חלם זה כאן: רוצים למכור חמצן? אתם צריכים לחכות כשנה להיתר רעלים - כי חמצן הוא רעל בישראל
"חוק לייעול הליכי רישוי סביבתי (תיקוני חקיקה)" מגדיר חמצן ואוויר דחוס כרעל. למה? כי במשרד להגנת הסביבה עצלנים ו״מתלבשים״ על הליך קיים. גם כשלא צריך
דני קרוננברג
| 21/03/2022
bigstockphoto
במערכון "השליח בבנק" שחיבר יוסי בנאי ושבוצע על ידי שלישיית "הגשש החיוור", מנהל הבנק הציע לתת תוספת "אחזקת רכב" למשכורת שיקבל שליח שהציעו לו עבודה בבנק. השליח השיב שאין לו רכב והוא נוסע על אופניים, ובתגובה המנהל אמר שיעשו "כאילו" יש לעובד רכב. המנהל הציע לשליח עוד ועוד תוספות עבור הוצאות פיקטיביות, והכל ב"כאילו".
מהר מאוד העובד הבין שמדובר ב"ישראבלוֹף", והציע שהבנק ישלם לו משכורת והשליח "כאילו" יעבוד בבנק.
חמצן ואוויר דחוס - רעל
לפעמים המציאות חזקה מכל דמיון, וכעת ועדת שרים לענייני חקיקה אימצה את הצעת המשרד להגנת הסביבה ומשרד האוצר, ובישיבה שנערכה בתאריך 6.3.22 קיבלה החלטה רשמית להמשיך לפעול בשיטת "ישראבלוֹף" לגבי חומרים מסוכנים.
במאמר "מניפלאות הרגולציה הישראלית: חוק החומרים המסוכנים קובע שאוויר וחמצן הם רעל" חשפתי כי על פי חוק החומרים המסוכנים ועל פי התקנות המתייחסות לחוק. לגבי חומרים רבים שאינם רעילים, נקבע שהם רעל ועל כן חובה לסמן אותם בסימון אזהרה המכיל את המילה "רעל" בעברית, ערבית ואנגלית, למרות שבשאר מדינות העולם חומרים אלה כלל לא נחשבים לרעל.
למרבה האבסורד, על פי חוק חומרים מסוכנים ותקנותיו, אפילו חמצן ואוויר דחוס מוגדרים כרעל, ומעל כמויות מסוימות יש לסמנם כרעל (ומכאן עלול להשתמע שאסור לנשום אותם).
שמחתי לגלות שוועדת שרים לענייני חקיקה של "ממשלת השינוי" התכנסה ודנה בשינויים הנדרשים בחוק חומרים מסוכנים (ובחוקים סביבתיים אחרים), ובאותה הזדמנות החליטה גם לייעל את הליכי הרישוי ולהפחית בירוקרטיה. ניתן היה לקוות שאסדרת החומרים המסוכנים בישראל תגיע לרמה המקובלת בצפון אמריקה או במערב אירופה.
הליך ביורוקרטי הזוי
לפני מספר ימים, ביום א' 6.3.22, החליטה ועדת השרים לענייני חקיקה, לאשר את הצעת "חוק לייעול הליכי רישוי סביבתי (תיקוני חקיקה)". עיינתי בתסקיר הצעת החוק ורציתי לראות איך הממשלה שיפרה את הליכי הרישוי לחומרים מסוכנים.
למרבה תדהמתי גיליתי שהמשמעות של החוק החדש היא שחומרים שאינם רעילים ימשיכו להיות מוגדרים כרעל. המחזיקים בהם יאלצו להגיש בקשה ל"היתר רעלים", ויקבלו מענה לבקשתם מהמשרד להגנת הסביבה תוך עד שנה. ולהליך הבירוקרטי ההזוי הזה הממשלה מתייחסת כהליך יעיל.
נשאלת השאלה מדוע ממשלת ישראל משתמשת בשיטת "ישראבלוֹף" שבה היא מגדירה כרעל חומרים שאינם נחשבים כחומרים רעילים? בחוק החומרים המסוכנים מתייחסים לסוגים שונים של חומרים מסוכנים כגון: חומרים נפיצים, חומרים מחמצנים, חומרים דליקים, חומרים מגרים, חומרים מזיקים, חומרים מסרטנים, חומרים משתכים (קוֹרוֹזיביים) ועוד.
למרות שחלק מחומרים אלו אינם רעילים, צריך לאסדר את השימוש בהם על מנת שהם לא יפגעו באוכלוסייה ובסביבה, ולצורך כך צריך שהמחזיקים בכמויות גדולות של חומרים אלו יבקשו רישיון מהמשרד להגנת הסביבה. הבעיה היא איך לקרוא לרישיון המיועד למגוון כה רחב של חומרים?
היתר רעלים אחד לכל החומרים
ייתכן כי מומחי החומרים המסוכנים של המשרד להגנת הסביבה ערכו ישיבות ודנו בנושא אך לא מצאו פתרון לבעיה הזאת, ולכן מצאו פתרון בירוקרטי והחליטו להשתמש בטפסים שיש ברשותם ל"היתרי רעלים" לכל החומרים המסוכנים.
לצורך כך, תקנות החומרים המסוכנים מגדירות חומרים מסוכנים כרעל גם אם הם לא רעילים, וכך המחזיקים בהם צריכים לבקש אישור ל"היתר רעלים" מהמשרד להגנת הסביבה, ובא לציון גואל.
אבל יש פתרון הרבה יותר פשוט לתקן את השיטה הנהוגה בישראל לאסדרת חומרים מסוכנים: כל מה שצריך לעשות הוא להחליף את המונח "היתר רעלים" במונח "היתר חומרים מסוכנים מפוקחים". בצורה כזו, לא יהיה צריך את ה"ישראבלוֹף" במסגרתו מגדירים חומר כרעל למרות שהוא לא רעיל.
כמקובל, בשלב הבא, יוטמעו שינויים בהצעת החוק בעקבות פעילות של מספר גורמים: הערות הציבור לתסקיר החוק (והיו הערות רבות כאלו, ובכללן הערות מנומקות היטב), הערות מחלקת נוסח חוק במשרד המשפטים, וכן החלטות ועדת פנים והגנת הסביבה בכנסת.
יש לקוות שהצעת החוק שמתיימרת להיקרא "חוק לייעול הליכי רישוי סביבתי (תיקוני חקיקה)" תתוקן. חומרים מסוכנים הם נושא רציני יותר ממערכון של "הגשש החיוור", ואין להשתמש בשיטת ה"ישראבלוֹף" לגבי חומרים מסוכנים.
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה:
״המשרד להגנת הסביבה פרסם לאחרונה תזכיר חוק להערות הציבור, אשר אושר להצבעה בוועדת השרים לרגולציה, ושינה באופן מהותי, בין היתר, את הקבוע בתקנות החומרים המסוכנים (סיווג ופטור) התשנ"ו. זאת, באמצעות התבססות על סיווג חומרים הקבוע בדירקטיבה האירופאית CLP (ומוטמע בת"י 2302).
״המושג "רעל" הוא מושג היסטורי, אשר קבוע בחוק החומרים המסוכנים התשנ"ג – 1993. מושג זה מתייחס לרשימת חומרים וקבוצות המפורטים בחוק. חומרים מסוכנים אלה הם בעלי מאפייני סיכון שונים, כגון: קורוזיביות, דליקות, חימצון ונפיצות ולא רק חומרים רעילים.
״נדגיש, כי המשרד להגנת הסביבה פועל כל העת להסדרת החומרים המסוכנים בישראל במטרה לשמור על הסביבה ובריאות הציבור על ידי צמצום הסיכון מאירועי חומרים מסוכנים.״
המחבר הוא מהנדס יועץ בתחום החומרים המסוכנים, חבר ענף בטיחות נפיצים באיגוד הישראלי להנדסת בטיחות, מחבר ומתרגם ספרים ובהם "מדריך תגובות חירום בתקריות חומרים מסוכנים"
"חוק לייעול הליכי רישוי סביבתי (תיקוני חקיקה)" מגדיר חמצן ואוויר דחוס כרעל. למה? כי במשרד להגנת הסביבה עצלנים ו״מתלבשים״ על הליך קיים. גם כשלא צריך
bigstockphoto
במערכון "השליח בבנק" שחיבר יוסי בנאי ושבוצע על ידי שלישיית "הגשש החיוור", מנהל הבנק הציע לתת תוספת "אחזקת רכב" למשכורת שיקבל שליח שהציעו לו עבודה בבנק. השליח השיב שאין לו רכב והוא נוסע על אופניים, ובתגובה המנהל אמר שיעשו "כאילו" יש לעובד רכב. המנהל הציע לשליח עוד ועוד תוספות עבור הוצאות פיקטיביות, והכל ב"כאילו".
מהר מאוד העובד הבין שמדובר ב"ישראבלוֹף", והציע שהבנק ישלם לו משכורת והשליח "כאילו" יעבוד בבנק.
חמצן ואוויר דחוס - רעל
לפעמים המציאות חזקה מכל דמיון, וכעת ועדת שרים לענייני חקיקה אימצה את הצעת המשרד להגנת הסביבה ומשרד האוצר, ובישיבה שנערכה בתאריך 6.3.22 קיבלה החלטה רשמית להמשיך לפעול בשיטת "ישראבלוֹף" לגבי חומרים מסוכנים.
במאמר "מניפלאות הרגולציה הישראלית: חוק החומרים המסוכנים קובע שאוויר וחמצן הם רעל" חשפתי כי על פי חוק החומרים המסוכנים ועל פי התקנות המתייחסות לחוק. לגבי חומרים רבים שאינם רעילים, נקבע שהם רעל ועל כן חובה לסמן אותם בסימון אזהרה המכיל את המילה "רעל" בעברית, ערבית ואנגלית, למרות שבשאר מדינות העולם חומרים אלה כלל לא נחשבים לרעל.
למרבה האבסורד, על פי חוק חומרים מסוכנים ותקנותיו, אפילו חמצן ואוויר דחוס מוגדרים כרעל, ומעל כמויות מסוימות יש לסמנם כרעל (ומכאן עלול להשתמע שאסור לנשום אותם).
שמחתי לגלות שוועדת שרים לענייני חקיקה של "ממשלת השינוי" התכנסה ודנה בשינויים הנדרשים בחוק חומרים מסוכנים (ובחוקים סביבתיים אחרים), ובאותה הזדמנות החליטה גם לייעל את הליכי הרישוי ולהפחית בירוקרטיה. ניתן היה לקוות שאסדרת החומרים המסוכנים בישראל תגיע לרמה המקובלת בצפון אמריקה או במערב אירופה.
הליך ביורוקרטי הזוי
לפני מספר ימים, ביום א' 6.3.22, החליטה ועדת השרים לענייני חקיקה, לאשר את הצעת "חוק לייעול הליכי רישוי סביבתי (תיקוני חקיקה)". עיינתי בתסקיר הצעת החוק ורציתי לראות איך הממשלה שיפרה את הליכי הרישוי לחומרים מסוכנים.
למרבה תדהמתי גיליתי שהמשמעות של החוק החדש היא שחומרים שאינם רעילים ימשיכו להיות מוגדרים כרעל. המחזיקים בהם יאלצו להגיש בקשה ל"היתר רעלים", ויקבלו מענה לבקשתם מהמשרד להגנת הסביבה תוך עד שנה. ולהליך הבירוקרטי ההזוי הזה הממשלה מתייחסת כהליך יעיל.
נשאלת השאלה מדוע ממשלת ישראל משתמשת בשיטת "ישראבלוֹף" שבה היא מגדירה כרעל חומרים שאינם נחשבים כחומרים רעילים? בחוק החומרים המסוכנים מתייחסים לסוגים שונים של חומרים מסוכנים כגון: חומרים נפיצים, חומרים מחמצנים, חומרים דליקים, חומרים מגרים, חומרים מזיקים, חומרים מסרטנים, חומרים משתכים (קוֹרוֹזיביים) ועוד.
למרות שחלק מחומרים אלו אינם רעילים, צריך לאסדר את השימוש בהם על מנת שהם לא יפגעו באוכלוסייה ובסביבה, ולצורך כך צריך שהמחזיקים בכמויות גדולות של חומרים אלו יבקשו רישיון מהמשרד להגנת הסביבה. הבעיה היא איך לקרוא לרישיון המיועד למגוון כה רחב של חומרים?
היתר רעלים אחד לכל החומרים
ייתכן כי מומחי החומרים המסוכנים של המשרד להגנת הסביבה ערכו ישיבות ודנו בנושא אך לא מצאו פתרון לבעיה הזאת, ולכן מצאו פתרון בירוקרטי והחליטו להשתמש בטפסים שיש ברשותם ל"היתרי רעלים" לכל החומרים המסוכנים.
לצורך כך, תקנות החומרים המסוכנים מגדירות חומרים מסוכנים כרעל גם אם הם לא רעילים, וכך המחזיקים בהם צריכים לבקש אישור ל"היתר רעלים" מהמשרד להגנת הסביבה, ובא לציון גואל.
אבל יש פתרון הרבה יותר פשוט לתקן את השיטה הנהוגה בישראל לאסדרת חומרים מסוכנים: כל מה שצריך לעשות הוא להחליף את המונח "היתר רעלים" במונח "היתר חומרים מסוכנים מפוקחים". בצורה כזו, לא יהיה צריך את ה"ישראבלוֹף" במסגרתו מגדירים חומר כרעל למרות שהוא לא רעיל.
כמקובל, בשלב הבא, יוטמעו שינויים בהצעת החוק בעקבות פעילות של מספר גורמים: הערות הציבור לתסקיר החוק (והיו הערות רבות כאלו, ובכללן הערות מנומקות היטב), הערות מחלקת נוסח חוק במשרד המשפטים, וכן החלטות ועדת פנים והגנת הסביבה בכנסת.
יש לקוות שהצעת החוק שמתיימרת להיקרא "חוק לייעול הליכי רישוי סביבתי (תיקוני חקיקה)" תתוקן. חומרים מסוכנים הם נושא רציני יותר ממערכון של "הגשש החיוור", ואין להשתמש בשיטת ה"ישראבלוֹף" לגבי חומרים מסוכנים.
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה:
״המשרד להגנת הסביבה פרסם לאחרונה תזכיר חוק להערות הציבור, אשר אושר להצבעה בוועדת השרים לרגולציה, ושינה באופן מהותי, בין היתר, את הקבוע בתקנות החומרים המסוכנים (סיווג ופטור) התשנ"ו. זאת, באמצעות התבססות על סיווג חומרים הקבוע בדירקטיבה האירופאית CLP (ומוטמע בת"י 2302).
״המושג "רעל" הוא מושג היסטורי, אשר קבוע בחוק החומרים המסוכנים התשנ"ג – 1993. מושג זה מתייחס לרשימת חומרים וקבוצות המפורטים בחוק. חומרים מסוכנים אלה הם בעלי מאפייני סיכון שונים, כגון: קורוזיביות, דליקות, חימצון ונפיצות ולא רק חומרים רעילים.
״נדגיש, כי המשרד להגנת הסביבה פועל כל העת להסדרת החומרים המסוכנים בישראל במטרה לשמור על הסביבה ובריאות הציבור על ידי צמצום הסיכון מאירועי חומרים מסוכנים.״
המחבר הוא מהנדס יועץ בתחום החומרים המסוכנים, חבר ענף בטיחות נפיצים באיגוד הישראלי להנדסת בטיחות, מחבר ומתרגם ספרים ובהם "מדריך תגובות חירום בתקריות חומרים מסוכנים"
