דעה | לא יתכן שאי אפשר למצוא פשרות ביחסי ישראל והפלשתינים
חלוקה כלשהי, בשטח או באוכלוסייה, בין מדינת ישראל, יישוביה ותושביה לבין מיליוני הפלשתינים החיים לא רק לידנו אלא כמעט אנחנו בתוכם והם בתוכנו. היינו כבר בפתרונות שתי מדינות, מדינה דו-לאומית, לא נראה מוצלח וישים. אולי יש למישהו רעיון מקורי חדש, שיקום
דן ארקין
| 02/06/2022
תמונה: משטרת ישראל
זכאית ממשלת ישראל למחמאות על התנהלות מצעד הדגלים ויום ירושלים. מחמאות לראש הממשלה בנט, לשר לביטחון פנים בר לב ולשר הביטחון גנץ, שקיבלו באומץ החלטות לקיים את המצעד במלואו. המהומות לא עברו את הסף, נושאי הדגלים צעדו ליד שער שכם ובמזרח ירושלים ורבבות יהודים עלו להר הבית.
שוב הוכח שכל הצדדים יודעים היטב למי הריבונות על מדינת ישראל, על השטחים, על ירושלים. על הר הבית. אפילו הרחפן נושא דגל פלשתין לא פגע בריבונות הישראלית. ציבורים מסוימים עושים מאמצים כה רבים להוכיח ריבונות, עד שעולה החשש אולי הם עצמם אינם משוכנעים במאה אחוז בריבונות.
והנה יום ירושלים ומצעד הדגלים עברו בשלום יחסית, למעט תקריות ומעצרים. לא שוגרו רקטות מעזה ולא שוגרו טילים של חיזבאללה מלבנון. העובדה שלא נורו גם היא מוכיחה שברור לאויבים מצפון ומדרום מי הריבון ובידי מי ריכוז הכוח. הם מבינים שאם יפעלו, עלולים לשלם מחירים גבוהים. כלומר, מול חמס רצועת עזה וחיזבאללה לבנון יש מידה של התרעה.
אולם בשבוע שלפני יום ירושלים נראה שמי שהם נכנסו לפניקה מיותרת, והכניסו בציבור בהלת-שווא, בשת"פ של רוב כלי התקשורת.
סכנות ואיומים
שמענו וקראנו וצפינו באזהרות ממקורות רשמיים, כולל דוברי צה"ל, שדיברו על סכנות ואיומים: כוננות טילים מעזה, סוללות כיפת ברזל הוזזו וקורבו לגבולות. כוננות בצפון. גיוס פלוגות. והגרוע ביותר: במו אוזנינו שמענו דיווחים על סכנה של מאות הרוגים בקרב חיילים ורבבות נפגעים בקרב אזרחים אם חיזבאללה ישגר אלפי טילים ביום.
מה זה ועל מה זה עלה בדעת מישהו ליזום פרסומים מהסוג הזה – והכול בגלל דגלים ביום ירושלים. לא הייתה שום סיבה לדיווחים ולתדרוכים הללו. אין סיבה לזרוע פניקה בציבור, ומוטב שגם מפיצי ההודעות המבהילות ומפרסמיהן בתקשורת ילמדו לקחים כיוון שללא ספק יהיו עוד אירועים סביב ירושלים, הר הבית ומסגד אל אקצה.
עניין הדגלים ככלי להוכחת ריבונות קיבל השנה פרופורציות מוגזמות בהחלט, המחשידות שהיה פה יותר כוונות פוליטיות לאומיות נסתרות מאשר דאגה אמיתית לריבונות ישראל בירושלים.
במלחמת ששת הימים, מיד אחרי שחרור ירושלים, הכותל וכיבוש הר הבית, הורה משה דיין להסיר מיד דגל ישראל שתלו הצנחנים על הר הבית. אולי הייתה זו החלטה גרועה לדורות, אבל איש ביטחון ופטריוט כמשה דיין לא ראה בדגל מונף הכרח מנקר עיניים אחרי שצה"ל שחרר את ירושלים כולה.
ישראל איננה זקוקה לח"כ בן גביר או לארגוני להבה ולה פמיליה כדי להדגים ריבונות. ריבונותנו לא הייתה נפגעת כהוא זה אילולי צעדו חוגגי מצעד הדגלים ליד שער שכם ובירושלים המזרחית. מותר לשאול מדוע חייבים לצעוד ברחובות רוויי מתח ביטחוני, איומים ואף שנאה, בקרב תושבים מוקפים ב-7,000 שוטרים. ממש חגיגת יום ירושלים, והעיקר שהנפנו את הדגל.
אולי אפשר אחרת
דווקא העובדה שיום ירושלים עבר ללא תקריות חמורות ואלימות, ורקטות מעזה לא שוגרו וטילים מלבנון לא נורו, מעודדת ומעוררת מחשבות: אולי אפשר אחרת. אולי בכל זאת ניתן לחשוב על איזה הסדר עם הפלשתינים, לפחות הכנות להסדר, מחשבה ודיון על אופציות, אולי רעיונות חדשים שעדיין לא נהגו ולא נוסו, עד שנעז לחשוב על הסדר קבע או 'חלילה' על הסדר שלום.
לבטח יש ישראלים שחושבים ואומרים לעצמם: די לנו בשגרת עשרות שנים של אלימות, שנאה, שפיכות דמים, חיסולים, פיגועים, ירי רקטות וטילים, מקלטים ונפגעי חרדה, גיוסים ומילואים ולחימה. לא יתכן מצב שבו החמאס וראשיו ואנשי הוואקף בהר הבית וחיזבאללה בדרום לבנון הם שיכתיבו את סדר היום של מדינת ישראל, שהיא חזקה עשרת מונים מכל אלו ביחד. האם בטוח ללא שום ספק שאי אפשר אחרת?
יתכן שדווקא הממשלה הזאת, למרות חולשתה, היא המתאימה לכך, אם תחזיק מעמד. זו ממשלה עם תמהיל ייחודי, שאמנם איננו מבטיח יציבות פרלמנטרית, אך מאפשר הרהורים על הסדר עם הפלשתינים כי יש בו אלמנטים שעבורם שלום איננה מלה גסה. בתמהיל יש ימין ושמאל ולמעט בודדים איננו קיצוני לאומני. הרכב כזה יכול ליזום מחשבה שונה, מחוץ לקופסה, מה שלא נראה אפשרי בממשלת ימין-דתיים-חרדים.
ברית הגנה אסטרטגית
מעולם לא הייתה התפאורה האזורית והבינלאומית כה מתאימה ליוזמות חדשות. ישראל היא המדינה החזקה ביותר באזור מבחינה צבאית. שלום עם מצרים וירדן ומדינות המפרץ איחוד האמירויות ובחריין, והעיקר עוד לפנינו – סעודיה. זה כבר קורה, וכאשר קשרי ישראל עם הממלכה יהיו גלויים ולא חשאיים, המזרח התיכון ייראה אחרת, ישראל תזכה לשדרוג אדיר במעמדה.
מדברים על הקמת מעין ברית פוליטית- צבאית של מדינות מזרח תיכוניות הקוראות תיגר על איראן. יש לנו גז, ומצרים מעוניינת בגז, וכך קפריסין ויוון ואיטליה. ארדואן מאותת איתותים חדשים ושולח את שר החוץ שלו. המדינה היחידה בעולם שטיפלה בצורה ממלכתית בפצועי המלחמה בסוריה הייתה ישראל, והיא גם היחידה שהפעילה בית חולים שדה לטיפול ב-6,000 פצועי אוקראינה.
יש ברית הגנה אסטרטגית עם ארה"ב ומנגנון תיאום עם פוטין לטיסות מעל סוריה. ראש הממשלה בנט מדבר עם מנהיגי עולם השפויים. צה"ל על כל זרועותיו משתתף בתרגילים ובתמרונים צבאיים עם צבאות המערב ונאט"ו.
סתם מחשבה: מה היה קורה למשל אילו אדם כמו יאיר לפיד, ראש הממשלה החלופי ושר החוץ, איש מרכז, היה מתפנה לרגע מעיסוקי היום-יום ויוזם כינוס אקדמי של אנשי רוח, פוליטיקאים לשעבר מכל הגוונים, מומחים למזה"ת, לערבית, לערבים, לעם ישראל, למקומות קדושים, אנשי גיאוגרפיה וחברה. צוות רחב שיישב שבעה נקיים, אפילו שנה, ויחשוב. יעלה רעיונות חדשים, כי כל הישנים נכשלו, עובדה.
לא יתכן שאי אפשר למצוא פשרות ביחסי ישראל והפלשתינים, קשרי ערבים ויהודים, מחלוקות ימין ושמאל בפוליטיקה הישראלית. חלוקה כלשהי, בשטח או באוכלוסייה, בין מדינת ישראל, יישוביה ותושביה לבין מיליוני הפלשתינים החיים לא רק לידנו אלא כמעט אנחנו בתוכם והם בתוכנו. היינו כבר בפתרונות שתי מדינות, מדינה דו-לאומית, לא נראה מוצלח וישים. אולי יש למישהו רעיון מקורי חדש, שיקום.
הציבור בישראל ומנהיגיו עסוקים בארץ הקשה הזאת באלף ענייני חולין, בתחבורה ובבתי חולים, באלימות, ובמחירי הדיור ובמורים, בנוסף לאיומים מעבר לגבולות ומרחוק. אבל בחג השבועות, שבו יש תיקון ליל שבועות, מותר לחשוב ולחלום על "תיקון".
חלוקה כלשהי, בשטח או באוכלוסייה, בין מדינת ישראל, יישוביה ותושביה לבין מיליוני הפלשתינים החיים לא רק לידנו אלא כמעט אנחנו בתוכם והם בתוכנו. היינו כבר בפתרונות שתי מדינות, מדינה דו-לאומית, לא נראה מוצלח וישים. אולי יש למישהו רעיון מקורי חדש, שיקום
תמונה: משטרת ישראל
זכאית ממשלת ישראל למחמאות על התנהלות מצעד הדגלים ויום ירושלים. מחמאות לראש הממשלה בנט, לשר לביטחון פנים בר לב ולשר הביטחון גנץ, שקיבלו באומץ החלטות לקיים את המצעד במלואו. המהומות לא עברו את הסף, נושאי הדגלים צעדו ליד שער שכם ובמזרח ירושלים ורבבות יהודים עלו להר הבית.
שוב הוכח שכל הצדדים יודעים היטב למי הריבונות על מדינת ישראל, על השטחים, על ירושלים. על הר הבית. אפילו הרחפן נושא דגל פלשתין לא פגע בריבונות הישראלית. ציבורים מסוימים עושים מאמצים כה רבים להוכיח ריבונות, עד שעולה החשש אולי הם עצמם אינם משוכנעים במאה אחוז בריבונות.
והנה יום ירושלים ומצעד הדגלים עברו בשלום יחסית, למעט תקריות ומעצרים. לא שוגרו רקטות מעזה ולא שוגרו טילים של חיזבאללה מלבנון. העובדה שלא נורו גם היא מוכיחה שברור לאויבים מצפון ומדרום מי הריבון ובידי מי ריכוז הכוח. הם מבינים שאם יפעלו, עלולים לשלם מחירים גבוהים. כלומר, מול חמס רצועת עזה וחיזבאללה לבנון יש מידה של התרעה.
אולם בשבוע שלפני יום ירושלים נראה שמי שהם נכנסו לפניקה מיותרת, והכניסו בציבור בהלת-שווא, בשת"פ של רוב כלי התקשורת.
סכנות ואיומים
שמענו וקראנו וצפינו באזהרות ממקורות רשמיים, כולל דוברי צה"ל, שדיברו על סכנות ואיומים: כוננות טילים מעזה, סוללות כיפת ברזל הוזזו וקורבו לגבולות. כוננות בצפון. גיוס פלוגות. והגרוע ביותר: במו אוזנינו שמענו דיווחים על סכנה של מאות הרוגים בקרב חיילים ורבבות נפגעים בקרב אזרחים אם חיזבאללה ישגר אלפי טילים ביום.
מה זה ועל מה זה עלה בדעת מישהו ליזום פרסומים מהסוג הזה – והכול בגלל דגלים ביום ירושלים. לא הייתה שום סיבה לדיווחים ולתדרוכים הללו. אין סיבה לזרוע פניקה בציבור, ומוטב שגם מפיצי ההודעות המבהילות ומפרסמיהן בתקשורת ילמדו לקחים כיוון שללא ספק יהיו עוד אירועים סביב ירושלים, הר הבית ומסגד אל אקצה.
עניין הדגלים ככלי להוכחת ריבונות קיבל השנה פרופורציות מוגזמות בהחלט, המחשידות שהיה פה יותר כוונות פוליטיות לאומיות נסתרות מאשר דאגה אמיתית לריבונות ישראל בירושלים.
במלחמת ששת הימים, מיד אחרי שחרור ירושלים, הכותל וכיבוש הר הבית, הורה משה דיין להסיר מיד דגל ישראל שתלו הצנחנים על הר הבית. אולי הייתה זו החלטה גרועה לדורות, אבל איש ביטחון ופטריוט כמשה דיין לא ראה בדגל מונף הכרח מנקר עיניים אחרי שצה"ל שחרר את ירושלים כולה.
ישראל איננה זקוקה לח"כ בן גביר או לארגוני להבה ולה פמיליה כדי להדגים ריבונות. ריבונותנו לא הייתה נפגעת כהוא זה אילולי צעדו חוגגי מצעד הדגלים ליד שער שכם ובירושלים המזרחית. מותר לשאול מדוע חייבים לצעוד ברחובות רוויי מתח ביטחוני, איומים ואף שנאה, בקרב תושבים מוקפים ב-7,000 שוטרים. ממש חגיגת יום ירושלים, והעיקר שהנפנו את הדגל.
אולי אפשר אחרת
דווקא העובדה שיום ירושלים עבר ללא תקריות חמורות ואלימות, ורקטות מעזה לא שוגרו וטילים מלבנון לא נורו, מעודדת ומעוררת מחשבות: אולי אפשר אחרת. אולי בכל זאת ניתן לחשוב על איזה הסדר עם הפלשתינים, לפחות הכנות להסדר, מחשבה ודיון על אופציות, אולי רעיונות חדשים שעדיין לא נהגו ולא נוסו, עד שנעז לחשוב על הסדר קבע או 'חלילה' על הסדר שלום.
לבטח יש ישראלים שחושבים ואומרים לעצמם: די לנו בשגרת עשרות שנים של אלימות, שנאה, שפיכות דמים, חיסולים, פיגועים, ירי רקטות וטילים, מקלטים ונפגעי חרדה, גיוסים ומילואים ולחימה. לא יתכן מצב שבו החמאס וראשיו ואנשי הוואקף בהר הבית וחיזבאללה בדרום לבנון הם שיכתיבו את סדר היום של מדינת ישראל, שהיא חזקה עשרת מונים מכל אלו ביחד. האם בטוח ללא שום ספק שאי אפשר אחרת?
יתכן שדווקא הממשלה הזאת, למרות חולשתה, היא המתאימה לכך, אם תחזיק מעמד. זו ממשלה עם תמהיל ייחודי, שאמנם איננו מבטיח יציבות פרלמנטרית, אך מאפשר הרהורים על הסדר עם הפלשתינים כי יש בו אלמנטים שעבורם שלום איננה מלה גסה. בתמהיל יש ימין ושמאל ולמעט בודדים איננו קיצוני לאומני. הרכב כזה יכול ליזום מחשבה שונה, מחוץ לקופסה, מה שלא נראה אפשרי בממשלת ימין-דתיים-חרדים.
ברית הגנה אסטרטגית
מעולם לא הייתה התפאורה האזורית והבינלאומית כה מתאימה ליוזמות חדשות. ישראל היא המדינה החזקה ביותר באזור מבחינה צבאית. שלום עם מצרים וירדן ומדינות המפרץ איחוד האמירויות ובחריין, והעיקר עוד לפנינו – סעודיה. זה כבר קורה, וכאשר קשרי ישראל עם הממלכה יהיו גלויים ולא חשאיים, המזרח התיכון ייראה אחרת, ישראל תזכה לשדרוג אדיר במעמדה.
מדברים על הקמת מעין ברית פוליטית- צבאית של מדינות מזרח תיכוניות הקוראות תיגר על איראן. יש לנו גז, ומצרים מעוניינת בגז, וכך קפריסין ויוון ואיטליה. ארדואן מאותת איתותים חדשים ושולח את שר החוץ שלו. המדינה היחידה בעולם שטיפלה בצורה ממלכתית בפצועי המלחמה בסוריה הייתה ישראל, והיא גם היחידה שהפעילה בית חולים שדה לטיפול ב-6,000 פצועי אוקראינה.
יש ברית הגנה אסטרטגית עם ארה"ב ומנגנון תיאום עם פוטין לטיסות מעל סוריה. ראש הממשלה בנט מדבר עם מנהיגי עולם השפויים. צה"ל על כל זרועותיו משתתף בתרגילים ובתמרונים צבאיים עם צבאות המערב ונאט"ו.
סתם מחשבה: מה היה קורה למשל אילו אדם כמו יאיר לפיד, ראש הממשלה החלופי ושר החוץ, איש מרכז, היה מתפנה לרגע מעיסוקי היום-יום ויוזם כינוס אקדמי של אנשי רוח, פוליטיקאים לשעבר מכל הגוונים, מומחים למזה"ת, לערבית, לערבים, לעם ישראל, למקומות קדושים, אנשי גיאוגרפיה וחברה. צוות רחב שיישב שבעה נקיים, אפילו שנה, ויחשוב. יעלה רעיונות חדשים, כי כל הישנים נכשלו, עובדה.
לא יתכן שאי אפשר למצוא פשרות ביחסי ישראל והפלשתינים, קשרי ערבים ויהודים, מחלוקות ימין ושמאל בפוליטיקה הישראלית. חלוקה כלשהי, בשטח או באוכלוסייה, בין מדינת ישראל, יישוביה ותושביה לבין מיליוני הפלשתינים החיים לא רק לידנו אלא כמעט אנחנו בתוכם והם בתוכנו. היינו כבר בפתרונות שתי מדינות, מדינה דו-לאומית, לא נראה מוצלח וישים. אולי יש למישהו רעיון מקורי חדש, שיקום.
הציבור בישראל ומנהיגיו עסוקים בארץ הקשה הזאת באלף ענייני חולין, בתחבורה ובבתי חולים, באלימות, ובמחירי הדיור ובמורים, בנוסף לאיומים מעבר לגבולות ומרחוק. אבל בחג השבועות, שבו יש תיקון ליל שבועות, מותר לחשוב ולחלום על "תיקון".
