פרשנות | טוב שלמשטרה יש כלי מעקב טכנולוגיים - הדגש צריך להיות על גורמי הפיקוח החיצוניים 

כולנו רוצים לחיות במדינה עם פחות פשע וטרור, אבל לא מוכנים לשלם את המחיר הדרוש לכך. שימוש בכלי מעקב כמו זה של NSO הכרחי בעולם של ימינו עבור גופים כמו משטרה או שב״כ. הפיקוח הכרחי והדגש צריך להיות על גורמי הפיקוח החיצוניים

פרשנות | טוב שלמשטרה יש כלי מעקב טכנולוגיים - הדגש צריך להיות על גורמי הפיקוח החיצוניים 

צילום: משטרת ישראל

בהמשך לדיווח שעלה אתמול (ג) בכלכליסט אודות טענות לשימוש שלא כחוק בתוכנת מעקב של חברת NSO בידי המשטרה, אטען כי הדיווח חוטא למטרתו. במקום לשים דגש על גורמי הפיקוח החיצוניים למשטרה, ביניהם משרד הבט״פ ומשרד המשפטים, החליטו בכתבה לטעון נגד המשטרה וחברת NSO. 

נתחיל מההתחלה. בישראל ישנה חקיקה המסדירה האזנות סתר (לחוק), חקיקה המסדירה את עבודת המשטרה (לחוק) וחקיקה המסדירה את עבודת השב״כ (לחוק). כלומר, כל ניתוח אירוע במסגרתו נטען כי אחד הגופים הללו עובד שלא על פי חוק בהקשר האזנות סתר, צריך להתבצע במסגרת מה שהחוק מתיר. קריאת החוקים תראה כי המחוקק (הכנסת) סיפק לשני גופים אלו מרווח פעולה מספיק גדול כדי לפענח פשעים או אירועי טרור. 

לגבי השילוב של NSO בכתבה, טרם ברור למה הדיווח מדגיש את מעורבתה. לחברה מותר למכור לכל לקוח שמשרד הביטחון מאשר לה. קל וחומר, משטרה, שב״כ, מוסד או משרד הביטחון על כל זרועותיו. המערכת של החברה נמכרת בעולם תחת מסגרת רישיון שיווק וייצוא. את המגבלות, אותן ניתן לתכנת במערכת, קובע משרד הביטחון בהתאם ללקוח. השימוש של המשטרה בכלי של NSO אינו שונה משימוש ברובה סער, ניידת משטרה, אקדח או ספינה. 

אזכיר כי לאחרונה נכנסה חברת NSO לרשימת הפיקוח של משרד המסחר האמריקאי בשל שימוש שעשה שב״כ נגד מספר חשודים בטרור, שהסתבר שיש להם אזרחות כפולה - גם אמריקאית. ישראל לא דיווחה לארה״ב על המעקב, זה התפרסם והבית הלבן נקם בישראל דרך עיצומים על חברות מסחריות. כעת מנסה משרד הביטחון לתקן את העוול שהוא עצמו יצר. אבל זה סיפור אחר. 

איפה ההוכחות? 

במקרה דנן, הדיווח מבוסס על עדויות של שני שוטרים, שככל הנראה שירתו באגף הסיגינט של המשטרה שעושה שימוש בכלי של NSO. את הכלי רכשה המשטרה בשנת 2013, כך לפי הדיווח. יצויין, כאמור, כי גם שב״כ משתמש בכלי זה, על אף שהשירות מעולם לא אישר זאת פומבית. 

נחזור לסיפור על המשטרה. לפי הדיווח, נטען כי המשטרה רכשה את הכלי ועשתה בו שימוש לא חוקי. מבחינת עובדות, כדי להוכיח שהמשטרה עברה על החוק, הטוענים נדרשים להציג הוכחות כי ישנה אי תאימות בין קבצי הלוג של המערכת לבין האישורים הנדרשים לכל רשומת מעקב במערכת. כאלו טרם הוצגו על ידי כותבי הדיווח. 

אסביר. מערכת כמו זו של NSO או כל מערכת ממוחשבת אחרת, מפיקה קבצי לוג על כל אירוע. כלומר, אם בוצע מעקב אחרי מספר הטלפון של עמי בתאריך 19.1.2022 בין השעות 8 בבוקר ל-12 בצהריים, יש לזה תיעוד במערכת. נצא מנקודת הנחה שהמשטרה לא יכולה למחוק קבצי לוג כדי להסתיר ראיות. הנחה אחרת תעשה עוול לחברת NSO ולאנשים הטכניים במשטרה. 

עוד נקודה שפלוני צריך לזכור באותו הקשר, היא שהמשטרה לא עוקבת אחרי אנשים סתם. גם לא שב״כ. המשטרה אמונה על פענוח פשעים. שב״כ על סיכול טרור. כלומר, בניקוי ״תפוחים רקובים״, אותם מקרי קיצון שמתרחשים מידי פעם בניצול אמיתי של מערכות ותהליכים, יתר הפעולות נעשות כאשר עולה חשד לפשע או טרור. 

הליך איסוף ראיות 

למה זה חשוב? כי הליך תביעה פלילי מבוסס על ראיות. אם הליך איסוף הראיות הזדהם, הסניגור יעשה מהתובע צחוק בבית משפט - והתיק יפול. ויש לא מעט מקרים כאלו, כאשר הסניגור מוצא פגם באיסוף הראיות, ולמרות שהחשוד באמת עבריין, לא ניתן להוכיח זאת בבית משפט. 

כלומר, כאשר המשטרה מתחילה חקירה פלילית בשל חשד כלשהו, המטרה שלה היא לאסוף ראיות בדרך שאפשר יהיה להציג אותן בבית משפט על מנת להביא להרשעה. באותה חשיבה, המשטרה צריכה גם לדאוג שהסניגור לא יכול לערער על הליך איסוף הראיות. אחרת, התיק נופל. אחרי המשטרה, גם הפרקליטות עוברת על הראיות ושואלת שאלות כמו הסניגור, לוודא שהתיק מוצק. טרם הגעתו לבית משפט. 

תחת מציאות זו, אם המשטרה משתמשת במערכת של NSO שלא על פי חוק האזנות סתר, היא ביודעין הורסת לעצמה את החקירה. ולא רק זה. חוק האזנות סתר כוללת סנקציות פליליות. כלומר, הנחה, כפי שבאה לידי ביטוי בין השורות בכתבה, גורסת כי קצינים במשטרה פעלו במודע שלא על פי חוק האזנות סתר. 

אם נניח כי שוטרים ביחידת הסיגינט של המשטרה יודעים את תוכן החוק, על פי הפרסום, הם לקחו, ביודעין, סיכון באיבוד הטבות הפנסיה שלהם ותקופת מאסר של שנים, עבור פענוח פשע. זאת, בשל הליך פלילי שיופעל נגדם. אין ספק, נחישות שאין כדוגמתה לפתרון פשעים. 

מסגרת החוק

עם זאת, נראה כי המציאות אחרת. החוק מתיר למשטרה לאסוף מודיעין באמצעות האזנות סתר במגוון דרכים. הדרך העיקרית היא צו שניתן על ידי שופט (נשיא בית משפט מחוזי, או סגן הנשיא). אולם, ישנם מקרים אחרים. למשל, על פי סעיף ״האזנת סתר במקרים דחופים״, מספיק היתר כתוב מאת המפכ״ל שתופס ל-48 שעות. 

החוק גם עוסק במקרים בהם ״שימוש כדין בהאזנת סתר שלא כדין״. כלומר, מקרה שבו ישנו נניח צו להאזין מוגבל בפרק זמן, אך במהלך החקירה, התגלו שיחות במכשיר הסלולרי הנחקר ששמורות מתאריכים קודמים לאלו הכתובים בצו. לכאורה, הצו אינו מאפשר להשתמש בהן. 

ובכן, בחוק נכתב: ״קצין משטרה בדרגת סגן ניצב ומעלה שהוסמך לכך, רשאי להקשיב לדברים שנתקבלו בהאזנת סתר שלא כדין או לעיין בהם, ורשאי הוא גם להסמיך, לענין מסויים, תובע או ממונה על חקירה לעשות שימוש בדברים שנתקבלו כאמור, הכל למטרת אכיפתו של חוק זה ובמידה שאינה עולה על הנדרש.״ 

היתר יכול להתקבל גם משר. ״שר רשאי, אם נתבקש לכך בכתב מאת ראש רשות בטחון ואם שוכנע לאחר ששקל גם את מידת הפגיעה בפרטיות כי הדבר דרוש מטעמי בטחון המדינה, להתיר בכתב האזנת סתר״, לשון החוק. 

הפיקוח החיצוני הוא זה שחשוב

אין ספק כי לפחות אחת המטרות בכתבה - חיובית (נתעלם מהתזמון המקרי בין הפרסומים אודות עסקת טיעון של נתניהו לבין הפרסום אודות כשלים באיסוף ראיות במשטרה). מטרתה, להפעיל לחץ על המשטרה לפקח ביתר שאת על שימוש במערכות טכנולוגיות שמטרתן מעקב אלקטרוני. עם זאת, האשמות ללא בסיס, לפחות עד שיוצגו הוכחות, עושות עוול לכוונה טובה זו. 

מדוע? מכיוון שבמקום להפנות את הפנס לעבר גורמי הפיקוח החיצוניים למשטרה, ביניהם משרד המשפטים ומשרד הבט״פ, הפנס מכוון למשטרה ולחברת NSO. בצורה כזו, אותם גורמי פיקוח חיצוניים יוצאים ממעגל האחריות בעיני הציבור. והאמת הפוכה. גורמי הפיקוח שאמורים לאכוף את החוק הקיים - הם היסוד לעבודה תקינה של המשטרה בנוסף לפיקוח העצמי של המשטרה על עצמה. אם פלוני מניח שהמשטרה כושלת בפיקוח עצמי, הוא נדרש, תחת אותה לוגיקה, להפנות את העול לגורמי הפיקוח החיצוניים.

לא לקח הרבה זמן עד שמפכ״ל המשטרה הגיב לפרסום - ושלל אותו. "הוריתי על בדיקת כל המקרים שעלו בכתבה ושלכאורה התרחשו לפני מספר שנים. מהבדיקה עלה שחלק מהמקרים אינם נכונים (לא הופעלה בהם המערכת המדוברת). בין השאר, לא התבצע שימוש בכלים מסוג זה מול מפגיני הדגלים השחורים, טלפונים של ראשי רשויות ומעקב אחרי גורמים המתנגדים למצעד הגאווה״, אמר מפכ"ל המשטרה, רב ניצב יעקב שבתאי. 

״פרטים אלה אינם נכונים. בכל הנוגע לשימוש באמצעי אכיפה באופן כללי, כאמור, הכל נעשה עם האישורים המשפטיים הנדרשים. משטרת ישראל אינה מפעילה את יכולותיה הטכנולוגיות המתקדמות אל מול אזרחים ומפגינים תמימים. אני גאה בשילוב מערכות טכנולוגיות שהפכו לראש חץ במלחמה בפשע, באלימות ובעבריינים.

״השימוש בטכנולוגיה מתקדמת במאבק בפשיעה הוא אינטרס לאומי ראשון במעלה והוא בא להגן על הציבור שומר החוק בישראל ועל ביטחון הפנים של המדינה. עולם הפשע מתחכם ואנחנו נמשיך לפעול ולעשות הכל בכדי להיות צעד אחד קדימה. 

״חשוב לציין, כי מדובר באחד התחומים הכי מבוקרים ומפוקחים על ידי כלל הגורמים המשפטיים בתוך הארגון ומחוץ לארגון וביניהם הבכירים ביותר ואני רוצה להבטיח כי משטרת ישראל בראשותי פועלת על פי חוק תוך הקפדה יתרה על צווי בתי המשפט בכל שימוש בכלי כזה או אחר."

דוברות המשטרה הוסיפה את חלקה. ״בהמשך לשיח בתקשורת אודות שימוש המשטרה ביכולות טכנולוגיות מתקדמות אנו מבקשים להבהיר״, כותבים בפרסום של המשטרה. ״המשטרה רוכשת כלים טכנולוגיים מחברות חיצוניות, גם בתחום התקשורת והסייבר. החברות החיצוניות אינן חשופות למידע מודיעיני או לתוצרי המידע החקירתי, ובתוך כך הפעלת הכלי הטכנולוגי לצורך משטרתי נעשה על ידי גורמי המקצוע של משטרת ישראל ולא על ידי עובדי החברות החיצוניות. 

״השימוש בכלים הטכנולוגיים שנרכשו מחברות חיצוניות כמו גם בכאלה שמפתחת המשטרה נעשה על פי הדין. כך, למשל, ככל שמדובר בשימוש בכלי טכנולוגי לצורך ביצוע האזנת סתר, מוגשת בקשה לביצוע האזנת הסתר לבית משפט מוסמך כמקובל, והדבר נבחן על ידי בית המשפט ומאושר תחילה.״

כעת, לאחר הכחשת המשטרה והעדר הוכחות כתובות לטענות בכתבה, נראה כי הטיעון המרכזי בכתבה, העדר פיקוח, ישקע תחת כותרות אחרות באתרי החדשות. זאת, כאשר מנגנון הפיקוח החיצוני על המשטרה נשאר ללא לחץ ציבורי. על זה נאמר, תפסת מרובה, לא תפסת. 

בינתיים, משרד המשפטים, מבקר המדינה, היועמ״ש לממשלה ורשות הפרטיות, כולם קפצו על העגלה ודורשים תשובות מהמשטרה. תמימות או צביעות? זו שאלה פתוחה.