מאבקי כוחות בין משרד הביטחון להגנת הסביבה סביב הסמכת מעבדות נפיצים

הרשות הלאומית להסמכת מעבדות פרסמה מסמך שמטרתו הגדרת מרחקי הפרדה במתקן נפיצים במפעל בטחוני. משרד הביטחון לוחץ לעבוד לפי תקן שלו ואילו משרד הגנת הסביבה רוצה לעבוד עם תקינה בינלאומית. הדיון בנושא נדחה בשל רצון התקשורת לסקר אותו

מאבקי כוחות בין משרד הביטחון להגנת הסביבה סביב הסמכת מעבדות נפיצים

bigstock

הרשות הלאומית להסמכת מעבדות הינה תאגיד שייעודו הוא: "קידום האיכות והכשירות המקצועית של גופים מכיילים/בודקים בהרמוניזציה עם העולם לטובת המדינה ואזרחיה". הסמכה מוגדרת כהכרה רשמית ביכולת המקצועית של ארגון לבצע בדיקות/כיולים/פעילויות פיקוח והסמכות. 

בתהליך ההסמכה הרשות בודקת כי ארגון יכול לבצע באופן מקצועי ואמין כיולים/בדיקות, פיקוח והסמכות מסוימות, כפי שמפורט בהיקף ההסמכה שהגיש הארגון. בתהליך ההסמכה בודקים שמערכת האיכות של הארגון עונה לכל דרישות התקנים הבינלאומיים הרלוונטיים, מתועדת ומיושמת במלואה. כמו כן בודקים שהארגון עונה לכל ההנחיות של הרשות הלאומית להסמכת מעבדות ולדרישות מקצועיות מיוחדות בתחום שבו היא פועלת.

אין מחלוקת שפעילותה של הרשות הלאומית להסמכת מעבדות הינה חיונית ומשפרת את איכות המגזר העסקי והמגזר הציבורי בישראל.

מאבקי כוח 

לאחרונה הרשות להסמכת מעבדות פרסמה להערות הציבור טיוטת מסמך שכותרתו "הנחיות הרשות להסמכת מעבדות לארגונים המבקשים הסמכה למדידת מרחקי הפרדה במתקן נפיצים במפעל בטחוני, על פי מפרט הבדיקה של היחידה לרישוי מפעלים ביטחוניים".

נודע לי שנציג משרד הביטחון המליץ כי מעבדות מוסמכות יוכלו לבדוק רק בהתאם להנחיות הבטיחות של חוק חומרי הנפץ המעודכן (תיקון מס' 5 מינואר 2022).  יש בכך שלוש בעיות.

בעיה 1 – חוק חומרי הנפץ אינו החוק היחיד העוסק בנפיצים, עוסקים בכך דברי חקיקה נוספים, בהם כאלו העוסקים בחומרים מסוכנים בכלל, ובנפיצים בפרט. חוקים ונהלים אלו הינם באחריות המשרד להגנת הסביבה, משרד התחבורה, רשויות ברישוי עסקים ועוד.

כך, למשל, המשרד להגנת הסביבה, הפועל מתוקף חוק החומרים המסוכנים ושהינו אף המנחה הלאומי לחומרים מסוכנים, החליט שמדיניות בטיחות הנפיצים הלאומית של ישראל תתבסס על הנחיות ועדת האו"ם לבטיחות נפיצים IATG. הוא פרסם, כרגולטור, הוראה מפורטת בנושא ואף הודיע על כך גם למועצה לביטחון לאומי (מל"ל) שהינה הגורם האמור לתאם בין כל הגורמים העוסקים בביטחון לאומי.

בעיה 2 – טרם פורסמו, כנגזר מחוק חומרי הנפץ המעודכן, תקנות ובהן הוראות הבטיחות. תקנות אלו לא יפורסמו, ככל הנראה, לפני יוני 2023.

בעיה 3 – הגדרת מפרט הסמכה למעבדה מוסמכת, אינה מתחייבת מהגדרה בחוק או מדרישת רגולטור. למעשה, כל דרישה הנדסית שיש שיטה או מכשירים לבדיקתה, ראויים להיבחן האם הם עומדים בדרישות המקצועיות להגדרתם כמפרט הסמכה. דוגמא בולטת לכך היא היכולת של הרשות להסמכת מעבדות להגדיר מפרטי הסמכה לתחומים הנדרשים במדינות אחרות, כחלק משיתוף הפעולה הבינלאומי של הרשות להסמכת מעבדות.

תקנים בינלאומיים

הלחץ שמפעיל משרד הביטחון, מעמיד את הרשות הלאומית להסמכת מעבדות במצב מורכב. מצד אחד, יש חשיבות לסייע לאחד הרגולטורים, אך מצד שני, יפגע הדבר באובייקטיביות של הרשות להסמכת מעבדות, לחריגתה מסמכותיותיה ולערעור הבסיס הנורמטיבי לחלק ניכר מפעילות הרשות. כל מפרטי ההסמכה העוסקים בתקנים ומפרטים בינלאומיים אשר אומצו על ידי גופים שונים, גם בישראל. 

בנוסף, קבלת המלצת משרד הביטחון תפגע בהכרח, בסמכות משרדי ממשלה אחרים העוסקים בנפיצים, כאמור (משרד הגנת הסביבה ואחרים). מה גם שהסוגייה שעל הפרק היא בדיקת מרחקי הפרדה ממתקני נפיצים לסביבה – תחום שבו סמכות המשרד להגנת הסביבה היא בלעדית.

לישראל דיפנס נודע כי ביום חמישי, 14.4.22, הרשות להסמכת מעבדות עמדה לקיים דיון לגבי מסמך ההנחיות למעבדות נפיצים, ולדיון חשוב זה הוזמנו הגורמים העיקריים הקשורים לנושא.

זכות הציבור לדעת

לאחר שהיה צפוי שבדיון יתקיים קרב איתנים בין משרד הביטחון, המשרד להגנת הסביבה, הרשות לרישוי מפעלים ביטחוניים במשרד הפנים, ונציגי התעשיות הביטחוניות שגם זומנו לדיון, פניתי לרשות הלאומית להסמכת נפיצים וביקש להיות נוכח בדיון כנציג תקשורת, על מנת לדווח על מהלך הדיון ולסקר את תוצאותיו.  זמן קצר מאוד לאחר שפנייתו הגיעה לרשות להסמכת מעבדות, הדיון נדחה במפתיע.

יש לקוות שכאשר ייקבע מועד חדש לדיון שנדחה, הרשות להסמכת מעבדות תפעל בשקיפות ציבורית, תוך כיבוד "זכות הציבור לדעת" ותזמין גם את נציגי התקשורת על מנת שיוכלו לסקר את הדיון בנושא חשוב זה.

כאן המקום להבהיר כי נושא הרגולצייה בעיסוק בנפיצים אינו מסווג. יתרה מזאת, כל ההוראות והתנאים שבהם חייבים לעמוד העוסקים בנפיצים, הם מסמכים שיש לפרסמם על פי החוק באינטרנט (אם אינם מפורסמים באינטרנט הם אינם מחייבים).

לכן, במדינה דמוקרטית ומתקדמת כשלנו, אין שום סיבה להסתיר נושא כזה מהציבור, ולא יהיה ראוי לנהל את הדיון במחשכים מאחורי וילונות מוגפים.

במקרים חריגים, כאשר עלולה להיגרם סכנה חמורה לביטחון המדינה או כאשר עלולים לחשוף סודות מסחריים, ניתן לערוך דיון בדלתיים סגורות, לאסור הקלטה של הדיון על ידי המשתתפים בו ולקוות שהדבר ימנע סיקור תקשורתי. בספק אם הדיון הכללי והעקרוני שעמד להתקיים לגבי נוהל הסמכת מעבדות נפיצים עונה להגדרה. 

כמו כן, מארגון ציבורי וממלכתי שתכליתו הינה הכנת נהלים, מצופה שהחלטה על קיום דיון בדלתיים סגורות (אם חלילה תתקבל החלטה כזאת), תתבצע בהתאם לנוהל המגדיר באיזה מקרים ניתן לאשר קיום דיון בדלתיים סגורות. מי הגורם המוסמך להחליט על כך, מה דרכי הדיווח הנדרש על עצם קיום הדיון בדלתיים סגורות, ועל בסיס איזה נימוקים הדבר אושר.

בהקשר זה אין זה מיותר לציין כי הרשות להסמכת מעבדות הוקמה על פי חוק הרשות הלאומית להסמכת מעבדות, ולכן היא כפופה לחוק חופש המידע הקובע כי "רשות ציבורית תעמיד לעיון הציבור את ההנחיות המינהליות הכתובות שעל פיהן היא פועלת ושיש להן נגיעה או חשיבות לציבור".


דני קרוננברג הוא מהנדס יועץ בתחום החומרים המסוכנים, חבר ענף בטיחות נפיצים באיגוד הישראלי להנדסת בטיחות, מחבר ומתרגם ספרים ובהם "מדריך תגובות חירום בתקריות חומרים מסוכנים".

אולי יעניין אותך גם

Photo credit: Elad Malka
 

דעה | המבצעים בעזה הם פלסטר ואי אפשר רק להתמגן - הפתרון טמון בהליך מדיני

ד״ר רפי שגיב טוען כי עוד מבצע בעזה (הפעם: ״עלות השחר״) נחוץ, אך אינו מביא לשקט ארוך טווח. ״אף ממשלה, מאז הסכמי אוסלו לא העזה ללכת לצעד מדיני אמיץ״, טוען שגיב. ״הגישה הזו מביאה את ישראל לידי קיפאון וחולשה״