישיון וזה קורה לא מעט שאני מפעילה אותן.
כלל הבקשות נבחרות במסגרת ועדות מייעצות, ולי אסור להיות חברה בהן. נמצאים בהן נציגים מכלל הגופים הרלוונטיים, והוועדה הזו בסופו של דבר מגישה לי המלצה לכל בקשה ובקשה. כל בקשה נבחנת לגופה, כולל המוצר, סיווגו, המדינה המבוקשת, המשתמש והשימוש הסופי הפוטנציאלי שיודעים בשלב השיווק. לפעמים יש דברים שמתגלים רק לקראת שלב הייצוא, והכול נבחן בוועדות המייעצות, בכל אחד משני השלבים.
ח"כ טור פז: נגיד מכרנו 'עוזי' למדינה מסוימת, ואז התחלף בה השלטון, יש מה לעשות עם זה? חן השיבה: בגלל זה האחריות שלנו היא להסתכל לא רק על ה'כאן ועכשיו'. היו מדינות שהיו לנו יחסים מופלאים איתן ונפל בהן דבר. לכן אפשר למשל לא להמשיך לאפשר את מתן השירות למערכת מסוימת שנמכרה למדינה מסוימת, ואז היא הופכת לא רלוונטית עם הזמן.
ח"כ נירה שפק: יש לך פיקוח על עסקאות בין מדינות? Government-to-Government (G2G)?
חן השיבה: מבחינה פורמאלית אני לא רשאית לבחון רישיון לעסקה כזו, אבל היא עוברת תהליך כאילו זו עסקה מסחרית לחלוטין, מבלי הצורך לחתימה על רישיון בסוף.
עו"ד דרור גרנית, מחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים: יש תקנות מכח סעיף 47 לחוק הפיקוח על הייצוא, כי עסקאות G2G של 200 מיליון ש״ח ומעלה, חייבת אישור של ועדת משנה של הקבינט. זה לא סכום גבוה בעסקאות כאלה, ולכן יש כאן פיקוח שוטף של הנושא של חברי הדרג הנבחר.
עו"ד הדר בר-שלום, מצוות הייעוץ המשפטי לוועדת החוץ והביטחון: החוק אמנם לא חל על המדינה בעסקת G2G, אבל הוא עדיין חל באופן מלא על החברה המסחרית עצמה, כך שיש פיקוח מסוים.
בנוסף חשוב להדגיש כי על פי סעיף 47 לחוק אמור היה להיקבע בהחלטת ממשלה נוהל בנוגע ליצוא ביטחוני מכוח הסכם בין מדינת ישראל לבין מדינה אחרת ונוהל זה יובא לידיעת ועדת החוץ והביטחון. למיטב ידיעתי, עד היום זה לא קרה.
חה"כ טור פז ושפק אמרו כי יש להמשיך את הדיונים בנושא בוועדה סגורה כדי לבחון מקרים פרטניים.
יו"ר ועדת החוץ והביטחון, ח"כ רם בן ברק, סיכם: אנחנו ככנסת כנראה לא יודעים לבקר טוב מספיק את הנעשה בתחום. ייתכן שהביקורת תעיר הערות, וייתכן שנמחא לכם כפיים, אבל ברור שבנושא כה רגיש יש לפקח בצורה הדוקה יותר.
אשוחח עם ראשת אפ"י, ולאחר מכן אחליט אם להקים ועדת אתיקה מטעם הוועדה, שכל כמה חודשים יובאו לאישורה מספר עסקאות שיש בהן בעייתיות, או אולי כל כמה חודשים נדרוש את אפ"י להציג את העסקאות בוועדת המשנה למודיעין.
