ממרחביה למרחבי הטיסה – סיפורו של אלוף גורן
רן גורן, דיווח תוצאות: אלפא, הוצאת קונטנו נאו, 2022
אפרים לפיד
| 14/04/2022
באדיבות הוצאת קונטנו
ספר זיכרונות אישי הוא תמיד שונה מאדם לאדם. גם התפיסה איך לשתף את הקהל הרחב בסיפור האישי אינה דומה. אישים שונים בוחרים את הדרך המתאימה להם. רן גורן, אלוף מנוסה שרוב שירותו הצבאי היה בחיל האוויר והוסיף גם שלוש שנים במטה הכללי בתפקיד ראש אכ"א, בחר להעלות על הכתב ממרום גיל שמונים את שלושים ואחת שנות שירותו הצבאי.
כל אבן דרך בשירותו היא גם פיסת היסטוריה ביטחונית בישראל ומאפשרת לראות דברים מזוויות פחות מוכרות.
גורן, מפקד בכל רמ"ח אבריו, משתף בפירוט רב (628 עמ'!!), המתאים בעיקר לחברים בחיל האוויר, את כל מסלול התפקידים שלו, קורס הטיס על שלביו השונים, המלחמות, המבצעים, הלימודים בארה"ב, תפקידי המטה (כולל ראש להק מודיעין פחות משנה) והשגרה.
מאות אנשים בכירים וזוטרים, כולל חללים ושבויים, נזכרים כאן לכל אורך התקופה בחיל האוויר. גם התקופה באכ"א, אלוף ראשון מחיל האוויר בראשות אגף זה, זוכה לתיאור מדוקדק. בולט הרצון להנחיל את "תרבות הכחולים" ל"צבא הירוק".
הספר מקיף את האישי ביותר של גורן מהלידה (והברית הכירורגית, לא ע"י מוהל, מטעמים אידיאולוגיים.), החיים בקיבוץ השומר הצעיר מרחביה ("החינוך המשותף"), החיזור המוצלח אחרי רבקה שהפכה בפרק הצבאי לרעייתו ואם ילדיהם, ועד טיסת הסיום בסוף השירות הצבאי. אחרי 5500 גיחות "תולים את הקסדה". כל תקיפה במלחמת ששת הימים (הפרק הגדול ביותר בספר) זוכה לסיקור מלא של הטייסים, היעדים, התוצאות והלקחים, במקום שנדרש.
למלחמת יום הכיפורים מוקדש, כמתבקש, תיאור נרחב של השיקולים והמהלכים בדרג קבלת ההחלטות והביצוע בשטח. אין בו חידושים לעומת מה שהתפרסם בהרחבה לאורך יובל השנים מהמלחמה.
תיאור דרמטי של הפער שהיה ערב המלחמה בין הערכת אמ"ן לפרוץ מלחמה ובין תחושת האחריות של מפקדים ניתן כאן בתמונה מאד אותנטית: בתדריך שנתן מפקד חיל האוויר אלוף בני פלד למפקדים הבכירים של החיל ביום שישי, 5 באוקטובר 1973, ערב יום הכיפורים בשעה 14:30, הוא אמר "המלחמה נגד מצרים וסוריה קרובה".
ראש מחלקת המודיעין תא"ל רפי הר-לב דבק באופן עקבי בעמדת ראש אמ"ן, סתר את קביעתו של מח"א ואמר כי "אין לערבים כוונה לפתוח במלחמה". פלד היסה את הר-לב ("כאן אתה חייל שלי"), והורה על כוננות ג' בכל החיל. מפקדי הבסיסים אמנם צייתו לפקודת מח"א, אך לא הפנימו אותה.
גורן גם מנתח בדיעבד את החלטת הדרג המדיני לא לפתוח במכת מנע אווירית מקדימה מחשש לתגובת האמריקאים. הוא סבור כי במצב של איום קיומי, כמו שנצפה אז, חובה היה על ישראל לעשות הכל כדי למנוע או לצמצם את האיום, גם במחיר של אובדן התמיכה האמריקאית. באותה נשימה מעריך גורן כי גם לו היתה מתבצעת תקיפה מקדימה היא לא היתה משיגה את מטרתה לשינוי אסטרטגי של מטרות המלחמה של המצרים והסורים.
פרק מיוחד בספר, כמו פרק בחייו של גורן, מוקדש לביטול פרויקט ה"לביא" ב-1986. שר הביטחון משה ארנס היה חסיד נלהב של הרעיון. מפקד חיל האוויר, אלוף עמוס לפידות, העדיף לא לנקוט עמדה, אך אלוף אביהו בן-נון, ראש אג"ת, שכבר סומן כמפקד הבא של החיל, הוביל התנגדות נחרצת וזכה לגיבוי הרמטכ"ל הנכנס רב אלוף דן שומרון.
הממשלה, על חודו של קול, החליטה על ביטול ה"לביא". גורן תמך מאד בהחלטה זו, וראה את יתרונותיה בהמשך הדרך. גורן בטוח כי תמיכתו בביטול הפרויקט היא זו שבגללה לא אישר שר הביטחון ארנס את מינויו למפקד החיל, וזו היתה לו אכזבה כואבת.
הספר ערוך בקפדנות רבה, כולל הערות שוליים להבהרת מושגים ומקורות למידע. יש בו עירוב של הפרטי עם הכללי, הלאומי והחילי. גורן מקדיש את הספר רק לשירות הצבאי. חבל כי לא התייחס לשלושים השנים האזרחיות אחריו.
רן גורן, דיווח תוצאות: אלפא, הוצאת קונטנו נאו, 2022
באדיבות הוצאת קונטנו
ספר זיכרונות אישי הוא תמיד שונה מאדם לאדם. גם התפיסה איך לשתף את הקהל הרחב בסיפור האישי אינה דומה. אישים שונים בוחרים את הדרך המתאימה להם. רן גורן, אלוף מנוסה שרוב שירותו הצבאי היה בחיל האוויר והוסיף גם שלוש שנים במטה הכללי בתפקיד ראש אכ"א, בחר להעלות על הכתב ממרום גיל שמונים את שלושים ואחת שנות שירותו הצבאי.
כל אבן דרך בשירותו היא גם פיסת היסטוריה ביטחונית בישראל ומאפשרת לראות דברים מזוויות פחות מוכרות.
גורן, מפקד בכל רמ"ח אבריו, משתף בפירוט רב (628 עמ'!!), המתאים בעיקר לחברים בחיל האוויר, את כל מסלול התפקידים שלו, קורס הטיס על שלביו השונים, המלחמות, המבצעים, הלימודים בארה"ב, תפקידי המטה (כולל ראש להק מודיעין פחות משנה) והשגרה.
מאות אנשים בכירים וזוטרים, כולל חללים ושבויים, נזכרים כאן לכל אורך התקופה בחיל האוויר. גם התקופה באכ"א, אלוף ראשון מחיל האוויר בראשות אגף זה, זוכה לתיאור מדוקדק. בולט הרצון להנחיל את "תרבות הכחולים" ל"צבא הירוק".
הספר מקיף את האישי ביותר של גורן מהלידה (והברית הכירורגית, לא ע"י מוהל, מטעמים אידיאולוגיים.), החיים בקיבוץ השומר הצעיר מרחביה ("החינוך המשותף"), החיזור המוצלח אחרי רבקה שהפכה בפרק הצבאי לרעייתו ואם ילדיהם, ועד טיסת הסיום בסוף השירות הצבאי. אחרי 5500 גיחות "תולים את הקסדה". כל תקיפה במלחמת ששת הימים (הפרק הגדול ביותר בספר) זוכה לסיקור מלא של הטייסים, היעדים, התוצאות והלקחים, במקום שנדרש.
למלחמת יום הכיפורים מוקדש, כמתבקש, תיאור נרחב של השיקולים והמהלכים בדרג קבלת ההחלטות והביצוע בשטח. אין בו חידושים לעומת מה שהתפרסם בהרחבה לאורך יובל השנים מהמלחמה.
תיאור דרמטי של הפער שהיה ערב המלחמה בין הערכת אמ"ן לפרוץ מלחמה ובין תחושת האחריות של מפקדים ניתן כאן בתמונה מאד אותנטית: בתדריך שנתן מפקד חיל האוויר אלוף בני פלד למפקדים הבכירים של החיל ביום שישי, 5 באוקטובר 1973, ערב יום הכיפורים בשעה 14:30, הוא אמר "המלחמה נגד מצרים וסוריה קרובה".
ראש מחלקת המודיעין תא"ל רפי הר-לב דבק באופן עקבי בעמדת ראש אמ"ן, סתר את קביעתו של מח"א ואמר כי "אין לערבים כוונה לפתוח במלחמה". פלד היסה את הר-לב ("כאן אתה חייל שלי"), והורה על כוננות ג' בכל החיל. מפקדי הבסיסים אמנם צייתו לפקודת מח"א, אך לא הפנימו אותה.
גורן גם מנתח בדיעבד את החלטת הדרג המדיני לא לפתוח במכת מנע אווירית מקדימה מחשש לתגובת האמריקאים. הוא סבור כי במצב של איום קיומי, כמו שנצפה אז, חובה היה על ישראל לעשות הכל כדי למנוע או לצמצם את האיום, גם במחיר של אובדן התמיכה האמריקאית. באותה נשימה מעריך גורן כי גם לו היתה מתבצעת תקיפה מקדימה היא לא היתה משיגה את מטרתה לשינוי אסטרטגי של מטרות המלחמה של המצרים והסורים.
פרק מיוחד בספר, כמו פרק בחייו של גורן, מוקדש לביטול פרויקט ה"לביא" ב-1986. שר הביטחון משה ארנס היה חסיד נלהב של הרעיון. מפקד חיל האוויר, אלוף עמוס לפידות, העדיף לא לנקוט עמדה, אך אלוף אביהו בן-נון, ראש אג"ת, שכבר סומן כמפקד הבא של החיל, הוביל התנגדות נחרצת וזכה לגיבוי הרמטכ"ל הנכנס רב אלוף דן שומרון.
הממשלה, על חודו של קול, החליטה על ביטול ה"לביא". גורן תמך מאד בהחלטה זו, וראה את יתרונותיה בהמשך הדרך. גורן בטוח כי תמיכתו בביטול הפרויקט היא זו שבגללה לא אישר שר הביטחון ארנס את מינויו למפקד החיל, וזו היתה לו אכזבה כואבת.
הספר ערוך בקפדנות רבה, כולל הערות שוליים להבהרת מושגים ומקורות למידע. יש בו עירוב של הפרטי עם הכללי, הלאומי והחילי. גורן מקדיש את הספר רק לשירות הצבאי. חבל כי לא התייחס לשלושים השנים האזרחיות אחריו.
