הקמת מערכת לאיסוף ושיתוף נתונים מחברות התעופה מתעכבת - וזה סיכון ביטחוני מול האמירויות
שב״כ והמשטרה רוצים לדעת מי מגיע מחו״ל לישראל, טרם עלייתו על המטוס ונחיתתו בארץ. זה נחמד, אבל רשות המיסים מעכבת ביצוע החלטת ממשלה מ-2014 להקמת מרכז נתוני PNR שאמור לספק זאת. שמונה שנים לאחר ההחלטה, עדיין לא פורסם מכרז
עמי רוחקס דומבה
| 13/04/2022
bigstock
ב-27 באפריל 2016, הפרלמנט והמועצה האירופית אימצו הוראה על שימוש בנתוני שמות נוסעים (PNR) למניעה, גילוי, חקירה והעמדה לדין של עבירות טרור ופשעים חמורים.
החלטת ממשלת ישראל מספר 2258 מיום 30.11.2014 דרשה הקמת מאגר לקבלת מידע אישי מחברות תעופה על אודות נוסעים בטיסות הנכנסות, היוצאות או העוברות במדינת ישראל (נתוני PNR). עם זאת, כמעט שמונה שנים לאחר מכן, מערכת כזו טרם קמה. בפברואר 2020, שוב החליטה הממשלה לקדם את הנושא (החלטה מספר 4864), וגם זה לא עזר. כאמור.
על איסוף הנתונים הופקדה רשות המיסים, דרך המנ״ת - מרכז נתוני תעופה. אולם, הרשות מתעכבת להוציא מכרז להקמת המנ״ת. לפני כשלוש שנים נשכרה חברת שטראוס יועצים לכתוב את המכרזים להקמת המרכז ומרכיבי המערכת. כאמור, מכרזים טרם הופצו לציבור.
במקביל, גם את הליך החקיקה דחו עד סוף מרץ האחרון. רק ב-30.3.2022, פורסם תזכיר חקיקה מטעם משרד המשפטים להערות הציבור עם זמן תגובה עד ה-20.4.2022.
ברשות המיסים טוענים כי ״אנו נמצאים בימים אלה בשלב כתיבת המכרזים לבחירת הגורמים שיתפעלו את שלושת המרכיבים של מאגר נתוני התעופה. מדובר במכרזים מורכבים שכתיבתם אורכת זמן ניכר, והליך המכרז מתקדם עד כה לפי המתוכנן. במקביל, אנו ממשיכים לקדם את הליך החקיקה בנושא, כאשר בסוף חודש אפריל יסתיים שלב הערות הציבור והצעת החוק תובא בפני מליאת הכנסת. ״
כמובן, לא מסבירים מדוע יישום החלטת הממשלה מתעכב כבר שמונה שנים בנושא כה חשוב ביטחונית. בעיקר במדינות שלמדינת ישראל יש איתן הסכם ביטול ויזות הדדי. כמו במקרה האמירויות. בפועל, שב״כ לא יודע מי נמצא על הטיסות שמגיעות משדות תעופה באמירויות (למעט טיסות ישראליות), רק כאשר הוא מגיע לביקורת דרכונים בישראל.
לפי החקיקה המוצעת, לכל נוסע ייווצרו שתי רשומות. אחת בזמן הזמנת כרטיס ושניה כאשר הוא מגיע לשדה התעופה בפועל. ההבדל בין שני המקרים יכול להיות חודשים. והמידע הזה הכרחי לשב״כ שמאבטח טיסות המגיעות לארץ, מטפל במרגלים ולמשטרה, המטפלת בפשיעה בינלאומית ומקומית.
״רשומה אחת, הנוצרת בעת הזמנת כרטיס טיסה (לעיתים, חודשים לפני הטיסה) – כוללת פרטים רבים הדרושים לצורך הזמנת הכרטיס ובכלל זה: שמו של הנוסע; כתובתו; מספר הטלפון הנייד שלו; כרטיס האשראי שבאמצעותו ישלם; כתובת דוא"ל למשלוח הכרטיס האלקטרוני; ועוד״, כותבים בתזכיר.
״רשומה שנייה נוצרת בעת הגעתו של הנוסע לשדה התעופה, כאשר הוא מתייצב לטיסה (צ'ק-אין), ומציג את דרכונו. הדרכון נסרק ונשאבים ממנו פרטי המידע המופיעים בו. פרטים אלה מצומצמים יותר, וכוללים את שמו של הנוסע, מספר מסמך הנסיעה, מדינת אזרחותו, וכדומה. פרטים אלה של הנוסע מוצמדים לפרטי הטיסה. ״
כיום, מנגנון זה קיים בעשרות מדינות העולם, לרבות בארה"ב, במרבית מדינות האיחוד האירופי, בבריטניה, קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד ועוד. לא בישראל.
על פי תזכיר החוק, הנתונים צריכים לזרום ממדינת המוצא של הטיסה לישראל ב-48 שעות לפני מועד הטיסה. עד לרגע סגירת הדלתות במטוס, כלל המידע אודות הנוסעים, הסופי, צריך להיות בישראל. לזה תוסיפו את זמן הטיסה בפועל. אלו עשרות שעות חשובות מאד לשב״כ ולמשטרה, כאמור.
לסיכום, הליך החקיקה צפוי להסתיים לא לפני הקיץ הקרוב. לכל הפחות. לאחר קבלת הערות הציבור עד לסוף אפריל, יש לגבש נוסח חקיקה שיבוא להצבעה בכנסת שחוזרת מפגרה בתחילת מאי. הליך החקיקה, גם אם ילך חלק, עלול לקחת מספר חודשים בודדים.
עם זאת, במקביל, אין מניעה שרשות המיסים תפרסם מכרז ותתחיל להזיז את ההליך התפעולי. גם הליך זה, המבוסס בעיקרו על חברות זרות המספקות את מרכיבי המערכת, צפוי לארוך חודשים.
התניה של הליך המכרז בהליך החקיקה אינה נדרשת. מדינת ישראל לא יכולה להישאר בלי מערכת PNR, בשעה שכל העולם המערבי הולך לכיוון זה. כך שחקיקה תהיה, כזו או אחרת.
מדוע רשות המיסים מתעכבת בפרסום מכרז, בשעה שהיא משלמת על כתיבתו במהלך שלוש השנים האחרונות? זו שאלה פתוחה למבקר המדינה.
שב״כ והמשטרה רוצים לדעת מי מגיע מחו״ל לישראל, טרם עלייתו על המטוס ונחיתתו בארץ. זה נחמד, אבל רשות המיסים מעכבת ביצוע החלטת ממשלה מ-2014 להקמת מרכז נתוני PNR שאמור לספק זאת. שמונה שנים לאחר ההחלטה, עדיין לא פורסם מכרז
bigstock
ב-27 באפריל 2016, הפרלמנט והמועצה האירופית אימצו הוראה על שימוש בנתוני שמות נוסעים (PNR) למניעה, גילוי, חקירה והעמדה לדין של עבירות טרור ופשעים חמורים.
החלטת ממשלת ישראל מספר 2258 מיום 30.11.2014 דרשה הקמת מאגר לקבלת מידע אישי מחברות תעופה על אודות נוסעים בטיסות הנכנסות, היוצאות או העוברות במדינת ישראל (נתוני PNR). עם זאת, כמעט שמונה שנים לאחר מכן, מערכת כזו טרם קמה. בפברואר 2020, שוב החליטה הממשלה לקדם את הנושא (החלטה מספר 4864), וגם זה לא עזר. כאמור.
על איסוף הנתונים הופקדה רשות המיסים, דרך המנ״ת - מרכז נתוני תעופה. אולם, הרשות מתעכבת להוציא מכרז להקמת המנ״ת. לפני כשלוש שנים נשכרה חברת שטראוס יועצים לכתוב את המכרזים להקמת המרכז ומרכיבי המערכת. כאמור, מכרזים טרם הופצו לציבור.
במקביל, גם את הליך החקיקה דחו עד סוף מרץ האחרון. רק ב-30.3.2022, פורסם תזכיר חקיקה מטעם משרד המשפטים להערות הציבור עם זמן תגובה עד ה-20.4.2022.
ברשות המיסים טוענים כי ״אנו נמצאים בימים אלה בשלב כתיבת המכרזים לבחירת הגורמים שיתפעלו את שלושת המרכיבים של מאגר נתוני התעופה. מדובר במכרזים מורכבים שכתיבתם אורכת זמן ניכר, והליך המכרז מתקדם עד כה לפי המתוכנן. במקביל, אנו ממשיכים לקדם את הליך החקיקה בנושא, כאשר בסוף חודש אפריל יסתיים שלב הערות הציבור והצעת החוק תובא בפני מליאת הכנסת. ״
כמובן, לא מסבירים מדוע יישום החלטת הממשלה מתעכב כבר שמונה שנים בנושא כה חשוב ביטחונית. בעיקר במדינות שלמדינת ישראל יש איתן הסכם ביטול ויזות הדדי. כמו במקרה האמירויות. בפועל, שב״כ לא יודע מי נמצא על הטיסות שמגיעות משדות תעופה באמירויות (למעט טיסות ישראליות), רק כאשר הוא מגיע לביקורת דרכונים בישראל.
לפי החקיקה המוצעת, לכל נוסע ייווצרו שתי רשומות. אחת בזמן הזמנת כרטיס ושניה כאשר הוא מגיע לשדה התעופה בפועל. ההבדל בין שני המקרים יכול להיות חודשים. והמידע הזה הכרחי לשב״כ שמאבטח טיסות המגיעות לארץ, מטפל במרגלים ולמשטרה, המטפלת בפשיעה בינלאומית ומקומית.
״רשומה אחת, הנוצרת בעת הזמנת כרטיס טיסה (לעיתים, חודשים לפני הטיסה) – כוללת פרטים רבים הדרושים לצורך הזמנת הכרטיס ובכלל זה: שמו של הנוסע; כתובתו; מספר הטלפון הנייד שלו; כרטיס האשראי שבאמצעותו ישלם; כתובת דוא"ל למשלוח הכרטיס האלקטרוני; ועוד״, כותבים בתזכיר.
״רשומה שנייה נוצרת בעת הגעתו של הנוסע לשדה התעופה, כאשר הוא מתייצב לטיסה (צ'ק-אין), ומציג את דרכונו. הדרכון נסרק ונשאבים ממנו פרטי המידע המופיעים בו. פרטים אלה מצומצמים יותר, וכוללים את שמו של הנוסע, מספר מסמך הנסיעה, מדינת אזרחותו, וכדומה. פרטים אלה של הנוסע מוצמדים לפרטי הטיסה. ״
כיום, מנגנון זה קיים בעשרות מדינות העולם, לרבות בארה"ב, במרבית מדינות האיחוד האירופי, בבריטניה, קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד ועוד. לא בישראל.
על פי תזכיר החוק, הנתונים צריכים לזרום ממדינת המוצא של הטיסה לישראל ב-48 שעות לפני מועד הטיסה. עד לרגע סגירת הדלתות במטוס, כלל המידע אודות הנוסעים, הסופי, צריך להיות בישראל. לזה תוסיפו את זמן הטיסה בפועל. אלו עשרות שעות חשובות מאד לשב״כ ולמשטרה, כאמור.
לסיכום, הליך החקיקה צפוי להסתיים לא לפני הקיץ הקרוב. לכל הפחות. לאחר קבלת הערות הציבור עד לסוף אפריל, יש לגבש נוסח חקיקה שיבוא להצבעה בכנסת שחוזרת מפגרה בתחילת מאי. הליך החקיקה, גם אם ילך חלק, עלול לקחת מספר חודשים בודדים.
עם זאת, במקביל, אין מניעה שרשות המיסים תפרסם מכרז ותתחיל להזיז את ההליך התפעולי. גם הליך זה, המבוסס בעיקרו על חברות זרות המספקות את מרכיבי המערכת, צפוי לארוך חודשים.
התניה של הליך המכרז בהליך החקיקה אינה נדרשת. מדינת ישראל לא יכולה להישאר בלי מערכת PNR, בשעה שכל העולם המערבי הולך לכיוון זה. כך שחקיקה תהיה, כזו או אחרת.
מדוע רשות המיסים מתעכבת בפרסום מכרז, בשעה שהיא משלמת על כתיבתו במהלך שלוש השנים האחרונות? זו שאלה פתוחה למבקר המדינה.
