דעה | הריבונות הישראלית על ירושלים אינה זקוקה להוכחה במצעד דגלים

ז'בוטינסקי, אביהן הרוחני של תנועות החירות והליכוד רצה שוויון זכויות לכל האזרחים מכל הגזעים. חזרה להווה, נראה כי חלק מהציבור הישראלי הקצין ומכליל את כל הערבים הישראלים באותה קטגוריה - רוצחים ופושעים. במציאות, מרבית הערבים הישראלים במגמת השתלבות ורק קומץ, שצריך לטפל בו, עוסק בטרור ופשיעה

דעה | הריבונות הישראלית על ירושלים אינה זקוקה להוכחה במצעד דגלים

מאת RonAlmog from Israel (ישראל) - ריקודגלים | יום ירושלים, CC BY 2.0, https://commons.wikimedia.org/w/index.php?curid=35532613

בשירו "שמאל הירדן" כתב זאב ז'בוטינסקי את השורה המפורסמת "ושם ירווה משפע ואושר בן ערב. נצרת ובני". כלומר, גם 'בני' וגם 'בן ערב' בארץ ישראל.

תורת ז'בוטינסקי

ז'בוטינסקי, אביהן הרוחני של תנועות החירות והליכוד, גם חיבר הצעה לחוקה למדינת ישראל העתידית שראה בעיני רוחו, וכך כתב: "שוויון זכויות לכל האזרחים מכל הגזעים בלי כל מגבלה", ושימו לב לשורה הבאה: "בכל קבינט שבו ישמש יהודי במשרת ראש ממשלה, תוצע משרת סגן ראש הממשלה לערבי, וכך להפך".

האם אותם אנשי ימין שאצלם כל ערבי הוא "תומך טרור" ו"איש האחים המוסלמים", למדו היטב את תורת ז'בוטינסקי והפנימו את חזונו. נראה שבחוגים רבים בישראל של היום רבים מידי חברי הכנסת, השרים, העסקנים ואזרחים שלא הפנימו עובדת יסוד אחת: חמישית מתושבי מדינת ישראל הם ערבים, והם כאן כדי להישאר, והם אינם הולכים לשום מקום.

הם אזרחים ישראליים לכל דבר ועניין. המדינה הזאת חייבת לחיות עם רוב יהודי ומיעוט ערבי, כמו הרבה מדינות בעולם שיש בהם מיעוטים, וגם בהן הרוב איננו אוהב את המיעוט ולהפך. 

לדאבון ליבם של רבים כמעט ואין היום אפשרות להקים ממשלה ללא מפלגות ערביות כאלו או אחרות. זו עובדה סטטיסטית, ובנימין נתניהו ונפתלי בנט כבר הבינו והפנימו. בכל מערכת בחירות שתהיה בעתיד יגדלו כוחן והשפעתן, לטוב או לטוב פחות, של מפלגות ערביות. זו הסטטיסטיקה. זו תורת המספרים בכנסת ישראל.    

נשוב לרגע לז'בוטינסקי: הוא הכיר בכך בצורה מלאה בשנת 1923 כשחיבר את מאמרו 'קיר הברזל': "לא ניתן בשלב זה להגיע להבנות עם ילידי ארץ ישראל הערבים, ועל כן אין ברירה אלא לפעול ולפתח את ההתיישבות היהודית בניגוד לרצונם תחת מטריית הגנה שלא תהיה תלויה בהם". 

דברים אלו נכתבו הרבה לפני ייסוד מדינת ישראל ב-1948 וה'נכבה' ולפני מלחמת ששת הימים 1967 וה"כיבוש". ז'בוטינסקי התייחס לתושבי הישוב היהודי שאמנם מילאו את חזונו והקימו כאן מדינה יהודית עם מיעוט ערבי שווה זכויות שהגיע עד נציגות מפלגתית בפרלמנט הישראלי, וכיום גם בקואליציית ממשלת ישראל. 

לא כל ערבי הוא סיכון ביטחוני

הכללה היא אם העיוותים וההנחות השגויות: גרים כאן מיליוני ערבים וערביות, ולא כל ערבי הוא סיכון ביטחוני, ולא כל הערבים הם תומכי טרור, ולא כולם חברים בתנועת האחים המוסלמים ולא כולם רוצים בחיסול מדינת ישראל.

יש ערבים שרואים עצמם אזרחים במדינת ישראל, אף אם אינם מתלהבים מהמדינה ונמנעים מלשיר "עין לציון צופיה" בהמנון הלאומי, אך לא עולה על דעת רוב-רובם לשאוף לחיות במדינה ערבית אחרת. היכן יחיו טוב יותר ועם יותר זכויות, בסוריה? בעירק? בלבנון?

לא כל הערבים מחזיקים בבתיהם כלי נשק בלתי חוקיים, לא כולם גונבים נשק ממחנות צה"ל ולא כולם נשואים לשתים-שלוש-ארבע נשים ומנהלים רשתות גביית דמי חסות בערי הנגב.

יש כאן רבבות אזרחים ערבים שרמת חייהם עלתה בשנים האחרונות, והדבר ניכר: רואים אותם קונים בקניונים, יושבים זוגות בבתי קפה, נשים ערביות נוהגות במכוניות חדישות. בטירה ובטייבה, בנצרת ובג'לג'וליה יש בתי מגורים, וילות מהודרות ויקרות.

בשבתות אין חנייה בסביבות השוק מרוב יהודים חובבי פירות וירקות, חומוס וטחינה, בגדי ילדים ורהיטים יותר זולים מאשר בערי ישראל השכנות. צמיג למכונית מחירו בטירה כמחצית ממחיר אותו צמיג בפנצ'רייה בישראל, ופתוח בשבת ומכבדים אותך בספל קפה. עיתונאים ערבים מאיישים עמדות בתקשורת.

ענפי רפואה שלמים נתונים בידי ערבים: רופאים בקופות החולים, מנהלי בתי חולים מרכזיים, אחים ואחיות. מקצוע הרוקחות כמעט כולו בידי דובר ערבית, ובמרכולים רוב הקופאיות והזבניות הן ערביות. 

בתופעות שליליות יש לטפל

כל אלו מעידים שקרה משהו במדינת ישראל: מצד אחד יש הקצנה. השתוללות אלימה בערים המעורבות, ערבים ישראליים מעורבים בפיגועי טרור, צעירים ומבוגרים בכפרים ובערים שומעים דברי הסתה קשים במסגדים בתפילות ימי ששי ובחגים.

בנגב יש השתוללות הן בכבישים והן באתרי בנייה וגביית דמי חסות במסחר. מאפיה בדרום. ח"כים מבקרים מחבלים בבית חולים או בכלא, זו התנהגות פרלמנטרית בלתי נסבלת לאזרח וח"כ בכנסת ישראל. 

מאידך נראה שמידת המעורבות הערבית בחיי המדינה הולכת וגוברת, ומפלגה ערבית חברה בשנת 2022 בקואליציה הממשלתית. זה רחוק מאוד מסיסמת הבחירות המנהיגותית הזכורה לשמצה "הערבים נוהרים לקלפיות באוטובוסים", שנועדה להטיל מורא. פרופסורים ודוקטורים ערביים חוקרים ומעורבים באקדמיה ויש גישושים ראשונים לכניסת ערבים להיי טק. 

בתופעות שליליות יש לטפל בדיוק כמו בציבור הישראלי. מי שמטיף נגד המדינה, מי שאוסף נשק בלתי חוקי, מי שמעורב בפעילות עוינת, המשטרה והשב"כ יטפלו בהם כמו שמטפלים בעבריינים ישראלים. אחרי עשרות שנים של איסוף נשק חופשי בערים ערביות, נראה שמשטרת ישראל והמשרד לביטחון פנים פועלים בשטח למיגור התופעה. 

מערכת החינוך חייבת לבדוק לעומק אם אמנם בחומרי הלימוד בבתי הספר בציבור הערבי יש הסתה נגד המדינה, ואין מניעה להוריד מהדוכן במסגד מטיף שמשמיע בדרשת יום ששי דברי הסתה מנוגדים לחוק המדינה.  

למעט יוצאים מן הכלל כמו כמה מוסדות חינוך, אגודות, עמותות ושעורים ללימוד ערבית מדוברת, אין למידה מעמיקה הדדית ישראלית וערבית של התרבויות לשם הכרה הדדית של שכנים. פקולטות לערבית, ללימודי אסלאם ולתולדות המזרח התיכון אינן עמוסות בסטודנטים. כמה ישראלים ביקרו בבתים ערביים שפתחו דלתות ואירחו בארוחות סיום צום הרמדאן.

השפה הערבית

לימוד ערבית: למרות העובדה שחוק האזרחות 'שינמך' את מעמד השפה הערבית, זו חייבת להיות שוות ערך ללימוד אנגלית מגיל צעיר כי אנו מוקפים במיליוני דוברי ערבית. אין יהודי בישראל שאין עיר או כפר דוברי ערבית במרחק של יותר מכמה כמה קילומטרים ממקום מגוריו. רבים הערבים שמדברים עברית הרבה יותר טובה מהערבית של רוב היהודים. 

כל האמור לעיל טוב ויפה עד שמגיעים לקיצוניות דתית וקנאות לאומנית. אלו ישימו לאל כל ניסיון לפיוס, להכרה הדדית, לחיים משותפים של מי שנגזר עליהם לחיות בצוותא אלו לצד אלו לא מאהבה כמו מצורך, מכוח עובדה.

קנאות דתית ו/או לאומנית יוצרים תופעות של דחיפת אצבע בעיני היריב. כמו, למשל, מצעד הדגלים ביום ירושלים. תושבי מזרח ירושלים הם תושבי רובע עיר שהוא חלק מבירת ישראל. מצעד דגלים אינו חייב לצעוד דווקא בחוצות ירושלים המזרחית או ליד שער שכם, אלא לצעוד במלוא הגאווה ברחובות מערב העיר היהודית.

הריבונות הישראלית על ירושלים אינה זקוקה להוכחה במצעד דגלים. כולם יודעים מי הריבון. אפשר לחגוג את יום ירושלים ולהניף ברמה את דגלי הלאום לא במזרח העיר.

לא ייגרע מכבודם של השר לביטחון פנים ומפכ"ל המשטרה ולא ייפגעו זכויות דמוקרטיות אם, למען הביטחון והסדר יפסקו: מצעד דגלים ברחובות ירושלים כן, במזרח העיר וליד שער שכם – לא.