פרשנות | בישראל טוענים שייקחו לאיראן שנתיים להגיע לפצצה בטיל - מסמכים של סבא״א מעלים ספקות בכך
אחרי שאיראן הוכיחה יכולות העשרת אורניום וייצור מתכת אורניום, עברו בישראל הרשמית לנרטיב חדש - איראן צריכה להתאים את הפצצה לטיל. מנגד, מסמכים מראים שמיומה הראשון, אי שם בשנות ה-80, תכנית הגרעין של איראן עסקה בפצצה שמיועדת לטיל. מסמכי הארכיון מצידם הראו שאיראן כבר בחנה את כל מרכיבי הפצצה לפני שנות האלפיים
עמי רוחקס דומבה
| 12/06/2022
סטילס: קובי גדעון/ לע"מ
מקבלי ההחלטות בישראל רגילים למכור לציבור הישראלי נרטיב שמתאים להם בנושא הגרעין האיראני. הרעיון המסדר הוא שאף אחד לא רוצה להודות בכישלון. איראן עד היום לא הציגה פצצה גרעינית (כמו צפ״ק למשל) וגם לא ערכה ניסוי גרעיני. כך שמקבלי החלטות ישראלים, במציאות כזו, יכולים לטעון להצלחות ההחלטות שלהם לאורך השנים.
אף על פי שאיראן טרם הציגה פצצה, היא נחשבת למדינת סף. המחקר סביב גרעין צבאי באיראן החל מתישהו בסוף שנות ה-80, לפני כ-33 שנים. אולי יותר. מאז, הצליחה איראן לרכוש יכולות בתחום העשרת אורניום כולל הפיכתו למתכת אורניום. הצלחות תועדו גם בתחום הטילאות ובניסויים שעשתה במרכיבי הפצצה. מסמכים שתועדו בארכיון הגרעין שהובא לישראל ב-2018 הראו ניסויים קודמים במרכיבי פצצה, כולל מנגנון קריסה.
העשרת אורניום זו עובדה מוגמרת
השיח הרשמי בישראל בשנים האחרונות סביב הגרעין האיראני עסק בעיקר ביכולותיה להעשיר אורניום ולהפוך אותו למתכת על מנת ליצור את ליבת הפצצה. במשך שנים טענו בישראל שהאיראנים תקועים. שהחבלות והחיסולים המיוחסים למוסד הישראלי עובדים.
שאיראן מתקשה להגיע להעשרת אורניום בכמויות גדולות המספיקות ל״קו ייצור״ של פצצות. והנה, בחודשים האחרונים הגיעו מספר דו״חות של סבא״א שהפכו את הקערה על פיה ושמטו את הנרטיב שמכרו לציבור הישראלי בהקשר זה.
לא תמצאו היום בכירים או כאלו לשעבר בישראל הטוענים שאיראן לא יודעת להעשיר אורניום לרמה צבאית ולהפוך אותו למתכת. גם כאלו שבעבר טענו כך. האיראנים יודעים להעשיר אורניום לדרגת 60 ו-90 אחוזים, אפילו בתהליך רציף בקסקדה אחת. איראן גם יודעת לייצר מתכת אורניום. ״זמן הפריצה״ המבוסס על העשרת אורניום לפצצה מרגע קבלת פקודה מוערך במספר שבועות בודד. לכל היותר.
במקום זאת, עברו בישראל הרשמית לטענות שגם אם איראן תצליח להגיע לכמות מספקת של מתכת אורניום ברמת העשרה צבאית, עדיין ייקחו לה שנתיים להרכיב פצצה על טיל. כלומר, ״זמן הפריצה״ כעת מחושב לפי הזמן שייקח לאיראנים לשים פצצה בטיל - ולא בזמן שייקח לה להעשיר אורניום.
למה שנתיים? מכיוון שבישראל הרשמית טוענים שהאיראנים עדיין לא יודעים כיצד להתאים פצצה לגודל ראש קרבי של טיל. ההנחה המגולמת בטענה זו גורסת כי הניסויים שהאיראנים עשו בפרצ׳ין ומקומות נוספים, במרכיבי הפצצה, היו סביב פצצה גדולה. כזו שלא נכנסת בטיל. ועכשיו, האיראנים צריכים להקטין אותה למידה של רש״ק טיל - וזה יקח כשנתיים.
קבוצת עבודה ייעודית להתאמת פצצה לטיל
ובכן, טענה זו סותרת סכמה שהציג בינימין נתניהו בשנת 2018 כחלק ממסמכי הארכיון, המראה פצצה ברש״ק של טיל. ומדובר במסמכים מתחילת שנות האלפיים, אולי לפני. מדוע שהאיראנים ישרטטו סכמה של פצצה ברש״ק טיל במסמך שלא אמור להיות מפורסם לעולם? כנראה שהם תכננו מראש לבנות פצצה שתתאים לטיל. ולא אחת גדולה שצריך להקטין.
עם כל הכבוד לארכיון הגרעיני, ישנם מסמכים בהקשר פיתוח רש״ק לטיל השאהב-3 שהיו ידועים לארה״ב וסבא״א (וכנראה למוסד הישראלי) עשור קודם לכן. מסמכים גלויים של סבא״א משנת 2008, כאמור, עשור לפני פרשת ארכיון הגרעין, חושפים כי האיראנים תכננו להתאים פצצה לטיל מהתחלה. ולא סתם, אפילו היו שש קבוצות עבודה הנדסיות בתכנית ״אימאד״ לפיתוח נשק גרעיני שעבדו על תכן הפצצה והטיל שיהאב-3 תחת פרויקט 111 בתכנית עימאד הידועה לשמצה.
מסמך שפורסם על ידי סבא״א בשנת 2018 טוען כי ״במהלך הפגישות שהוזכרו לעיל, הסוכנות תיארה גם פרמטרים ועבודות פיתוח הקשורות לטיל שהאב 3, בפרט היבטים טכניים של רכב כניסה חוזרת, והעמידה לרשות איראן לבחינה תמונת מחשב שסופקה על ידי מדינות חברות אחרות המציגה תמונה סכמטית. פריסת תכולת הקונוס הפנימי של רכב כניסה חוזרת. פריסה זו הוערכה על ידי הסוכנות כסביר שתהיה מסוגלת להכיל מכשיר גרעיני.״
על פי הערכות, המסמכים שהציגה סבא״א לאיראן ב-2008 הגיעו ממחשב נייד שנגנב מאיראן ב-2004 על ידי המודיעין האמריקאי וידוע כ״מחשב המוות״. מחשב שכלל מגוון מסמכים אודות תכנית הגרעין הצבאית של איראן, כולל תכנון של ניסוי גרעיני תת קרקעי. כאמור, מסמכים אלו הוצגו לסבא״א כעשר שנים טרם פרשת הארכיון הגרעיני בישראל.
מסתירים מהציבור הישראלי
מסמך נוסף שפורסם גם הוא בשנת 2008 על ידי ממשלת בריטניה, חושף גם הוא תובנות מעניינות לגבי התאמת טיל השהאב 3 לפצצה גרעינית. המסמך מפרט את המסמכים שנמצאו באותו ״מחשב מוות״ איראני.
מסמך 7: ״מורכבת מארבע מצגות בפרסית המספקות סקירה כללית של "פרויקט 111" מזמן מה לפני דצמבר 2002 עד ינואר 2004. המסמכים מפרטים היבטים שונים של המאמץ של ישות לא מזוהה לפתח ולבנות רכב כניסה חוזר עבור ה-Shahab-3 המסוגל לאכלס מטען חדש עבור מערכת הטילים Shahab-3. החומר כולל קטע סרט קצר על הרכבה של תא מטען דמה לרכב.״
המצגות והסרט הקצר מעולם לא נחשפו לציבור בישראל. ומדובר בעדות המתועדת לפחות לתחילת האלפיים. כלומר, לפני כעשרים שנים.
מסמך 8: ״"הוראות להרכבת חלקי התא, הרכבת המטען בתוך התא והרכבת התא לראש נפץ של Shahab-3", מדובר ב-18 עמודים בפרסית, מדצמבר 2003–ינואר 2004, שהופקו על ידי קבוצה E6 של פרויקט 111. ״
המסמך מעולם לא הוצג לציבור הישראלי. גם הוא נוגע לפיתוחים הנוגעים לראש הנפץ של השאהב-3.
מסמך 13: ״יישום דרישות המאפיינים של ראש נפץ לטיל Shahab-3 עם מטען חדש, עם שימוש בשיטת אופטימיזציה לא ליניארית", 36 עמודים בפרסית, ממארס-אפריל 2003, שהופק על ידי קבוצה E4 של פרויקט 111. ״
המסמך מעולם לא הוצג לציבור הישראלי.
בהמשך נכתב, ״היבט אחד של המחקרים לכאורה מתייחס להמרה של דו תחמוצת האורניום ל-UF4, הידוע גם בשם מלח ירוק. היבט שני נוגע לפיתוח ובדיקה של נפץ במתח גבוה ומנפצי גשר מתפוצצים (EBW) לרבות, בין היתר, ירי בו-זמני של מספר נפצי EBW;
״הסדר בדיקות תת-קרקעיות ובדיקה של מערכת זעזועים אחת בקנה מידה מלא, חצי כדורית, מתכנסת, המונעת בחומר נפץ, שיכולה להיות ישימה למכשיר גרעיני מסוג פיצוץ.
״היבט שלישי של המחקרים נוגע לעבודות פיתוח שלכאורה בוצעו כדי לעצב מחדש את החרוט הפנימי של רכב הכניסה המחודש לטיל "שהאב-3" כדי להכיל ראש נפץ גרעיני.״
במסמך אחר של סבא״א, גם הוא מ-2008 נכתב: ״בנוגע לשישה דיווחים טכניים הקשורים לכאורה למאמצים להנדס תא חדש לרכב הכניסה החוזרת של טילי "שהאב-3", הצהירה איראן כי התיקים היו בצורה אלקטרונית ולכן ניתן היה לזייף אותם בקלות. כמו כן, איראן ציינה, בין היתר, כי המסמכים אינם שלמים וכי מבני הדו"ח היו מגוונים, מה שהעלה ספקות כבדים לגבי אמיתותם.״
כלומר, שישה דיווחים טכניים בנוגע להתאמות טיל השהאב-3 לפצצת גרעין - אף אחד מהם מעולם לא פורסם לציבור הישראלי.
באותו מסמך נכתב עוד לגבי מסמך 6: ״ללא תאריך, מסמך של חמישה עמודים בפרסית מ"משרד סחלב" ועד "ניהול עיצוב" המסכם את הפעילויות המדעיות של "פרויקט 111 קבוצות E1 - E6" ו"סגן היו"ר E.״
גם מסמך זה לא הוצג לציבור הישראלי.
פרויקט 111 - התאמת הטיל לפצצה
פרויקט 111 עסק בין היתר בתכנון ועיצוב טיל השאהב תחת ניהולו של מוחסן פחריזדה שחיסולו בנובמבר 2020 מיוחס למוסד הישראלי. מדוע שראש תכנית הגרעין הצבאית של איראן יהיה מעורב בתכנון טיל השאהב-3? לכאורה, ניתן היה לחשוב על הפרדה בין תחום הטילאות לגרעין. אלא אם כן תכן הטיל והפצצה תוכננו יחד מלכתחילה תחת אותו פרויקט.
מסמך 12: ״"סימולציית אלמנטים סופיים וניתוח דינמי חולף של מבנה ראש הנפץ", 39 עמודים בפרסית, מתאריך פברואר-מרץ 2003, שהופק על ידי קבוצה E5 של פרויקט 111. ״
המסמך מעולם לא נחשף לציבור הישראלי.
בסיום המסמך של סבא״א נכתבו שאלות פתוחות. אחת מהן היא: ״היקף הביקור של פקידי הסוכנות לאנרגיה אטומית באיראן (AEOI) במתקן גרעיני בפקיסטן ב-1987. ״ כמו גם, סבא״א הפנתה שאלות לאיראן לגבי ביקורים של פחריזדה בחו״ל בין השנים 1998-2001.
במסמך נוסף שפרסם freebeacon, מתואר המערך הפיזי של אותן קבוצות עבודה בפרויקט 111. ״המיקומים הגיאוגרפיים של המרכזים העוסקים בהיבט העיצובי והמחקרי של התוכנית, לרבות אתר מוג'דה (המכונה לאוויסאן 2), אתר שיאן (לאוויסאן 1), אוניברסיטת אימאם חוסיין והמתקנים המעורבים בעבודה על ראשי נפץ גרעיניים, כגון חממת, Parchin, ואתר Metfaz נמצאים כולם באזור הצבאי במזרח טהראן. קרבתם של אתרים אלו ממחישה בבירור את הקשר בין מרכזים המעורבים בייצור נשק גרעיני. ״
כלומר, לא רק קבוצת עבודה ייעודית עם חלוקה לצוותי מכלולים של התאמת הטיל לפצצה, אלא גם מערך מחקר ופיתוח פיזי המספק לאותן קבוצות עבודה את התשתית ההנדסית והמחקרית.
לפי הפרסום, באתר Hemmat, הממוקם באזור Khojeir, עבד המשטר על ייצור ראש נפץ גרעיני. ״למבנה האחראי על הנשק יש מרכז למחקר אווירי וחלל חדש ומתקדם, המוקדש לעבודה על פיתוח ראש נפץ גרעיני. Kamran Daneshjoo, שר המדע לשעבר היה ראש המרכז למו"פ של טכנולוגיות אווירונאוטיקה מתקדמות בשנים 2002 עד 2005 וחתם על מסמכים בתפקיד זה. ״, נכתב בפרסום.
עוד נכתב כי סבא״א הצליחה להשיג מסמכים הקושרים את פרויקט 5 (ייצור מתכת אוראניום לשימוש בליבת הפצצה) לבין פרויקט 111 לפיתוח ראש נפץ גרעיני לטיל. כלומר, אינטגרציה בין קבוצות עבודה שונות בתחומי טילאות ומתכות תחת תכנית פיתוח אחת - עימאד.
תכנית אחת הוליסטית החל משנות ה-80
מאמר משנת 2012 של מכון המחקר isis-online, המוכר היטב לקהיליית המודיעין הישראלית, טוען כי פיתוח רש״ק גרעיני לטיל החל כבר בסוף שנות ה-80. ״ייתכן ש-Physics Research Center, בתורו, התפתח מפרויקט בקבוצת Shahid Hemmat Industrial Group בסוף שנות ה-80, שאולי ביקש לחקור ראש נפץ גרעיני לטיל בליסטי. ״ מכון Physics Research Center הוקם בשנת 1989 במטרה לבנות תכנית גרעין צבאית, כך לפי הפרסום.
כלומר, איראן הקימה בסוף שנות ה-80 פרויקט גרעין צבאי שכלל מרכיבי תכן מסונכרנים של פיתוח פצצה, טיל לשאת אותה ומערך להעשיר אורניום.
״תפקידו של ה-Physics Research Center קיבל חשיבות נוספת מכיוון שהיקף תוכנית הנשק הגרעיני של איראן המתוארת בדו"ח נובמבר 2011 של סבא"א גדול מכדי להתחיל ב-2002. באותה תקופה, סבא"א מצהירה שעבודת הנשק הגרעיני הייתה תחת "תוכנית AMAD". מאמץ מובנה שעבד על פיתוח ראשי נפץ גרעיניים קטנים מספיק כדי להתאים לרכב הכניסה החוזרת של טיל בליסטי״, נכתב בפרסום.
״[...] באופן כללי, לסבא"א יש מעט מאוד מידע על פעילויות נשק גרעיני או תוכניות גרעין צבאיות שהתרחשו בשנות ה-90, כאשר ה-Physics Research Center היה בפעילות מלאה. ״
סיכום
מסמכים גלויים מראים כי איראן החלה לעבוד בשנות ה-80 על תכנית גרעין צבאית. בסבא״א טוענים שמעט מאד ידוע להם על מאמצי האיראנים בשנות ה-80 וה-90 בהקשר זה. כן ברור כי תכנית בסדר גודל שנחשף ב-2004 ולאחר מכן ב-2018, לא יכול היה להתחיל כמה שנים קודם לכן בתחילת האלפיים. כלומר, התכנית האיראנית לפיתוח פצצה גרעינית כנראה החלה, כאמור, בשנות ה-80. לפני כ-30 שנים.
עוד עולה מהמסמכים הגלויים, כי התכנית הצבאית, מלכתחילה, עסקה בתכן מסונכרן בין פיתוח הפצצה לפיתוח הרש״ק לטיל שיישא אותה. ולא בנפרד. כלומר, אין סימוכין לטענות בישראל על הצורך של איראן להקטין את הפצצה לטיל. אם יש לאיראן תכן פצצה, הוא מותאם לטילים שלה מיומה הראשון.
בנוסף, עולה כי הציבור הישראלי אינו חשוף להיסטוריית פיתוח הרש״ק של השאהב-3 כחלק מתכנית הגרעין האיראנית. מסמכים, מצגות וסרטונים שיש לארה״ב וכנראה למוסד הישראלי - טרם נחשפו לציבור. כמו גם, מסמכים בנוגע לטילאות (פרויקט 111) מארכיון הגרעין - טרם נחשפו לציבור.
מדוע מסתירים מהציבור הישראלי את מאמצי הפיתוח המסונכרנים של איראן בשלוש הרגליים - העשרת אורניום, פיתוח פצצה והתאמת הרש״ק לפצצה? זו שאלה פתוחה. אולי כדי לשלוט בנרטיב שמוכרים לו. קודם זמן הפריצה היה בגלל העשרת אורניום, עכשיו הוא בגלל הצורך להקטין את הפצצה.
ולשאלת המיליון דולר. מדוע, עד היום, במשך 30 שנים, איראן לא הציגה פצצה או ביצעה ניסוי, אף על פי שהמסמכים הגלויים בנושא, מראים שכנראה יש לה את כל הידע לעשות זאת? ובכן, זו שאלה פתוחה הנתונה לפרשנות. במוסד וצה״ל יטענו שזה בגלל פעולות חבלה וחיסול. אחרים יטענו שאיראן רוצה לשמור על עמימות גרעינית כמו מדינות אחרות בעולם. כל אחד והאינטרס שלו.
לא משנה מה הסיבה, הטענה של בכירים ישראלים, כיום, שזמן הפריצה התארך מכמה שבועות לשנתיים בגלל הצורך של איראן להקטין פצצה לטיל - אינה נתמכת בסימוכין ידועים. גם לא בלוגיקה בסיסית - אם מדינה בונה תכנית גרעין צבאית בשנות ה-80, כארבעים שנים לאחר פיתוחה של הפצצה הראשונה על ידי ארה״ב, אין סיבה שהיא לא תתכנן מיומה הראשון פצצה שנכנסת לטיל.
אחרי שאיראן הוכיחה יכולות העשרת אורניום וייצור מתכת אורניום, עברו בישראל הרשמית לנרטיב חדש - איראן צריכה להתאים את הפצצה לטיל. מנגד, מסמכים מראים שמיומה הראשון, אי שם בשנות ה-80, תכנית הגרעין של איראן עסקה בפצצה שמיועדת לטיל. מסמכי הארכיון מצידם הראו שאיראן כבר בחנה את כל מרכיבי הפצצה לפני שנות האלפיים
סטילס: קובי גדעון/ לע"מ
מקבלי ההחלטות בישראל רגילים למכור לציבור הישראלי נרטיב שמתאים להם בנושא הגרעין האיראני. הרעיון המסדר הוא שאף אחד לא רוצה להודות בכישלון. איראן עד היום לא הציגה פצצה גרעינית (כמו צפ״ק למשל) וגם לא ערכה ניסוי גרעיני. כך שמקבלי החלטות ישראלים, במציאות כזו, יכולים לטעון להצלחות ההחלטות שלהם לאורך השנים.
אף על פי שאיראן טרם הציגה פצצה, היא נחשבת למדינת סף. המחקר סביב גרעין צבאי באיראן החל מתישהו בסוף שנות ה-80, לפני כ-33 שנים. אולי יותר. מאז, הצליחה איראן לרכוש יכולות בתחום העשרת אורניום כולל הפיכתו למתכת אורניום. הצלחות תועדו גם בתחום הטילאות ובניסויים שעשתה במרכיבי הפצצה. מסמכים שתועדו בארכיון הגרעין שהובא לישראל ב-2018 הראו ניסויים קודמים במרכיבי פצצה, כולל מנגנון קריסה.
העשרת אורניום זו עובדה מוגמרת
השיח הרשמי בישראל בשנים האחרונות סביב הגרעין האיראני עסק בעיקר ביכולותיה להעשיר אורניום ולהפוך אותו למתכת על מנת ליצור את ליבת הפצצה. במשך שנים טענו בישראל שהאיראנים תקועים. שהחבלות והחיסולים המיוחסים למוסד הישראלי עובדים.
שאיראן מתקשה להגיע להעשרת אורניום בכמויות גדולות המספיקות ל״קו ייצור״ של פצצות. והנה, בחודשים האחרונים הגיעו מספר דו״חות של סבא״א שהפכו את הקערה על פיה ושמטו את הנרטיב שמכרו לציבור הישראלי בהקשר זה.
לא תמצאו היום בכירים או כאלו לשעבר בישראל הטוענים שאיראן לא יודעת להעשיר אורניום לרמה צבאית ולהפוך אותו למתכת. גם כאלו שבעבר טענו כך. האיראנים יודעים להעשיר אורניום לדרגת 60 ו-90 אחוזים, אפילו בתהליך רציף בקסקדה אחת. איראן גם יודעת לייצר מתכת אורניום. ״זמן הפריצה״ המבוסס על העשרת אורניום לפצצה מרגע קבלת פקודה מוערך במספר שבועות בודד. לכל היותר.
במקום זאת, עברו בישראל הרשמית לטענות שגם אם איראן תצליח להגיע לכמות מספקת של מתכת אורניום ברמת העשרה צבאית, עדיין ייקחו לה שנתיים להרכיב פצצה על טיל. כלומר, ״זמן הפריצה״ כעת מחושב לפי הזמן שייקח לאיראנים לשים פצצה בטיל - ולא בזמן שייקח לה להעשיר אורניום.
למה שנתיים? מכיוון שבישראל הרשמית טוענים שהאיראנים עדיין לא יודעים כיצד להתאים פצצה לגודל ראש קרבי של טיל. ההנחה המגולמת בטענה זו גורסת כי הניסויים שהאיראנים עשו בפרצ׳ין ומקומות נוספים, במרכיבי הפצצה, היו סביב פצצה גדולה. כזו שלא נכנסת בטיל. ועכשיו, האיראנים צריכים להקטין אותה למידה של רש״ק טיל - וזה יקח כשנתיים.
קבוצת עבודה ייעודית להתאמת פצצה לטיל
ובכן, טענה זו סותרת סכמה שהציג בינימין נתניהו בשנת 2018 כחלק ממסמכי הארכיון, המראה פצצה ברש״ק של טיל. ומדובר במסמכים מתחילת שנות האלפיים, אולי לפני. מדוע שהאיראנים ישרטטו סכמה של פצצה ברש״ק טיל במסמך שלא אמור להיות מפורסם לעולם? כנראה שהם תכננו מראש לבנות פצצה שתתאים לטיל. ולא אחת גדולה שצריך להקטין.
עם כל הכבוד לארכיון הגרעיני, ישנם מסמכים בהקשר פיתוח רש״ק לטיל השאהב-3 שהיו ידועים לארה״ב וסבא״א (וכנראה למוסד הישראלי) עשור קודם לכן. מסמכים גלויים של סבא״א משנת 2008, כאמור, עשור לפני פרשת ארכיון הגרעין, חושפים כי האיראנים תכננו להתאים פצצה לטיל מהתחלה. ולא סתם, אפילו היו שש קבוצות עבודה הנדסיות בתכנית ״אימאד״ לפיתוח נשק גרעיני שעבדו על תכן הפצצה והטיל שיהאב-3 תחת פרויקט 111 בתכנית עימאד הידועה לשמצה.
מסמך שפורסם על ידי סבא״א בשנת 2018 טוען כי ״במהלך הפגישות שהוזכרו לעיל, הסוכנות תיארה גם פרמטרים ועבודות פיתוח הקשורות לטיל שהאב 3, בפרט היבטים טכניים של רכב כניסה חוזרת, והעמידה לרשות איראן לבחינה תמונת מחשב שסופקה על ידי מדינות חברות אחרות המציגה תמונה סכמטית. פריסת תכולת הקונוס הפנימי של רכב כניסה חוזרת. פריסה זו הוערכה על ידי הסוכנות כסביר שתהיה מסוגלת להכיל מכשיר גרעיני.״
על פי הערכות, המסמכים שהציגה סבא״א לאיראן ב-2008 הגיעו ממחשב נייד שנגנב מאיראן ב-2004 על ידי המודיעין האמריקאי וידוע כ״מחשב המוות״. מחשב שכלל מגוון מסמכים אודות תכנית הגרעין הצבאית של איראן, כולל תכנון של ניסוי גרעיני תת קרקעי. כאמור, מסמכים אלו הוצגו לסבא״א כעשר שנים טרם פרשת הארכיון הגרעיני בישראל.
מסתירים מהציבור הישראלי
מסמך נוסף שפורסם גם הוא בשנת 2008 על ידי ממשלת בריטניה, חושף גם הוא תובנות מעניינות לגבי התאמת טיל השהאב 3 לפצצה גרעינית. המסמך מפרט את המסמכים שנמצאו באותו ״מחשב מוות״ איראני.
מסמך 7: ״מורכבת מארבע מצגות בפרסית המספקות סקירה כללית של "פרויקט 111" מזמן מה לפני דצמבר 2002 עד ינואר 2004. המסמכים מפרטים היבטים שונים של המאמץ של ישות לא מזוהה לפתח ולבנות רכב כניסה חוזר עבור ה-Shahab-3 המסוגל לאכלס מטען חדש עבור מערכת הטילים Shahab-3. החומר כולל קטע סרט קצר על הרכבה של תא מטען דמה לרכב.״
המצגות והסרט הקצר מעולם לא נחשפו לציבור בישראל. ומדובר בעדות המתועדת לפחות לתחילת האלפיים. כלומר, לפני כעשרים שנים.
מסמך 8: ״"הוראות להרכבת חלקי התא, הרכבת המטען בתוך התא והרכבת התא לראש נפץ של Shahab-3", מדובר ב-18 עמודים בפרסית, מדצמבר 2003–ינואר 2004, שהופקו על ידי קבוצה E6 של פרויקט 111. ״
המסמך מעולם לא הוצג לציבור הישראלי. גם הוא נוגע לפיתוחים הנוגעים לראש הנפץ של השאהב-3.
מסמך 13: ״יישום דרישות המאפיינים של ראש נפץ לטיל Shahab-3 עם מטען חדש, עם שימוש בשיטת אופטימיזציה לא ליניארית", 36 עמודים בפרסית, ממארס-אפריל 2003, שהופק על ידי קבוצה E4 של פרויקט 111. ״
המסמך מעולם לא הוצג לציבור הישראלי.
בהמשך נכתב, ״היבט אחד של המחקרים לכאורה מתייחס להמרה של דו תחמוצת האורניום ל-UF4, הידוע גם בשם מלח ירוק. היבט שני נוגע לפיתוח ובדיקה של נפץ במתח גבוה ומנפצי גשר מתפוצצים (EBW) לרבות, בין היתר, ירי בו-זמני של מספר נפצי EBW;
״הסדר בדיקות תת-קרקעיות ובדיקה של מערכת זעזועים אחת בקנה מידה מלא, חצי כדורית, מתכנסת, המונעת בחומר נפץ, שיכולה להיות ישימה למכשיר גרעיני מסוג פיצוץ.
״היבט שלישי של המחקרים נוגע לעבודות פיתוח שלכאורה בוצעו כדי לעצב מחדש את החרוט הפנימי של רכב הכניסה המחודש לטיל "שהאב-3" כדי להכיל ראש נפץ גרעיני.״
במסמך אחר של סבא״א, גם הוא מ-2008 נכתב: ״בנוגע לשישה דיווחים טכניים הקשורים לכאורה למאמצים להנדס תא חדש לרכב הכניסה החוזרת של טילי "שהאב-3", הצהירה איראן כי התיקים היו בצורה אלקטרונית ולכן ניתן היה לזייף אותם בקלות. כמו כן, איראן ציינה, בין היתר, כי המסמכים אינם שלמים וכי מבני הדו"ח היו מגוונים, מה שהעלה ספקות כבדים לגבי אמיתותם.״
כלומר, שישה דיווחים טכניים בנוגע להתאמות טיל השהאב-3 לפצצת גרעין - אף אחד מהם מעולם לא פורסם לציבור הישראלי.
באותו מסמך נכתב עוד לגבי מסמך 6: ״ללא תאריך, מסמך של חמישה עמודים בפרסית מ"משרד סחלב" ועד "ניהול עיצוב" המסכם את הפעילויות המדעיות של "פרויקט 111 קבוצות E1 - E6" ו"סגן היו"ר E.״
גם מסמך זה לא הוצג לציבור הישראלי.
פרויקט 111 - התאמת הטיל לפצצה
פרויקט 111 עסק בין היתר בתכנון ועיצוב טיל השאהב תחת ניהולו של מוחסן פחריזדה שחיסולו בנובמבר 2020 מיוחס למוסד הישראלי. מדוע שראש תכנית הגרעין הצבאית של איראן יהיה מעורב בתכנון טיל השאהב-3? לכאורה, ניתן היה לחשוב על הפרדה בין תחום הטילאות לגרעין. אלא אם כן תכן הטיל והפצצה תוכננו יחד מלכתחילה תחת אותו פרויקט.
מסמך 12: ״"סימולציית אלמנטים סופיים וניתוח דינמי חולף של מבנה ראש הנפץ", 39 עמודים בפרסית, מתאריך פברואר-מרץ 2003, שהופק על ידי קבוצה E5 של פרויקט 111. ״
המסמך מעולם לא נחשף לציבור הישראלי.
בסיום המסמך של סבא״א נכתבו שאלות פתוחות. אחת מהן היא: ״היקף הביקור של פקידי הסוכנות לאנרגיה אטומית באיראן (AEOI) במתקן גרעיני בפקיסטן ב-1987. ״ כמו גם, סבא״א הפנתה שאלות לאיראן לגבי ביקורים של פחריזדה בחו״ל בין השנים 1998-2001.
במסמך נוסף שפרסם freebeacon, מתואר המערך הפיזי של אותן קבוצות עבודה בפרויקט 111. ״המיקומים הגיאוגרפיים של המרכזים העוסקים בהיבט העיצובי והמחקרי של התוכנית, לרבות אתר מוג'דה (המכונה לאוויסאן 2), אתר שיאן (לאוויסאן 1), אוניברסיטת אימאם חוסיין והמתקנים המעורבים בעבודה על ראשי נפץ גרעיניים, כגון חממת, Parchin, ואתר Metfaz נמצאים כולם באזור הצבאי במזרח טהראן. קרבתם של אתרים אלו ממחישה בבירור את הקשר בין מרכזים המעורבים בייצור נשק גרעיני. ״
כלומר, לא רק קבוצת עבודה ייעודית עם חלוקה לצוותי מכלולים של התאמת הטיל לפצצה, אלא גם מערך מחקר ופיתוח פיזי המספק לאותן קבוצות עבודה את התשתית ההנדסית והמחקרית.
לפי הפרסום, באתר Hemmat, הממוקם באזור Khojeir, עבד המשטר על ייצור ראש נפץ גרעיני. ״למבנה האחראי על הנשק יש מרכז למחקר אווירי וחלל חדש ומתקדם, המוקדש לעבודה על פיתוח ראש נפץ גרעיני. Kamran Daneshjoo, שר המדע לשעבר היה ראש המרכז למו"פ של טכנולוגיות אווירונאוטיקה מתקדמות בשנים 2002 עד 2005 וחתם על מסמכים בתפקיד זה. ״, נכתב בפרסום.
עוד נכתב כי סבא״א הצליחה להשיג מסמכים הקושרים את פרויקט 5 (ייצור מתכת אוראניום לשימוש בליבת הפצצה) לבין פרויקט 111 לפיתוח ראש נפץ גרעיני לטיל. כלומר, אינטגרציה בין קבוצות עבודה שונות בתחומי טילאות ומתכות תחת תכנית פיתוח אחת - עימאד.
תכנית אחת הוליסטית החל משנות ה-80
מאמר משנת 2012 של מכון המחקר isis-online, המוכר היטב לקהיליית המודיעין הישראלית, טוען כי פיתוח רש״ק גרעיני לטיל החל כבר בסוף שנות ה-80. ״ייתכן ש-Physics Research Center, בתורו, התפתח מפרויקט בקבוצת Shahid Hemmat Industrial Group בסוף שנות ה-80, שאולי ביקש לחקור ראש נפץ גרעיני לטיל בליסטי. ״ מכון Physics Research Center הוקם בשנת 1989 במטרה לבנות תכנית גרעין צבאית, כך לפי הפרסום.
כלומר, איראן הקימה בסוף שנות ה-80 פרויקט גרעין צבאי שכלל מרכיבי תכן מסונכרנים של פיתוח פצצה, טיל לשאת אותה ומערך להעשיר אורניום.
״תפקידו של ה-Physics Research Center קיבל חשיבות נוספת מכיוון שהיקף תוכנית הנשק הגרעיני של איראן המתוארת בדו"ח נובמבר 2011 של סבא"א גדול מכדי להתחיל ב-2002. באותה תקופה, סבא"א מצהירה שעבודת הנשק הגרעיני הייתה תחת "תוכנית AMAD". מאמץ מובנה שעבד על פיתוח ראשי נפץ גרעיניים קטנים מספיק כדי להתאים לרכב הכניסה החוזרת של טיל בליסטי״, נכתב בפרסום.
״[...] באופן כללי, לסבא"א יש מעט מאוד מידע על פעילויות נשק גרעיני או תוכניות גרעין צבאיות שהתרחשו בשנות ה-90, כאשר ה-Physics Research Center היה בפעילות מלאה. ״
סיכום
מסמכים גלויים מראים כי איראן החלה לעבוד בשנות ה-80 על תכנית גרעין צבאית. בסבא״א טוענים שמעט מאד ידוע להם על מאמצי האיראנים בשנות ה-80 וה-90 בהקשר זה. כן ברור כי תכנית בסדר גודל שנחשף ב-2004 ולאחר מכן ב-2018, לא יכול היה להתחיל כמה שנים קודם לכן בתחילת האלפיים. כלומר, התכנית האיראנית לפיתוח פצצה גרעינית כנראה החלה, כאמור, בשנות ה-80. לפני כ-30 שנים.
עוד עולה מהמסמכים הגלויים, כי התכנית הצבאית, מלכתחילה, עסקה בתכן מסונכרן בין פיתוח הפצצה לפיתוח הרש״ק לטיל שיישא אותה. ולא בנפרד. כלומר, אין סימוכין לטענות בישראל על הצורך של איראן להקטין את הפצצה לטיל. אם יש לאיראן תכן פצצה, הוא מותאם לטילים שלה מיומה הראשון.
בנוסף, עולה כי הציבור הישראלי אינו חשוף להיסטוריית פיתוח הרש״ק של השאהב-3 כחלק מתכנית הגרעין האיראנית. מסמכים, מצגות וסרטונים שיש לארה״ב וכנראה למוסד הישראלי - טרם נחשפו לציבור. כמו גם, מסמכים בנוגע לטילאות (פרויקט 111) מארכיון הגרעין - טרם נחשפו לציבור.
מדוע מסתירים מהציבור הישראלי את מאמצי הפיתוח המסונכרנים של איראן בשלוש הרגליים - העשרת אורניום, פיתוח פצצה והתאמת הרש״ק לפצצה? זו שאלה פתוחה. אולי כדי לשלוט בנרטיב שמוכרים לו. קודם זמן הפריצה היה בגלל העשרת אורניום, עכשיו הוא בגלל הצורך להקטין את הפצצה.
ולשאלת המיליון דולר. מדוע, עד היום, במשך 30 שנים, איראן לא הציגה פצצה או ביצעה ניסוי, אף על פי שהמסמכים הגלויים בנושא, מראים שכנראה יש לה את כל הידע לעשות זאת? ובכן, זו שאלה פתוחה הנתונה לפרשנות. במוסד וצה״ל יטענו שזה בגלל פעולות חבלה וחיסול. אחרים יטענו שאיראן רוצה לשמור על עמימות גרעינית כמו מדינות אחרות בעולם. כל אחד והאינטרס שלו.
לא משנה מה הסיבה, הטענה של בכירים ישראלים, כיום, שזמן הפריצה התארך מכמה שבועות לשנתיים בגלל הצורך של איראן להקטין פצצה לטיל - אינה נתמכת בסימוכין ידועים. גם לא בלוגיקה בסיסית - אם מדינה בונה תכנית גרעין צבאית בשנות ה-80, כארבעים שנים לאחר פיתוחה של הפצצה הראשונה על ידי ארה״ב, אין סיבה שהיא לא תתכנן מיומה הראשון פצצה שנכנסת לטיל.
