דעה | האידיאל ועונשו - פגסוס הכרחית לשימור הרעיון הליברלי
הדיון סביב תוכנות מעקב אינו שאלה של חוק או פיקוח - אלו רק מנגנוני תפעול. הדיון המהותי הוא סביב יישום הרעיון הליברלי בעידן של טכנולוגיות הצפנה
עמי רוחקס דומבה
| 24/01/2022
bigstock
מאז הפרסום אודות השימוש של המשטרה בתוכנת NSO, החלו דיונים ברשת סביב השאלה מה בעצם דורשים מתנגדי השימוש במערכות חודרניות כדוגמאת NSO? האם ישנה דרישה לביטול השימוש במערכות כאלו בשירותי אכיפת חוק ושב״כ? האם רק הגבלה בחוק? האם נזק אגבי מקובל? כמה ממנו? פרסומים אלו מובילים לדיון מהותי סביב הצידוק המוסרי בפגיעה בזכויות אדם באמצעות כלים טכנולוגים.
עולם אידיאלי?
בעולם אידיאלי, זכויות אדם לא היו נפגעות כלל. עולם כזה לא קיים. גם הרעיון הליברלי מושתת על הגבלת החירות האישית לטובת חירות לכולם. כלומר, הזכויות שלי יכולות להתממש עד הרגע שבו אני פוגע באחר. באידיליה, לא היה חיתוך בין בני אדם בבואם לממש זכויות אישיות. כמו שולחן ביליארד ענק עם תשעה מיליארד כדורים שנעים עליו, כאשר אף כדור לא פוגע באחר.
במציאות, מדובר בבני אדם שנמצאים בתחרות בינם לבין עצמם על מימוש זכויות, בטריטוריה מוגבלת עם משאבים מוגבלים. כלומר, במדינה ליברלית חייב להתקיים קונצנזוס סביב הגבלת זכויות הפרט לטובת הכלל. אחרת, לא יכול להתקיים שיווין זכויות אמיתי לכולם. לשם כך יש חוק שמגדיר מתי ניתן לפגוע בזכויות היחיד לטובת הכלל. את החוק אוכף השלטון על כל זרועותיו.
בהקשר של פגסוס, מדובר בכלי שמטרתו אכיפת חוק - איסוף מודיעין ללא ידיעת הנעקב. כלומר, פגיעה בזכות שלו לאנונימיות בפני השלטון, לטובת הגנה על זכות קורבן פוטנציאלי. אם נלך לרעיון הליברלי, פגסוס (או כל כלי חודרני אחר), נועד לאפשר לשלטון להבין האם נחצה הגבול שבו פלוני אחד פוגע בפלוני אחר. אם יתגלה שכן, יהיו ראיות, והחוק יספק את העונש שקבע המחוקק (הכנסת) ביחס למידת העבירה. אם לא, לא יהיו ראיות והמעקב אחרי פלוני יפסק.
לצורך הדיון, אגדיר את הנזק האגבי ממערכת כזו כמצב שבו עוקבים אחרי פלוני לפי חשד מוטעה או ללא חשד בכלל. מהצד השני, אגדיר נזק אגבי גם בהעדר שימוש במערכת אחרי חשוד שלא נעקב על ידי המערכת - וביצע פשע (פגע בפלוני). בצורה אחרת, מפגין פלוני שנעקב על פי חשד שאינו מוצדק, לעומת אשה שנאנסה בשל אי שימוש בתוכנת מעקב בהתקיים חשד מקדים כלפי האנס. בשני המקרים, בוצעה פגיעה בזכויות אדם. אחד רוצה אנונימיות בפני השלטון והשני רוצה ביטחון אישי מהשלטון.
לאסור או לאסור שימוש בפגסוס?
בדיונים שעלו, ניתן לחלק את הטוענים, בהפשטה, לשתי קבוצות. כאלו הרוצים לאסור שימוש בכלים כאלו. וכאלו הטוענים שיש להפעיל כלים כאלו תחת פיקוח. אלו הרוצים לאסור שימוש בכלים כאלו, טוענים כי הנזק האגבי (פגיעה בזכויות פלוני תחת חשד מוטעה), אינה מקובלת. אלו מניחים כי לא ניתן לעשות אידיאליזציה לטבע האנושי, ולכן לא ניתן למנוע פגיעה בזכויות אדם. גם לא תחת פיקוח.
טיעון זה מצדיק פשע וטרור. מדוע? בהנתן ואין חלופות לכלים כמו פגסוס, איסור השימוש בה, יביא בהכרח לפגיעה בזכויות פלוני כלשהו באמצעות פשע. כלומר, טיעון זה מגדיר את זכות האנונימיות בפני השלטון מעל הזכות של האדם לגופו (רצח, אונס), לרכושו (גניבה, הונאה), ועוד. ליברליות היא זכויות שוות לכל. האם הזכות לאנונימיות גוברת על הזכות לחיים?
פיקוח כתנאי מוסרי?
הטוענים שיש להפעיל כלים כאלו, מודעים לקיומו של נזק אגבי - הן בהפעלתו והן באיסורו. לא משנה איזה פיקוח יהיה על כלי כזה, לא ניתן למנוע ״תפוחים רקובים״ שיפגעו בזכויות הפרט באמצעות הכלי. לכן, טיעון זה מניח פגיעה ודאית בזכויות אדם לטובת שימור זכויות לכלל. מכאן, שנזק אגבי אינו חוטא לרעיון הליברלי. להפך. הוא מובנה בו.
פיקוח שאינו מושלם, לא יכול לשמש תירוץ מוסרי לפגיעה בזכויות אדם (הפעלת פגסוס עם נזק אגבי). רק פגיעה בזכויות אדם אחד, יכולה לשמש תירוץ מוסרי לפגיעה בזכויות אדם אחר. רק פגיעה בזכויות אדם כתוצאה מאי הפעלת פגסוס, יכולה לשמש כבסיס מוסרי להפעלתו של כלי כזה. ולכן לא ניתן להתנות את השימוש בכלי, בפיקוח. זו שאלה מוסרית - לא תפעולית.
למכור רק לדמוקרטיות, זה מוסרי?
הדיון המוסרי אינו מסתיים בשאלת הפעלת פגסוס בישראל, אלא ממשיך לשאלת ייצוא היכולות. הכתבות בישראל מגיעות לאחר חודשים בהם פורסמו עשרות כתבות בחו״ל בנוגע לייצוא פגסוס. המכנה המשותף בכתבות אלו נסוב סביב הטענה שצריך לאסור מכירתה. חלק טענו שאפשר למכור רק לדמוקרטיות.
ובכן, גם כאן, עולה שאלה מוסרית. ישנן כ-200 מדינות בעולם, מרביתן אינן דמוקרטיות ולא ליברליות במידה רבה. נחזור שוב להגדרות יסוד. משטר ליברלי מבוסס על חוק ועל יכולת לאכוף חוק. כדי לאכוף חוק, השלטון נדרש לכלים קינטיים ווירטואלים. מניעת כלים כאלו משלטון חוק, תביא בהכרח להפלתו על ציר הזמן. השאלה מה עדיף? מדינה ללא שלטון מרכזי (גם אם אינו ליברלי)?
שלטון מרכזי, גם כזה כושל, עדיין מספק שירותים לאוכלוסיה. בריאות, חשמל, מזון, ביטחון ועוד. העדר שלטון מרכזי יוביל לביזור השלטון לתתי קבוצות (משפחה, שבט, כפר, עיר). האם בהכרח ביזור שלטון מרכזי תביא לשיפור במדד הליברליות של היחיד באותו תא שטח?
גם אם נתעלם מהליך האבולוציה החברתי שהביא להתגבשות החברה האנושית במסגרת יישות מדינה, על פני חלופות אחרות, נוכל לבדוק מקרים ספציפיים. עירק, סוריה, אפגניסטן. מדינות בהן השלטון המרכזי קרס והתבזר מעשית לבועות אוטונומיות. האם במקרים אלו בהכרח זכויות האדם חוו שיפור משמעותי? לא ממש. רעב, קור, מחלות ועוד. זכויות אדם בסיסיות חוו הדרדרות בשל קריסת השלטון המרכזי. מניעת יכולות, כמו מתן יכולות, כוללות נזק אגבי בשני המקרים.
חוק וטכנולוגיה
אפרופו דיון מוסרי סביב פגסוס, אחת השאלות באותו הקשר היא מה מידת ההלימה בין הטכנולוגיה לחוק. באידיאל, רצוי שיישום טכנולוגיה יתרחש כאשר ישנה מסגרת חוקית המסדירה אותו. עם זאת, בישראל, כמו במרבית העולם, הטכנולוגיה מקדימה את החוק. כלומר, החוקים הקיימים אינם מתאימים ליכולות הטכנולוגיות בהן משתמש השלטון לאכיפת החוק.
גם אם הפיקוח אינו בסיס מוסרי להפעלת פגסוס, הוא נדרש על מנת לצמצם ככל הניתן את הנזק האגבי בשימוש בה. היות והחוק אינו מתקדם בקצב הטכנולוגיה, המחוקק דואג לאפשר לשירותי אכיפת החוק, מבעוד מועד, שיקול דעת בהפעלת כלים למטרת אכיפת חוק.
כלומר, החוק נדרש, במהותו, להיות מספיק רחב על מנת להכיל טכנולוגיות חדשות שטרם פותחו ועדיין להוות מגבלה על הפעלתן. חוק מצומצם יכול להביא למצב שהוא מעדיף זכות של פלוני אחד על פני זכות של פלוני אחר, וככזה, לחטוא לרעיון הליברלי.
עונש האידיאל
בעולם אידיאלי, כאמור, הפרטים בחברה לא היו מתחרים על מימוש זכויות והיו יכולים לממש את זכויות במלואן, ללא מגבלות. בעולם כזה, לא יכול להתקיים פשע וטרור, פעולות שמטבען פוגעות בזכויות אדם. חזרה למציאות - יש פשע וטרור. זו אקסיומה שבלעדיה קשה לנהל דיון מוסרי על מוצרים כמו פגסוס.
הטענה כי ניתן ליישם באותה אפקטיביות סיכול טרור או מיגור פשיעה בלי כלים כמו NSO, מניחה כי הצד השני, הפושעים והטרוריסטים, מצידם, לא משתמשים בשיטות המצריכות כלים חודרניים כאלו. במציאות, עולם הפשע והטרור משתמש בכל טכנולוגיה אפשרית על מנת להגיע להצלחות.
הצפנת נתונים בתנועה או במנוחה נחשבת לאחת הטכנולוגיות המרכזיות המאפשרת פשע וטרור במציאות הנוכחית. ולא צריך ללכת רחוק. סיגנל, ווטסאפ ועוד אפליקציות מסרים מיידים מאפשרות תקשורת מוצפנת כזו. זאת, לצד טלפונים ייעודיים לטובת הצפנת נתונים.
הצפנת נתונים מאפשרת לפושעים להתחמק מהחוק. מדוע? כי אם הנתונים והשיחות מוצפנים, המשטרה לא יכולה להגיע אליהם, אין ראיות, ואין בסיס להרשעה. טרוריסטים משתמשים בשיטות כאלו כדי להתמחק משירותי סיכול טרור כמו שב״כ. מרגלים כדי להתחמק מיחידות נגד-ריגול.
מספיק לקרוא כתבי אישום מהחודשים האחרונים המבוססים על חקירות שב״כ כדי להבין שטרוריסטים או מרגלים משתמשים בתוכנות הצפנה. כמו גם חקירות של האירופול בחודשים האחרונים כדי להבין כמה הצפנה נפוצה בעולם הפשע.
אם פושעים משתמשים בטכנולוגיה על מנת לפגוע בזכויות אדם, וגורמי אכיפת החוק לא יכולים להשתמש בטכנולוגיות על מנת להרשיע אותם, חזרנו למשוואה שבה זכויות של פרט אחד גוברות על זכויות של פרט אחר (אנונימיות >). ושוב חזרנו לכשל ברעיון הליברלי שמניח שוויון זכויות לכל.
הדיון המוסרי סביב שימוש בתוכנות מעקב כמו פגסוס, נדרש בשיח הציבורי. הטכנולוגיה לא הולכת לעצור, כאשר מעבר לפינה מחכה הצפנה קוונטית ושלל פיתוחים נוספים. פושעים, טרוריסטים ומרגלים, עושים שימוש בטכנולוגיות מתקדמות. יש להם כסף, כוח אדם, מטרה ונחישות. מאידך, שירותי תקשורת מוצפנים לא הולכים להעלם מהעולם גם עבור אזרח שומר החוק.
איך שומרים על פרטיות ושלטון חוק במציאות כזו? אין ספק, אתגר עצום לכל שלטון דמורקטי-ליברלי. האם נכון יותר לוותר על הצפנה להמונים לצד ויתור על פגסוס? האם נכון יותר לשים את הפרטיות כזכות עליונה על פני כל שאר זכויות האדם? החוק והפיקוח הם תוצרים של רעיון חברתי מסדר - באיזו חברה אנו רוצים לחיות. לליברליות יש מחיר.
הדיון סביב תוכנות מעקב אינו שאלה של חוק או פיקוח - אלו רק מנגנוני תפעול. הדיון המהותי הוא סביב יישום הרעיון הליברלי בעידן של טכנולוגיות הצפנה
bigstock
מאז הפרסום אודות השימוש של המשטרה בתוכנת NSO, החלו דיונים ברשת סביב השאלה מה בעצם דורשים מתנגדי השימוש במערכות חודרניות כדוגמאת NSO? האם ישנה דרישה לביטול השימוש במערכות כאלו בשירותי אכיפת חוק ושב״כ? האם רק הגבלה בחוק? האם נזק אגבי מקובל? כמה ממנו? פרסומים אלו מובילים לדיון מהותי סביב הצידוק המוסרי בפגיעה בזכויות אדם באמצעות כלים טכנולוגים.
עולם אידיאלי?
בעולם אידיאלי, זכויות אדם לא היו נפגעות כלל. עולם כזה לא קיים. גם הרעיון הליברלי מושתת על הגבלת החירות האישית לטובת חירות לכולם. כלומר, הזכויות שלי יכולות להתממש עד הרגע שבו אני פוגע באחר. באידיליה, לא היה חיתוך בין בני אדם בבואם לממש זכויות אישיות. כמו שולחן ביליארד ענק עם תשעה מיליארד כדורים שנעים עליו, כאשר אף כדור לא פוגע באחר.
במציאות, מדובר בבני אדם שנמצאים בתחרות בינם לבין עצמם על מימוש זכויות, בטריטוריה מוגבלת עם משאבים מוגבלים. כלומר, במדינה ליברלית חייב להתקיים קונצנזוס סביב הגבלת זכויות הפרט לטובת הכלל. אחרת, לא יכול להתקיים שיווין זכויות אמיתי לכולם. לשם כך יש חוק שמגדיר מתי ניתן לפגוע בזכויות היחיד לטובת הכלל. את החוק אוכף השלטון על כל זרועותיו.
בהקשר של פגסוס, מדובר בכלי שמטרתו אכיפת חוק - איסוף מודיעין ללא ידיעת הנעקב. כלומר, פגיעה בזכות שלו לאנונימיות בפני השלטון, לטובת הגנה על זכות קורבן פוטנציאלי. אם נלך לרעיון הליברלי, פגסוס (או כל כלי חודרני אחר), נועד לאפשר לשלטון להבין האם נחצה הגבול שבו פלוני אחד פוגע בפלוני אחר. אם יתגלה שכן, יהיו ראיות, והחוק יספק את העונש שקבע המחוקק (הכנסת) ביחס למידת העבירה. אם לא, לא יהיו ראיות והמעקב אחרי פלוני יפסק.
לצורך הדיון, אגדיר את הנזק האגבי ממערכת כזו כמצב שבו עוקבים אחרי פלוני לפי חשד מוטעה או ללא חשד בכלל. מהצד השני, אגדיר נזק אגבי גם בהעדר שימוש במערכת אחרי חשוד שלא נעקב על ידי המערכת - וביצע פשע (פגע בפלוני). בצורה אחרת, מפגין פלוני שנעקב על פי חשד שאינו מוצדק, לעומת אשה שנאנסה בשל אי שימוש בתוכנת מעקב בהתקיים חשד מקדים כלפי האנס. בשני המקרים, בוצעה פגיעה בזכויות אדם. אחד רוצה אנונימיות בפני השלטון והשני רוצה ביטחון אישי מהשלטון.
לאסור או לאסור שימוש בפגסוס?
בדיונים שעלו, ניתן לחלק את הטוענים, בהפשטה, לשתי קבוצות. כאלו הרוצים לאסור שימוש בכלים כאלו. וכאלו הטוענים שיש להפעיל כלים כאלו תחת פיקוח. אלו הרוצים לאסור שימוש בכלים כאלו, טוענים כי הנזק האגבי (פגיעה בזכויות פלוני תחת חשד מוטעה), אינה מקובלת. אלו מניחים כי לא ניתן לעשות אידיאליזציה לטבע האנושי, ולכן לא ניתן למנוע פגיעה בזכויות אדם. גם לא תחת פיקוח.
טיעון זה מצדיק פשע וטרור. מדוע? בהנתן ואין חלופות לכלים כמו פגסוס, איסור השימוש בה, יביא בהכרח לפגיעה בזכויות פלוני כלשהו באמצעות פשע. כלומר, טיעון זה מגדיר את זכות האנונימיות בפני השלטון מעל הזכות של האדם לגופו (רצח, אונס), לרכושו (גניבה, הונאה), ועוד. ליברליות היא זכויות שוות לכל. האם הזכות לאנונימיות גוברת על הזכות לחיים?
פיקוח כתנאי מוסרי?
הטוענים שיש להפעיל כלים כאלו, מודעים לקיומו של נזק אגבי - הן בהפעלתו והן באיסורו. לא משנה איזה פיקוח יהיה על כלי כזה, לא ניתן למנוע ״תפוחים רקובים״ שיפגעו בזכויות הפרט באמצעות הכלי. לכן, טיעון זה מניח פגיעה ודאית בזכויות אדם לטובת שימור זכויות לכלל. מכאן, שנזק אגבי אינו חוטא לרעיון הליברלי. להפך. הוא מובנה בו.
פיקוח שאינו מושלם, לא יכול לשמש תירוץ מוסרי לפגיעה בזכויות אדם (הפעלת פגסוס עם נזק אגבי). רק פגיעה בזכויות אדם אחד, יכולה לשמש תירוץ מוסרי לפגיעה בזכויות אדם אחר. רק פגיעה בזכויות אדם כתוצאה מאי הפעלת פגסוס, יכולה לשמש כבסיס מוסרי להפעלתו של כלי כזה. ולכן לא ניתן להתנות את השימוש בכלי, בפיקוח. זו שאלה מוסרית - לא תפעולית.
למכור רק לדמוקרטיות, זה מוסרי?
הדיון המוסרי אינו מסתיים בשאלת הפעלת פגסוס בישראל, אלא ממשיך לשאלת ייצוא היכולות. הכתבות בישראל מגיעות לאחר חודשים בהם פורסמו עשרות כתבות בחו״ל בנוגע לייצוא פגסוס. המכנה המשותף בכתבות אלו נסוב סביב הטענה שצריך לאסור מכירתה. חלק טענו שאפשר למכור רק לדמוקרטיות.
ובכן, גם כאן, עולה שאלה מוסרית. ישנן כ-200 מדינות בעולם, מרביתן אינן דמוקרטיות ולא ליברליות במידה רבה. נחזור שוב להגדרות יסוד. משטר ליברלי מבוסס על חוק ועל יכולת לאכוף חוק. כדי לאכוף חוק, השלטון נדרש לכלים קינטיים ווירטואלים. מניעת כלים כאלו משלטון חוק, תביא בהכרח להפלתו על ציר הזמן. השאלה מה עדיף? מדינה ללא שלטון מרכזי (גם אם אינו ליברלי)?
שלטון מרכזי, גם כזה כושל, עדיין מספק שירותים לאוכלוסיה. בריאות, חשמל, מזון, ביטחון ועוד. העדר שלטון מרכזי יוביל לביזור השלטון לתתי קבוצות (משפחה, שבט, כפר, עיר). האם בהכרח ביזור שלטון מרכזי תביא לשיפור במדד הליברליות של היחיד באותו תא שטח?
גם אם נתעלם מהליך האבולוציה החברתי שהביא להתגבשות החברה האנושית במסגרת יישות מדינה, על פני חלופות אחרות, נוכל לבדוק מקרים ספציפיים. עירק, סוריה, אפגניסטן. מדינות בהן השלטון המרכזי קרס והתבזר מעשית לבועות אוטונומיות. האם במקרים אלו בהכרח זכויות האדם חוו שיפור משמעותי? לא ממש. רעב, קור, מחלות ועוד. זכויות אדם בסיסיות חוו הדרדרות בשל קריסת השלטון המרכזי. מניעת יכולות, כמו מתן יכולות, כוללות נזק אגבי בשני המקרים.
חוק וטכנולוגיה
אפרופו דיון מוסרי סביב פגסוס, אחת השאלות באותו הקשר היא מה מידת ההלימה בין הטכנולוגיה לחוק. באידיאל, רצוי שיישום טכנולוגיה יתרחש כאשר ישנה מסגרת חוקית המסדירה אותו. עם זאת, בישראל, כמו במרבית העולם, הטכנולוגיה מקדימה את החוק. כלומר, החוקים הקיימים אינם מתאימים ליכולות הטכנולוגיות בהן משתמש השלטון לאכיפת החוק.
גם אם הפיקוח אינו בסיס מוסרי להפעלת פגסוס, הוא נדרש על מנת לצמצם ככל הניתן את הנזק האגבי בשימוש בה. היות והחוק אינו מתקדם בקצב הטכנולוגיה, המחוקק דואג לאפשר לשירותי אכיפת החוק, מבעוד מועד, שיקול דעת בהפעלת כלים למטרת אכיפת חוק.
כלומר, החוק נדרש, במהותו, להיות מספיק רחב על מנת להכיל טכנולוגיות חדשות שטרם פותחו ועדיין להוות מגבלה על הפעלתן. חוק מצומצם יכול להביא למצב שהוא מעדיף זכות של פלוני אחד על פני זכות של פלוני אחר, וככזה, לחטוא לרעיון הליברלי.
עונש האידיאל
בעולם אידיאלי, כאמור, הפרטים בחברה לא היו מתחרים על מימוש זכויות והיו יכולים לממש את זכויות במלואן, ללא מגבלות. בעולם כזה, לא יכול להתקיים פשע וטרור, פעולות שמטבען פוגעות בזכויות אדם. חזרה למציאות - יש פשע וטרור. זו אקסיומה שבלעדיה קשה לנהל דיון מוסרי על מוצרים כמו פגסוס.
הטענה כי ניתן ליישם באותה אפקטיביות סיכול טרור או מיגור פשיעה בלי כלים כמו NSO, מניחה כי הצד השני, הפושעים והטרוריסטים, מצידם, לא משתמשים בשיטות המצריכות כלים חודרניים כאלו. במציאות, עולם הפשע והטרור משתמש בכל טכנולוגיה אפשרית על מנת להגיע להצלחות.
הצפנת נתונים בתנועה או במנוחה נחשבת לאחת הטכנולוגיות המרכזיות המאפשרת פשע וטרור במציאות הנוכחית. ולא צריך ללכת רחוק. סיגנל, ווטסאפ ועוד אפליקציות מסרים מיידים מאפשרות תקשורת מוצפנת כזו. זאת, לצד טלפונים ייעודיים לטובת הצפנת נתונים.
הצפנת נתונים מאפשרת לפושעים להתחמק מהחוק. מדוע? כי אם הנתונים והשיחות מוצפנים, המשטרה לא יכולה להגיע אליהם, אין ראיות, ואין בסיס להרשעה. טרוריסטים משתמשים בשיטות כאלו כדי להתמחק משירותי סיכול טרור כמו שב״כ. מרגלים כדי להתחמק מיחידות נגד-ריגול.
מספיק לקרוא כתבי אישום מהחודשים האחרונים המבוססים על חקירות שב״כ כדי להבין שטרוריסטים או מרגלים משתמשים בתוכנות הצפנה. כמו גם חקירות של האירופול בחודשים האחרונים כדי להבין כמה הצפנה נפוצה בעולם הפשע.
אם פושעים משתמשים בטכנולוגיה על מנת לפגוע בזכויות אדם, וגורמי אכיפת החוק לא יכולים להשתמש בטכנולוגיות על מנת להרשיע אותם, חזרנו למשוואה שבה זכויות של פרט אחד גוברות על זכויות של פרט אחר (אנונימיות >). ושוב חזרנו לכשל ברעיון הליברלי שמניח שוויון זכויות לכל.
הדיון המוסרי סביב שימוש בתוכנות מעקב כמו פגסוס, נדרש בשיח הציבורי. הטכנולוגיה לא הולכת לעצור, כאשר מעבר לפינה מחכה הצפנה קוונטית ושלל פיתוחים נוספים. פושעים, טרוריסטים ומרגלים, עושים שימוש בטכנולוגיות מתקדמות. יש להם כסף, כוח אדם, מטרה ונחישות. מאידך, שירותי תקשורת מוצפנים לא הולכים להעלם מהעולם גם עבור אזרח שומר החוק.
איך שומרים על פרטיות ושלטון חוק במציאות כזו? אין ספק, אתגר עצום לכל שלטון דמורקטי-ליברלי. האם נכון יותר לוותר על הצפנה להמונים לצד ויתור על פגסוס? האם נכון יותר לשים את הפרטיות כזכות עליונה על פני כל שאר זכויות האדם? החוק והפיקוח הם תוצרים של רעיון חברתי מסדר - באיזו חברה אנו רוצים לחיות. לליברליות יש מחיר.
