פרשנות | מתווכים בעסקאות ציוד ביטחוני? סביר להניח שמשרד הביטחון לא יפקח עליכם

חושבים להיכנס לתחום תיווך בעסקאות ייצוא ביטחוני? מבחינת הרגולציה ייתכן שזה יותר פשוט ממה שדמיינתם - בהיעדר תקנות מסדירות, משרד הביטחון אינו אוכף את העיסוק בתחום. המתווכים מדווחים רק מתוך זהירות, אם בכלל. מאמר של עו״ד שמעון אבירן

פרשנות | מתווכים בעסקאות ציוד ביטחוני? סביר להניח שמשרד הביטחון לא יפקח עליכם

קרדיט: תומר יעקובסון

יצואנים ביטחוניים בארץ לוטשים עיניים לנישה המשגשגת של תיווך בעסקאות ביטחוניות בין ספקים זרים ולקוחות זרים, המכונים "גורמי חוץ". אך לפני שמטפלים בצדדים העסקיים ומשיגים נתח שוק, ניצבת בפני המתווכים הישראלים משוכה ביורוקרטית סבוכה לכאורה, של קבלת רישיונות ואישורים רגולטוריים לעיסוק בתחום הרגיש של תיווך בתחום הזה.  

סוגיות אלה מוסדרות בחוק הפיקוח על ייצוא ביטחוני, הקובע חובה לקבלת רישיון לתיווך בעסקאות מכר ציוד, שירותים או ידע ביטחוני הנעשות בין גורמי החוץ. רישיון כזה נדרש במקרים שבהם יצואן ישראלי (הרשום כדין במרשם היצואנים הביטחוניים) מתווך בעסקה בין ספק ציוד ביטחוני הממוקם ופועל במדינה אחת, לבין לקוח הפועל במדינה אחרת.

במלים פשוטות – כאשר הגורם הישראלי הוא סוכן, מקדם, מתווך, גורם ביניים, Finder, אינטגרטור או כל כינוי דומה אחר.

בדרך כלל מתחיל פרויקט כזה בייזום עסקה בין שני גורמי החוץ (ספק ולקוח), ותפקידו של היצואן המתווך הישראלי הוא לבקש ולקבל הצעת מחיר מהספק, למוסרה ללקוח ולהשיג ממנו אישור להצעת המחיר – ואילו העסקה נעשית במלואה בין גורמי החוץ.

במקרה הפשוט, העסקאות אינן כוללות "מערכות לחימה עיקריות" (פלטפורמות מטוסים, אוניות, טנקים וכדומה), המדינות המדוברות אינן מוגדרות כ"מדינות אויב", אין עליהן אמברגו מטעם ארגון בינלאומי מוכר והטובין אינם נכנסים לישראל או יוצאים מישראל בשום שלב. 

החוק קובע כי תושב ישראלי ותאגיד המאוגד בישראל או שמרכז עסקיו בישראל, חייבים בקבלת רישיון מאגף הפיקוח על הייצוא הביטחוני במשרד הביטחון (אפ"י) לצורך תיווך בין גורמי חוץ בעסקה למכירת ציוד, שירות או ידע ביטחוני, גם אם אלה כלל לא יעברו בישראל בשום שלב בעסקה.

למחוקק הישראלי היה עניין מובהק בפיקוח נרחב על עסקאות התיווך, על רקע מספר פרשיות ביטחוניות מורכבות – לעתים מביכות – שהתפרסמו בשנים שלפני חקיקת החוק.

הפרוצדורה לקבלת רישיון תיווך ורישיונות אחרים אמורה להיות מוסדרת בתקנות. כך, למשל, תקנות הפיקוח על ייצוא ביטחוני (רישיונות), תשס"ח-2008, אכן קובעות את הפרוצדורה להגשת בקשות לרישיונות יצוא ושווק.

ואולם למרבה הפליאה, דווקא בתחום התיווך בין גורמי חוץ, אשר מועד לסיבוכים מהסוג שהחוק נועד למנוע, לא הותקנו מאז חקיקת החוק בסוף שנת 2007 ועד היום תקנות כנדרש בחוק.

כך נוצר מצב שבו מצד המתווכים – אין אפשרות חוקית להגיש בקשה ולקבל רישיון תיווך, ומצד משרד הביטחון – אין אפשרות לאכוף את תחום התיווך בעסקאות הביטחוניות ולפקח עליו.

זאת אף על פי שהחוק קובע עונש של שלוש שנות מאסר או קנס של עד כ-2.5 מיליון ש"ח למי שעוסק בפעולות תיווך בין גורמי חוץ בניגוד לחוק.

עשוי, אם כך, להיות בסיס לטענה כי באין תקנות המסדירות את הנושא, אין תוקף מעשי לחובת הרישוי הקבועה בחוק. ואכן, אפ"י אינו מפקח על האיסור או אוכף אותו מיוזמתו. אך נראה כי המציאות חזקה מהתנהלותו האיטית של המחוקק, וגם השחקנים הרלוונטיים בשוק אינם מעוניינים לעסוק בתחום בלא כל מעורבות שהיא מצד הרגולטור, ובצדק.

לכן, זה מכבר נוצרה פרקטיקה של פנייה יזומה לאפ"י מצד שחקנים משמעותיים בתחום, למען הזהירות ומתוך חשש מאכיפה רטרואקטיבית. לצמצום הסיכון הרגולטורי, מומלץ ליצואנים העוסקים בתווך בעסקאות חוץ להפעיל שיקול דעת ולדווח לאפ"י על עסקאות תיווך. ככל הידוע, עד היום אפ"י לא התנגד לפעולה אשר דווחה לו כאמור.


הכותב, עו"ד שמעון אבירן, ראש הדסק הביטחוני וה-HLS במשרד יגאל ארנון ושות' – תדמור לוי ושות', היה סגן היועץ המשפטי למערכת הביטחון

אולי יעניין אותך גם